איפה הלא צודק? אם הבידור תמיד ברקע
אז הוא משני, כמו שאמרתי. או שהרקע, לדעתך, הוא העיקר? בו נחזור רגע לסיטואציה - יש לנו שמאן (רופא אליל, מנהיג רוחני, שומר המסורת, כלב תחש ארוך במיוחד...). איך הוא הגיע לעמדתו? בזכות זה שהוא אולי היה אדם זעפן וחורש רע, שאף אחד אחר לא רצה להיות בקרבתו? או אולי, לפני התמסדות הדתות, היה עליו להיות אדם שיודע לקרוא נכון, ולנצל היטב, את החברה והאנשים בה? מה סביר יותר? ואדם כזה, מהסוג (אולי לא חברמני או כאריזמתי במיוחד) של אנשים שיודעים לרתק קהל בכל תנועה ומילה שיוצאת מהפה, בצורה אינסטינקטיבית לחלוטין, האם באמת אדם כזה בסיטואציות שהזכרת יתנסח בצורה שתרדים את קהלו? זה לא שהסיפור המקורי נועד לבדר, זה שמי שסיפרו אותו היו קודם כל "בדרנים" שידעו היטב איך לתפוס קהל. אחרת לא היו מגיעים למעמד שמישהו יקשיב להם, ולא משנה כמה חכמים דבריהם. הסיפור בבסיסו היה בניית עולם. המסגרת נבנתה מתוך המספר, ולא היתה אינטגרלית לסיפור (וכך מוצאים גרסאות רבות ושונות, לעיתים אף סותרות בפרטי התפאורה, אך עקביות בגרעין). ובלי קשר לכל זה - חלק גדול מהסיפורים היו נסיונות ללמוד מטעויות עבר. כדי שאנשים ילמדו את הלקח, במקום להגיד "לי זה לא יקרה", שייכו את הטעות לתקרית שמעורבים בה כוחות בראשיתיים, או מפלצות מיתולוגיות, או אלים. זה הבטיח שאנשים יחשבו פעמיים על מוסר ההשכל.