ואם כבר הזכרנו את איסמוב
(ההודעה של 00000000) אסימוב, שהיה סופר מד"ב (יהודי) כתב בשילוב עם עוד סופר (נראה לי שזה היה סילברברג, אבל אני לא בטוח) ספר בשם "איש מאתיים השנים" (שעל פיו גם נעשה סרט מזעזע בכיכובו של רובין ווילאמס). העלילה הולכת ככה: משפחה ממוצעת קונה יום אחד רובוט, לאחר כמה זמן מתברר (בעיקר לרובוט עצמו) שיש משהו באותו רובוט שמייחד אותו מרובוטים אחרים (תקראו לזה נשמה)הוא הומני ויש לו רגשות. מטרתו של הרובוט הזה הייתה להופך ליצור אנושי, to make a long story short הוא החל לייצר איברים מלאכותיים להשתלה באנשים שאיבריהם שלהם כבר אינם פועלים, כמו-כן הוא גם השתיל את האיברים האלה בעצמו ולכן גופו היה לא שונה מגוף אנושי. הוא פנה לבית משפט במטרה שזה יכריז עליו כעל בן-אנוש (הכרזה פורמלית בעיקרה). בית המשפט סירב בתוענה שאין לרובוט מח אנושי. אבל הרובוט היה יותר אנושי ממה שחשבו והוא הבין שלא זו הסיבה שבני אנוש לא רוצים להכריז עליו כאנושי, הוא הבין שזו הייתה קינאה על כך שהוא לא ימות (מכאן שם הספר - איש מאתיים השנה). לכן הרובוט ביצע ניתוח שיגרום לו למות ואז פנה שוב לבית המשפט ובית המשפט הסכים לבקשתו. אני לא בטוח בנוגע לפרטים הקטנים אבל בעיקרון זו העלילה. את הלקח של הסיפור והשלכותיו על הדיון פה אשאיר לחברי הפורום.
