תשובה, חלק ב´
עכשיו אחזור למה שרמזתי לך על תפיסתך השגויה את מפעלו של הרמב"ם: כתבת: "ליבוביץ ינק את הבסיס להגותו מן הרמבם ולא מן קאנט האתאיסט הגדול כיצד אתה יכול לטעון טענה כה מסולפת?" ניכר מדבריך כאילו יש איזשהו פגם בכך שליבוביץ ביסס משהו מהגותו על קאנט יותר מאשר על הרמב"ם. לדידי, אני חושב שליבוביץ השתמש בשניהם ע"מ לבסס את הגותו, בדיוק כמו שהרמב"ם ביסס את הגותו על הפילוסופיה שהיתה שליטה בזמנו – האריסטוטלית, ועל פרשנותו את התורה, את הנבואה, וכיוצ"ב. בימים אלו משודרת ב"אוניברסיטה המשודרת" סדרת הרצאות מאת פרופ´ ירמיהו יובל, הנקראת "רציונליזם יהודי במאבק". מהות מאבק זה היא ניסיון הכנסת "יוון בירושלים" כלומר, יוון- לא בקונוטציה השלילית המקובלני מהגננת אחינועם, אלא במובן החיובי של החוכמה הכללית, התבונה האוניברסלית ודרך (נסיונות) שילובה בתוך היהדות. החל מפילון היהודי (האלכסנדרוני) דרך הרס"ג, הרמב"ם... ואני מחכה שהסדרה תגיע לסיומה, ואני מצפה לשמוע פרק המוקדש לליבוביץ והגותו, שהיא בימינו הניסיון הכי נועז לבצע שילוב זה (ואם פרופ´ יובל ישמיט את ליבוביץ מהרשימה המכובדת, אנחנו כבר נדאג להוסיף אותו לרשימה השחורה...
) רק אציין שליבוביץ כהרגלו בקודש הפך את היוצרות, ובמקום לנסות לשלב כקודמיו בין "יוון וירושלים", הוא פשוט הפריד טוטאלית ביניהם ובכך הביא לציון גואל. פשוט אך גאוני. ובכן, ברגע שאתה רואה בניסיון השילוב הזה פסול, אתה פוגם בכל ניסיונותיהם של גדולי היהודים הרציונליסטים, ובכך אתה לא מגן על עמדת הרמב"ם או ליבוביץ, אלא מעוות אותן. הערה אחרונה: נדמה לי שאתה מבסס את הכרתך את הגות הרמב"ם דרך הסבריו של ליבוביץ עצמו, וכבר רמזתי קודם כי ליבוביץ השתמש גם ברמב"ם להצגת הגותו, אך זכור את שהוא אומר בהרבה מקומות (למשל, בתחילת מאמר "מצוות מעשיות") : "ציטטות והבאות דברים מן המקורות לא ישמשו אסמכתא או ראיה אלא אילוסטראציה בלבד. לצרכי דיוננו אנו רשאים להדגים את מה שיש בדעתנו להגיד ע"י דברים מתאימים מן המקורות, תוך ידיעה ברורה שהמקורות מכילים גם דברים המבטאים השקפות ודעות אחרות, ואפילו מנוגדות לאלו. " עד כאן תשובתי אליך, אני מקווה שאתה מבין עכשיו מדוע היא התעכבה, ואני מצפה לביקורתך על הבנתי זו. (חשבתי לעצמי: אם אתה רואה עצמך רשאי להוציא אותי מאותם "ארבעה, לכל היותר שישה". . . הוי אומר שאתה אחד מהם, לא? אם כך, אני מקווה שתישאר בפורום, שכן אנו זקוקים לבר-סמכא שיסייע לנו מידי פעם בליקויי הבנותינו השונות). כל טוב לך, ושלום.
עכשיו אחזור למה שרמזתי לך על תפיסתך השגויה את מפעלו של הרמב"ם: כתבת: "ליבוביץ ינק את הבסיס להגותו מן הרמבם ולא מן קאנט האתאיסט הגדול כיצד אתה יכול לטעון טענה כה מסולפת?" ניכר מדבריך כאילו יש איזשהו פגם בכך שליבוביץ ביסס משהו מהגותו על קאנט יותר מאשר על הרמב"ם. לדידי, אני חושב שליבוביץ השתמש בשניהם ע"מ לבסס את הגותו, בדיוק כמו שהרמב"ם ביסס את הגותו על הפילוסופיה שהיתה שליטה בזמנו – האריסטוטלית, ועל פרשנותו את התורה, את הנבואה, וכיוצ"ב. בימים אלו משודרת ב"אוניברסיטה המשודרת" סדרת הרצאות מאת פרופ´ ירמיהו יובל, הנקראת "רציונליזם יהודי במאבק". מהות מאבק זה היא ניסיון הכנסת "יוון בירושלים" כלומר, יוון- לא בקונוטציה השלילית המקובלני מהגננת אחינועם, אלא במובן החיובי של החוכמה הכללית, התבונה האוניברסלית ודרך (נסיונות) שילובה בתוך היהדות. החל מפילון היהודי (האלכסנדרוני) דרך הרס"ג, הרמב"ם... ואני מחכה שהסדרה תגיע לסיומה, ואני מצפה לשמוע פרק המוקדש לליבוביץ והגותו, שהיא בימינו הניסיון הכי נועז לבצע שילוב זה (ואם פרופ´ יובל ישמיט את ליבוביץ מהרשימה המכובדת, אנחנו כבר נדאג להוסיף אותו לרשימה השחורה...
המדע של ימינו אינו מכיר בשום פילוסופיה לא משנה אם היא אריסטוטאלית קאנטאיסטית שפינוזית ניטשית וולטרית או דקארטית כל הפילוסופיות חסרות משמעות ביחס למדע הם אינם שייכות למדע ואינם משפיעות עליו אם אתה שולל את הפילוסופיה האריסטוטלית משום שהיא אינה חלק מן המדע,תאלץ לשלול כל הנחה מטאפיסית ערך או מגמה תכלית או כיוון השקפה או רצייה משום שכל אלה חסרות משמעות כלפי המדע ואינם שייכות לו ההנחות המטאפיסיות במשנתו של הרמבם-אריסטו כגון השכל הפועל והסיבה התכליתית חסרות משמעות כיום כלפי המדע והם אינם חלק ממנו אך דבר זה לא שינה מאומה מערכן הפילוסופי משום שכל פילוסופיה חסרת משמעות כלפי המדע ואינה חלק ממנו, והבן עניין זה ויתיישבו כן המחלוקות ביני לבינך! עולם המדע הוא עולם ניטרלי חסר מהות וחסר תכלית ואילו האדם יוצר אידיאות ותכליתות למרות שהוא מודע שהם חסרות משמעות ביחס למדע אולם המדע הוא רק תחום אחד מיני רבים של ההכרה הרצייה והידיעה האנושית בכבוד רב,כתמיד.
