אשר אטדגי. במקום להסתובב סחור סחור סביב עצמנו ענה לי בבקשה

[חיים פרידמן1]

אגב, לגבי שריפת קדשים בי"ט חשבתי שיש כאן געדאנק לייבוביצ'יני

שמצווה בהגדרה אינה אוכל נפש, וכשמדובר במצווה י"ט הוא כשבת גם כשמדובר במלאכות כמו בישול ואפייה (ואפשר שלזה כיוון רש"י). ול"ד להוצאת ס"ת ולולב שאין מצווה בגוף ההוצאה וזה קשור לדיון שהיה לך עם בר אוריין.

 

[אשר אטדגי]

מעניין מה שאתה אומר...

 

[חיים פרידמן1]

מעניין אבל כנראה לא נכון

האמת היא כנראה כמו שאומר הגר"ז שכיוון שאין זו מצווה עוברת אי"ז צורך י"ט והרי הוא כמבשל לחול. וזה לא הותר.

 

[חיים פרידמן1]

אני לומד עכשיו תק"ט

ורואה שהאחרונים כותבים שלרמב"ם לא סבירא כר"י לגבי מכשירין וזה מוזר שהרי בפ"א הרמב"ם בפירוש כותב שמכשירים מותרים. עכ"פ רואים שבפרטי ההלכה הרמב"ם אוסר כל מלאכה שאינה בגופו של מאכל ומתיר כל שבות כשכוונתו לאכול מלבד מוצה המותר בשבת דו"ק ותשכח. היינו שהיתר מכשירים הוא רק במלאכות האסורות בשבת מדבריהם. ולכן נ"ל ברור שצדקתי שמדאורייתא גדר ההיתר הוא במלאכות וכל מה שאסור רק מדבריהם גם בשבת התירו כשכוונתו לאכילה והכי משמע גם מכלל דברי הרמב"ם בפ"א.

 

[חיים פרידמן1]

אני חשבתי להיפך

שכל היתר מכשירים הוא באותם מלאכות השייכים בגופו של מאכל (כטחינה) שחז"ל אסרום משום שהיה אפשר לעשותם מעי"ט והתירום למטרת אכילה באותו סייג עצמו שא"א היה לעשותו מעי"ט. וע"ד שהתירו טלטול מוקצה מחמת גופו לצורך הסקה. השאלה היא האם זה מסתדר עם כל פרטי ההלכות. ליגרס אינש והדר ליסבר.

 

[חיים פרידמן1]

סמכות מדינית היא הכרחית ואעפ"כ כשזו הופכת למטרה הרי שזה

פשיזם וע"ז. וה"ה לסמכות רבנית.

 

[חיים פרידמן1]

אבל הרב שטיינמן אינו מצפה מהרב אויערבאך שייכנע לו במישור

ההלכתי. בכלל לא אכפת לו שר' שמואל ואנשיו לא יתייצבו בלשכת הגיוס ויעשו הפגנות. כל מה שהוא רוצה זה שהוא יסגור את העיתון והמפלגה. זוהי סמכות לשמה.

 

[חיים פרידמן1]

כל סמכות צריכה להיות פונקציונלית

וכפי שכבר כתבתי הרב עובדיה אכן ניסה למלא פונקציה זו של סמכות הלכתית.
כל סמכות שאינה פונקציונלית היא פשיזם וע"ז.

 

[חיים פרידמן1]

המטרה של הסמכות ההלכתית הוא שתהיה הלכה אחידה

במישור המקומי או הלאומי. היום אין שום סמכות שממלאת פונקציה זו. ולכן כל סמכות מיותרת.
הרב עובדיה ניסה למלא פונקציה זו והצליח במידה רבה אך לא לגמרי.

 

[חיים פרידמן1]

אתה יודע מה? שאלה

בעיר שיש שני בתי דין (לדעה שזה מותר) האם יכול אדם להיות נייטרלי או שהוא חייב להיכנע לבית דין אחד?

 

[חיים פרידמן1]

ביע"מ הוא גם כותב בפירוש

שהציבור הדתי שהשתתף בהקמת המדינה מרד בסמכות הרבנים. יש גם עוד אמירה נגד הדיקטטורה של מועצת גדוה"ת ואתה ודאי מכיר את המכתב שהא פרסם ב"הארץ" כשהוקמה מועצת חכמי התורה.

 

[חיים פרידמן1]

אתה יודע מה? אשאלך עוד שאלה

אם אתה מקבל את סמכות הגדוילים מדוע אינך מקבל את קדושת ספר הזוהר שהגדוילים הכריעו שהוא ספר קדוש?
יש גבול לסמכות הגדוילים. אין כחמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה'. וכשהגדול לא מודע לזה הוא הופך את עצמו לע"ז.

 

[אשר אטדגי]

זו שאלה שאני מתחבט בה רבות

ומצאת מקום חרפתי, אף שיש בידי לענות עליה (קבלת הסמכות אינה קשורה במישרין לקבלת הדברים ומעשה רשב"ג ור' יהושע אודות חושבן יום הכיפורים, מוכיח וגם הכי קיימא לן כדעת הרמב"ם: "לא תענה על רב לנטות", הכוונה בזה אל תבקש בריב הנטייה בלבד, והוא שתטה עם הרוב או עם הגדולים ותשתוק ממה שיש בדעתך באותו הדין". יחד עם זאת, מכיוון שלא מדובר במצווה מן המצוות, אלא באמונות ודעות ומכיוון שנמנו וגמרו רוב ככל הדעות כדעה נפסדת זו, אחריש וארטון. אך, כה ייתן לי אלוהים כוח וכה יוסיף ולא יעמידני בניסיון זה, אך נראה לי, כי אם אראה כי תורת הזוהר הזו, שהורתה בטומאת רעיון, ושעד עתה הייתה בבחינת דעה שאינה הלכה - מכל מקום אם תתפלש צואתה להלכה ותשנה אחת ממצוותיה,לא אגור מפני איש, כקטון כגדול (מקווה לא לראות זאת בחיי, ומקווה שגם אראה זאת, אעמוד בדבריי).

 

[חיים פרידמן1]

הזוהר נכנס לפרקטיקה ההלכתית

בזה הציבור הליטאי אכן הכי נקי אבל אתן דוגמה למנהג שנכנס אצל כולם והוא חליצת התפילין בר"ח קודם תפילת מוסף. הנימוק הוא שתפילת שחרית היא לז"א שיש לו תפילין (או"א) ואילו מוסף לעתיק שאין לו תפילין (מ"ח). זהו נימוק אלילי ואסור לנהוג מנהג זה מלבד שיש בו ביטול מ"ע מה"ת.
קבלת שבת ובפרט אמירת "לכה דודי" שכולה תפילה לז"א שיצא לקראת זוגתו וההסתובבות כשהאחוריים להיכל ה' והכריעה מערבה לשמש זהו מנהג אלילי.
מנהג נוסף הוא ניסוך יין בליל הסדר בעת אמירת "דם צפרדע" וכו' לקליפות.
יש מנהג נוסף שלציבור הליטאי לא נכנס (וגם בחב"ד אומרים אותו רק פעם ביום לפני ב"ש ובקיצור) והוא אמירת "לשם ייחוד" שאצ"ל שזו ע"ז גמורה.
חוץ מזה שמינות היא דווקא בדעות.
נ"מ נוספת היא שהמכוון כוונות אסור לענות אמן על ברכותיו ודינו כמין לכל דבריו.
אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה'.
בעיני כל הסיפור של תושבע"פ הוא דווקא מרידה בסמכות הדתית הכוהנית הרשמית. הכוהנים היו גם רודפי נביאי האמת והצדק שהתנבאו עליהם "הכוהנים לא אמרו איה ה' ותופסי התורה לא ידעוני".
סמכות אנושית מוחלטת היא ע"ז.
להזכירך, גם סמכותו של משה נובעת רק מכך שבאוזנינו שמענו את ה' מדבר אתו".

 

[אשר אטדגי]

דיברתי על מצוות או יותר נכון על שינוי בהן

ואתה מדבר איתי על הנהגות או תוספות טקסטואליות שאינן ולא מידי, למעט זה שהן מכשירים את הלבבות לשינוי עתידי (וזה אכן, מסוכן כפי שאנו יודעים). יחד עם זאת, ראוי לומר, שדווקא גדולי המקובלים שהיו פוסקי הלכה, בהם השו"ע גופא, הורו, הלכה קודמת! וכבר הורה זקן - הרדב"ז שהיה אולטרה מקובל: "בכל מקום שיש מחלוקת בין המקובלים והפוסקים, הלכה כפוסקים, ואין לחוש לדברי המקובלים". נראה אם זה יחזיק מים (הגר:"ע יוסף החזיר רבות מההנהגות השגויות על פי הזוהר למקורן ההלכתי הקמאי והטהור, כן, שרפו את ספריו בצעירותו בשביל זה, אך הוא התקבל בסופו של דבר, ונראה גם כמה זמן זה יחזיק מים).

 

[חיים פרידמן1]

ובשבילי יש לזה גם נפקות מעשית

מוסדות החינוך היחידים אצלנו הם של הקהילה הליטאית ואני מתעקש לא לשלוח את בני לשם (למרות שהוא התקבל בתור בן של אשתי הכשרה...)

 

[u r i el]

גם דרכו הפילוסופית של הרמב"ם

עלולה, רעיונית, להוביל לגיהנום, ויש מי שאומר שהאסכולה שלו ליבּתה את אשהּ של תורת הסוד היהודית שהתעוררה מתרדמתה כתגובה לנבוכותו, אותה תורה שבעיני כמה מחברי הטובים ביותר מובילה בקו ישיר לשם.

על כל פנים - במקרה שלי זו כבר עובדה.

נ.ב.
למרות גדולתך בהכרת העולם היהודי מקצה ועד קצה - עדיין אתה מתנסח שכאילו יש איזושהי קבוצה משובחת יותר ומוסמכת יותר לנכס אליה את "האמת האמונית/יהודית".
לא נכון בעיני.

 

[אשר אטדגי]

חלילה לך מלומר דבר כזה

אני באמת חושב שיש בני עלייה והם מועטים (אגב איני שייך אליהם, ודומני שדבר זה הוא בכלל אוטופי בחיי הריאלייה, אם כי יש לחתור אליו) אבל היהדות היא היהדות וחלק מהמכלול היפה בה הוא שנכללים בה ובמסגרתה הן הבאבא סאלי והן הרב שך, הן אמנון יצחק והן לובביץ' ואפילו, אפילו, הרב אבינר.

לגבי העניין הראשון שהזכרת, אמרת דבר גדול מאוד, והוא קשור קשר אדוק לסייפא - התפתחותה של היהדות, של הפנומן האדיר הזה, נבעה רבות בשל חילוקי דעות מהותיים בשאלות אמונות ודעות. אכן, ייתכן, שאילולא הקראות, לא הייתה באה לעולם הרציונליזציה הספרדית שהפרזנטור העיקרי שלה הוא הרמב"ם, ואכן, ללא הרמב"ם, ייתכן ולא נהרתה תורת המיסטיקה (שראשון מחולליה אגב הוא הראב"ד ומשפחתו) ובלי הגר"א ומלחמתו בחסידות, ייתכן שעולם הישיבות במתכונתו האנליטית המופלאה, לא נתהווה. זוהי יהדות שהתפתחותה האבולציונית נבעה מהכרח הסתגלנות (הברירה הטבעית) שהציבה לה המציאות הרעיונית בכל תקופה.

 

[u r i el]

"בני עלייה" - בחוץ !

המושג 'בני עלייה' שהשתמשת בו פסול מכל וכל בשימוש בעולמה של אמונה דתית. אני יודע, הרב משה בן מימון ובעקבותיו תלמידו המובהק ר' ישעיהו קידמו אבחנה פסולה זו בין ההמון לבין בני העלייה, אולם בעולמן של אמונות ודעות דתיות אין מקום לאבחנה נואלת זו השאולה מעולם האקדמיה. רק לאוניברסיטאות מתקבלים בעלי תעודות בגרות ובעלי ממוצעים גבוהים בפסיכומטרי - את התורה קבלו כלל עדת ישראל ! רק האליטיזם המתנשא של העולם האקדמי מבחין בין הראויים ובין אלה שאינם ראויים, בין הנעלים ובין הפשוטים והנמוכים.

העולם הפילוסופי מנגיש את המציאות ומושגיה, את עולם הרעיונות והמחשבות כך שהם יהיו גם ערבים וגם קלים לעיכול. האמונה הדתית איננה נרתעת, לא מפרדוכסים ו/או לא מסתירות ו/או לא מדימויים. עובדה. קרא מדרש ! צא מהקופסא ! השאר את היוונות לפקולטה לפילוסופיה.

 

[אשר אטדגי]

ר' שמעון בר יוחאי: "ראיתי בני עלייה והן מועטין

אם אלף הן אני ובני מהן אם מאה הם אני ובני מהן אם שנים הן אני ובני הן.." (סוכה מ"ה ב) רש"י: " אני מניח שלא תחשוד ברשב"י זה שהוא מיושבי כת האקדמאין המרשעין דהרווארערד..