בגלל ששרשור הפיקים נעלם לו איי שם

[סנונית לבנה]

מדהיםםם!!!!!!!!!!!!!111111

מדהים!!!!111 המשך!!!!111

 

[shirosh25]

מדהים!!

יאללה כל פרק יותר טוב מהקודם!! מחכה מאד מאד להמשך!!!

 

[לירוש הפינקית]

שיו... המשך ומהר!!

איזה כשרון יש לך!!!!! באמת כל הכבוד לך!!!!!!! אבל מה קרה לקגומה ואינויאשה???? הם ימותו אם מישהו לא יטפל בהם!!

 

[סנונית לבנה]

איפה חלק ו'? >.>

 

[Horse Wishper]

לא שמתי אותו../images/Emo35.gif:-O

 

[Horse Wishper]

אוקי הנה חלק ו'...

סורי על הבורות...

מירוקו ישב ולמרגלותיו שכבה סאנגו. מירוקו עצם את עיניו ושפתיו מלמלו דבר מה. סאנגו ששכבה למרגלותיו הייתה דוממת, ורק אחרי דקה בערך נשמעה נשימה מקוטעת מבין שפתיה היבשות. מירוקו, אחרי שסיים למלמל את דבריו, נשכב לפניה ואפו נגע ברצפת העץ המלוכלכת מאבק וגוש אפור קטן נשאר לו על האף. הוא הרים את ראשו והסתכל על סאנגו. היא לא נראתה מיוסרת, היא הייתה שלווה אבל נשימותיה המקוטעות הטרידו את מצפונו של מירוקו, היא שכבה על הגב ולא זזה מתנוחה זאת, כך שלפעמים מירוקו הזיז אותה קצת ובעדינות כדי ששריריה לא יתנוונו, הוא עבד על זרועותיה כשהזיז את הפרקים, אז עבר לידיים, לרגלים ואז עיסה לה את הפנים- זה החלק שהכי אהב. פניה היו רכות למגע והוא שפשף את לחיותיה ובתוכו התרגש, "הלוואי שתתעורר" חשב באותם רגעים "הלוואי שתראה אותי עוזר לה ותבין מה השגיאה שעשתה..." ומיד כעס על עצמו. זאת לא אשמתה שהלכה שובי אחרי סאם- הוא שד! מהלחיים עבר לעיניים והעביר בעדינות את אצבעותיו על עפעפיה הרכים, אז הזיז קצת את האף מצד לצד וסיים. הוא נזכר שעברה רבע שעה ולקח קערת מים קטנה שהייתה מלאה במים טריים, פישק את שפתיה של סאנגו והעביר ביניהן לאט לאט, בלי לפגוע בנשימתה שלה את המים לגרונה, הצוואר שלה עלה וירד וכשהוא סיים היא נשמה עמוק, ושיחררה, הייתה זאת עוד הקלה עבור מירוקו. קירארה התכרבלה ליד סאנגו בדאגה ומידי פעם ליקקה את ידה או התרפקה עליה, אף לעיתים הייתה קופצת עליה ושוכבת על ביטנה- אך אם מירוקו היה בסביבה הוא היה מוריד אותה בעדינות כחשש למערכת נשימתה. אינויאשה ישב, מנסה להיות רגוע ואדיש ליד קגומה שהייתה באותו מצב של סאנגו. הוא לא הסכים להזיז אותה כי פחד שיכאיב לה, אבל אמר למירוקו שזה פוגע בכבודו כך שמירוקו בא ועשה זאת, ואינויאשה שמר שהוא לא מכאיב לקגומה או שהיא מתעוררת. אחרי שהוא הלך הוא השקה את קגומה בעדינות, הוא לא שם לב שבפינה חשוכה של הבקתה- עמד שיפו. הוא הלך לאינויאשה שעדיין לא שם לב, חיכה שיגמור להשקות את קגומה ואז אמר: "אתה דואג לה נכון אינויאשה?" אינויאשה קפץ ונראה נזעם- שיפו דיי חשש, הוא ידע מה תהיה תגובתו והיה מוכן לכך: "מה אתה מתערב?!" שאל ברוגז "זה עניינך? זכותי לדאוג לה..." פתאום שתק, הוא הבין שגילה לשיפו דבר מה חשוב אבל ניסה להיראות אדיש. "אז אתה כן דואג לה!" לחץ עליו שיפו והוא הגיב: "תעזוב אותי..." פתאום ארבעתם (שיפו, קירארה, מירוקו ואינויאשה) שמעו קול חלש אומר: "תעזוב את שיפו אינויאשה..." קגומה דממה והם הפנו את ראשם לעבר סאנגו, עיניה היו פתוחות והיא הטתה את ראשה כדי להטיב לראות אותם. "זאת לא אשמתו." סיימה את המשפט בקושי ונאנחה. מבטה היה צלול והרעל נעלם משפתיה. מירוקו היה מאושר, הוא שעט לצידה וחיבק אותה עדיין בשכיבה. היא הייתה המומה והסמיקה "מירוקו... מה קרה לך? רד ממני... קשה לי לנשום..." מירוקו ירד ממנה והתיישב לצידה. "את יכולה לעמוד?" שאל "בטח..." ענתה והתרוממה לישיבה בקלות והתבוננה בו בהפתעה, עדיין עם סומק "למה חיבקת אותי? איך הגעתי הנה? איפה סאם?" היא נראתה מבולבלת ומירוקו התחיל להסמיק. "את מבינה..." התחיל אבל אינויאשה אמר ברוגז: "ה'סאם' הזה שלך הוא בעצם שד של נאראקו- קונגוקו, היה לו רעל סגול על הפה ואחרי שהתנשקתם ראו את החומר הסגול בפיך" היא ליקקה את שפתיה "זה נעלם" הודה אינויאשה "אבל גם הוא ירק על קגומה, הוא בעצם מרשים בנות ושפי גם נהיה דוחה אבל הוא רק נשלט על ידיו כמו קוהאקו" כשאמר את שמו של אחיה הקטן עישוניה התרחבו, אינויאשה המשיך "הוא הפך להיות מגעיל נוראי, חשבנו שאת מתה אבל פתאום את צלולה כזאת... איך... זה אמור להיות רעל..." היא הסתכלה עליו כאילו הוא נפל מהזמן של קגומה, כ-500 שנה בעתיד. "אתה רציני?" שאלה ולפני שהוא ענה הסתכלה על מירוקו ושאלה: "הוא רציני?" מירוקו הנהן והיא נראתה מבולבלת. "אני מאמינה..." לחשה "הבחנתי במשהו מוזר, נכון בתור "סאם" יש לו שיניים לבנות? אז לפני הנשיקה ראיתי שהן צהובות, הסתכלתי עליהן והוא סגר את פיו, אחרי כמה דקות שוב חייך והן היו לבנות..." היא נאנחה ולקחה את קערית המים. "אבל עכשיו אני צמאה ורעבה, מי מביא לי אוכל?" מירוקו קפץ ורץ להביא את האוכל. בינתיים קירארה ייבבה באושר וקפצה על סאנגו, היא ליטפה אותה והיא התחככה בה. שיפו אמר: "לא הייתי שם אבל אני פוחד..." היא ליטפה את ראשו באהבה אימהית, מירוקו חזר עם אוכל ופתאום הם שמעו קול חלוש: "אל תדאג שיפו... אני אשמור עליך..." שיפו חיבק את סאנגו ואמר: "תודה..." והיא אמרה: "זאת לא הייתי אני." כולם נדהמו והסתכלו לעבר אינויאשה שהסתכל על קגומה. היא נשענה על ידיה ונראתה עייפה אבל עם דאגה אימהית בעיניה. "לא ארשה שיקרה לך משהו..." אמרה לשיפו וניסתה לעבור לישיבה. היא נפלה על פניה ונאנחה בכאב. אינויאשה נחלץ לעזרתה והרים את זרועותיה, ואת כל גופה לישיבה, אז עבר לישיבה מאחוריה ושם את ראשה על ברכיו, שתישען עליו ותנוח, הוא אף פעם לא עשה זאת אבל ברגע של מצוקה כמו שלה- כבר לא היה איכפת לו. היא הסתכלה עליו בעיניים נוצצות שכמעט והמיסו את אינויאשה הקשוח, האדיש והסנוב שסגור כל כך. "תודה..." לחשה. גרונה היה יבש ואינויאשה שמע זאת, הוא הביא את קערת המים והשקה אותה, היא גמאה את המים בשקיקה ומתישהו אמרה בפה מלא מים: "זהו" אינויאשה הפסיק ושאל אותה: "קגומה, את זוכרת משהו?" היא אמרה בסומק קל, כי סאנגו הייתה נוכחת גם: "כן, התעצבנתי על סאם כל כך שראיתי אותך" והסתכלה על סאנגו "מוטלת ככה, כך שלא התאפקתי והעפתי לו סטירה הגונה, הוא ירק לי על היד ומאז אני לא זוכרת..." אינויאשה אמר בחוסר מנוחה אופייני לו: "את התעלפת לי בידיים..." היא הסתכלה עליו ואמרה: "שוב תודה... אבל... מה הוא ירק לי על היד, זה היה כמו נוזל סמיך וכחול כהה..." "זה" ענה אינויאשה בדאגה "היה רעל סגול, וזה דיי מדאיג אותי כי אני לא יודע איך זה ישפיע עלייך ועל סאנגו..." מירוקו קטע את הסצנה הרומנטית שאמר לסאנגו: "תני לי לעזור לך..." הם הסתכלו וראו את שיפו וקירארה מסתכלים על סאנגו- ברגליים כושלות ובחוסר שיווי משקל- מנסה לעמוד על רגליה, מירוקו חש לעזרתה והיא אמרה: "אני מסתדרת..." אבל נפלה לידיו והוא תפס אותה ויישר אותה. היא עמדה וניקתה את גופה מהאבק. היא בחנה את פניו והתחילה לצחוק. הוא לא הבין והסתכל על קגומה ואינויאשה, הם בחנו את פניו, קגומה התחיל לצחקק ואינויאשה נתן חצי חיוך, כי בליבו אמר: "אסור לי לצחוק." מירוקו שאל אותו: "מה קרה לבנות? זה הרעל?" הפעם אינויאשה לא התאפק ונתן חיוך קטן, צנוע. "לא" אמר "יש לך לכלוך אפור על האף..." סאנגו שאלה אותו, מתנשמת מצחוק: "איך זה קרה???" הוא היה נבוך וסיפר: "התפללתי לבודהא, שיגן עלייך ולא ייתן לך ללכת, ואם כן- שתמותי ישר ותלכי לעולם הבא, בנחת...."

 

[Horse Wishper]

הסוף של פרק ו':

כולם הפסיקו לצחוק והסתכלו עליו, גם אינויאשה השתומם. "באמת?" לחשה סאנגו "באמת באמת" אמר מירוקו והתקרב אליה- היא ידעה שהוא לא הולך לנשקה לפני כולם, אבל לא ידעה מה יהיה הצעד הבא שלו. הוא התקרב ונעמד מולה. היא הסתכלה בעיניו והוא בעיניה, איש לא הסמיק, ואיש לא נרתע- כאילו זה היה מובן מאילו שזה יקרה. מירוקו התקדם עוד טיפה והתנפל עליה בחיבוק אוהב, היא הייתה מופתעת. "כל כך דאגתי..." התוודה והיא חיבקה אותו "מירוקו..." אמרה בלחישה מצמררת ונעימה. אינויאשה וקגומה היו המומים- למראה כזה הם לא ציפו. שיפו היה מאושר ודילג מסביבם בלי קול וקירארה קיפצה אחריו. אינויאשה פנה לקגומה "קגומה..." אמר והיא הסתכלה עליו. "גם אני דאגתי..." ולקח את ידה בידו- וזה הספיק לקגומה, היא ידעה שאינויאשה הוא לא מהמחבקים ומהמנשקים וחפנה את ידה בידו כמה שאפשר וחייכה, הוא חייך חיוך חושף ניבים. בינתיים מירוקו וסאנגו התנתקו."זמן ארוחת צהריים!" צהל שיפו ורץ להביא את הארוחה, מירוקו הלך לעזור לו, קירארה, סאנגו, קגומה ואינויאשה ישבו ודיברו פתאום סאנגו הפסיקה לדבר והשפילה מבט, בהתחלה קגומה ואינויאשה לא שמו לב, אבל מתישהו קגומה שאלה בדאגה: "סאנגו, הכל בסדר?" סאנגו הרימה את פניה ולא הוציאה מילה. היא קמה והלכה אל הבומרנג שלה, כשהיה בידיה נתנה צעקה וזרקה אותו לעבר קגומה. אינויאשה זינק על קגומה והדף אותה משם, הוא התגלגל בעצמו וקפץ על רגליו "סאנגו!" צעק "מה קורה לך?" קגומה הייתה המומה. מירוקו חזר וראה את אינויאשה מגונן על קגומה וסאנגו רצה להביא את הבומרנג שנתקע בקיר. "סאנגו!" צעק הוא והיא הסתובבה, היא זרקה עליו את הבומרנג והוא קפץ החוצה, הבומרנג שבר את הקירות. שיפו הגיע ולא הבין, קירארה רצה אליו והתחבאה מאחוריו והוא ראה את סאנגו- ולא הבין כמו אינויאשה, מירוקו, קירארה וקגומה. אינויאשה עדיין גונן על קגומה. פתאום מבטה השתנה כמו שזה שיש לסאנגו והיא לקחה חץ וקשת ואיימה לזרוק על אינויאשה, שלא הבחין. מירוקו ראה את זה וצעק: "אינויאשה! להתכופף!" הוא התכופף מיד והחץ נתקע בקיר, הוא הסתובב אליה והיא דרכה עוד חץ, סאנגו הייתה מוכנה עם הבומרנג, מבטיהן היו שונים לגמרי, דיי מוכרים...... "אינויאשה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקו מירוקו ושיפו, קירארה יבבה... "הוא הולך למות!" בכה שיפו, אינויאשה כמעט איבד את עשתונותיו אבל ידע מה לעשות...

 

[keshush]

חלק ה' בכבודו ובעצמו

סאשומארו ששמע את צעקותיה של סאנגו קפא במקום, כעת הוא הבין את פשר הדמיון בין רין לסאנגו והוא הבין את אהבתו הלא מובנת לרין ואת התנהגותה של סאנגו שכמובן זיהתה את בתה. הוא התקרב אל סאנגו באמפטיות לא אופיינית לו וחיבק אותה מאחור בהבנה. היא נרתעה טיפה אך כשראתה שזה הוא החלה לבכות " רק זכיתי לפגוש אותה וכבר אני נפרדת ממנה" סאשומארו שידע שיש ביכולתו לעזור לרין חיבק את סאנגו והסביר לה את תכונותיה המיוחדות של חרבו היא הסכימה איתו שהוא צריך להציל את רין ונתנה לו לפגוע בה עם חרבו, אף שהיו לה חששות שהוא עלול לפגוע ברין בכוונה לפגועה בה, היא חיזקה את עצמה במחשבה שסאשומארו לא ייפגע בבת שלו. לאחר שהציל את רין הסביר לה את כל מה שעבר עליו לאחר שעזבה אותו את הצער שחש את הבדידות ואז כשרין הגיעה את התקווה למצוא אותה שוב. רין סיפרה לה על חייה הטובים עם משפחתה עד שהרגו את הוריה ולאחר כך את הנדודים שעברה עד שסאשומארו מצא אותה. כשאינויאשה קוגומה ומירוקו הגיעו היו סאנגו רין וסאשומארו מחובקים כמשפחה שהתאחדה מחדש. מירוקו אינויאשה וקוגומה הנעלבים ביקשו הסבר וסאנגו החלה לספר את סיפורה...

 

[חתולימים]

הפיק שלי!!!../images/Emo42.gif

 

[חתולימים]

חלק א'../images/Emo42.gif

קאגומה ישבה לה בשדה. היא לא יכלה לשכוח. היא לא יכלה לשכוח את התמונות הנוראות האלו של קיקיו ואינויאשה. התמונה שנראתה בראשה כל הזמן, הייתה התמונה של אינויאשה מחבק ומנשק את קיקיו. שניהם כ"כ נהנו ביחד, שניהם אהבו ואוהבים עדיין אחד את השני... "הו, כמה נורא..." חשבה לעצמה. הירח האיר. ונשבה לה רוח קרירה ונעימה. הירח היה מלא... "ירח מלא?!" התפלאה קאגומה, "אינויאשה..." חשבה. "איפה אינויאשה?!" היא קמה מן הדשא הירוק ורצה לכיוון המחנה. שאנגו, מירוקו ושיפו יצאו לאסוף עצים נוספים למדורה, ואינויאשה ישב לבד במחנה. הוא שוב הפך לבן אנוש. ניביו נעלמו, שיערו היה שחור-פחם, ועיניים היו חומות מבריקות. הוא הסתכל במבט אדיש לעברה של קאגומה. "אל מה את מסתכלת?!" שאל, קאגומה לא הייתה בכלל בקטע של להקשיב. היא רק הסתכלה לעברו של אינויאשה במבט מאוהב. "הו, אינויאשה..." חשבה לעצמה בלב, "כמה שאתה אדם יפה. אתה תמיד יפה, גם בתור אדם וגם כשד..." "נו?! אל מה את מסתכלת לכל הרוחות?!" שאלה בקול עצבני. הוא הפר את מחשבותיה של קאגומה. "אה... על כלום, רק חשבתי על המבחן שיהייה לי בעוד יומיים." אינויאשה לא ענה לה כלל. הוא היה עסוק מידי בלהסתכל על הירח. קאגומה התיישבה לידו. "אינויאשה?" שאלה וקולה רעד קצת. "מה?" הוא שאל במבט אדיש. לפי ה'מה' הזה, נדמה היה שאינויאשה כלל לא מתעניין בדבריה. אבל בכל זאת עזרה אומץ ושאלה: "אתה אוהב את קיקיו?" היא אמרה את זה. זו הפעם הראשונה שהיא שואלת את אינויאשה שאלה כה חשובה. אינויאשה הסתכל עליה. הסתכל עליה ישר לתוך העיניים החומות והבוהקות שלה. הוא נאנח ושאל: "למה את שואלת?" הקול שלו היה רך, לא כמו ה'מה' הקודם שלו. "בגלל ש... בגלל שמאז שראיתי אתכם ביחד, מחובקים, מתנשקים אז חשבתי לעצמי..." אינויאשה הביט ישר לתוך עינייה. כאילו הוא מאזין אך ורק לה. "מה חשבת?" הוא שאל בקול רך ועדין, "חשבתי... שאתה אוהב אותה יותר ממני..." קאגומה התחילה להזיל דמעה. ואחריה עוד ועוד דמעות. "קאגומה, אני..." "חזרנו!" קרא לפתע שיפו, "תראו כמה עצים הבאנו!" "קאגומה, קרה לך משהו?" שאלה שאנגו. "לא, לא... אני בסדר גמור... אה, אני הולכת שנייה למלא את המימייה שלי במים." היא הלכה במהירות וכאשר הייתה רחוקה דיו, היא התחילה לבכות. "היי, קאגומה! שכחת את המימייה!" צעק שיפו. אינויאשה נתן לו אגרוף והתחיל ללכת אחרי קאגומה. הוא היחיד שהצליח לשמוע אותה ממרחק רב בוכה. קאגומה התחילה ללכת. ואז ללכת מהר יותר. ואז היא התחילה לרוץ. היא רצה והתמונות לא יצאו לה מהראש. היא הלכה לכיוון הנהר וישבה ובכתה. היא בכתה ובכתה. "למה? למה קיקיו הייתה צריכה להופיע?!" אמרה לעצמה בקול חלש, "למה? למה?!?!" קאגומה הכניסה את ראשה בין ברכיה והתחילה לבכות. השמש עלתה. "אינויאשה בטח הספיק כבר להשתנות." אמרה לעצמה. פתאום הופיע אינויאשה מבין העצים. הוא באמת השתנה.שיערו נהייה לבן, עינייו בצבע זהוב, וצצו לו אזניי הכלב. "קאגומה!" הוא אמר בקול קשוח. אינויאשה התיישב לידה. קרוב יותר מה שהוא נהג לשבת. "מה שאמרת קודם, לא היה נכון. טוב נו, בערך." "למה אתה מתכוון?" שאלה קאגומה, "ז"א שפעם אהבתי את קיקיו, אבל אחרי שפגשתי אותך, כבר הפסקתי לאהוב אותה. הקטע של הנשיקה, לא הייתה בשליטתי! הזכרונות כה כואבים וכשנתקלים בזכרונות פעם נוספת, זה קשה עוד יותר..." קאגומה הסתכלה לעברו של אינויאשה. הוא לא הביט לה ישר בעיניים. כנראה שבאמת קשה לו. ונראה לה שקשה לא יותר לדבר על כך עם אדם מסויים."אינויאשה, אני מצטערת שהטרדתי אותך בנוגע למה שאמרתי קודם. זה היה טיפשי מצידי, אני לא יכולה להחליט לך על החיים. אבל רציתי שתדע, ש..." היא שתקה. קשה היה לה לומר את זה. אבל היא אמרה:"אני אוהבת אותך," אינויאשה וקאגומה שתקו שניהם. לאף אחד לא היה מה לומר. ואז לפתע, בלי כל התראה מוקדמת, תפס אינויאשה את ידיה של קאגומה, הרים אותה ואמר:"גם אני אוהב אותך, קאגומה. אין לי כל עניין בקיקיו" הוא הסתכל לה ישר בעיניים ואז קרה הדבר שקאגומה תמיד חלמה עליו-אינויאשה נישק אותה. הוא נישק אותה! שפתיו היו רכות וחמוד, וזו הייתה הנשיקה הכי מהנה שקאגומה חוותה אי פעם. "איפה לדעתך הלך אינויאשה? כמה זמן לוקח למלא מים מין האגם?" שאל מירוקו. שאנגו לא ענתה. מירוקו הסתכל עליו. "לומר לה? לא לומר לה. לומר לה? לא, לא לומר לה..." הוא הסתכל כל הזמן לעברה של שאנגו ולא הרפה ממבטה. "טוב אני אגיד לה!" מירוקו לקח את ידיה של שאנגו, הסתכל ישר בתוך עיניה ושאל: "האם את רוצה להיות אישתי?"

 

[חתולימים]

חלק ב'../images/Emo42.gif

"מירוקו..." מירוקו הסמיק וציפה לתשובה. שאנגו התקרבה לעברו של מירוקו ואז נישקה אותו. הם התנשקו איזו דקה הארוכה וכמובן שהתשובה של שאנגו הייתה 'כן'. בינתיים אינויאשה וקאגומה שחכו בכלל ממה שמתרחש מסביב. הם טיילו להם לאורך הנהר. הם הלכו יד ביד, ואינויאשה כל הזמן הסמיק. הוא נראה כאילו הוא רוצה לומר לה משהו. והוא באמת רצה. "קאגומה," הוא אמר. "מה?.." היא שאלה. "את..." "מה?" "אני..." "מה?" "רוצה... אממ. את..." "מה קרה, אינויאשה?!" הוא רצה לומר לה משהו. קאגומה הייתה סקרנית מאוד. "אינויאשה, רצית לומר לי משהו?" אינויאשה נשף נשימה ארוכה ואמר ממש מהר: "את רוצה לחיות פה איתי ביחד כל הזמן כל המן כל הזמן...?" הוא עצם את עינייו וכל פרצופו נהייה אדום. "מה אמרת? דיברת מהר כ"כ ולא הבנתי..." "אני צריך לדבר לאט!" חשב לעצמו. הוא הסתכל לעבר קאגומה ואמר: "את רוצה לחיות איתי פה? ביחד איתי? כל הזמן כל הזמן?" הוא נהייה אדום והסתכל כל הזמן לצדדים. פרצופה של קאגומה נהייה אדום גם הוא. "אינויאשה! אני אשמח להיות האישה שלך!" היא חיבקה אותו חזק. "אי... אי... אישה?!" אינויאשה לא הבין. "כן, אתה רוצה שאני אחייה איתך, וזה אומר שאני האישה שלך!" אינויאשה העלה חיוך ואמר: "אה! כ...כן..!" הוא חייך מאוד כשהוא אמר את זה. "אני חייבת להיות איתו. הוא אדם בודד. חייב להיות מישהו לצידו!" אמרה לעצמה. "בוא נלך, אינויאשה. נחזור למחנה." "בעצם, רציתי להישאר פה." "טוב, אבל כבר בוקר ולא ישנו כל הלילה..." קאגומה נראתה עייפה מאוד. בלי כל התראה מוקדמת, לקח אינויאשה את קאגומה, וטיפס איתה על העץ. קאגומה הייתה עייפה מאוד, היא נרדמה עליו. אינויאשה העלה חיוך על שפתיו. "סוף סוף. סוף סוף יש מישהו שאוהב אותי. קאגומה, לעולם לא אתן שיקרה לך משהו רע!" אמר לעצמו בליבו.

 

[Naraku SeXy]

היא נשארה

איתו מרחמים ?!?!? הוא מסכן בכלל שהיא נשארה איתו ...אבל עוד מרחמים ?!

 

[חתולימים]

לא!

היא אוהבת אותו אבל היא גם מרחמת עליו שהוא בודד! היא לא איתו בגלל רחמים! מה פתאום!

 

[Horse Wishper]

חחחחחחחחחחחח

מאוד דמיוני, זה החלום שליייייייי

אבל פעם הבאה פליז תוסיפי את זה לשרשור שלי... עד שהוא הצליח לי... *לא לסקול אותי*

 

[סנונית לבנה]

הומ, אני מחכה בקוצר רוח להמשך לפיק

שלך.|-B

 

[חתולימים]

מצטערת להרוס אבל^__^

המשך הפיק יהייה אך ורק מחר מכיוון שבעוד 10 דקות אני הולכת למסיבת הפתעה! (ואני גם נשארת לישון) אז מחר כשאחזור אני אעבוד על הפיק!^_^

 

[סנונית לבנה]

הוי שיט..>.>

למה זה שירשר כזה?!!!?..;.;

 

[חתולימים]

לסקול? מה פתאום?!../images/Emo13.gif

טעות שלי, סורי!!!^__^

 

[Horse Wishper]

לאנורא... חפיף...../images/Emo13.gif

 

[לירוש הפינקית]

../images/Emo99.gifאיזה יפה את כותבת!!!

איזה מאמם!!!!!!!!!!! מיי דרים איז קם טרו!!!!