אני.שוקל.

[426322]

אני.שוקל.

אני.שוקל.100 ``קילו אני.רוצה.לעשות.דיאטה.מה.עושים

 

[d a p h n a]

ההמלצה האישית שלי

גם אני סובלת מעודף משקל רציני (שוקלת יותר מ-100 קילו). הדיאטה שבעיני היא הטובה ביותר, וגם הנוחה ביותר לצמחונים, היא זו של "שומרי משקל". הסיבה היא שזו דיאטה שבה אפשר לאכול הכול, רק במידה. זה מאפשר לך לרדת בצורה בריאה (בקצב של חצי קילו עד קילו בשבוע, כאשר ירידה מהירה יותר אינה בריאה לגוף, תאמין לי מניסיון), וזה גם מאפשר לך להמשיך ולקיים חיים תקינים (ללכת לאירועים, לצאת למסעדות, לאכול אצל אנשים אחרים בבית וכו') בלי יותר מדי בעיות, רק עם קצת מודעות למה שאתה מכניס לפה וקצת משמעת עצמית. באופן כללי מומלץ להמנע מכל דיאטה קיצונית. ירידה מהירה במשקל הורסת את מערכות הגוף, ובדרך כלל מתבטאת בעלייה מהירה עוד יותר. למשל, אני לא הייתי מגיעה למשקל הנוכחי שלי לולא רופאה אווילית היתה שולחת אותי לעשות את הדיאטה החריפה והקיצונית של "חרמון". המנע ממנה בכל מחיר. סוג נוסף של דיאטות שאינו מתאים לצמחונים הוא הדיאטות המבוססות על עודף בחלבונים ובשומנים וביטול הפחמימות בתזונה (ככל הנראה דיאטות כאלה גם מאוד מסוכנות ולא יעילות לאוכלי בשר, אבל לא משנה כרגע). בתזונה הצמחונית החלבונים תמיד קצת בעייתיים, ונכנסים כתוספות, תחליפים, "בצד" וכו'. אני מאוד אוהבת שעועית ועדשים, וגם די בסדר עם דברים כמו גבינות, אבל אם זה היה צריך להיות הדבר העיקרי שאני אוכלת, הייתי נשברת בתוך דקה וחצי. לכן דיאטה שמתאימה לצמחונים היא דיאטה מאוזנת, שכוללת את כל אבות המזון, ורצוי כזו שלא רואה בפחמימות "אויב".

 

[ailag]

כדאי גם להתעמל

תשאל את אלפקה במה להתעמל

(פשוט אם מתעמלים שורפים שומן במקום שרירים)

 

[d a p h n a]

השורה האחרונה שלך לא מדויקת

למעשה גם במהלך התעמלות בהחלט עלולים לשרוף שומן במקום שריר, במיוחד עם ההתעמלות מאומצת מדי. לכן ההמלצה היא לעשות התעמלות עם מד דופק ולוודא שלא עובדים פחות מדי חזק (דבר שהופך את ההתעמלות ללא יעילה), אבל גם לא יותר מדי חזק (דבר שמוביל לשריפה של שרירים במקום שומן). אם אין מד דופק, כלל אצבע די טוב הוא שצריך להתעמל כך שאפשר לדבר אבל אי אפשר ממש לנהל שיחה או לפרוץ בשיר (כלומר, שהנשימה לא ממש מונעת דיבור, אבל כן מקשה על ניהול שיחה של ממש).

 

[אלי ו.]

פונים לאנשי מקצוע

קודם כל לרופא לבדיקות ואח"כ לדיאטנית קלינית. במקביל פעילות גופנית באופן קבוע יכולה לעזור. ממליץ גם להציץ בפורומים כמו "לרזות בראש אחר" ו"דיאטות ואורח חיים בריא" שמהווים קבוצת תמיכה וירטואלית ומקור לא רע למידע.

 

[426322]

עופות

מה.עושים.שאוכלים.עופות.ארבה.ושניצלים.מה.עושים

 

[motior]

מפסיקים לאכול אותם?

יש שאלה ספציפית?

 

[אלפקה פקה]

שתי אופציות

א. מסתדרים בלי ב. מפנים את השאלה לפורום אחר נסה להחליט מה האופציה העדיפה עלייך.

 

[ailag]

יאק, ארבה ../images/Emo5.gif

 

[אלפקה פקה]

ניסית שאת ככה פוסלת?

 

[אלי ו.]

אני רץ לכתוב תלונה בפורום משוב

שוב מנהלת פורום "תזונה צמחונית" ממליצה על מזון מן החי. למה אי אפשר לשנות את שם הפורום לשם שמתאים יותר לתוכן, למשל "צמחונות למתחילים ואכילת חרקים"?

 

[לקשמי]

../images/Emo6.gif

 

[אלפקה פקה]

../images/Emo11.gif אבל לחרקים אין תחושת כאב

 

[TheFinalCut]

מי אמר? ../images/Emo15.gif../images/Emo204.gif

 

[אלפקה פקה]

צרצר לחש לי באוזן

וברצינות, רוב התיאוריות שאני מכירה כרגע על העברת כאב גורסות שלחרקים ככל הנראה אין תחושת כאב. לא יודעים את זה כמובן בביטחון (גם כל התהליך של העברת כאב עדיין לא הובן עד תומו), אבל מבנה מערכת העצבים שלהם, החומרים שמופרשים אצלם בעקבות פגיעה, ההתנהגות שלהם בעקבות פגיעה ועוד לא מעט פרמטרים מרמזים שהם כנראה לא מרגישים כאב. יש גם תיאוריות הפוכות, ואת האמת לא נדע עד שלא נקרא את מחשבותיו של חרק (ולדעתי גם מחשבות אין להם, אבל ניחא

), לא נדע לבטח איך מרגיש ג'וק בזמן מעיכה או צרצר בזמן טיגון. אבל מ(מעט) הקריאה שעשיתי בנושא אני נוטה לקבל את התיאוריות לפיהן הם לא מרגישים כאב.

 

[סתם יובל]

לפי ההיגיון הם צריכים להרגיש,

מאותה סיבה שצמחים לא מרגישים. הכאב הוא אזהרה של הגוף והוא נועד לגרום לך לברוח. אם שורפים אותך, למשל, את מרגישה כאב כדי שתזיזי את היד שלך ולא תישרפי. אם שורפים צמח הוא לא יכול לברוח, אז בגלל זה אין לו מערכת עצבים והוא לא מרגיש כאב. אבל לחרקים כן יש מערכת עצבים, והם כן יכולים לברוח, בגלל זה לפי ההיגיון הם אמורים להרגיש כאב... וגם אם יש מחקרים שטוענים שלא, כל עוד זה לא בטוח שהם לא מרגישים כלום, יש סיכוי שהם כן, והסיכוי הזה אמור להיות מספיק לך. כי ברגע שאת פוגעת בחרק, את לוקחת את הסיכון שאולי את מכאיבה לו, בזמן שזה לא הכרחי. ובגלל שזה לא הכרחי (כי הרי תוכלי לחיות בלי לעשות את זה), לא שווה לקחת את הסיכון.

 

[אלפקה פקה]

אני אוכל לחיות, אבל לא בנוחות

ומבחינתי, גם אם הם מרגישים כאב פיזי זו לא סיבה לא להרוג אותם. הגישה האידיאולוגית שלי במה שנוגע לבעלי חיים נוגעת למניעת מצוקה מתמשכת (פיזית או פסיכולוגית), ולא רגעית. כמעט אף חיה בטבע לא מסיימת את חייה בשיבה טובה ובמוות טבעי. כולן נאכלות אחת ע"י השנייה (מלבד קבוצה מצומצמת של טורפי על), ואני לא חושבת שבני אדם צריכים לצאת לחלוטין מהמעגל הזה. אני מאמינה שבני אדם יכולים ורשאים לאכול בעלי חיים, איזו חיה בלאו הכי תאכל אותם ואין סיבה שזה לא יהיה אנחנו, ואת השניות עד דקות של סבל שלפני המוות החיה תחווה בלאו הכי. זה נוגע לחיה שנולדה וחייתה בטבע, ו"עשתה משהו" עם החיים שלה. מה שאני מאוד מתנגדת אליו זה להסב חיים שלמים של מצוקה וסבל. אם כולאים חיה כל חייה במקום מוגבל, בתנאים לא נאותים, בתנאים שפסיכולוגית ופיזית אינם הולמים יצור חי ומרגיש, והמטרה היא רק הפיכתו בסוף הדרך לסוג של שניצל או סטייק - זה בעיניי פסול. כך למשל אין לי שום טענות לשבט אפריקאי שצד לו חיות למחייתו, חיות שחיו בטבע, הן חלק מהטבע, והן ימותו בצורה שהיא חלק מהטבע וישמשו למאכל. יש לי המון טענות לגידול תעשייתי מערבי של בעלי חיים למאכל. (זה רק מהפן המוסרי, יש לי עם זה גם בעיות אקולוגיות לא קטנות). לגבי חרקים - מוטל בספק אם הם מרגישים כאב פיזי, מוטל מאוד מאוד מאוד בספק אם הם יכולים לחוש איזו מצוקה מבחינה פסיכולוגית, ועבורי המצוקה הפסיכולוגית שנגרמת בנוכחותם מאוד מאוד ברורה. בנוסף גם הפן של פגיעה אקולוגית כלשהי לא קיים פה. מבחינתי המשוואה הזו ברורה וזו ממש לא בחירה קשה עבורי.

 

[סתם יובל]

זה לא אותו הדבר.

את לא חיית טרף ואת לא חלק משבט אפריקאי. מבחינתם, כשהם רואים אוכל הם אוכלים אותו, כי אין להם יכולת להבין שאפשר למצוא אוכל אחר, לחלק מהם אין יכולת להתקיים בלי לטרוף חיות, ואין להם את היכולת לחשוב ולהבין שלחיות אחרות יש כאב או שיש עוד ברירות. מבחינתם זה אוכל, הם רעבים, אז הם אוכלים. אבל לך יש את היכולת לחשוב, לך יש את היכולת להבין שאפשר בלי זה, לך יש יכולת להבין שאולי כואב להם, לך יש יכולת לעשות בחירות ולשקול דברים בצורה הרבה יותר טובה ונכונה, וזה הבדל ענקי. אם היית חיה בג'ונגל כמו החיות וצדה חרקים כדי לשרוד אז היית יכולה להשוות את עצמך אליהם. אבל כרגע זה בכלל לא אותו הדבר. לטגן חרקים בשמן ולאכול אותם בגלל שיהיה לך לא נוח לחיות בלי זה, זה דבר אנוכי ומתנשא. מה עד כדי כך לא נוח בלא לאכול ארבה, ששווה בעיניך את הכאב שאולי יש להם?

 

[אלפקה פקה]

יש לי את היכולת, ואני בחרתי.

אני לא אוכלת חרקים (בעיקר כי זה לא מגרה אותי במיוחד), אבל אני לא מאמינה שצריך להימנע מלהרוג אותם בכל מחיר. ובכלל, האידיאולוגיה שלי היא כפי שהסברתי, וכנראה שהיא פשוט שונה משלך. לא כולם צריכים להאמין באותה אידיאולוגיה. בעיניי סבל פיזי או פסיכולוגי רגעי הוא חלק לגיטימי מהחיים ומהמוות של כל חיה. אני לא מנסה לשכנע אותך להאמין בזה, אבל אין מה לעשות - אנשים יכולים להגיע מאותם נתונים למסקנות שונות. נכון, אני יכולה להבין שאולי יש להם כאב וכו'. אבל אני גם לא מאמינה שזה נכון, ואני גם לא מאמינה שגם אם זה נכון זה אומר שצריך להימנע מלהרוג אותם (ואת סיבותי הסברתי כבר). אם לדעתך זה אנוכי ומתנשא, אז אני מניחה שזכותך לחשוב שאני אנוכית ומתנשאת. (כמו שזכותי לחשוב שאנוכי ומתנשא הוא מי שמאמין שדרכו היא היחידה שנכונה).

 

[סתם יובל]

ברור שלדעתי,

זאת לא עובדה ובגלל זה מה שאני אומר זה הדעות שלי, ואם את לא אוכלת ארבה אז זה גם לא מכוון אליך. כשאמרת שתוכלי לחיות אבל לא בנוחות, אני הנחתי שזה מתייחס לאכילת ארבה, כי זה היה הנושא, אז הבנתי מזה שאת כן אוכלת (וגם אם היית, מה שאני אומר זאת עדיין דעתי). גם לא אמרתי שכולם צריכים להאמין באותה אידיאולוגיה, אבל הויכוח הוא חלק מהדיון ולדעתי מותר להתווכח על זה ולהסביר או לנסות לשכנע, כל עוד זה נשאר ויכוח ולא מריבה, ואני לא חושב שרבנו. אם כולם היו מסכימים על הכל ולא מדברים על הדעות שלהם, רוב הפורומים היו די ריקים. אני חושב שגם אם אין הסכמה, כן מותר לנסות לשכנע ולהתווכח על דברים. חלק מהאידיאולוגיה שלי אומר שככל שיותר אנשים יאמינו בה, יגרם פחות סבל לחיות. זה חלק ממה שאני מאמין בו. ואני לא רואה מה לא בסדר בלנסות לשכנע. אני לא כופה עליך להאמין בזה, אבל לדעתי כן בסדר לדבר על זה, לפחות כל עוד זה לא פוגע אישית. ואני לא חושב שפגעתי בך, ואם כן אז לא ידעתי ולא הייתה לי כוונה לעשות את זה.