בעבר חשבתי כמוך, ובררתי ולצערי את טועה
כתבת "ואני בטוחה שכשלומדים ישנם כללים מסוימים"
פסיכולוגית קלינית בעצמה כתבה שאין חוקים אחידים לפסיכולוגים, יש דברים מקובלים
מעבר לכך פניתי לועדת האתיקה של הפסיכולוגים (שלא היה פשוט להגיע אליה)
הם נתנו לי תשובה רשמית שהם לא מתערבים בקשר בין מטפל למטופל
ואמרו לי שאם המטפלת עברה על כללי האתיקה ואני מעוניינת אני יכולה להגיש נגדה תלונה.
ראשית כללי האתיקה לא נמסרו לי מעולם ושנית- במידה והמטפלת לא עברה על שום חוק, שהרי אין לה שום חובה חוקית כלפיי- על מה בכלל אפשר להתלונן? שהיא עושה כל מה שהיא רוצה? אבל החוק הוא זה שמאפשר לה זאת!
מכיוון שאין כללי אחידים הייתי מצפה שיהיה מעין חוזה אישי בטרם כל תחילת טיפול או סמוך לתחילתו- בדומה לחוזה שמשותף לכל בעל בית עם המשכיר שלו
נכון שיש כאלו שחותמים מראש למספר שנים ויש למספר חודשים ואף למספר שבועות, אבל חוזה מעגן בכתב את החובות והזכויות של כל צד
כיום כשאין למטופלים כל גוף רשמי לפנות אליו
גם אם היו למטופל בחוק זכויות הן לא היו יכולות להועיל לו.
וכיום דרך אגב האכיפה היא לא בבית משפט אלא מול ועדת האתיקה.
בכל אופן, כשאין למטפל כל חובות רשמיות מראש כלפי המטופל, מה הטעם בתלונה? וכמובן שאין כל אפשרות לאכיפה, בעיני החוק "המטפל הוא הסמכות"
כלומר בעיני החוק כעת המטפל הוא הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת בעת ובעונה אחת!!
ונושא הדיון שהעליתי הוא למעשה המחשבה שלי- שכל עוד אין למטפל חובות חוקיות שהוא מודיע עליהן למטופל מראש ובכתב -גם אם היו קיימות בחוק זכויות למטופל, הן לא היו מועילות לו (וכיום לפי "חוק זכויות החולה" סעיף 13 הן קיימות).
סעיף 14 א ב"חוק זכויות החולה" מאפשר למטפלים כיום לקבל הסכמה מדעת בעל פה או בדרך של התנהגות במקום שבכתב, אך כבר כיום יש מקרים מסויגים בחוק שלא רק שניתן לקבל את ההסכמה בכתב בלבד- זאת חובה.
במקרים הבאים, חלה חובה לקבל את הסכמת המטופל באמצעות טופס הסכמה בכתב:
ניתוחים (למעט כירוגיה זעירה);
צנתורים של כלי דם;
דיאליזה;
טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה);
טיפולי הפריה חוץ-גופית;
כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים;
היפנוזה;
תרומת ביצית;
הפסקת הריון;
בדיקת מי שפיר.
לפי דעתי, טיפול פסיכולוגי (או טיפולי פסיכותרפיה בכלל) ראוי שיחייב גם הוא לקבל את הסכמת המטופל בכתב.
אשמח לשמוע את דעתך בעניין.
כתבת "ואני בטוחה שכשלומדים ישנם כללים מסוימים"
פסיכולוגית קלינית בעצמה כתבה שאין חוקים אחידים לפסיכולוגים, יש דברים מקובלים
מעבר לכך פניתי לועדת האתיקה של הפסיכולוגים (שלא היה פשוט להגיע אליה)
הם נתנו לי תשובה רשמית שהם לא מתערבים בקשר בין מטפל למטופל
ואמרו לי שאם המטפלת עברה על כללי האתיקה ואני מעוניינת אני יכולה להגיש נגדה תלונה.
ראשית כללי האתיקה לא נמסרו לי מעולם ושנית- במידה והמטפלת לא עברה על שום חוק, שהרי אין לה שום חובה חוקית כלפיי- על מה בכלל אפשר להתלונן? שהיא עושה כל מה שהיא רוצה? אבל החוק הוא זה שמאפשר לה זאת!
מכיוון שאין כללי אחידים הייתי מצפה שיהיה מעין חוזה אישי בטרם כל תחילת טיפול או סמוך לתחילתו- בדומה לחוזה שמשותף לכל בעל בית עם המשכיר שלו
נכון שיש כאלו שחותמים מראש למספר שנים ויש למספר חודשים ואף למספר שבועות, אבל חוזה מעגן בכתב את החובות והזכויות של כל צד
כיום כשאין למטופלים כל גוף רשמי לפנות אליו
גם אם היו למטופל בחוק זכויות הן לא היו יכולות להועיל לו.
וכיום דרך אגב האכיפה היא לא בבית משפט אלא מול ועדת האתיקה.
בכל אופן, כשאין למטפל כל חובות רשמיות מראש כלפי המטופל, מה הטעם בתלונה? וכמובן שאין כל אפשרות לאכיפה, בעיני החוק "המטפל הוא הסמכות"
כלומר בעיני החוק כעת המטפל הוא הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת בעת ובעונה אחת!!
ונושא הדיון שהעליתי הוא למעשה המחשבה שלי- שכל עוד אין למטפל חובות חוקיות שהוא מודיע עליהן למטופל מראש ובכתב -גם אם היו קיימות בחוק זכויות למטופל, הן לא היו מועילות לו (וכיום לפי "חוק זכויות החולה" סעיף 13 הן קיימות).
סעיף 14 א ב"חוק זכויות החולה" מאפשר למטפלים כיום לקבל הסכמה מדעת בעל פה או בדרך של התנהגות במקום שבכתב, אך כבר כיום יש מקרים מסויגים בחוק שלא רק שניתן לקבל את ההסכמה בכתב בלבד- זאת חובה.
במקרים הבאים, חלה חובה לקבל את הסכמת המטופל באמצעות טופס הסכמה בכתב:
ניתוחים (למעט כירוגיה זעירה);
צנתורים של כלי דם;
דיאליזה;
טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה);
טיפולי הפריה חוץ-גופית;
כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים;
היפנוזה;
תרומת ביצית;
הפסקת הריון;
בדיקת מי שפיר.
לפי דעתי, טיפול פסיכולוגי (או טיפולי פסיכותרפיה בכלל) ראוי שיחייב גם הוא לקבל את הסכמת המטופל בכתב.
אשמח לשמוע את דעתך בעניין.
