דמוקרטי, או דמו-קרטי?

[ATAF151]

במציאות האושר תלוי גם בעושר

לרוב האנשים אין את הכשרון להיות עשירים או מבוססים למרות שהם לא למדו ולמרות שהם לא ירשו. לפי כל המחקרים יש קשר ישיר וחד משמעי בין לימודים לבין המשכורת, ברור שתמיד יש יוצאים מן הכלל.

 

[מיקי 65]

אני אנסה לענות, זמני קצר, ובכל זאת יצא ארוך

כשילד מתחיל לדבר, אחד הדברים הראשונים שהוא מתחיל לעשות זה לשאול. קודם "מה זה?" אחר כך "למה?" ילדים, ובני אדם בכלל הם סקרנים. הם תאווי דעת. יש להם כישורים טבעיים ללמידה, להסקת מסקנות ולבניה לוגית. עובדה שילדים לומדים לדבר ואת הלוגיקה של השפה, מה שאנחנו קוראים לו דקדוק ותחביר, משמיעה בלבד. אם אין פגיעה מוחית, אנחנו כולנו לומדים לדבר. ויודעים גם להמציא ולצרף צירופים שמעולם לא שמענו. עד כאן, דברים שמוכרים לכולנו מהחיים , ומגובים אקדמית. ילדים הם גם מדענים אמפיריים: הם חוקרים פעולות ונושאים של סיבה ותוצאה ולומדים ומסיקים מסקנות. זה מתחיל בגיל הרך עם להפיל שוב ושוב ושוב ושוב את החפץ על הרצפה. לראות אותו נופל, וגם את אמא מרימה... אחר כך זה ממשיך גם ביחסים חברתיים. ביחסים עם ההורים, איך להשיג תשומת לב מקסימלית למשל מאחיך הגדול. ילדים שגדלים במוסדות שבהם הם לא חוו תנועה, מגע עם חומר, הזדמנות להתנסות, יחסים עם בני אדם, גדלים עם פגיעות עמוקות, בכל המישורים ההתפתחותיים. אז שתי הנחות יסוד והערת לוואי אחת: כל הילדים סקרנים ותאווי דעת לכל הילדים יכולת ללמוד הערת לוואי: יש הבדלים בין ילדים (ובני אדם בכלל), שיכולים לנבוע מהבדלים פיזיולוגיים בתפקוד המוח, בויסות החושי, וגם מכל אותו תחום נסתר שנקרא "אישיות". כל מי שיש לו ילדים מגלה בערך מרגע היציאה מהרחם, שלילד שלו יש אישיות משלו. ההבדלים הללו יכולים להשפיע על דרכי הלמידה האפקטיביות עבור אותו אדם (כי בלימודים אנחנו עוסקים), ועל התפתחות תחומי ענין. להרחיב? אם תנועה זריזה קלה ומתואמת אף פעם לא היתה הצד החזק שלי, סביר להניח שאני לא אמשך למשחקי כדור למשל. מצד שני, בחיבור עם מוזיקה, פתאום הגוף שלי יודע לעשות דברים כן בתאום, ולכן מחול הוא תחום שאני כן אמשך לעסוק בו. בקיצור, בני אדם זה דבר מאוד מורכב. הלאה לנושא היכולת או אי היכולת לבחור בכלל, ותחומי למידה בפרט. בבית הספר, מצד אחד מכבדים את הילדים כבני אדם, אבל גם זוכרים שהם ילדים. ולכן הם לא לבד. לצידם נמצאים המבוגרים. אצלנו קוראים להם "חונכים". לכל ילד מעל לגיל הגן, יש חונך אישי, מבוגר שהוא קשור אליו יותר בבית הספר. (אפשר גם להחליף אם צריך). מידת היות הקשר וההשגחה צמודים יותר או פחות, הם פונקציה של גיל הילד והצורך האישי שלו. כלומר יש ילדים שמגיל צעיר יחסית מתנהלית בעצמאות בנוח, יודעים לפנות למבוגר לפי צורך וכו'. יש ילדים שזקוקים לליווי צמוד יותר. באופן כללי, אפשר לומר שמידת ההזדקקות לחונך במשך היום יורדת עם הגיל, קצת כמו שמידת הצורך בנוכחות הפיזית של אמא יורדת עם הגיל, אבל עצם הידיעה שהיא קיימת ותהיה זמינה בעת הצורך, מרגיעה ומאפשרת את העצמאות. חזרה ללימודים. כאשר ילד מתחיל לבנות לעצמו את מערכת השעות שלו, הוא לא עושה את זה לבד. יש לכל ילד פגישת חונכות קבועה בשבוע, אחד על אחד עם החונך שלו. בתחילת השנה, חלק מהפגישות מוקדשות לבניית המערכת. יש הזדמנות להתנסות בשיעורים השונים במשך שבועיים, ואחר כך נבנית המערכת, בליווי החונך, ואם יש רצון וצורך של ההורים/ילד/חונך, מתקיימת פגישה משולשת. ההורים בהחלט מוזמנים להביע את דעתם, ערכיהם ורצונותיהם, הילד מביע את שלו, והחונך נמצא גם כתומך ומתווך. לפעמים להורים יש רצונות שהילד לא מסוגל לעמוד בהם, לפעמים יש לילד רצונות שלא מתאימים לו. אפשר לדבר על הכל. יש בהחלט בבית הספר הדמוקרטי שלנו ילדים שלומדים מקצוע מסויים, לא כי הם בחרו, אלא כי ההורים אמרו בפרוש, כי זהו ענין הכרחי מבחינתם. מענין לבחון מה הכרחי בעיני הורים שונים. יש כאלה שמתעקשים על מתמטיקה. יש כאלה שעל תנ"ך, יש כאלה שעל התעמלות דווקא, יש כאלה שחשוב להם באופן מהותי שהילד יתנסה בתהליך של עבודת חקר, יש מי שממש חשוב להם שהילד ישתתף בטיולים השבועיים, ולאחר יש רצון עז שהילד יתנסה באמנות. המערכת נבנית, לעיתים קרובות יש שינויים עוד במהלך השבוע שבועיים הראשונים עד להתייצבות. הילדים הצעירים יותר, ילדי א-ב, מתנסים בשיעורים בהתחלה באופן קבוצתי, בליווי החונכת של הקבוצה, כדי לחוש ביטחון שמאפשר התנסות בדבר עצמו, בלי תוספת של קבוצה חדשה, מורה לא מוכר וכו'. בתוך כל התהליכים האלה נמצא החונך האישי מאוד עם האצבע על הדופק. לבדוק מה עובד, מה לא , מה הילד עושה ללא קושי, איפה קשה, ואיפה יש בריחה והתחמקות כדי להמנע מקושי. ואז יש בדיקה של מקורות הקושי. האם זה ענין חברתי? האם הילד בחר מחשבים כי אבא עובד בהיי טק, אבל הוא ממש לא מתחבר לשם? אולי יש קשיים ממקורות אחרים? לקויות למידה למשל? עבודת החונך היא להבין יחד עם הילד, יחד עם הצוות הייעוצי של בית הספר אם צריך, וכמובן יחד עם ההורים, מה עוצר את הילד, מה מקדם אותו, מה הצרכים שלו. לשם ההתכוונות. לעזור לילד לגלות מי הוא, מה הוא, ולעזור לו לרכוש את הכלים כדי למצות את הפוטנציאל שלו, להנות מהפוטנציאל שלו. אז בתשובה קצרה: הילד לא יודע הכל. המורה לא יודע הכל. ההורים לא יודעים הכל. כצוות, שלילד יש בו מקום משמעותי ומכובד, יש להם סיכוי הרבה יותר טוב לדעת ולהבין מיהו הילד הזה ולמה הוא זקוק כדי להיות במיטבו. זהו. זמני תם. אני אחזור כשאוכל לספר על ריבוי דרכי הוראה

 

[ATAF151]

תודה על התגובה

אז אני רואה שבעצם יש מקום להורים להכריח את הילד ללמוד משהו שהוא לא בחר, וזה משמח אותי. אגב, תינוק מתחיל לדבר כי יש עליו לחץ עצום לעשות את זה, כי אחרת לא מבינים מה הוא רוצה וכך הוא מפסיד. לעומת זאת ילד שלא רוצה ללמוד אנגלית והיסטוריה לא מפסיד מזה באופן מיידי, ולטענתי ילדים רבים לא מסוגלים להפנים מה הם יפסידו מזה בעתיד הרחוק כשהם יהיו מבוגרים.

 

[מיקי 65]

ילדים לא מרחפים בחלל הריק

אי ידיעת אנגלית היא משהו שהילדים של היום מרגישים שחיוני להם כמו לתינוק.הם חיים במשחקי רשת דוברי אנגלית, הם משחקים משחקי מחשב שכל התפריטים שלהם באנגלית. דווקא בנושא האנגלית יש להם מוטיבציה מהעולם שלהם דהיום, לא צריכים לחכות שיהיו גדולים. בכל דבר שהילד ילמד, אנחנו מראש מוותרים על משהו אחר שהוא לא ילמד באותה משבצת זמן. וסדר העדיפויות, הוא ענין שמשקף השקפת עולם וערכים. ואלה, כידוע, סובייקטיביים. אני אומרת את זה שוב לאור אותם דברים שהורים שמו בתור "הקו האדום", המקצוע שחשוב להם שהילד ילמד. המגוון היה רחב מאוד. יש הסכמה כללית לגבי קריאה וכתיבה, וכן חשבון בסיסי, שהם כלים חיוניים לאדם. אבל יש סימני שאלה גם בסימן הקריאה הזה. באיזה גיל להתחיל? אחד בשל בגיל 5 אחד בשל בגיל 7 אחד לומד מצויין משמיעה השני: משמיעה לא זוכר כלום, אבל חזותית הוא ספוג השלישי, אם תשלב את הלמידה במשחקי תנועה, יקלוט ויבין הכל, אבל אם תבקש ממנו לשבת ליד השולחן... ובתוך כל אחד מאיתנו יש הרבה סגנונות קליטה ולמידה, שגם משתנים לפי התחום הספציפי. השונות הזאת קיימת בכל מקום, ויש להתיחס אליה כנתון תקין. אני זוכרת הורים שבאו אלי בשיחת אמצע שנה ושאלו: איך הילדה שלי ביחס לילדים רגילים? עניתי להם: מאז שאני מלמדת בבית הספר הזה, אני לא מכירה אף ילד רגיל. בהסתכלות שמכניסה לתוכה המון הבטים מאישיותו ויכולותיו של הילד בכלל החיים בבית הספר, כל אחד הופך לפסיפס ייחודי, שגם נמצא בהשתנות מתמדת. יש תורה שלמה שנקראת: למידה מכוונת לומד. למידה אפקטיבית באמת מתרחשת כאשר יש הנעה פנימית ללמידה. ברגע שיש את ההנעה הפנימית הזאת, יש מוכנות להתגברות על קשיים למשל, שאין כאשר הלמידה נכפית מבחוץ. על העניין הזה, יש לי עוד מגילות לכתוב, וגם תזכורת לעצמי: לדבר על העובדה שלמידה מתרחשת בכל מקום ובכל זמן, וממש לא רק בתוך הכתה בזמן שיעור עם מורה.

 

[ATAF151]

אני לא נגד

אני נגד בחירה חופשית לילד מה ללמוד, אני לא נגד לשפר מאוד את האיך ללמד ולהתאים את צורת הלימוד ליכולותיו של כל ילד. ואם ילד לא רוצה ללמוד חשבון, אז לא צריך לוותר לו, אלא צריך להתאמץ ולמצוא דרך שתעניין אותו בחשבון. בקשר לאנגלית זה לא מדויק, כי מהר מאוד הילדים לומדים את אוצר המילים המאוד מצומצם שדרוש כדי להסתדר במחשב, אבל זה רחוק מאוד מבאמת לדעת אנגלית. ויש עוד מקצועות כמו היסטוריה וחשבון של הרמה הגבוהה שהילדים לא רואים למה הם צריכים את זה באופן מיידי, וקשה להם להבין את החשיבות לטווח הארוך יותר..

 

[amitai3]

מה הם יפסידו?

אם ילד יודע את בסיסי השפה היינו קרוא וכתוב וחשיבה מתמטית בסיסית הוא תמיד יכול להשלים את מה שחסר לו כדי להשיג את מטרותיו בחיים. לשם כך צריך לימוד מגוון כדי להגיע לכל ילד לפי יכולת הקליטה שלו ולימוד חוויתי. לימוד חוויתי להבדיל מכפיית לימוד אינו מפסיק את האהבה/צורך ללמוד, שלדעתי טבועה בכולנו כבני אנוש. בצורה זו הסקרנות והחקרנות מתוגמלים בפתיחת עולמות חדשים שאותם ניתן לחקור. אגב ישנם הורים שלא כפו על ילדם להיכנס לאף שיעור כולל עברית-מיכוון שכל חבריהם היו בשיעור השיעמום הכניס אותם פנימה-המיומנות של המורה ללמוד חוויתי השאירה אותם וכל הזמן הבחירה היתה בידם. אגב תינוקות מדברים בין גיל 1.5-3.5 שניםיש קשר ללחץ סביבתי וגם לצורך פנימי וגם ליכולות

 

[ATAF151]

אני לא נגד לימוד חוויתי

אני נגד לא ללמוד בצורה חוויתית אני נגד לא ללמוד בגלל שילד יש קריזה בזמן ההרשמה או ילד אחר אמר לו משהו. נכון שיש אהבה ללמידים אבל בלימודים יש גם קשיים ולא תמיד הכל בא בקלות, ואז באופן טיבעי הילד עלול לרצות לברוח מהקושי ולא להתמודד איתו, וללכת רק למקצועות שמאוד קל לו בהם. לא כל אחד יכול להשלים בקלילות הפסד לימודים של שנים, ולא כל אחד מסוגל למשל להשלים לימודי אנגלית בגיל 20 אחרי שכל חייו הוא ברח מזה.

 

[amitai3]

להתמודד עם קושי !

כאשר ילד בעל חוזק (גם בכדורגל) הוא יכול לקבל ביטחון עצמי אם כולם מקבלים שעליו לעסוק במעניין אותו, מחשיבים את השגיו, ומציינים אותם. אח"כ יותר קל לבקש ממנו להתמודד עם מקצועות שבהם הוא מתקשה כי הוא יודע שמקבלים אותו ולא שופטים אותו לפי כישלונותיו. הוא מבין שכמו ששיפר השגים מטוב מאד למצויין עליו להשתפר מנכשל (לא בהכרח עד למצויין) והוא עבר תהליך של בניית תדמיתו באופן יותר חיובי כלפי עצמו. כלומר, גם עלינו לקבל שלא כולם מצויינים בכל התחומים - שפתיים/אוריניים/מתמטיים/אומנותיים/מוטורים - ניתן להיות ממש מעולה בחלק, טוב בחלק ועובר בחלק, וגם הילדים מבינים שעליהם להשיג מינימום בכל התחומים הבסיסיים. בעמותת בי"ס דמוקרטי ברעננה ההורים בחרו כבסיס (ליבה): קרוא וכתוב, חשבון, אנגלית והתעמלות. חובה עלינו להנחיל את מקצועות הליבה בצורה המתאימה לכל ילד (סוג הלימוד וגם התיזמון) ומכאן השמיים הם הגבול ! אסייג ואומר שתפקיד נוסף של המורים הוא לאתר קושי שזקוק לחיזוק יותר משמעותי מקצועי כגון דיסגרפיה קשה היפוטוניה חריגה וכו'

 

[amitai3]

כמה פעמים ביקשת יעוץ שני מרופא שיניים נוסף?

אני מזועזעת מההשוואה בין חינוך ערכי ומידע לבין פתרון בעיה שדורשת ידע מקצועי ספציפי ומוגדר. ואתה מקפיד לשמוע בקולם של המומחים?! לכן אתה לא פונה ל-מומחה לסתימות שורש לפני שאתה אומר אההה. כשאינסטלאטור רוצה מחיר מופרך ועקירת כל הבלטות אתה לא מתייעץ במישהו אחר (כזה שהשכנה סומכת על יושרו המקצועי או שפתר את האינסטלציה בבית של בן דודך?)... ולדעתך כל מורה מעצם היותו בעל תעודה יודע בדיוק רב מה מתאים לילדך ללמוד? אתה באמת מאמין שיש תבונה אחת והיא בידי המורים, דברים ברורים שהם חשובים בחיים וילדים משוללי יכולת בחירה???

 

[ATAF151]

התבונה בידי המורה וההורים ביחד

לדעתי התבונה הכי טובה נמצאת אצל השילוב בין ההורים והמחנך של הילד והצוות המקצועי של בית הספר. ברור שתמיד יהיו מקרים מועטים בהם גם הצוות הזה יכשל, אבל זה הצוות הטוב היותר. נכון שאני פונה לעוד מומחים לאינסטלציה, אבל כאן מראש יש לילד את הצוות הטוב ביותר האפשרי.

 

[amitai3]

חינוך זה לקבל כלים שיאפשרו לך לשפוט בעצמך

מה נכון בכלל ומה אתה רוצה חעצמך. בחינוך הדמוקרטי הגישה אומרת שכולנו שונים, וילדים (גם קטנים) יודעים מה הם אוהבים/רוצים/טובים בו/נהנים ממנו... כמובן שצריך לבדוק מה הילד בוחר =רשת ביטחון/הורות/חונכות - האם ילדך לא מתמודד עם נושא כי הוא קשה לו או מפני שהוא צריך דרך שונה של הצגת הנושא או אולי הוא סתם לא מתעניין בנושא אבל יפרח בנושא אחר הדורש אותם כישורים/מיומנויות. לא ניתן בפורמט זה להציג את התורה כולה-אני ממליצה לך לשאול את המורה מיקי, אשפית הלימוד החוויתי והיצירתי, איך אפשר ללמד אחרת! לדעתי הילדים סקרנים וחכמים מטבעם. תשאל את אנשי החינוך הדמוקרטי, איך לפתוח לילד עולמות ידע בדרכים שונות ומגוונות, ואיך ללמד את המורים מיומנות ומודעות למצוא את הדרך המתאימה לליבו ותבונתו של כל פרט. ואח"כ איך לכנס מספר ילדים בעלי ענין משותף וללמד אותם גם מידע וגם איך ללמוד תוך כבוד הדדי והקשבה לזולת.

 

[ATAF151]

הילדים לא תמיד יודעים

ילדים לא תמיד יודעים לעשות את הבחירות הללו. כמה פעמים ילד יכול לבחור למשל בסופרמרקט מאכל שיש לו אריזה יפה, ואתה יודע מנסיון שאין סיכוי שהילד יוכל את זה, ואתה מסביר לו את השיקולים שזה עולה הרבה כסף וחבל על הכסף, והשיקולים הללו לא מדברים על ליבו. גם בלימודים, צריך בהחלט להתחשב בילד, אבל לתקן את הבחירות שלו במקרה של בחירות לא הגיוניות.

 

[amitai3]

ושוב מי קובע מה הגיוני?

א. גם מבוגרים קונים דברים שהם לא צריכים, בעיקר עם הפרסומת משתפת כמה חטובי גוף.. ב. או שאתה מלמד לבחור-ומוכן לקבל שטועים בדרך (כמו שנופלים כשלומדים לרכב על אופניים וזה לפעמים כואב ...) או שאתה מתקן בחירות, ובזה מרוקן מתוכן את רעיון הבחירה. שוב הבחירה נעשית בצורה מבוקרת בסביבה תומכת וגם מקצועית ! ג. אין לבלבל בין בחירות לגבולות. לכל משפחה/הורה יש גבולות גם על מה קונים וגם בכמה. ההורים מחליטים על גבולות (מתוך אילוץ כלכלי או אמונה ) בצורה לא דמוקרטית. בדיוק כמו שיש חוקים במדינה שאסור לעבור עליהם, ועדיין אפשר לחיות חיים טובים שלמים ומלאים במסגרת החוק. לדעתי חלק מחינוך ילדי צריך לכלול גם את התובנה והכלים לשנות/להוסיף חוקים - בתהליך דמוקרטי כמובן. כוונתי שאיני דוגלת באנרכיה אבל מאמינה שמותר להטיל ספק גם באקסיומות, אפילו אם בסוף התהליך תגיע למסקנה שהאקסיומה נכונה- ולפעמים צריך להתבגר בשביל זה.....

 

[ATAF151]

הילדים לא מספיק בוגרים

אני לא לוקח ילד בן שנתיים ומלמד אותו לרכב על אופניים ללא גלגלי עזר, ונותן לו ליפול כדי שילמד. אני לוקח ילד כבן 6 שכבר יש לו יסודות שמאפשרים לו ללמוד לרכב על אופניים. וגם כאשר הולכים לקנות אופניים, אני לא אקנה לו את האופניים רק כי מצוייר עליהם ספיידרמן או דורה, אלא אני אתן לו לבחור מבין האופניים האייכותיות. ובאותה מידה אני לא לוקח ילד בן 6 ונותן לו להחליט על מערכת הלימודים שלו אלא רק מתייעץ איתו מבין אפשרויות הגיוניות.

 

[amitai3]

לימודים שלא מתאימים באוניברסיטה מעידים על

מבוגר שלא למד לבחור בהיותו ילד. מבוגר שבילדותו מישהוא החליט מי הוא ,מה מתאים לו, מה חשוב לו לבחור מ"שיקולים רלוונטים" ו "סיבות רציונליות". הילד הזה בגר והוא יודע מה מצופה ממנו לבחור אולי הוא הפנים מה "צריך" שילמד ועכשו הוא מגלה שזה ממש ממש לא מתאים לו! מזכיר לי שפעם חשבו שהכי טוב לילד שיהיה ימני אז הכריחו את השמאליים לכתוב בימין - אנחנו המומחים יודעים שזה עדיף ובעתיד תודה שזה היה לטובתך. האם אתה תכפה על בנך ללמוד לנגן על תופים כי זה נכון לו (הוא בכלל בעניין כדורגל)? או אולי חובה על בתך לרקוד ( והיא בכלל בעניין כדורגל) כי הם צעירים ולא מבינים ושיגדלו יעריכו שבחרת בעבורם את הדבר הנכון להם. ולבזבז את שעות אחה"צ שלהם בדברים לא מתאימים מותר כי זה שולי לעומת בי"ס??

 

[חנה בית הלחמי]

איזה גבב דמגוגי. סלחי לי.

 

[amitai3]

למה כי את ימנית ? או אולי כי יש דרך חינוכית

אחת ופתרונות ברורים לכל הילדים, ואת יודעת את כל התשובות, בעוד מאות בתי ספר דמוקרטיים ואחרים (אנטרופוסופים, סביבתיים וכו') ברחבי העולם טועים בגדול בחינוך ילדיהם? אגב יש לי חבר שבילדותו הכריחו אותו לכתוב בימין מתוך ידיעה שהוא שמאלי, הוא איש נבון ולמד עד תואר שלישי באוניברסיטה ועדיין היו לו קשיים בלימודים בגלל בעיה לכתוב מהר וברור, כשהיה מתלונן על כך בדר"כ הוסיף- "טוב שלא הכריחו אותי לבעוט בימין כך לפחות השתלבתי טוב בכדורגל"

 

[מהרהרת דמוקרטית]

ומה עם הילד

מעניין שמתנהל ויכוח על גב הילדים כאילו הילדים לא רוצים ללמוד ואם לא יכריחו אותם לא יעשו מאומה. ראשית הלמידה מתרחשת בכל מקום וזמן ובהחלט בעת משחק. שנית האם אתם מאמינים שהילדים אינם רוצים את אותם הדברים שאתם רוצים כמו: להצליח להיות טובים ולהיות יכולים? הילדים כמה מפתיע הם חדי הבחנה הם רוצים להצליח ולהשיג כמו בסביבה בה הם חיים. בבית הספר הדמוקרטי נתון זה נלקח בחשבון, והילד מקבל אחריות הוא יכול להשפיע על דרכו ואכן זה קורה. קשה לקחת אחריות, לכן יש ליווי ולכל ילד יש חונך תומך המלווה אותו בדרכו בבית הספר.

 

[מיכאל הרשגיא]

היי, שאלה של מישהו שלא מבין כ"כ בח. דמוקרטי

זה נושא שמאד מעניין אותי ורציתי לשאול איפה מקבלים הכשרה כדי לעסוק בהוראה דמוקרטית. בעצם שאלתי היא מאיפה ההכשרה שלך ושל המורים שאיתך? ו - במה מתבטאת הדמוקרטיה בבית הספר? איפה בכל שמים את הגבולות?

 

[בסדר בסדר]

זה לא כל כך קשור אבל

מנסיוני דמוקרטיה זה יותר חינוך לערכים. לחנך את הילד שיגדל על ערכי השיוויון והדמוקרטיה. אני למשל למדתי חינוך בסמינר הקיבוצים, ושם הדגש היה ממש על זה, על מנהיגות, ערכים, דוגמא אישית. אני רואה היום את ההבדלים אצל מורות שלמדו בבתי חרושת לציונים, וזה מה שהתלמידים קולטים גם לצערי. זה מאד חשוב לשמור על ערכי הדמוקרטיה, ביחוד בתקופה כזו.