בעקבות שרשור בפורום "מעצבנים בחו"ל"

[Mירב]

תודה

ואני מאמינה שכל דבר שאנו עושים בחיים - אנו עושים מבחירה, בין אם בחירה מודעת ובין אם לא מודעת... השאלה שאני צריכה, אולי, לשאול את עצמי, היא - למה *בחרתי* להישאר רווקה?.... חלקית, אני חושבת שאני יודעת את התשובה.

 

[אלוף ה ע ו ל ם]

חס וחלילה...

אני האחרון שיוביל מהלך כלשהו נגד נישואים* יחד עם זאת, אני בהחלט טוען שביחד עם הנישואים באה מחוייבות גדולה הרבה יותר מאשר "זוג" שחי תקופה ארוכה ביחד (אפילו אם מדובר במספר שנים), "השינויים ברובם מתרחשים בין אם בזוג או לאו"- אני מניח שאת צודקת. יחד עם זאת כרווק, אני מסוגל לעזוב הכל ופשוט להחליט שמחר בבוקר אני עולה על מטוס בדרכי לניו זילנד לחיות כהוביט בשייר. אין לי אף אחד לתת לו דין וחשבון, אין לי מה לסכן חוץ מעצמי. אדם נשוי לעומת זאת, לא יכול לקום מחר בבוקר ולהחליט החלטות מבלי לקחת אחריות כלפי בת זוגו (או לחילופין "התא המשפחתי"). *הבהרה- כל עוד אני לא נשוי, אחרי שאני אתחתן אני מתכנן לגדל כרס של "כבוד" (בירה..), ולא להפסיק להתלונן ביחד עם חבריי לבר השכונתי איך אישתי תופסת צורה ואיך הרסתי לעצמי את החיים

.

 

[Ronit FL]

לגבי הפסקה השניה שלך

הפורום הנוסף שאתה מנהל, להיות הורים בחו"ל וישראלים בחו"ל די מבטלים את הקביעה הזו. אנשים אורזים את הבית והמשפחה וקדימה אמריקה/אוסטרליה/אי ירוק בים, כל יום.

 

[saritoosh22]

אני רוצה לספר לך,

שאנחנו יום אחד ארזנו את עצמנו, את הדברים ונסענו לקצה השני של המדבר וכן, היינו נשואים. זה עניין של אופי, זה לא קשור לנישואים.

 

[אושי 6]

ממש לא המטרה,אבל...

כשמעלים נושא מסויים ובא לך להגיב עליו תגיבי כל אחד ודעתו ובמקרה רבים מאיתנו סינגלים עדיין אז יצא שיש המון מה לכתוב על נושא "רגיש" זה...

 

[saritoosh22]

זה הרבה מעבר לנחמה,

זה מישהו לעבור איתו את החיים וזה המון! היות והחיים הם לא קו ישר ויש בהם המון קשיים, כשעוברים אותם יחד, ההתמודדות הרבה יותר קלה. אני אישית לא הייתי מצליחה לעבור יום אחד בשנה האחרונה ללא הבעל שלי, התמיכה שלו, ההבנה שלו והידיעה שהוא שם עבורי בכל הקשיים שאני עוברת מול הלוקמיה של אחותי, התקפי הלב שלי אמא שלי והתמודדות עם גידול משלי, אני חושבת שאם הייתי לבד בתקופה הזו הייתי נשברת מזמן!

 

[Ronit FL]

זה בדיוק על מה שאני מדברת

את יכולה "לעבור את החיים" כמו שאת קוראת לזה עם החברה הכי טובה, זה לא אותו הדבר כמו לעבור את זה עם בעל/אשה, יש משהו אחר בלעבור את הקשיים בזוג, את מסכימה איתי, אנחנו רק קוראות לזה בשם אחר.

 

[newbie7]

נורא קל לדבר בתיאוריה

נראה אותך מדבר כך אחרי שתתחתן

 

[סלסרו]

סנגליות בגיל מבוגר זה לא נורמלי

כלומר, זה חורג מהנורמה. הנשמות הטובות שיענו דואגות לך, בעצם דורשות ממך להיות כמו כולם. קונפורמיזם. זה טבעו של העולם. אנשים לא אוהבים אנשים שלא הולכים בתלם.

 

[Mירב]

אכן, תשובה עניינית ונכונה ../images/Emo106.gif

ומעוררת מחשבה....

 

[דפנה KC]

הגדר "גיל מבוגר"

בשיא הרצינות. זה יכול להיות דיון שלם בפני עצמו... מה שאותי מפחיד זה כמות האנשים שמתגרשים. אני מכירה המון זוגות שהתגרשו או כאלה שלדעתי צריכים להתגרש (

) וזו אחת הסיבות שתמיד רציתי לחכות כל כך הרבה זמן או להתחתן עם גרוש שכבר עשה את כל הטעויות עם אשתו הראשונה...

 

[Mירב]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[Mrs G]

טיק טוק טיק טוק

 

[סלסרו]

כמובן שתלוי באיזו חברה מדובר

בחברת ווארן ג'פס - 19 היא כבר זקנה שעבר עליה הכלח חרדים - 26 היא מעבר לגבעה. תאלץ להתחתן עם בעל תשובה ישראל - 35 היא גבולית מאד, אם היא יפה תוסיפי שנה וחצי ניו יורק - בת ארבעים לבינה

 

[סלסרו]

אז תמשיכי לחלום

לדעתי כדאי להתחתן בגיל כמה שיותר מקודם (מ21 ומעלה..). כך עושים את כל הטעויות ביחד. זה חלק מהחיים. עושים טעויות, לומדים, משתפרים, ממשיכים הלאה. אם תצפי לגבר שעשה את כל הטעויות, לא בהכרח תגלי גבר שלמד איך לא לטעות. אולי תגלי גבר שיודע לטעות ונהיה מומחה בטעויות. טעויות חדשות לא כ"כ קשה לעשות.. אנשים מתגרשים בגלל שכשהם מתחנתים אין בניהם התאמה ערכית פנימית. ההתאמה היא במישורים שטחיים. במשך הזמן, מה שבעומק פורץ החוצה, משנה את התנהגותם והרגשתם, עד שהם מרגישים חוסר התאמה ומתגרשים.

 

[דפנה KC]

אני חולמת בג'מייקנית כבר שנה

ונהנית מכל רגע.

 

[סלסרו]

אחלה

רק שדובר כאן על חתונה..

 

[דפנה KC]

מה לא קיבלת מסר? ../images/Emo12.gif

 

[Mירב]

תעברי ל-NY, יש לך עוד כמה שנים ../images/Emo13.gif

 

[דפנה KC]

או לישראל ואז יש לי עוד שנה ../images/Emo68.gif