פניתי בזמנו לועדת האתיקה
באופן כללי הם מאפשרים לי להגיש תלונה עם ויתור סודיות במידה והמטפלת עברה על כללי האתיקה. אני רציתי משהו אחר והם לא נותנים כל מענה רלוונטי לפניה שלי.
תשובתם הרשמית היא שהם לא מתערבים בקשר בין מטופל למטפל. כשביקשתי מהם להפנות אותי למי שכן יכול - הם ביקשו ממני שלא לפנות אליהם שוב עם הבקשה הזו.
למעשה מה שרציתי, שהם יעזרו לי בתקשורת עם המטפלת.
מהתשובה שלהם הבנתי שאין הם מתעסקים בקשר בין מטפל למטופל
כל עוד כאמור לא הוגשה תלונה בתנאים הנ"ל.
אין לי ולא הייתה לי כל כוונה להתלונן על מטפלת.
ומדוע שאתלונן עליה? הבנתי -להפתעתי הרבה, שהיא לא עשתה שום דבר בלתי חוקי מהסיבה הפשוטה שאין כל חוק שמחייב אותה - להתראה מראש למשל.
כשמטפל לא מוכרח להודיע אפילו שבועיים לפני עזיבתו מבחינת החוק, ולא משנה אם מדובר בטיפול שנמשך שנה ובתדירות של שלושה מפגשים בשבוע או בטיפול של שנים - איך אפשר להאשים אותו כשהוא לא מודיע מראש? הרי שאי אפשר.
ואילו הייתי יודעת מראש שהמטפלת עלולה בכל רגע לסיים איתי את הקשר - הייתי יכולה לשקול האם אני מעוניינת בכלל להתחיל בו. אך לא ידעתי.
והעובדה שלא ידעתי על כך עד שלא נתקלתי בבעיה באופן אישי - מצביעה בעיני על בעיה עמוקה יותר מהבעיה הפרטית שלי. ובפרט כשלאחר ניסיוני הכואב כשכתבתי וקראתי בפורום "הפסיכולוגית" בתפוז ראיתי שוב ושוב שאינני היחידה.
מכיוון שלמטופלים כיום אין כתובת - אין מי שישמע את הבעיות שלהם וירכז אותן וינסה אפילו לתת להן פתרון. (אין כל גורם רשמי שמטופלים יכולים לפנות אליהם כדי לקבל עזרה מקצועית בדומה למוקד שירות של חברות סלולרי, מועצה לצרכנות וכו').
באופן כללי הם מאפשרים לי להגיש תלונה עם ויתור סודיות במידה והמטפלת עברה על כללי האתיקה. אני רציתי משהו אחר והם לא נותנים כל מענה רלוונטי לפניה שלי.
תשובתם הרשמית היא שהם לא מתערבים בקשר בין מטופל למטפל. כשביקשתי מהם להפנות אותי למי שכן יכול - הם ביקשו ממני שלא לפנות אליהם שוב עם הבקשה הזו.
למעשה מה שרציתי, שהם יעזרו לי בתקשורת עם המטפלת.
מהתשובה שלהם הבנתי שאין הם מתעסקים בקשר בין מטפל למטופל
כל עוד כאמור לא הוגשה תלונה בתנאים הנ"ל.
אין לי ולא הייתה לי כל כוונה להתלונן על מטפלת.
ומדוע שאתלונן עליה? הבנתי -להפתעתי הרבה, שהיא לא עשתה שום דבר בלתי חוקי מהסיבה הפשוטה שאין כל חוק שמחייב אותה - להתראה מראש למשל.
כשמטפל לא מוכרח להודיע אפילו שבועיים לפני עזיבתו מבחינת החוק, ולא משנה אם מדובר בטיפול שנמשך שנה ובתדירות של שלושה מפגשים בשבוע או בטיפול של שנים - איך אפשר להאשים אותו כשהוא לא מודיע מראש? הרי שאי אפשר.
ואילו הייתי יודעת מראש שהמטפלת עלולה בכל רגע לסיים איתי את הקשר - הייתי יכולה לשקול האם אני מעוניינת בכלל להתחיל בו. אך לא ידעתי.
והעובדה שלא ידעתי על כך עד שלא נתקלתי בבעיה באופן אישי - מצביעה בעיני על בעיה עמוקה יותר מהבעיה הפרטית שלי. ובפרט כשלאחר ניסיוני הכואב כשכתבתי וקראתי בפורום "הפסיכולוגית" בתפוז ראיתי שוב ושוב שאינני היחידה.
מכיוון שלמטופלים כיום אין כתובת - אין מי שישמע את הבעיות שלהם וירכז אותן וינסה אפילו לתת להן פתרון. (אין כל גורם רשמי שמטופלים יכולים לפנות אליהם כדי לקבל עזרה מקצועית בדומה למוקד שירות של חברות סלולרי, מועצה לצרכנות וכו').