דעה

[שואלת אתכם כעת]

דעה

שלום יש בעייה עם בעלי : אנו נשואים טריים ואני מתקרבת ל 40 בעוד מס' שנים מעטות ללא ילדים כרגע. הקשר שלנו לא נקי מקונפליקטים. יצא שבשנה האחרונה היו לו כל מני לחצים אבל אין חיים בלי לחצים. וגם על המעביד שלו הוא לא צועק. יצא שהרבה מאוד פעמים בשנה האחרונה – מייד עם פתיחת הנשואין ספגתי עלבונות וצעקות. אני לא אחת שמחפשת לצעוק או להעליב. מצד שני אני מאוד פגיעה, הגם שאנו בשכונה נורא שקטה עם המון משפחות שגרות קרוב קרוב אלינו. אני עדיין אוהבת אותו. ותמיד מנסה לשמור על סטריליות – לא ללכת עם ידידים, לא לעזוב אותו יותר מדיי, סובלת בימי ו בערב עם המשפחה שלו – שכל כך שונים ממני סוציואקונומית ותרבותית (חסר שם עומק), אילפתי את עצמי לסדר ונקיון ועוד ועוד. אני בטוחה יודעת וערה שגם לי יש שטיקים משלי. כעת לא מדברים. מפחיד אותי מה יקרה שיכנסו ילדים. הרי הוא מלבין את פניי בקביעות. "מטומטמת" נאמר מס' פעמים, "חולת נפש" כי יש לי טיפה ocd , "מסריחה" "חבל שהתחתנו - איזו שטות", "מתי תעופי מפה" "עצלנית" כששכבתי מתה מכאבי מחזור ועוד. (אלו החמורים). בעיקר דציבלים מאוד מאוד גבוהים של צעקות בבית – הלבנת פנים מול השכנים. אני לא חושבת שעל ידי יציאה מהבית בכל פעם שזה קורה וחזרה לאחר מחצית השעה לשוחח על זה – ייפתר משהוא. אני רואה שגם החרם לא עוזר בינתיים והוא ממשיך בצעקות. לצעוק בחזרה – זו לא אני ולא לרמתי. הסברים למה אפשר גם אחרת – הסברתי בלי הרף – לא מקשיב. חושב שאני הבעיה וימשיך כל פעם שיימצא לי טעות כטענתו. לא מסכים לטיפול זוגי. אין ילדים עדיין והגיל שלי לא סימפטי משום בחינה (שעון ביולוגי, מבחר...). אוהבת. מה לעשות ?

 

[רגע אמדוד לי]

עושה רושם שאת כבר יודעת את התשובה...

אבל מחכה לאיזה עידוד שישנה את דעתך ויתן לך שביב של עוד טיפה כוח להמשיך... סביר להניח כי הבעיה היא חיצונית - כלומר יש עליו המון לחץ מבחוץ - והמקום היחיד שהוא יכול לפרוק את העול הזה הוא על האדם החלש ביותר שקיים בסביבה - את. הצעת טיפול זוגי - ועצם ההסכמה לגשת לאחד כזה יעיד על חולשה מצידו - לכן הסירוב. דעתי ? אף אחד לא צריך להיות קורבן שמאשים/יאשים את עצמו - ואף אחד לא צריך להשאר במקום שעושה לא רע (ושימי לב - שאני לא אומר "שלא עושה לו טוב" - כי זה עניין של פרופורציות...) אם את משמשת כשק חבטות מילולי - את צריכה לעשות חשבון נפש ושיקול דעת נקי וחף משיקולי שעון ביולוגי, ילדים וכו' כי מחר שיהיו ילדים - הלחץ לא יקטן אלא להיפך. ומחר שיהיו ילדים יהיו בעיות נוספות שיהיה צורך להתמודד עימן כזוג - ולא כמאשים ונאשם. מישהו פעם נתן לי שיעור במנהל עסקים שבא לבדוק כיצד לברר מי עובד טוב ואת מי צריך לשלוח הבייתה : "קח דף ורשום את שמות העובדים שלך, כעת בדוק - האם נכון להיום, לאחר שאתה מכיר אותם ואת היכולת שלהם - האם היית שוכר אותם לעבודה לאור הדרישות שלך מעובד ? אם התשובה היא לא - מקומו לא איתך." ושוב - עושה רושם שאת יודעת מה התשובה טוב יותר מכל אחד אחר, את פשוט צריכה להחליט ליישם אותה.

 

[yogi125]

דעה

אדם בגיל ארבעים כבר לא ישתנה לכן קשה לי להאמין שטיפול זוגי יעזור כאן. בעלך לא מכבד אותך , מזלזל ברגשות שלך,והצעקות העלבות ימשיכו. ואת מחפשת תירוצים על לחצים חיצוניים מנסה לאלף את עצמךלסדר וניקיון על מנת לרצות אותו, וכשתגיע הסטירה הראשונה ? תמשיכי לתרץ ? וההמשך ידוע. תחשבי טוב עם כך את רוצה לגדל ילדים ? או .......

 

[magenta73]

לעזוב.

 

[olam2007]

קצת עצוב

זה בטח לא קל. לחיות במציאות שלא תכננת לעצמך, כל שכן להודות בכך. זה גם לא קל לחשוב קדימה על איך תיראה המציאות החדשה בלעדיו, או מפחיד יותר - לבד. אבל אני מאמינה שקיימת גם הפנטזיה האחרת, להיות עם מישהו שמכבד, שמעריך, שמפנק, שמחמיא. מגיע לך. קל מאוד יהיה לשבת מול המחשב ולייעץ לך לקום וללכת. לא קל בכלל לעשות את זה בפועל. העצה היחידה שלי היא שתשאלי את עצמך איפה את רואה את עצמך בעוד 5 שנים ובאיזה סטאטוס. אם את חושבת שלא תשיגי את מבוקשך איתו, קחי נשימה עמוקה, הרבה אומץ, חברה תומכת (כי זה לא יהיה קל) וסמני לעצמך דרך חדשה. בעוד חמש שנים מהיום, כשתשבי עם מישהו שייעריץ אותך, תדעי שעשית את הדבר הנכון. את שווה הרבה יותר מכל מה שנכתב למעלה. מגיע לך להרגיש את זה כל יום. ואם את מרגישה שאת מסוגלת לזה עכשיו, אז אל תבזבזי זמן ... בהצלחה.

 

[זמשוש]

להביא ילד לבית כזה

שכולל צעקות והעלבות (וזה לא ישתנה בעתיד) זה הטעות הכי גדולה שאפשר לעשות. להביא ילד לבית כזה רק כי השעון הביולוגי שלך דופק, הייתי אומרת אפילו שזו פעולה אגואיסטית. באמת היית רוצה לגדל את הצאצא שלך באווירה כזו? בקיצור, עד כמה שזה יהיה לך קשה בעיקר כי את אוהבת... את יודעת את ההמשך...

 

[ת ו ק]

קראתי התגובות..

וכולם בעצם אמרו את אותו הדבר..מי עם יותר מלל..מי פחות..וכפי שאמר מישהו-את יודעת את התשובה..את פשוט מחכה לאישור..יש לך את כל הסיבות למה לצאת מהקשר הזה.. כן ..כן...בגיל הזה..במחיר כואב..בפחד שתהיי לבד..(..אם את מאמינה בעצמך..לא תהיי לבד..)..ועוד לגדל ילדים באווירה כזו?..את יכולה להיות גם אם חד הורית אם ילדים הם כל מאווייך.. ואיך אומרת ורדה....תזרקי אותו..תעזבי אותו.. דרך אגב-את כתבת-"נשואים טריים" "קשר לא נקי מקונפליקטים" "עדיין אוהבת אותו"---ואני תמהה-נשואים טריים ו-עדיין אוהבת אותו? משהו לא מסתדר ..כשנשואים טריים-אין עדיין..אלו מילים שלך..ואת המסקנה את כבר יודעת..עכשיו את צריכה לחשוב האם לבצע או שלא..

 

[הל]

להביא ילדים לשם=אסון

אל תעשי את זה. אם יהיה ילד יהיה לך כמעט בלתי אפשרי לצאת. זה נשמע תופת - איך את אוהבת? בכל מקרה אם אין לו מוכנות לטיפול - צאי החוצה משם ילד יהיה אומלל ואת יותר. מנסיון. בהצלחה

 

[אייני]

את מדברת על הגיל שלך

אבל איך תרגישי כשתהיי בת 50 עם ילדים והמצב יהיה זהה? ואיך תרגישי כשתהיי בת 60 או 70 ותדעי שבזבזת את החיים שלך עם בחור שלא שווה אותם ורק הרס שוב ושוב?... תכלס, נשמע שאת נמצאת יותר עם הבחור הזה רק כדי "להיות נשואה" כי אישה רווקה בגילך זה "לא טוב" מבחינת החברה שמסתכלת קצת עקום על זה. בכל מקרה, החיים שלך לא שווים את זה שתהרסי אותם ככה רק כדי לסמן "וי" ליד החלק של הנישואין.

 

[lightflake]

למה את צריכה לסבול כל החיים עם

שמוק כזה? למה את חושבת שמגיע לך עתיד כזה שחור? עשית משהו רע? לא חרם על החיים שלך? ועל הילד המסכן?

 

[מ ר ו ו א ן]

הוא אומר לך שהוא מתחרט שהתחתן איתך. הוא צועק

הוא מעליב אותך. בזמן הכעס הוא אומר מה שהוא חושב. הוא לא רוצה ללכת ליעוץ ואומר שהוא צטער שהתחתן איתך. למה את מחכה? הוא מחכה שאת תעשי את הצעד שהוא לא רוצה לעשות. את לא צריכה לצעוק עליו בחזרה כשהוא צועק לך שאת מטומטמת או משוגעת. את צריכה לעזוב אותו. הוא רוצה שתעזבי אותו. אני לא מבין איך את חושבת להביא ילדים לקשר חולה כמו שאת מתארת. הילד יהיה עם טראומות של אבא צועק ומעליב את האמא שלו ויש גברים שאחרי שילד נולד נעשים אלימים. הוא היה אלים או רק צועק עליך ומעליב אותך? תברחי מהר מהנישואין החולים האלה.

 

[foxylady2005]

אני אומרת

תעיפי את האידיוט הזה לקיבינימט!! למה מי הוא שהוא ישפיל אותך ככה?! איפה הכבוד העצמי שלך?! למה התחתנת איתו כדי לא להיות לבד?! מגיע לך פי אלף יותר טוב מזה, את מיוחדת בפני עצמך ואני לא מכירה אותך אבל מגיע לך מישהו שיעריך אותך ויכבד אותך והמינימום שיעשה זה לתת לך יחס טוב, אני צעירה ממך בהרבה, אבל, אם מישהו היה משפיל אותי ככה הוא היה גומר במיון או מחוץ לבית מזמן. עדיין לא מאוחר לך לזרוק אותו עכשיו ובטוח יש גברים ולא חסר שתוכלי למצוא לך ואם הגבר הזה להביא ילדים כי בימנו אפשר להביא ילדים גם אחרי גיל 40. אם כוח רצון, זה אפשרי. ואני אומרת לך את זה מכל הלב, תאהבי את עצמך כי את שווה יותר ממה שהאידיוט הזה, לא מגיע לו אותך, את נסיכה! תעיפי אותו לכל הרוחות, זה לא קל להגיד, אבל בנאדם כזה מגיע לו להירקב לבד בבית משלו, כי אין שום סיבה בעולם שהוא ישפיל אותך. בנאדם כזה הוא חלש וממורמר והדבר האחרון שהיית רוצה זה להביא לו ילד. תאבי את עצמך ותראי שהדבר הנכון לעשות זה לשלח אותו לדרכו.

 

[wild orchid]

תברחי משם כל עוד נפשך בך...

רצוי שעה אחת קודם ובלי ילדים.גיל 40 לא אומר שצריך לקבור את עצמך חיה עם חלאת אדם.עדיף להיות לבד וחופשיה מאשר נשואה לדבר כזה וכל חייך לבלוע עלבונות,לספוג מבטים מרחמים של סובבים ולהיות מושפלת תמידית.לחצים יש לו?!שידפוק ראש בקיר!את לא שק חבטות שלו!!!על הבוס שלו הוא לא צועק ובבית הוא שופך את כל הזבל שלו מעבודה? תקשיבי,זה מה שקורה לך עכשיו עם קצת לחצים בעבודה.עם הולדת תינוק הלחץ לא יפחת אלא ההפך.אז המצב ילך ויחמיר. אם תחליטי בסוף להתגרש ממנו,בגלל הילד הוא תמיד יהיה תקוע לך בחייך,הוא יסיט את הילד נגדך וימרר לך את החיים.אם תחליטי להמשיך לחיות ככה,תנסי לדמיין לך איזה סבל יגרםלילד שישמע כל פעם צרחות כאלה על אימו.תחשבי אילו השפעות יהיו להתנהגות כזו על הילד שלך ואיזה אדם יצא ממנו...

 

[פטל כחול]

אלימות מילולית היא כמו אלימות פיזית

(באתי מהעמוד בראשי) שלום לך אין לי כל הכשרה או ידע בבעיות של זוגות נשואים, או במשהו שקרוב לזה. אני יגיד לך את מה שרובם פה, חושבים ואת מה שאת כבר יודעת. פשוט קחי את הכבוד העצמי שלך, את חלומותיך, ואת שאיפותיך, ואת עתידך ותעזבי את ההאדם (אם הוא עוד נחשב בן אדם) הזה שאת מכנה "בעל אוהב". אם תכניסי עוד מישהו (ילדים) לאזור המלחמה ביניכם, פשוט יהיו יותר נפגעים ויותר הרס. בהצלחה בדרך החדשה, ושנה טובה לכולם.

 

[Single1980]

אני ילד של זוגיות כזו

ומה שקרה זה שכל אחד מהילדים (אני והאחים שלי) הגיעו לגיל שכבר הבינו שההשפלות שאמא חוטפת על בסיס קבוע הן נוראיות נוצרה סלידה ואנטגוניזם כלפי האבא שמסתבר שהאשים את אמא שהסיטה אותנו נגדו וזה רק גרם לעוד יותר בעיות. זה נמשך עד היום. היא עדיין איתו, עכשיו שאני בוגר היו לי כל מיני שיחות נפש עם אמא שלי והיא מספרת סיפור דומה לשלך (כשהם היו זוג צעיר) ועכשיו שהיא כבר עברה את ה60 היא מרגישה שהיא לא חיה כל השנים אלא רק הייתה שק החבטות שלו (אלימות לא הייתה למזלנו). הדבר היחיד הטוב שיצא מהזוגיות הזו הוא הילדים ועכשיו גם יש נכדים, אבל היא, את החיים שלה זרקה לפח לפני המון זמן. תעשי לעצמך טובה, תתעלמי מאי הנוחות הכרוחה בפירוק זוגיות (כספים \ בירוקרטיה \ מלחמות נקמה \ בושה וכו') ותחשבי אם כך את רוצה להמשיך להעביר את חייך ואת חיי ילדייך שיהיו.

 

[shloombee]

אני בדיוק במצב שלך

בת להורים במערכת יחסים כזו, ותאמיני לי שכמו שתואר מעלי, אם תמשיכי כך תזרקי את החיים שלך, שלו, ותקלקלי את של ילדייך. כיום ההורים שלי לא מדברים (אלא אם כן יש להם הזדמנות לצעוק אחת על השנייה), אך ישנים באותה מיטה, אף אחד מהם לא רוצה להיות זה שעושה את הצעד הראשון לגירושים מהפחד שהוא יסבול יותר מהשני. העדיפות הראשונה שלהם היא איך לגרום לשני לסבול, ולא איך לעשות לעצמם טוב. אני מרחמת על אמא כל יום, שלא עובדת וחסרת חברות בגלל אבי, אני חושבת על זה שאני אישית לא הייתי מסוגלת לחיות את החיים שלה. אם רק אפשר היה להחזיר את הזמן לאחור ולהזהיר אותה, אל תעשי את זה, אל תתחתני איתו, יהיו לך חיים נוראיים איתו, הייתי עושה את זה. לי אישית אלף פסיכולוגיים לא יחזירו לי את הילדות שלעולם לא תהיה לי, ומי יודע כמה ממני יצליחו לתקן. כמה שזה קשה, תקשיבי לאלו שיודעים מה הולך לקרות.

 

[Single1980]

רק שאנחנו לא היינו קיימים...

אני בן הזקונים, כשנזפתי באמא שלי למה לעזאזל המשכת איתו (מיד אחרי הנישואים זאת אומרת) גם חשבתי במקביל שאני בעצם מטיף לה למעשה שהיה גורם לאי התקיימותי בעולם הזה...

 

[shloombee]

נכון

אבל מדי פעם עוברת המחשבה הזו שקיומי לא שווה את הסבל של אמא (אפילו שהוא לא פיזי), אבל זה כבר סיפור אחר למקום אחר.

 

[Big L Corleone]

זה לא רק הסבל את של אימא שלך..

את סבלת כל הילדות מהסבל של אימא שלך... גם אם אבא שלך לא הפנה כלפייך את הכעסים שלו, אלא אל אימא- זה כמו לחיות בשדה מלחמה שיורים בו על חברים שלך ואין לך מה לעשות בנידון, רק לראות ולשתוק, כי כמה שלא תתערבי- זה לא יעזור.. ככה לפחות אצלי זה היה (או אולי עדיין ככה.. רק שעכשיו אני יותר בוגר וחזק)

 

[Big L Corleone]

גם אני ילד של זוגיות כזאת,

ועדיין גר בבית ההורים, המצב שלך (Single1980) ושלך (shloombee) ממש מזכיר לי אחד לאחד את המצב שלי, מדהים עד כמה שהסיפורים הם אותם סיפורים, גדלנו למציאות של מריבות יומיומיות, צעקות, קללות, הכפשות, חוסר אהבה מוחלט, וגם הפכנו למה שהפכנו כתוצאה של המצב בבית, תמיד כשאני מתאר את המציאות להורים שלי כמו שאני מרגיש אותה, אבא שלי אומר שזה לא ככה, כשאני מספר שהוא הביא לי סתירות כשהייתי ילד ורדף אחריי והפחיד אותי עד שהגעתי למצב שאני אשבע לעצמי בגיל של בית ספר יסודי שאחריי שאני אגדל ואהיה אחראי לעצמי- לעולם אני לא אדבר איתו, הצלקות נשארו גם היום כשאנחנו מדברים, מנסים להתנהג כמו משפחה, אבל אין באמת חום אנושי, הוא תמיד מאשים אותי שאני נגדו, שאני תמיד בצד של אימא שלי ושאני שונא אותו, ומה אני יכול לעשות נגד זה? הוא הפך לי את הילדות לסיוט, שיתק לי את העוצמות והפך אותי לחלש מגיל אפס, אני יודע שזה לא בוגר להאשים את ההורים, אבל אחריי שכל הילדות שלי הייתי בוכה כששמעתי איך הוא משפיל את אימא שלי, או אותי, או את אחותי, זה כמו לחיות עם חיה שכל רגע עלולה לתקוף אם מישהו יתנהג לא בהתאם לציפיות שלו, אני מקווה שאתם קוראים את זה, אנשים שעברו עליהם אותם דברים, ואני מקווה בעיקר שהבחורה שכתבה את ההודעה הראשית קוראת את כל התגובות, כי ממש עצוב לי לראות שהיא לא הגיבה במשך כל השרשור..