מה לא בסדר בהגדרה שלי?
לפי הכללים האלה, לא רק הגישה שלי לגיטימית. אבל אני לרגע לא מכחיש שהעקרונות שהבאתי נועדו להסביר את ה"היגיון" שמאחורי הגישה שלי. כדי לטעון שלא ראוי לאמץ את הגישה שלי, תצטרך לומר שאחד העקרונות שהצגתי אינו ראוי (או אולי כמה מהם) - והעקרונות שהצגתי נראים לי סבירים והגיוניים, ואפילו הכרחיים במידה כזו או אחרת. לדעתי זה אפילו בלתי-ראוי שלא לנהוג לפיהם. אתה יכול להסכים איתי, או לא, אבל אני חושב שהעובדה שהגישה שלי מצייתת לכללים האלה, וגישת מדינת ההלכה לא, היא יתרון חשוב מאוד לגישה שלי, וחיסרון לגישה האחרת. הגישה שלי היא סובלנית כלפי מה שאדם עושה עם עצמו, או מה שאנשים עושים ביניהם בהסכמה. אם קבוצת אנשים מקבלת עליה את חוקי ההלכה, כולל הוצאה להורג של כל מי שמחלל שבת בתחום האוטונומי, כמובן שהיא רשאית לנהוג בינה לבין עצמה כרצונה. אם מדובר בשטח פרטי, היא רשאית להתנות כניסה של אדם לשטח האוטונומי הנ"ל בקבלה מפורשת ומודעת של החוקים הנ"ל, ואז הוא כפוף להם. אלא ששכונת מאה שערים אינה שטח פרטי, ובמקום שאין סמכות להגביל כניסה של אנשים, אין סמכות לומר להם מה לעשות. אם תהיה סמכות כזו, אני תומך בהגבלה הפוכה - כל תושב של השכונה שיוצא ממנה ועובר לשטח ה"חופשי" יהיה מחוייב לכבד את מנהגי התושבים בחוץ, ולא לתבוע שום סוג של התחשבות מיוחדת במנהגיו.
