זה נשמע מענין (בחלקו)...
אבל לא כל כך הבנתי, ואני מבקשת שברוב טובך תסבירי לי ביתר פירוט: מה הכוונה "מה שנראה לנו כעולם אמיתי הוא אשלייה"? הרי אם אנחנו רואים את זה, או, לצורך העניין, אם מישהו אמר לנושזה היה קיים, ונניח שאנחנו מאמינים לו, אז זה אכן קרה, וזה חלק מהעולם. אולי כל העולם הוא בכלל לא אמיתי, אין לדעת. אולי כל מה שקורה זה רק בתוך הראש שלנו? אולי אנחנו חיים במטריקס? השאלה היא, אולי, מה הכוונה ב"אמיתי", או ב"אשליה"? של מי האשליה? מי יוצר אותה? אם זה המוח, אז - הזיות?? את המשפט הבא אני חושבת שהבנתי, או לפחות זו התפיסה שלי לגביו: אנחנו מחליטים אם מעשה מסויים הוא חטא או לא. כאילו כל דבר הוא בעצם לגיטימי, מעצם היותו קיים. פשוט אם זה קיים אז זה שם, ואין טעם להתווכח אם זה נכון או לא, או אם זה חטא או לא. צריך פשוט לקבל את זה. ואם נחליט שהכל בסדר, ולא נעשה לנו שום עוול (בעצם, מעשי הנאצים - יימח שמם - הם גם לגיטימיים ולא נחשבים כחטאים כלפינו אם אנחנו לא נחשיב אותם כחטאים), אז העוול לא נעשה, ואנחנו נוכל להמשיך לחיות בשקט, בשלווה ובלי כעס ורגשי נחיתות על כך שנעשו לנו עוולות - כי הם בעצם לא נעשו. (או יותר נכון, הם נעשו, אבל הם לא נחשבים עוולות). אז, אם נותנים לך סטירה, תן גם את הלחי השנייה? (האמת, אין לי מושג מתי משתמשים במשפט הזה, אבל זה התאים לי פה...) זה שזה בסדר מצד מישהו להרביץ לך, ואין פה בעצם שום דבר רע, לא גורע מהכאב... זה גם לא מעלים את הסבל שסבתא של חברה שלי עברה... זה רק מעלים את התירוץ שלנו להרגיש מסכנים, ואז אנחנו חושבים שאנחנו מסכנים לא בצדק, אז אנחנו הופכים להיות לא מסכנים. אבל... אנחנו כן צריכים להיות, כי כן הכאיבו לנו!! אם כל הזמן נוותר, אז אנשים ינצלו את זה, ויפגעו בנו עוד פעם ועוד פעם. אנחנו יכולים לוותר עוד פעם ועוד פעם, או שאנחנו יכולים לפעול נגדם! אם היינו מוותרים עוד פעם ועוד פעם אז בסופו של דבר היו משמידים אותנו באמת. היינו נכחדים. זו אבולוציה. מי שמוותר - נכחד. לכן דרך החיים הזו לא מעשית, כי מי שחי כך יוכחד בסופו של דבר. אבולוציה. זה עובד. לכן, כאן בא המשפט "הקם להורגך - השכם להורגו". אנחנו צריכים להקים מדינה וצבא ולהלחם על היותינו כאן. כי אם נוותר, ונסלח, ולא נלחם, אז התוצאה תיהיה מרה...
