אוקי, המשך חלק ז':
יותר קצר... "מירוקו!" הם שמעו צעקה מיוסרת וחלשה. הם הפנו מבט וראו את אינויאשה שוכב בחור ברצפה, שהוא עשה ואת קגומה דורכת חץ, היא נראתה החלטית אבל בלי הבעת פנים. "ככה אני נראיתי???" חשבה לעצמה סאנגו והתמהמה, גם מירוקו התמהמה משום מה. קגומה שלחה את החץ ואינויאשה התגלגל לצד וקפץ על רגליו, וכמעט התמוטט. קגומה באה לקחת עוד חץ אבל אז נגמרו לה החיצים. באורך פלא כל החיצים חזרו אליה ואת החץ שהיה מגואל בדם לקחה. סאנגו החליטה לפעול, במצבה הנואש היא רצה לעבר קגומה, ותפסה בחץ ובקשת. היא חטפה אותם מיד קגומה, איתרה את הפצע בידה ושילחה לשם את החץ. אינויאשה הרגיש, שהשניות שקגומה התמוטטה נמשכו כמו נצח בשבילו. היא נפלה לאט ובחן לתוך החור שעשה אינויאשה, פרשה את ידיה לצדדים והחץ הזדקר מתוך הפצע. שערה השחור התפזר כמו הילה מסביב לראשה והיא נשמה נשימות מקוטעות וקצרות, כמו שקרה שהיא הייתה ללא הכרה. אינויאשה נפל לצידה ועצם את עיניו בתשישות- וישר נרדם. סאנגו שמה את הקשת ליד קגומה וטופפה לה מחוץ לבקתה, מירוקו לא ידע מה לעשות עם עצמו. בעיניה של סאנגו נקוו דמעות, היא רצה מהבקתה הרחק, לאן שהרגליים נשאו אותה, והבומרנג על גבה. היא הגיעה לנהר, נפלה על ברכיה ובכתה, המים שטפו את הדמעות והיא רעדה כולה. היא האשימה את עצמה בכל, באהבתה לסאם, בדרך העיוורת שהלכה אחריו, ובמצב של קגומה ואינויאשה... היא שמעה צעקה: "סאנגו!" היא לא הפנתה את ראשה. כמובן! היא גם הצטערת על מירוקו, שכמעט התוודה לאהבתו והיא הלכה אחרי סאם, הוא תמך בה כל הזמן הזה, גם כשהייתה לצד סאם, וכשהוא פצע אותה, לא אמר- "אמרתי לך!" אלא טיפל בה יפה ולא אמר מילה, כאילו זה מובן מאליו. היא חשבה את עצמה לאגואיסטית והתחלחלה מעצמה, היא שנאה את עצמה כמו שלא שנאה את עצמה מעולם... היא קמה בלי לשטוף את פניה והפנתה את המבט לאדם שאהבה כל כך, ולא הבינה זאת עד עכשיו. מירוקו נעצר בחלחלה, פניה היו שטופי דמעות, עיניה נפוחות ואדומות וגם האף האדים. "נזיר..." מלמלה ורצה אליו. היא המשיכה לבכות ועצמה את עיניה, היא התנפלה עליו בחיבוק ולחשה לו באוזן: "אני מצטערת... כל כך מצטערת..." ואז היא שמעה קול נוראי ומעביר צמרמורת: "על מה יש להצטער? תודה על כל העזרה..." היא פתחה את עיניה, הדבר הראשון שראתה זה עיניים אדומות ופה נוטף חומר סגול. היא ניתקה ממנו ולא הבינה מי זה היצור הזה. "מי אתה?!" שאלה "איפה מירוקו?!" "אההה" אמר בשמחה. "הנזיר..." הוא הפנה את ראשו לאחור והיא ראתה את מירוקו בתוך בועה, הוא התנשם והיא ראתה שיש בפנים חומר סגול שמאיים לעטוף אותו כל רגע ולבלוע אותו. היא ראתה שהוא מפעיל את המגן שלו, ושהוא מגן עליו יפה אבל היא ידעה שלכוחו יש גבול, והיא ידעה שזה יכול לקרוס עליו, ואז... "מה יקרה לו?!" היא שלחה לעבר מבט מגעיל ונוטר טינה "מי אתה בכלל?!" כהרף עין השתנה לסאם והיא לטשה עיניים. "סאם?" שאלה "מה קרה לך?" "שד משתלט עליי..." התנשם ונשען עליה, "תעזרי לי..." אמר. היא באה לעזור לו אבל היא שמעה קולות עמומים מהבועה, היא הסתכלה לכיוון וקראה את שפתיו של מירוקו. "אל תעשי זאת" הוא אמר "זה השד הזה! ******* (היא לא שמעה את שמו, זה לא צינזור)!" היא חשבה שהוא דובר אמת והמשיכה לקרוא את שפתיו. "הוא מנסה לעבוד עלייך, תשתפי פעולה ותסתכלי רק על פיו!" היא החליטה לעשות כדבריו וקרצה לו, הוא חייך חיוך בקושי והיא הסתובבה במבט משתוקק לעבר סאם. "אתה יודע..." אמרה בגרגור מפתה קל "שכחתי כבר את... המממממ... טעם הנשיקה שנישקת אותי..." והיא התקרבה אליו בעיניים פקוחות לרווחה והוא אמר: "הו כן..." ועצם את עיניו, היא ראתה אור סגלגל על שפתיו והיא העיפה לו סטירת לחי הגונה, הוא היה מופתע- לזה לא ציפה. "את לא אוהבת אותי..." הוא צירף לקולו קול נעלב. "נכון..." סיננה ורצה לעבר הבועה. היא חבטה בה בידיה וצרחה. ידיה נצרבו ונכוו. היא הסתובבה וראתה את סאם, במבט מוזר, משתנה לשד הנורא הזה. "מי אתה?!" שאלה "אני סאם בצורת שד..." ענה בקול רע. "קונגוקו... ובאתי להרוג את הנזיר הזה ואותך..." הוא התקרב אליה והיא נשענה אחורה, היא הרגישה התחלה של צריבה על בגדיה והבינה שהיא כלואה בין הבועה לקונגוקו, היא נראתה מעוצבנת כמו שלא הרגישה מעולם. הוא המשיך להתקרב ואז הבזיק רעיון במוחה, והיא שרקה בקול חד. קונגוקו צחק. "אני מרחם עלייך..." התקרב אליה והעביר את ידו על לחייה "באמת מרחם עלייך..." היא נשכה אותו באצבע ובפעם הראשונה שמעה ממנו אנקת כאב, הוא מילא את פיו רוק רעיל..........
וזה טוב לצחוק מפעם לפעם...
אבל תנסי יותר להשתמש בכישרון האמיתי שלך, ולא לעשות צחוקים...
שלא תעזי להיעלב ממני
אני אומרת שזה ממש יפה ומצחיק (חח אהבתי, כל מה שהפורום אמר עד עכשיו על סאשי התגשם
) אבל את מסוגלת ליותר זה הכל...
אוהבתותך
בהצלחה בהמשך
