גם אני רוצה! גם אני רוצה לשתף!
נעמה, קודם כל יפה שמצאת לנכון להגיב, ולא דאגת מכך שזה ייראה כאילו האחות הגדולה באה להגן על אחיה. כי ככה זה נראה, אבל בכל הכנות, אני חושב שזה חשוב להראות שאפשר לדבר גם עם מישהו אחר בתפוז. שנית, אני אמנם כמעט ולא התערבתי בכל השרשור הזה, אבל בסעיף 5 כאן למעלה כתבת "הערות כמו "בזמנו של צציק" או "בזמנה של נעמה" לא תורמות לאיש, גם לא לכם" - והיות וקראתי את כל השרשור מההתחלה ועד הסוף ולא מצאתי אף אחד אחר שאמר את זה, אני אניח שאת
מדברת על זה, ולפיכך אגיב - אני מבין שצריך לתת גיבוי למי שנמצא מתחתיך, דהיינו בצלאל, מול אלה שבאים אליו בטענות, דהיינו אני, שמים1 ואחרים. אני מבין גם שהגיבוי הזה בכלל לא קשור לדעתך האישית, והאם את חושבת שבצלאל הוא בסדר או לא, אלא כי ככה עושים בארגונים כאלה, נותנים גיבוי בציבור ואז הולכים הצידה וגוערים בו בפרטיות אם הוא לא בסדר. אני מכיר את המשחק, זה בסדר מבחינתי. אבל אני מקווה שאכן הייתה שם שיחה פרטית בין בצלאל לבין מישהו (את?), כי העניין הוא, נעמה, שיש דברים שנכתבו בימים האחרונים, שהם פשוט נכונים אובייקטיבית - אני אעיד רק על הדברים שאני כתבתי, ואם מישהו ירצה להוסיף שיצטרף - למשל עניין חוסר תשומת הלב לפרטים בעמוד השער של הבלוגיה, כגון עדכוני השורה הרצה (זכרונה לברכה? היא לא חוזרת?), דברים שקשורים לפרסום תחרויות והבהרת מדיניות החלפת המומלצים (אני לא אגיד מילה לגבי הבחירה שלהם, רק תוהה על המועד שלה) - כי אני חוזר ואומר שקרו מקרים שבהם ראיתי מומלצים עם בול בן ארבעה ימים. אני מבין שבצלאל הוא בן אדם, ושהוא עובד קשה, ושהוא שונה באופיו ובטעם שלו ממך או מאורי - אבל זה יכול אולי להסביר למה הנוכחות שלו בפורום היא דלה ולאקונית. למה הוא לא כותב הרבה בבלוג הבית, למה הוא לא המשיך בקיץ הזה את הבלוג של הכותב המסתורי. זה בשום פנים ואופן לא תירוץ לחוסר תשומת הלב לעמוד השער של הבלוגיה ולאי-קידום מספק של מפגש הבלוגרים (אני באמת לא מבין, האם אין לתפוז אינטרס במפגש שכזה?), למשל. ודבר אחרון - די כבר עם ה"יש דרך אחרת להגיד את זה". נכון, יש דרך אחרת, ולפעמים משתמשים בה - אבל אז לא מקבלים מענה. כמו שכתבתי פה איפשהו לפני כמה ימים (אין לי כוח לחפש, וארוחת הערב מתקררת), קודם צריך לשאול כמה פעמים בנימוס, לזכות להתעלמות מוחלטת, ואז לשאול בעצבים, לקבל את תגובת ה"יש דרך אחרת", בלי תשובה עניינית, לנסח שוב בנימוס ורק אז לקבל תשובה. מכיוון שכך, למרות שזה לא נעים, אני יכול להבין למה אנשים בוחרים ללכת ישר בדרך העצבנית עם הטון הלא-נעים, רק כדי לחסוך זמן על הודעות מנומסות שלא יזכו למענה ממילא.