חלק ג'../images/Emo42.gif
הייתה כבר השעה 2:00 בצהריים. קאגומה התעוררה וגילתה את עצמה מכורבלת בידיו של אינויאשה. היא נהייתה אדומה לגמרה. "אוי! נרדמתי..." אמרה בקול חלש, "בוא נראה אם יש בתיק שלי משהו לאכול." היא חיטתה בתיק שלה ומצאה איזה חטיף תפודים. "אתה אוהב תפודים?" "מה זה?" "חטיף צ'יפס" "מה זה 'חטיף צ'יפס'?" "הנה. זה חטיף צ'יפס". קאגומה הוציאה את החטיף. "אה, זה?" אמר אינויאשה, "לא... אני לא אוהב את זה... תאכלי את..." "גם אני לא אוהבת את זה. זה של אחי הקטן סותה. אבל הבאתי כי חשבתי אולי תאהב." "בואי." אמר אינויאשה ולקח את ידה של קאגומה והוריד אותה למטה ברכות. "בואי נלך". "לאן?" "לכל מקום שיהייה בלי מירוקו, שאנגו ושיפו..." "למה אתה לא רוצה להיות איתם?" "אין לי כוח אליהם... במיוחד לא לשיפו. הוא סתם קרצייה." "אוקיי... אז לאן אתה רוצה ללכת?" אינויאשה לא הספיק לדבר וכבר שמע משהו. הוא שמע צעדים איטיים ואדישים. של מי הצעדים האלה? "אינויאשה?" שאלה קאגומה, "מה קרה?" "אני שומע משהו..." אמר. "גם אני שומעת. מה זה?" לפתע הופיע לה קיקיו. "אינויאשה! חיפשתי אותך!" היא שלפה את החץ והקשת שלה. "בוא." אמרה בקול מאיים. אינויאשה לא זז. הוא נראה כעוס מאוד ואמר:"למה נראה לך שאני אבוא אלייך?!" קיקיו לא הבינה. "אינויאשה?" היא התקרבה לעברו, וכשעברה ליד קאגומה, דחפה אותה הצידה. "אתה זוכר?" "מה אני זוכר, קיקיו?" נראה היה כאילו הוא שוב נפל תחת כישופה של קיקיו. "אתה זוכר, אתה זוכר שרצינו לגור יחד?" "כן..." אמר מסטול. "אתה לא רוצה שזה יקרה?" "קיקיו..." אמר אינויאשה וקרב לעברה. "אני..." "אינויאשה!" קאגומה הלכה לעבר אינויאשה והתכוננה לרות חץ לעברה של קיקיו. "קיקיו, עוד צעד אחד ואני הורגת אותך!" "אל תשכחי שגם אני יודעת לטהר חצים, ילדה מפגרת." קאגומה לא הצליחה לשלוט בעצמה וירתה חץ לעברה של קיקיו. קיקיו גם היא ירתה חץ. שני החיצים התנגשו זה בזה ויצרו עצמה חזקה. "הא, הא הא..." צחקקה קיקיו. "מה, מה קרה?!" שאלה קאגומה בקול מפוחד. "החץ עם העצמה הכי חזקה, יגבור על החץ עם העצמה הפחות חזקה, ואז החץ שישבור את החץ השני, יתקדם לעבר יריבו!" "הו, לא!" אמרה קאגומה בלב. בינתיים נראה כאילו החץ של קיקיו גובר על חיצה של קאגומה. "בבקשה, בבקשה..." התחננה קאגומה. ואז ללא כל אזהרה מוקדמת, החץ של קאגומה גבר על החץ של קיקיו. החץ של קאגומה התקרב אל קיקיו ואז- בום! נשמע פיצוץ. קיקיו נעלמה מעל פני האדמה. "אני עוד אשוב, אינויאשה. אנחנו נחייה יחד והנערה הזאת לא תפריעה לנו..." "קיקיו..." אמר אינויאשה, "קיקיו! אני אהרוג אותך!!!" קאגומה הסתכלה על אינויאשה בעיניים עצובות. ואז היא פלטה ואמרה:"למה הקיקיו הייתה צריכה להיתקע לנו באמצע?! למה היא הייתה צריכה להופיע?!?!?!" אינויאשה הסתכל על קאגומה. הוא קם ואמר: "אם זה כ"כ מפריע לך, קאגומה, אז בואי נהרוג אותה." הוא תפס את ידה של קאגומה והתחיל ללכת איתה לעבר השמש הזורחת. "אינויאשה, אתה כועס?" שאלה קאגומה, "לא," אמר, "אני דווקא שמח. אני מעדיף אותך על פני הכוהנת האפלה הזו". קאגומה העלתה חיוך על פניה. אבל היא הרגישה הרגשה מוזרה כזאת. "יכול להיות שמתחיל להיות לי לב עשוי אבן?!" חשבה לעצמה.
הייתה כבר השעה 2:00 בצהריים. קאגומה התעוררה וגילתה את עצמה מכורבלת בידיו של אינויאשה. היא נהייתה אדומה לגמרה. "אוי! נרדמתי..." אמרה בקול חלש, "בוא נראה אם יש בתיק שלי משהו לאכול." היא חיטתה בתיק שלה ומצאה איזה חטיף תפודים. "אתה אוהב תפודים?" "מה זה?" "חטיף צ'יפס" "מה זה 'חטיף צ'יפס'?" "הנה. זה חטיף צ'יפס". קאגומה הוציאה את החטיף. "אה, זה?" אמר אינויאשה, "לא... אני לא אוהב את זה... תאכלי את..." "גם אני לא אוהבת את זה. זה של אחי הקטן סותה. אבל הבאתי כי חשבתי אולי תאהב." "בואי." אמר אינויאשה ולקח את ידה של קאגומה והוריד אותה למטה ברכות. "בואי נלך". "לאן?" "לכל מקום שיהייה בלי מירוקו, שאנגו ושיפו..." "למה אתה לא רוצה להיות איתם?" "אין לי כוח אליהם... במיוחד לא לשיפו. הוא סתם קרצייה." "אוקיי... אז לאן אתה רוצה ללכת?" אינויאשה לא הספיק לדבר וכבר שמע משהו. הוא שמע צעדים איטיים ואדישים. של מי הצעדים האלה? "אינויאשה?" שאלה קאגומה, "מה קרה?" "אני שומע משהו..." אמר. "גם אני שומעת. מה זה?" לפתע הופיע לה קיקיו. "אינויאשה! חיפשתי אותך!" היא שלפה את החץ והקשת שלה. "בוא." אמרה בקול מאיים. אינויאשה לא זז. הוא נראה כעוס מאוד ואמר:"למה נראה לך שאני אבוא אלייך?!" קיקיו לא הבינה. "אינויאשה?" היא התקרבה לעברו, וכשעברה ליד קאגומה, דחפה אותה הצידה. "אתה זוכר?" "מה אני זוכר, קיקיו?" נראה היה כאילו הוא שוב נפל תחת כישופה של קיקיו. "אתה זוכר, אתה זוכר שרצינו לגור יחד?" "כן..." אמר מסטול. "אתה לא רוצה שזה יקרה?" "קיקיו..." אמר אינויאשה וקרב לעברה. "אני..." "אינויאשה!" קאגומה הלכה לעבר אינויאשה והתכוננה לרות חץ לעברה של קיקיו. "קיקיו, עוד צעד אחד ואני הורגת אותך!" "אל תשכחי שגם אני יודעת לטהר חצים, ילדה מפגרת." קאגומה לא הצליחה לשלוט בעצמה וירתה חץ לעברה של קיקיו. קיקיו גם היא ירתה חץ. שני החיצים התנגשו זה בזה ויצרו עצמה חזקה. "הא, הא הא..." צחקקה קיקיו. "מה, מה קרה?!" שאלה קאגומה בקול מפוחד. "החץ עם העצמה הכי חזקה, יגבור על החץ עם העצמה הפחות חזקה, ואז החץ שישבור את החץ השני, יתקדם לעבר יריבו!" "הו, לא!" אמרה קאגומה בלב. בינתיים נראה כאילו החץ של קיקיו גובר על חיצה של קאגומה. "בבקשה, בבקשה..." התחננה קאגומה. ואז ללא כל אזהרה מוקדמת, החץ של קאגומה גבר על החץ של קיקיו. החץ של קאגומה התקרב אל קיקיו ואז- בום! נשמע פיצוץ. קיקיו נעלמה מעל פני האדמה. "אני עוד אשוב, אינויאשה. אנחנו נחייה יחד והנערה הזאת לא תפריעה לנו..." "קיקיו..." אמר אינויאשה, "קיקיו! אני אהרוג אותך!!!" קאגומה הסתכלה על אינויאשה בעיניים עצובות. ואז היא פלטה ואמרה:"למה הקיקיו הייתה צריכה להיתקע לנו באמצע?! למה היא הייתה צריכה להופיע?!?!?!" אינויאשה הסתכל על קאגומה. הוא קם ואמר: "אם זה כ"כ מפריע לך, קאגומה, אז בואי נהרוג אותה." הוא תפס את ידה של קאגומה והתחיל ללכת איתה לעבר השמש הזורחת. "אינויאשה, אתה כועס?" שאלה קאגומה, "לא," אמר, "אני דווקא שמח. אני מעדיף אותך על פני הכוהנת האפלה הזו". קאגומה העלתה חיוך על פניה. אבל היא הרגישה הרגשה מוזרה כזאת. "יכול להיות שמתחיל להיות לי לב עשוי אבן?!" חשבה לעצמה.
