המצב יותר חירומי מכך!
באמצע מרץ אנחנו אמורים לפנות את המבנה הנוכחי. בעוד ארבעה שבועות - אין לילדים שלנו איפה ללמוד! ואנחנו מרגישים צורך להאבק, כי בעיריה מקבלים את פנינו בסבר פנים יפות, מקשיבים לנו רוב קשב, אך בעקביות, כבר חמש שנים, מסרבים לסייע עד שנקבל הכרה של משרד החינוך. שכאמור, לפי כללי מלכוד 22 הביורוקרטיים, תתקבל רק אם יהיה לנו מבנה! אנחנו עונים על כל הדרישות להכרה, פרט למבנה. ברגע שיהיה מבנה - כל בעיותינו ייפתרו. כרגע נראה שהעיריה מוכנה סוף סוף לבדוק לעומק במה מדובר. איזה בית ספר אנחנו. מה אנחנו צריכים, איך אנחנו מתנהלים. אני מאוד שמחה על הביקור של נציגי העיריה אצלנו. אגב, במרבית הרשויות המקומיות בהן יש בתי ספר דמוקרטיים, בדרך כלל, שנה או שנתיים אחרי הקמתם, העיריה אימצה את בתי הספר, דאגה להקצות מבנה ובתי הספר זכו בהכרה, השתלבו במערכת החינוך העירונית, וצמחו במהירות. רק אנחנו גוררים רגליים כבר חמש שנים ללא מענה.
