אשר אטדגי. במקום להסתובב סחור סחור סביב עצמנו ענה לי בבקשה

[חיים פרידמן1]

*הציבור המתכוון לשמור הלכה

שהחליט לקבל ע"ע את פסקי אותם רבנים שכיוונו גם הם לשמירת ההלכה

 

[חיים פרידמן1]

אבל עזוב מה ל' חשב אני שואל אותך אשר אטדגי

א. מדוע בשביל לעבוד את ה' אני צריך לקבל על עצמי סמכות אנושית?
ב. או מצד שני, מה לסמכות אנושית כלשהי ולעבודת ה'?
ג. כיצד נקבע מי בכלל חז"ל ומי לא?

 

[אשר אטדגי]

על שלושה אשיבך, ועל ארבעה לא אשיבנו..

א. משום שזו הדרך היחידה לעובדו במתכונת היהדות (אינך יודע איך לעבוד, אלמלא הם).
ב. חז"ל הם שקבעו וקיבו מהי המסגרת לעבודת אלוהים והם נתנו לה את תוקפה ויותר מכך, את משמעותה הרעיונית והפרקטית.
ג. ההיסטוריה האמפירית קיבעה מאליה מהי יהדות בדיוק, ובעיקר, מהי לא יהדות או פסוידו יהדות.

ו- ד. אשר אטדגי לא רלוונטי ליישום כל אלו.

 

[חיים פרידמן1]

א וב. נכון

ג. כאן אני חלוק עליך. חז"ל הם אלה שהתכוונו לעבוד את ה'.
אלא שהמילה המתאימה כלל אינה סמכות. זו מסגרת המחייבת את הרוצה לעבוד את ה'. מה אעשה ואיני רואה כל קשר בין זה לבין קבלת סמכותם של שני יהודים זקנים מב"ב?

 

[אשר אטדגי]

יפתח בודורו כשמואל בדורו

 

[חיים פרידמן1]

ה"גדוילים" אינם פוסקי ההלכה

לפעמים יצא בטעות שהיו גם פוסקים כמו הרב אלישיב. סמכותם אינה הלכתית אלא מיסטית. אילו הייתה סמכות הלכתית המקובלת על כלל שומרי ההלכה אז זה היה מחייב אותי. כאן מדובר על סמכות לשמה. הווי אומר ע"ז.

 

[אשר אטדגי]

מה שייך כאן מיסטיקה?

השאלה אם אתה מקבל את הסמכות מבחינת ההכרח לקיום יהדות זו, או לאו? אין ספק שסמכותם של אלו התגברה ב-200 השנים האחרונות לאין ערוך, והעברה אידלאיזציה מסויימת, מטעמים מובנים (ערעור על סמכותם בידי זדים חורשי רעה, כגון , ההשכלה והרפורמה) כלומר, במידה ותערער על סמכות, תוכל להגיע מהר מאוד לידי אבדון. זה היה קיים בתקופת נשיאי ישראל במאות הראשונות לספירה, שכלל חרמות ונידויים, ועבר מהפכים בעלי אותו מנגנון אכיפתי עד ימינו ממש, שבו האיום גובר, וגובר וגובר (והעובדה שכיום כמעט ולא משתמשים בנידוי וחרמות נובעת מהעובדה הפשוטה, שסמכותם של חז"ל כבר התערערה - ומה לי יחרים ומה לי ינדה וישמות) ערעור על סמכות חז"ל - כמוהו כקעקוע התשתית של היהדות כולה ואחריתו אין אשר ישורנו.

 

[חיים פרידמן1]

הם הרי לא מתיימרים להנהיג את הציבור הדתי כולו

הווי אומר כלל שומרי השבת. אין בכלל סמכות המוכרת על ידי כלל שומרי השבת חוץ מהתלמוד. המסגרת היחידה שאני מעוניין בה היא מסגרת לשמירת השבת. לא הנהגה לשמה.

 

[אשר אטדגי]

זאת אומרת..

שאתה או כופר בתוקפה של ההלכה כמכוננת את היהדות ואת ביטוייה בפועל בחיי הריאליה (שמה לי חכמי התלמוד מבחינת תוקפם, ומה לי אלו שלאחריהם. אם האחרונים לא מהני, ראשונים אף הם). או שאתה כופר בכך שההלכה מעצם מהותה נועדה לבני אנוש החיים בתוך המציאות והאמורים לקיימה בפועל במציאות זו, ובכך למעשה אתה הופך אותה ללא רלוונטית לימינו (שהרי מי יפסוק הלכה, אשר נפסקה זה מכבר בתקופת התלמוד, עם השתנות המציאות).

 

[חיים פרידמן1]

אדבר יותר ברור. הם נאבקים על הכרה בהם כיורשי הרב שך

הרב שך מעולם לא התכוון להיות הפוסק בהלכות שבת לכלל שומרי השבת. הוא התכוון להיות מנהיג פוליטי של "ציבור בני התורה". כל המאבק עכשיו הוא על ירושת שלטון פוליטי זה.

 

[אשר אטדגי]

מה אכפת לי כרגע 'שונאים' ו'מחבלים'

שהם הביטוי לאותו פילוג ליטאי פוליטי שאתה מדבר עליו? אני מדבר על עקרונות ברורים שבו בכל דור ודור אמור להיות מנהיג או מנהיגות של ציבור יראי ה' וחושבי שמו אשר תתווה הנהגות ותקנות נורמטיביים והלכתיים לציבור זה בהתאם לצורכי השעה ובהתאם לרמת אותו דור. פילוג הוא לא דבר רע כשלעצמו כשהוא בא ממקור "טהור" (כלומר שהמחלוקת היא אידיאלוגית כיצד יש להנהיג ציבור) וזה היה קיים בכל הדורות, מבית שמאי ובית הלל, עד ימינו, כולל גם בישיבת וולוז'ין המעטירה, שבה היה פילוג בין הנצי"ב ובין ר' חיים מבריסק, על אותו דבר בדיוק, וגם בזמנם, תלמידי הישיבה התפלגו זה לצד זה, וזרקו סטנדרים על הנצי"ב ולהיפך וכו'. זו הייתה מחלוקת לשם שמים (אינני אומר שהיום המחלוקת אין בה סימני טומאה, ודאי שיש, כטבעה של כל מחלוקת, שיסודתה בקודש, והופכת על ידי זדים וחורשי רעה לדבר מה מפלצתי. חזקה על הציבור הזה ובייחוד על מנהיגיו שידע להתגבר כפי שהיה באומנה איתו).

 

[חיים פרידמן1]

וכשהנהגה פוליטית טוטלית

בשם הישג תורני מקבלת מעמד של קדושה ללא שהיא משמשת את התורה כאורח חיים הרי שכאן "התורה" הופך לעניין בפני עצמו מעבודת ה' וכשתורה זו מתקדשת הרי שהתורה הופכת לע"ז.

 

[אשר אטדגי]

שוב, אתה מערבב כאן קדושה.. קדוש קדוש קדוש ה' ממקומו (בלבד).

אנחנו מדברים על קטיגוריה של סמכות הלכתית רבנית והנהגתית, השאלה אם אתה מקבל שאמורה להיות סמכותיות בהנהגה אנושית, כל הנהגה, או לאו. יכול להיות שלא, אבל התורה מורה אחרת "ככל אשר יורוך", הסמכות היא קונסטיטוציונית במקרא עצמו, בכל דור ודור (וזה לא קשור לרמתם הטרומית של בעלי הסמכות אם משה רבנו כחמה, או זקנים כלבנה וכאמור, יפתח בדורו כשמואל בדורו).

 

[חיים פרידמן1]

ח"ו שאכפור בסמכות הלכתית

כל טענתי הייתה שהרב שך לא התיימר להיות סמכות הלכתית לכלל שומרי ההלכה (הרב עובדיה למשל כן) אלא המנהיג המוכר של "ציבור בני התורה" בלבד. ולא מנהיג הלכתי אלא מנהיג פוליטי. וכי מצאת "מרן" ללא עיתון ומפלגה? את מי השונאים זורקים מהכוללים? את אלה שלא התייצבו בלשכת הגיוס (שזה הוויכוח המעשי בין שני הפלגים)? לא! את המנויים לעיתון האחר או שהצביעו למפלגה האחרת. ההנהגה כאן היא פוליטית ולשם פוליטיקה ומייחסת לעצמה קדושה בשם התורה שבעלי הסמכות קנו.
השונאים והמחבלים בדיוק קשורים לסוגיה. המחבלים מנודים ור"ח קנייבסקי נימק זאת בכך שלמרות שלכאורה עומד בראשם אדם גדול אין זה בגלל שבאמת הם מקבלים את סמכותו אלא יחליפוהו כפי הצורך. בני היישוב הישן לא קיבלו חינוך בני ברקי ולמרות שבשעתו התאספו סביב דמותו הכריזמטית של הרב שך הם לא באמת קנו את הרעיון של התורה ככוח פוליטי, הם קיבלו מהרב שך רק את הקנאות, וזו הסיבה שהם מוצגים ככופרים. אני לא קשור אליהם אבל אני אתם באותה סירה.

 

[אשר אטדגי]

אינך שם לב שבדבריך שלך גלום המענה לתהיותך..

ראשית, נבהיר מושגים: כשאני מדבר על סמכות חכמים אני כולל בזה הן את הסמכות ההלכתית (למי שבקי בכך) והן את הסמכות הנורמטיבית, ושמתי לב שאתה מחלק בין השניים ולא בפעם הראשונה, משל, את זאת אני מקבל (ההלכתית), ואת זאת לא (הנורמטיבית) - משמע לא היו היו אלו שני הצדדים לאותו דבר עצמו - סמכות חכמים (לאמור, מקבל על עצמי את מוסד הנשיאות ואינני מקבל על עצמי את מוסד הסנהדרין ולהיפך).

העובדה שחלק, ואפילו הם רבים, אשר סמכות חכמים עברם היא איצטלה למניע זר ופסול (זעם, קנאה, שנאה וכו')- אינה פוגעת בכהוא זה באינסטיטוציה הרעיונית של מושג הסמכות האנושית של חכמים שראוי שיהיה, הכרחי ואף מחוייב על ידי בורא עולם. וכי יעלה על דעת שהעובדה שבני ישראל לא שעו וממרים היו לסמכות משה ולזקנים וחטאו בכל מיני עוונות ופשעים במסגרת זו, פגעה במושג סמכותו של משה? מה זה נוגע לי שהשונאים או המחבלים לא מקיימים דברי רבותיהם ולא הולכים בדרכיהם, האם מניעיהם הזדוניים היא זו המגדירה את מושג הסמכות? וזה אנאלוגית יחפוף לאם תשאלני כיצד יש גנבים כאשר נרשם שאסור לגנוב. אינני מבין את ההיגיון שבדבריך כלל וכלל.

ושום דבר מכל אלו - אינו שייך לאיזו קדושה וכו' וכו' וכו' לא הגדרת הדבר עצמו (קרי סמכות חכמים) ולא אלו אשר נוהגים בחטא עוון ופשע במסגרת סמכות זו, או יותר נכון בהתכסם באיצטלה זו. לא כל מלחמה בשם ה' - היא למען ה' (למעשה, בפועל, רוב המלחמות בשם ה' היו לא למענו ולמען תורתו).

 

[חיים פרידמן1]

אין סמכות מוחלטת לנשיא. הוא אחד מהסנהדרין

יש סמכות לאותו גוף שיפוטי. הרב שך והרב שטיינמן אינם גופים שיפוטיים.

 

[חיים פרידמן1]

אה, ושכחתי עוד שאלה

אחרי שכבר הכרת את ל', האם המשכת להצביע ג' או עץ? כל סמכותם של הגדוילים מתחילה ונגמרת בזה.

 

[אשר אטדגי]

אחרי שהכרתי את לייבוביץ' המשכתי גם להתקלח.. תתפלא..

 

[חיים פרידמן1]

"וכן אם למד אחד מהגאונים שדרך המשפט כך הוא ונתבאר לבית דין

אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בתלמוד אין שומעין לראשון אלא למי שהדעת נוטה לדבריו בין ראשון בין אחרון".
ברגע שתהיה הסכמה על סמכות הלכתית אחת הרי שזה יוביל לחידוש סמכות הסנהדרין שאז אצטרך לכפוף את עצמי אליהם אא"כ אדע שטעו כי אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה'. כל השאר בבלט והבלים.

 

[אשר אטדגי]

אתה עכשיו הגעת למישור אחר, למרות שהוא המשכו של הנושא

אתה מדבר איתי על סמכות הומוגנית המחייבת את כלל הציבור המאמין, גם למי שאינו מקבלה וחושב שטעתה, ובכללם חכמים שהיו באותה סנהדרין שחשבו אחרת. ואנו מדברים היום, בהיעדר סנהדרין, סמיכה וכו' על סמכות שחטיבה מסויימת בתוך אותה יהדות מקבלת על עצמה, אף על פי שיכולה ביעף לעבור לסמכות אחרת המקובלת עליה. כשישיב שופטינו כבראשונה - אזי אם הרב שטיינמן, נניח, ייבחר כנשיא ההנהגה הנורמטיבית, אזי גם הרב שמואל אויערבך, ייצטרך לבוא אליו במקלו ובמעותיו ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו, אף על פי שהוא בטוח שהוא טעה. ואם לא יעשה כן, דינו כדין "זקן ממרא". בימינו, בהיעדר זאת, יכול אדם לא לקבל את הסמכות הזו כי היא אינה מחייבת אותו. אבל בל תטעה, היעדר אינסטיטוציה כזו בפועל, אינה אומרת שינהג הצאן כעדר ללא רועה. רק שאין הסמכות הזו קולקטיבית הומוגנית, אלא פרטנית או קהילתית (בסגנון "עשה לך רב" הרעיוני ובסגנון הלכתי קהילתי מושג "המרא דאתרא" - ואינני מתכוון לרב העיר החילונית שמקבל משכורת מהמדינה החילונית ולחוקיה החילוניים הוא נשמע, שאינו אלא סרסור של דת ישראל).