יופי, אז התקדמנו!
אתה צודק. לטעות זה אנושי.
כל עוד אתה מבין שספרי "הקודש" הם ספרים שכתבו בני אדם, ולכן יכולים להכיל, ולמעשה גם מכילים, טעויות אנושיות, אין שום בעיה.
 
שים לב שזה מרוקן מתוכן את האמרה "בחכמה אי אפשר להמציא שקרים".
כי אם "בחכמה אפשר לטעות", אז עדיין ספר שאתה מכנה "חכמה" אינו בהכרח נכון.
 
טעות אחת מסוימת אינה פוסלת אוטומטית את כל הספר (אלא אם שאר הספר מבוסס על המידע שבו יש טעות), אבל זה רק אומר שכל טענה וטענה, כל פיסת מידע שיש בספר, צריכה להיבדק ולעמוד במבחן ההוכחה בפני עצמה.
 
אינך יכול לטעון שהספר כולו נכון רק כי הוא "חכמה".
 
עכשיו לשאלה הבאה:
 
הקדמה:
למדע יש שיטות לאמת את הדברים: חובת ההוכחה, ביקורת אמתים - בגדול, השיטה המדעית.
השיטה הזו היא שעוזרת למצוא טעויות ושקרים (כן, מדענים יכולים לשקר ולזייף כמו כל בן אדם).
והכי חשוב - כל מדען יודע שגם הדבר הכי "מוכח" כמו חוקי ניוטון הבסיסיים, נכונים רק "עד שיוכך אחרת".
גם אם הסיכוי שיוכח אחרת שאוף ל-0, הוא אף פעם לא באמת 0 - מדען טוב אף פעם לא מדבר בביטחון דתי "זה ככה ולא משנה מה".
 
מכאן, השאלה שלי היא:
מה השיטה לבדוק שקרים וטעויות בתושב"ע?
איך קובעים מה אמת ומה שקר?
ואיך שיטה כלשהי יכולה לעבוד לאור "הביטחון הדתי" שלך ושל מאמינים אחרים שכלל לא מאפשר לפקפק בנכונות הדברים, גם כשהמציאות בשטח סוטרת אותם?
 
אם אתה רוצה לשים את התושב"ע ואת המדע על אותו מישור, אתה חייב לענות על השאלות האלה.