בעד ונגד המסע לפולין

חחחח ../images/Emo6.gif אבל אם תרצח אותה...

יהיה לך כבר עסק עם אנשים אחרים (לדוגמא, המשפחה שלה, שוטרים ושופטים למיניהם...) שלא סולחים כל כך בקלות...
 

PaNDa BoY

New member
../images/Emo3.gif אולי יתמזל מזלי ואני אתקל בשופט

שגם מאמין בעידן החדש..
הכל בצחוק (שלא יהיו בעיות אחרי זה)..
 

Tal_Ya_Tal

New member
א-כ-ן כן פנדה בוי../images/Emo42.gif../images/Emo24.gif../images/Emo42.gif

אם תרצח אותי, אין זה אומר שחטאת, רק 'שחררת אותי' ממה שחשבתי שהוא 'אני' מ'הגוף הפיזי'
מנותקת מן המציאות
מה זאת 'מציאות'
האם מה שאתה סבור שאתה רואה זאת 'המציאות'??? אז יש לי חדשות בשבילך. כולנו חיים באשליה. אחת גדולה
אני יודעת שזה קשה מאד לתפישה, אך זוהי האמת לאמיתה. "אי אפשר לאיים על שום דבר ממשי שום דבר לא-ממשי אינו קיים. בזאת שוכן שלום האלוהים" /קורס בניסים/הקדמה/ עמ' IX L&L TALYA
 

Tal_Ya_Tal

New member
מעגל האשמה../images/Emo5.gif../images/Emo10.gif../images/Emo4.gif../images/Emo123.gif../images/Emo123.gif

זה ב-ד-י-ו-ק מה שטענתי. שכשיש תחושת אשם, זה גורר הלקאה עצמית ובושה תסכול ורצון להחלץ מן האשמה. על כן נוצר זעם כלפי הגורם המפנה אצבע מאשימה הכעס הופך לזעם והתופעה חוזרת על עצמה!!! שוב ושוב ושוב ושוב ושוב. בני אמר לי, שאין עלבון יותר גדול לגרמני מאשר כינוי הגנאי: 'נאצי' (במיוחד אם זה בא מפיו של ישראלי). L&L TALYA
 

Tal_Ya_Tal

New member
HISTORY= His Story

His Story runs & again again & again & again& again & gain For EVER MORE To change His Story (HISTORY) it is required to CHANGE THE HALL SCRIPT!!! L&L TALYA
 
זה בכוונה! למדינת ישראל יש מטרות...

והיא מחנכת אותנו לפיהם. הרי אם אנחנו חושבים על עצמינו כקדושים מעונים, אז זה מצדיק את הפעולות שצה"ל עושה, בכל מקרה. אנחנו מתגייסים עוד שנה, ולמדינה אין שום אינטרס שניהיה סרבנים ו"נשכח ונסלח" לכל מה שעושים לנו... הם רוצים שנתגייס ונגן על הארץ, כי אין להם מישהו אחר שיעשה את זה, חוץ מהנוער. ואנחנו הנוער. וכמה שנעשה את זה יותר ברצון - יותר טוב. אז הם מחנכים אותנו לחשוב שזה טוב. ואחרי שחונכנו, כבר הרבה יותר קשה לחשוב אם הם באמת צודקים או לא, כי הרגשות ה"פטריוטיים" האלו כבר מושרשים בנו. אגב, אני לא בטוחה שאני לא מסכימה עם מה שהם עושים. נקח את זה מנקודת מבטי, בתור מישהי שעומדת להתגייס עוד שנה-שנתיים: אני חיה במדינה הזו. אני מקבלת הגנה, וזכויות וביטוח לאומי. לא חשוב מה אני מקבלת. נתייחס רק לצד הבטחוני. באיזשהו שלב אני צריכה להחזיר לה את מה שקיבלתי, ולהתגייס לצה"ל. זה כמו תורנות בין כל אזרחי המדינה. עכשיו, האם מה שאני עושה הוא "מוסרי"? הרבה יותר נוח לי לחשוב שכן, כמובן. אם קראת את "חלף עם הרוח" (שהוא ספר שמאוד השפיע עלי באופן אישי), אז אשלי מסביר את זה טוב מאוד. אז משרד החינוך עוזר לי - הוא אומר, "הנה, תראי מה קרה לנו לפני 60 שנה! ניסו להשמיד אותנו! את יודעת מה? זה עדיין ככה! תראי את הערבים שמנסים להרוג ילדים ולהשמיד אותנו לאט לאט ובזהירות! אז לכי ותגני על המדינה, כדי שזה - מה שאת רואה פה - המחנות האלה, וההרג - לא יחזור על עצמו!". ואני אומרת "נכון!" ושותקת, כי הרבה יותר נוח, למרות שאין שום קשר בין הדברים!! עכשיו אני מפחדת שאם אני אחשוב על זה כמו שצריך, ואגיע למסקנות מסויימות, אז אני אסבול מאוד במהלך השירות שלי בצה"ל, אותו אני חייבת לעשות, כי... זו התורנות, והגיע תורי. אז מה שאני עושה זה פשוט יוצאת מנקודת הנחה שהמדינה יודעת מה טוב, ובטח שמה טוב בשבילי, ואני בולעת את דמות הקדוש המעונה שנתנו לעם שלי שאני כל כך אוהבת (שוב, אובייקטיבית, אני לא ממש יודעת למה, אבל ככה חינכו אותי וזה הרבה יותר נוח להמשיך ככה מאשר לנסות למצוא דברים שיסתרו את כל העקרונות שחייתי איתם עד עכשיו) ומשרתת בצה"ל בלב שלם, ואחר כך ממשיכה לחיות בארץ ולא יורדת ממנה, למרות שאולי יהיה לי יותר טוב במקום אחר, אבל המדינה אומרת לי להשאר בארץ. היא כמעט מתחננת. אז אני נשארת. אני אזרחית טובה. עלובה שכמותי...
 

newKiticat

New member
מצד שני

יכולים להיות כאלה שמושפעים בדיוק ההפך. לא יהיו יותר ציונים, אלא יהיו נגד "פשעי הצבא" כלפיי הערבים. שלא נעולל להם מה שעוללו לנו.
 

newKiticat

New member
כאשר איבר כה

גדול נחתך מגופנו, אנחנו חשים זאת בכל רגע. גם אם איננו חושבים על כך יומם וליל. אני מחשיבה ל6 מיליון איש (ואולי יותר) כאיבר ענק שנחתך מהוותי, מאישיותי, מקיומי. אני לא מוכנה להמשיך סתם ככה ולא לא להקדיש להם את הכבוד הראוי והמגיע להם. אני לא קדושה, ולא כלום. אין לי אידאלים מיוחדים כשזה מגיע לנסיעות והביקורים בפולין. (ואגב, לנסיעה לפולין בתיכון יש ערך נוסף מעבר למראות השואה.) אולי עוד 100 שנה נהייה כבר שלב אחד מעל עם גישה בריאה יותר ולא כל כך קיצונית כלפיי מראות הזוועה האלו. אני מסכימה שיש תחושת מוות נוראית במחנות האלה. אני, שמאמינה חזק ברוחות טרודים, נשמות טועות, וחיים שנקטעו באיבם, כמעט התמוטטתי במחנה השני. שם התחושה כמעט מכנית. כל כך זוועתית. עד היום, אני זוכרת בפירוש את הרגע שנפלתי על הקרקע, מרגישה באותם נשמות קוראות לי להשאר. הם "כלואים" בגדרות התיל הללו למשך שארית קיומם. המעט שאני יכולה לעשות בתור חיים, הוא לתת להם את הכבוד המעט שלא קיבלו במותם. למה? כי העולם פועל ככה. אנחנו לא יכולים להתנתק מעברנו כפי שאת מציעה. זה חטא, אולי הכי גדול מבחינתי. אם את מוכנה להתנתק מעברך, אז את אדם ללא שורשים- ללא אחיזה בעתיד, עם הווה רעוע.
 

הקיובה

New member
אני בעד לינסוע...

אני חושבת שזה חשוב לפי דעתי כול מי שיהודי צריך לצאת למסע כי זה היסטורייה של עם ישראל וזה להבין פחות או יותר מה עבר העם שלנו בשואה וגם כדאי ליזכור ולא לישכוח ונכון שזה טיול יקר אבל אני עדיין חושבת שצריך לנסוע לשם ויכול באמת להיות שזה היה מסע קשה אבל לפי דעתי בתור יהודי שחי במדינה יהודית צריך לנסוע לשם
 

supervista

New member
אני בסך הכל בעד

א. גם אני לא נסעתי בתיכון מסיבות כספיות כמובן ב. קריאה על מה שקרה בספרי ההיסטוריה מול לראות את זה בעיניים זה שונה בזאת אני רוצה גם לשאול - אני מעוניין גם לנסוע אבל אני אחרי צבא ומתכונן לקראת לימודים גבוהים - השאלה שלי היא ככה : האם יש מסגרות שמתארגנות בהם קבוצות לנסיעה בטווח הגילאים שלי ? ( 22 + ) אני רוצה לראות ולחוות את ההיסטוריה מיד ראשונה - כי כבר קראתי את ספרי ההיסטוריה , ראיתי את הסרטים הדוקומנטרים , והייתי במוזיאונים בישראל - אבל זה לא אותו הדבר... דבר נוסף - אני מחזיק ברשותי אזרחות / דרכון אירופאי - זה יכול לעזור לי במשהו ??? "
לכל איש יש שם
"
 

Tal_Ya_Tal

New member
מה הקשר???האם כל אדם שנרצח חייבים

לנסוע אל זירת הרצח??? L&L TALYA
 
לא. זה פשוט העם שלך, וצריך לתת כבוד

אבל בשביל לתת כבוד לא צריך לשלם 1000 דולר. מספיק להיות רציניים ביום הזכרון, לפי דעתי. המסע הזה מיועד למי שרוצה באמת להבין.
 
אווו, מבינים שם המון דברים!!

אני הבנתי המון דברים! (או, לפחות אני חושבת שהבנתי...) כמו למשל, את המשמעות של רצח עם. כמו למשל, את גודל השנאה שצריכה להיות לאדם אחד כלפי אדם אחר בכדי שיוכל להתאכזר אליו בצורה נוראית כזו. כמו למשל, את החוזק הנפשי שבן אדם מסוגל לפתח, כדי לעמוד בדברים כאלה. כמו עוד המון דברים אחרים, שאפשר להפיק מהמסע הזה. וכל אחד יוצא ממנו עם תובנות שונות.
 

Tal_Ya_Tal

New member
אני מבינה../images/Emo42.gifתובנות אפשר לפתח בכל

מקום. תובנה היא תוצאה של חוויה + הבנה. אם רק מבינים בשכל, לא נעשה שום שינוי ואם רק חווים בפיזי, או ברגש, גם אז לא נעשה שינוי. לעתים אפילו מנסים להמנע בכל מחיר מן החוויה עצמה. א-ב-ל, אם ישנה גם החוויה וגם ההבנה, או אז, צצה ועולה לה התובנה-כ
בשעת הזריחה. אז האם הגעת לתובנה שדבר כזה עשוי להתרחש תמיד, בכל מקום, בלי שום קשר לשנאה, לקבוצה אתנית מסויימת אלא רק מתוך ליבויי תחושת הנפרדות של אינדיווידום מסויים (גם אם אינדיווידואל מורחב = עם) משום שתחושת הנפרדות מקורה בתחושת פחד עמוקה, פחד ההכחדה?????????? שזוהי תחושת הפחד הבסיסית המלווה כל מין, גזע, לאום וכד'?????? שאם לא נשכיל לראות את האחדות שבכל 'ברואי עולם' ואת היופי הטמון בתוך האיזון ההרמוני של כל כל מין, גזע, לאום וכד' היוצרים את המכלול (עולם או יקום או איך שלא תקראי לזה) יאבד ההההההכככככככללללללללל??? וכל עוד אנו מטפחים את תחושת הנבדלות, על ידי טפוח כאב הקורבנות או צדקנות 'אי הצדק המשווע שנעשה לנו' אנו מזמינים את הקץ???? הקץ ממנו כל כך חוששים ומקוים שלא יגיע לעולם???????????????????????????????? L&L TALYA
 
הייתי צריכה לקרוא את הכל עוד פעם...

...כמה פעמים, כדי להבין שבעצם אני מסכימה איתך בהכל. ממש הכל. חוץ משני דברים: נקודת המוצא, כלומר ההנחנה הבסיסית, וכן המסקנות, כלומר מה אנחנו צריכים לעשות עם זה הלאה. זה מצחיק אותי... בנוגע להנחות: את מניחה שאלוהים ברא את הכל מאהבה, ולכן כל הקיים ביקום הוא "גוש" של אהבה, ואילו אני מניחה שהכל "התגלגל" ו"נברא" מעצמו מתוך אוסף חומרים ואנרגיה שתמיד היו קיימים (כשם שההנחה של המאמינים הוא שאלוהים תמיד היה קיים, והוא זה שיצר את כל החומר והאנרגיה. אני מתחילה שלב אחד מאוחר יותר, אבל זה בעצם אותו הדבר...), ובעצם כל הקיים ביקום הוא "גוש" של חומר שמשנה צורה ומקום מדי פעם. אני מוצאת שתי מסקנות הגיוניות מפה: האחת היא שאם בעצם הכל הוא גוש אחד שמתנהל מעצמו, אין לנו כל שליטה עליו, וכל מה שנותר לנו לעשות הוא להניח בצד את הדברים שקרו בעבר ולהמשיך הלאה. כי שום דבר לא ישנה, ולא משנה מה נעשה, העולם ימשיך בדיוק באותו מסלול, גם אם יהיו מליון אנשים יותר או פחות חיים בו. כך, אם נתעלם מהדברים הרעים, אז נוכל להמשיך לחיות בשקט, והתוצאה - יהיה לנו טוב. זו, עד כמה שהבנתי, המסקנה לפיה את פועלת. המסקנה השנייה היא שאם רע לנו - אז יש לנו שתי אפשרויות: או להלחם, או לברוח. ובכל מקרה עדיף שזה יהיה מראש, ברגע שעוד צופים שהבעייה מתקרבת, ולא אחרי שקיבלנו את המכה. ואם נעשה את זה, אז לפי דעתי התוצאה היא שיהיה לנו טוב. לשתי השיטות יש את חסרונותיהן, כי האושר והנוחות לא יהיו לתמיד, וזה משום שאני פשוט לא מאמינה שכל העולם יצליח לעבור לחיות בהרמוניה (לפחות לא בתקופת החיים שלי), ותמיד יהיו "התקפות", לצורך העניין נגיד שהן "עלינו". אם נשים את ה"התקפה" מאחורינו כל פעם, הקונה מטאטה, שום דבר לא קרה, ו-הנה זה עבר! אז סבלנו במשך תקופה קצרה, עד שהפסיקו להציק לנו. ואז באיזשהו שלב יתחילו להציק לנו עוד פעם. כי ככה אנשים - אם הם חושבים שהם יותר חזקים, אז הם רוצים להוכיח את זה. וכך אנחנו סובלים מ"התקפות" ו"הצקות" חוזרות ונשנות במשך כל החיים. בנוסף, כמו שהסברתי בהודעה קודמת, אנשים שחיים לפי שיטה זו ייכחדו בסופו של דבר... מצד שני, אם "נתקוף" בחזרה, או אם נוכל, "נתקוף" מראש, אז אולי נסבול תקופה מסויימת מאוד לא נעימה של "מלחמה", אבל אחר כך ה"התקפות" עלינו ילכו ויפחתו, עד אשר יעלמו. לשם דוגמא, אפשר לקחת את ארה"ב, שיש לה הרבה מאוד כח, והיא מרתיעה, ולכן אף אחד לא מתעסק איתה. וה-11/9, לפי דעתי לא יחזור על עצמו, כי ארה"ב הגיבה, הרתיעה, ועכשיו שוב ברור שהיא החזקה. ונראה שמישהו מעז להתעסק איתה, לפחות בשנים הקרובות. מצד שני, נקח אותנו ואת המחבלים, שלא הגבנו, וויתרנו, והבלגנו, ולא נתנו מכה אחת חזקה - והם כל פעם עשו עוד פיגוע, ועוד פיגוע, ועוד פיגוע... ובינתיים אנחנו נהרגים... עד מתי? עד שנכנסנו לעזה ועשינו שם סדר, ועכשיו הם לא באים לפה יותר... ויש הרבה פחות נפגעים! (אגב, ברור באיזו שיטה אני תומכת...)
 

newKiticat

New member
ובמקום שמשהו כל כך נורא

קרה, משהו לא אנושי, רצח עם שלם מתוכנן ופרוס על גבי שנים, לא מגיע היחס? הכבוד? חייבים לסוע. כדי לנסות לכבד את החיים. כדי להבין שהמוות הוא לא מוצא. כדי להבין ששנאה חייבת להפסק.
 

Tal_Ya_Tal

New member
../images/Emo47.gif'יחס' או 'כבוד'../images/Emo150.gifהם

'חתיכות גדולות ונכבדות של אגו אגו= מערכת תפישות, הנובעת מפחד ואשר מקורן באמונה הראשונית המוטעית שאנו חלק נפרד הן מהאחדות המוחלטת והן האחד מן השני. זוהי מחשבה כוזבת על עצמנו. האגו הוא האמונה ב"אני" מוגבל ומופרד, שנולד בגוף לסבול ולסיים את חייו במות. הוא הרצון הרואה את האחדות המוחלטת כאויב. אגו = תחושת הנבדלות.זהו ההיבט המטיל ספק של העצמי הנפרד, שלא נברא אלא נעשה. זוהי האשליה בתפישתנו את עצמנו כישות נפרדת. שונה מאחרים. כאינדיבידואל, כגוף, כעם, כקבוצה אתנית נפרדת ונבדלת מאחרים. במה זה שונה מתפישתם של הנאצים שראו את עצמם כגזע הארי השונה מאחרים?? L&L TALYA
 
למעלה