ההתייחסות שלי היא כמטופלת ואני כותבת את דעתי האישית כמובן..
1. לפי דעתי וגם לפי החוק הקיים כמו שחלק כתבו כאן - אכן האחריות היא של המטפל או המטפלת להסביר במה הם מטפלים, את שיטת הטיפול וכדומה. בפרט שבאותה שיטה מטפלים שונים נוהגים אחרת (על כך כתבה פסיכולוגית בפורום "הפסיכולוגית").
2. בניגוד לתרופות- שלרוב מגיעות עם עלון לצרכן, או שניתן בגיגול פשוט למצוא עליהן מידע, שיטות הטיפול רשומות במאמרים רבים, נתונות לפרשנויות, וחלק מהמטפלים בעצמם מודים שאין הם מכירים את כל שיטות הטיפול הקיימות!
(אם תרצי אביא ציטוטים, של מי והיכן, מדובר בפסיכולוגים קליניים).
בניגוד לרפואה שבהם גם אם אני מגיעה לחדר מיון או לרופא מחליף עם טענה של כאב גרון אקבל אותה בדיקה ואותן תרופות ברוב המקרים- טיפול פסיכולוגי שונה לא רק בין מטפלים אלא עשוי להשתנות בקשר מסוים בין מטפל למטופל לאורך הזמן. כך קרה שיצרתי בעבר קשר עם מטפלת, שהיא פסיכולוגית קלינית ומספר חודשים טופלתי אצלה בדרך מסויימת שחשבתי שמקובלת עליה. ולאחר תקופה היא החליטה לשנות חד צדדית את עמדתה והתנהגותה. והיכולת הזו מעוגנת בחוק ובניגוד להסכמה שהיתה לנו בעל פה וחלקה בכתב. בשורה התחתונה, ההסכמה שהיתה בינינו, תיאום הציפיות המפורט שחלקו היה בכתב לא עזרו לי מכיוון שבחוק אין חובה למטפל לעמוד בהבטחותיו למטופל, ולא היתה לי כל כתובת לפנות אליה.
אפילו כשביקשתי פרידה הדרגתית לכל הפחות לא היה מי שיסייע לי.
3. לא התייחסתי לטענה שלך מכיוון שהיא לא קשורה לטענה שהעליתי ולא רלוונטית לנושא השרשור בעיני. אני חושבת שהלקוח, דהיינו הצרכן, דהיינו המטופל - זכאי לקבל בידיו את ההיסטוריה הטיפולית של עצמו.
והדברים הללו לא צריכים להיות מועברים "מעל לראשו".
כיום מטפלים מתייחסים למטופלים כאל ילדים קטנים, כשנוח להם, ובדרכים אחרות, כשמתאים להם אחרת. לי כמטופלת שנפגעה זה לא רק מפריע באופן פילוסופי, אלא לא נותן לי שום נקודת התייחסות גם בטיפול הנוכחי.
כיום אין ולו חובה אחת בלתי תלויה של הפסיכולוגים כלפי מטופליהם. וזה נושא הדיון העיקרי בעיני.
