את גרמן תמיד אפשר יהיה לזכות...
אם אני הולכת לפי ההסבר (הבאמת טוב לטעמי) של זיפ לגבי היחס בין היות הדיוט ובין היות אוחז במספיק ידע מקדמי על מנת לקחת החלטות מושכלות בנושאי רפואה ובריאות בכלל, וחיסונים בפרט.
שכן, ההשכלה שלה - טובה ככל שתהיה - אינה כוללת את הנ"ל.
לכן, שרת הבריאות, כמו מרביתנו - (וכמו שרי בריאות אחרים בעבר), נסמכת על חוות דעתם של המומחים שמייעצים לה בנושא.
נכון שכנושאת, לכאורה, באחריות פורמלית - אפשר לנסות לחפש אותה בסיבוב, ולרצות עד מאוד להאשים אותה. אבל, אני משערת שלמקרים כגון אלו נוסחה הגנה משפטית מלאה ומפורטת שמעבירה את האחריות לדרגים המייעצים.
ולגבי הודאה בנזקי חיסונים - בחלקו זו באמת תעלומה שעדיין לא פתרתי.
הרי מנגנון הכסת"ח הוא משומן לעילה. לא באמת יעופו ראשים.
אם התחסנו קרוב למיליון ילדים (לפי משרד הבריאות, לפחות), ואם כעשרה ילדים לקו בשיתוק בעקבות החיסון (מה שנפסל על הסף על-ידי הוועדה "האובייקטיבית" של פרופ' סמוך) - הרי שמדובר היחס של כ- 1 ל100,000.
זה לא יחס קטסטרופלי. הילדים מטופלים היטב, ומקבלים את מיטב התמיכה הרפואית והמקצועית שאפשר לתת במקרים כאלו - ללא קשר מה היתה הסיבה שבגללה לקו בשיתוק.
לפחות לסיפור של ה"מבצע" המסוים הזה - כבר אמרתי שלדעתי בהחלט היה אפשר "להודות" ולצאת בסדר.
אדרבה - ראשי הבריאות, שנאחזים כל כך בחוזקה במדיניות המוצהרת של ארגוני בריאות עולמיים - יכלו כבר מזמן לאמץ את הקו שמקבל את קיומן של תופעות לוואי לא רצויות לחיסונים. (כפי שכבר נוהגים במרבית מדינות בעולם, אפילו ההודים ה"נחשלים" מכירים בזה).
ממילא הטיפול הרפואי הניתן בארץ למקרים כאלו הוא אותו טיפול (לדוגמה גיאן ברה - לא משנה ממה נגרם, אתה תקבל את אותה איכות טיפול).
ממילא האפשרות לתופעות לוואי בלתי רצויות מופיעה על גבי עלוני היצרן של חיסונים, כך שאין בכלל כל צורך "לשקר" ביחס לזה. אם היצרן מצהיר על זה, אז אין היגיון ש"הרופא" יכחיש את זה. בטח שלא ה"מומחה".
ממילא הכיסוי ה"ביטוחי" הכספי למקרה של פגיעה שמוגדרת נכות היא גבוהה יותר כשלעצמה, מאשר הפיצוי הכספי שאפשר לקבל כ"נפגע חיסונים". (גם במקרים של מוות).
ובפוליטיקה כבר מזמן יודעים שאם אתה מודה (לפחות על חלק) על האמת - גדלים יוקרתך וקרנך בעיני הציבור (אוי, כמה שזה ציני).
טוב, ברור שאלו דעותי.
כמעט כל מי ש"נתנו ידם לפשע" - יזוכו בכל מקרה, כיוון שנקטו בקו של הסתמכות על הסכמה גורפת עם חוות דעתם כל גדולי מומחים עולמיים בתחום. כיוון שנקטו במדיניות שהוכתבה על ידי אירגוני בריאות וכוחות פוליטיים וכלכליים שהם הרבה יותר חזקים ו"ברי סמכה" מסתם איזו התארגנות מקומית חתרנית של "קומץ" רופאים-פקידים שאינם יודעים דבר בנושא (בישראל הקטנה והמאוד זניחה מבחינה מספרית).
אני מאמינה שאי הכרה מוחלטת וגורפת בקיומם של נפגעי חיסונים בארץ (ושהיא בניגוד למה שנהוג ברוב הארצות בעולם) - היא אולי הטעות החמורה ביותר של ראשי הבריאות בארץ היום.
זו טעות פוליטית, זו טעות אסטרטגית. וזו טעות בריאותית - שתמציתה מדיניות חלם, וסתימת חורים "קלושה" בזמן אמת (דוגמת "מבצע שתי טיפות"). זו טעות חמורה של אי ראיית העתיד, והשלכות ההכחשה הגורפת הזאת על אמון הציבור - לחלילה יום שבו באמת תפרוץ מגפה מסכנת חיים, ולציבור לא יהיה אמון (אפילו לא למחציתו) להסכים להתחסן.
כך יוצא, בסופו של דבר - שאני מאמינה ש-אי הודאה בזה היא הרבה יותר קטסטרופלית.
לא רק למי שנתן את ידו - אלא לכולנו.
