על האמירה "תאמין לי" יכול השומע לטעון שהטעית אותו כי לא סיפקת לו סיבה להאמין לך, לעומת זאת על האמירה "תאמין במה שאתה רוצה" לא יוכל לטעון שום דבר, כי למעשה הנחית אותו להאמין לשיקול דעתו ואף אדם לא יודה ששיקול דעתו שגוי, כך אתה ממלכד אותו ולא מאפשר לו למלכד אותך.
האמירה "תאמין לי" עדיפה על האמירה "זו האמת", כי אם נתתי לו את הבחירה אם להאמין לפי שיקול דעתו, פחות ניסיתי להטעות אותו. אפשר גם לנסות לשכנע באמצעות טיעונים.
האמירה "תאמין לי" עדיפה על "זו האמת", האמירה "תאמין למה שאתה רוצה" עדיפה על "תאמין לי".
לנסות לשכנע אפשר באמצעות הזכרת דבר מה שעשית למען מי ששואל אותך או כל דבר שיעורר בשואל אמפתיה כלפיך, אך אסור לך אפילו לרמוז דבר בנוגע למה שאתה רוצה להסתיר.
אם אתה לא עונה השומע לא מקבל ממך שום מידע, אמנם הוא חושד בך, אך לא קיבל ממך כלים שיעזרו לו לגלות את האמת, וכל עוד אין לו הוכחות אינו יכול להעניש אותך. לבטל את החשדות לא תוכל, אבל אתה גם לא צריך לתת לו כלים לגלות מה עשית ולהעניש אותך. אף פעם לא הגיוני לומר "לא אוכל להענות", אחרי שאומרים לך "לא שאלתי במה להאמין אלא מה האמת" אמור "אמרתי מה שהיה לי לומר, סיימתי" ואל תמשיך עוד, מאותו רגע אתה שותק, אתה לא משתף פעולה, אתה לא מתווכח, אתה מעמיד פני חרש. ברור שינסו בכל דרך אפשרית להוציא ממך את המידע אך מרגע שהחלטת שאתה לא מגלה אתה מתמיד בשתיקתך. אחרי שהצהרת שאמרת מה שהיה לך לומר אתה לא אומר יותר כלום.
אני מניח שזה נכון מבחינת הניואנסים של תקשורת, אבל מבחינת ההיגיון נראה לי שאם שותקים זה זהה לאמירה שלא רוצים לענות כי השומע יודע שאם אני שותק זה כי אני לא רוצה לענות.
עוד לא למדת שאצל רוב בני האדם מכריעים הרגשות את ההיגיון? נכון שמבחינה הגיונית שתיקה שוות ערך ללא רוצים לענות, אך מבחינה מעשית זה לא כך, חוץ מזה, רק מה שאתה אומר יכול לשמש נגדך, אך אין שום דרך להשתמש במה שאתה לא אומר. אי אפשר להשתמש בשתיקתך נגדך.
ההיגיון אומר לא לתת כלים למי שמחפש ראיות נגדך. אף פעם אל תפליל את עצמך. תמיד עדיף לשתוק מלשקר.
עד שופט הגעת? למה? הולך להיות לך משפט?
בית משפט לא רלוונטי לשום סיטואציה שתהיה לך בחיים, למעט אם תגיע לבית משפט. רק שופט בבית משפט יכול להכריח אותך לענות, בשום סיטואציה אחרת לא ניתן להכריח אותך לענות, גם לא בחקירת משטרה. תפסיק לתת דוגמאות של בית משפט כי הן לא רלוונטיות ואפילו בטעות אל תתייחס לחקירה שאינה של שוטר או שופט כאל חקירה של שוטר או שופט. למי שאינו שוטר או שופט אתה יכול לומר כל דבר או לא לומר כלום, שופט יכול להכריח אותך לענות ושוטר מקליט כשהוא חוקר ובוודאות ישתמש בכל מילה שתאמר נגדך, לכן זכור שזכות השתיקה אינה עומדת לך בפני שופט ומול שוטר עליך להיות הכי זהיר שאתה יכול בחקירה, כי הוא יקליט אותך בוודאות ויעמת אותך מול דבריך בוודאות כשזה נוגד את האינטרס שלך (הרי האינטרס של השוטר הוא להפליל אותך). מי שאינו שופט או שוטר פחות נגדך מהשופט או השוטר ואז טווח התשובות שלך רחב יותר.
כדי להבהיר עוד יותר את דבריי, אומר לך כך: אני משוכנע שרומן זדורוב לא רצח את תאיר ראדה, אך אם אתה היית נאשם במקום זדורוב, אתה היית יושב מאסר עולם ולא משתחרר עד יום מותך, כי אתה יותר תמים ממנו ואומר יותר דברים שאתה לא צריך לומר ממנו.
כל מה שרציתי לדעת הוא מה ההבדל בין לסרב לענות ולתת להאמין, ובין לענות ולסרב להראות. שהרי בשני המקרים השומע יחליט אם להאמין.
ההבדל הוא שאם אתה אומר שאתה לא יכול להראות אתה הופך לאשם בעיני מי שאתה אומר לו את זה, כי מי שלא עשה משהו רע ינסה בכל דרך להוכיח את צדקתו ולכן לא יאמר שהוא לא יכול להראות. בכל מקרה, כשאינך בטוח מה נכון לומר - אל תאמר דבר.
אז זה מה שאמרתי: להגיד שיאמינו אם רוצים, ולא לענות. זה אפשרי רק כשברור מהשאלה שחושדים בי יותר, כמו כששואלים אם עשיתי רע. אם השוטר ישאל אותי אם שיקרתי, אוכל להגיד שרק נתתי לו בחירה במה להאמין אז לא שיקרתי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.