דעה

magenta73

New member
חבל שאת אומרת דברים

על נושאים די קשים וכבדים שאת לא מבינה בהם, ואז אומרת "תרגעי, זה סתם ביטוי". א. OCD זו מחלת נפש קשה, וממש אין אותה ל"כל בן אדם שלישי". ב. יכול להיות מאוד שבמאבק משפטי - אם יוכיחו שהחולה בOCD לא כשיר ולא יכול לטפל בילד - אכן כן יקחו לו את הילד.
 
את היא זו שמדברת על דברים שאין לה מושג בהם

OCD זו לא מחלת נפש, בטח שלא קשה. זו הפרעה שיש אותה, בערך, כמו לסובלים מהפרעת קשב וריכוז. היום בו יקחו למישהי ילד בגלל OCD היא יום בו חזירים רבים יתחילו לעוף.
 
אתם נביאים או משהו?

אתם כותבים תסריטים ומתמודדים עם משהו שלא קורה. במקום זה- תתחילו לייעץ מה לעשות עכשיו. לא להכניס תסריטים של משהו שלא קורה, לא יקרה גם. ועוד לנבא תוצאות!! איש לא יודע מה יקרה, איש לא בהרון עדיין. ותוצאות של משפט כזה קשורות רק לעורכי דין ועיוותי פסקי דין. וגם להחמרה/ הקלה במצב, מצב האם/ הבעל, הנפשי, הכלכלי, הפיזי, הזוגי. הסביבתי. ה' ישמור.. מה יש לכם?! תתמודדו עם העכשיו- לא עם "הריון". ocd היא הפרעה נפשית- והיא הפרעת חרדה כעקרון. סוג של הפרעת חרדה. זה הכל- יש דרגות שונות שלה, רמות שונות. אז חלאס לקבוע פסקי דין.. וכן יש אוסידי לכל אדם ראשון בערך, רק לא מאובחן. גם להיות חרדי וליטול ידיים כדי שאלוהים לא יעניש או לעשות טפו טפו טפו על חתול שחור זה אוסידי ברמה מסוימת. השאלה כמה חרדים מזה..
 
השרשור הזה פספס את העיקר...

אני לא אמרתי O ולא OC וזה אפילו לא חצי OCD.. וגם לא התכוונתי לזה. יש עוד סיבות שבגללן בית משפט יגיד שהילד לא צריך להיות אצל האם. העיקר במה שכתבתי הוא שכשנפרדים עדיף להפרד באמת, ולא למשוך סכסוך כזה לנצח, ועוד לתקוע לתוכו ילד שיצטרך להתמודד עם הצרות של ההורים שלו.
 
לא הגבתי אליך, אבל..

כולנו מדברים בערך על אותו הדבר. בשורה תחתונה- עד שהאדם לא מחליט שהוא רוצה. פשוט ובאמת רוצה- הוא לא עושה. זו השורה התחתונה.
 
זה טיפוסי ללופטגעשעפטען, מחייכתבלב

"עסקי אוויר" או לציידים שרבים מה לעשות עם עור הדוב, ועוד לא צדו את הדוב. זו הדרך לא להתמודד עם כלום.
 

a v m

New member
חייתי בבית כזה

בילדותי גדלתי בבית שהתנהל בצעקות (העלבות באו מביה"ס).גדלתי כמעט ללא הורים וגודלתי ע"י אחים. עד לפני מספר ימים התנהגתי באופן דומה לאישתי, לנו יש ילדים (שאני מאוד אוהב וגם היא). דברנו הרבה והגענו להסכמים בינינו על הורדת הטונים וחיפוש עמק השווה. מירב הבעיות אצלנו נסוב סביב נוחכות דלה מצידי בבית, חוסר קשב/הבנה מצד אשתי. יחסי המין היו בודדים כמעט פעם בחודשיים, מצב כלכלי לא מזהיר למרות השכלותינו. בפעם האחרונה שדברנו אני מרגיש שיהיה שינוי לטובה וזה יחזיק מעמד יותר משבועיים. לאחר תיאור מצבי והרקע הנני יכול לייעץ לך באופן הבא: אנא נסי למצוא נקודות פתוחות אצלך ואצל בעלך (כפי שגלנו אנו). בררי עימו לגבי המצב הכלכלי (מלחיץ / נוח). האם יחסי המין בינכם תקינים? נוכחותכם בבית (שלך / שלו)? אם לאחר שיחה והסברים אין שיפור משמעותי אני חושב שכל עוד אין ילדים עדיף לפרק מהר את החבילה. לאחר בוא הילד יהיה הרבה יותר קשה ומסובך לכם ולילד (ברב המקרים ילדים משלמים את המחיר). בגירושים הילדים לצערי הופכים לכלי משחק בין הצדדים ואין טעם לפרט. אשמח לסייע לך עוד אנא שלחי לי הודעה
 
עדיף שתקומי ותלכי לפני שיהיו ילדים.

מבין את החששות שלך, אבל גם אם זה מקטין את הסיכוי שלך לילדים משלך - זה עדיף על חיים לא טובים שכאלה. לעזוב אחרי שיהיו ילדים זו לא אופציה. זה יקשור אותך אליו לכל ימי חייכם (הוא האבא, אחרי הכל - והוא גם ישלם מזונות - וירצה לקבל תמורה בשבילם). את צריכה הרבה אומץ בשביל לעזוב עכשיו... האפשרות היחידה השניה היא סוג של שינוי באופי שלך, כזה שיגרום לך לעמוד מולו ולומר שאם זה ימשך לא יהיה לקשר שלכם המשך. הוא לא ישתנה לבד - תצטרכי לשנות אותו בכח. השאלה אם את מסוגלת לאסרטיביות שכזו. בהצלחה, בכל מקרה.
 
התעללות נפשית

שלום לך, מה שאת מתארת כאן זאת התעללות נפשית לשמה. את לא צריכה להיות שק האיגרוף (באופן הנפשי) של אף אחד ובטח לא של בעלך. לדעתי ילד לא ישפר את המצב ובמידה מסויימת יכול להחריפו. נסי לשכנעו ללכת לטיפול בזעם, סביר להניח שהוא לא יסכים. אני מניחה שאת לא מוכנה לוותר על האימהות, אז צאי לדרך, דרך צלחה.. את ראויה למישהו שיתנהג אליך בכבוד ובהערכה ואיתו תביאי ילדים לעולם. בהצלחה, תהיי חזקה,
 

d a n i e l 8

New member
דעתי

שלום גם לך, אני רוצה שתדעי שהיה לי עצוב לקרוא את מה שכתבת. מבין השורות, קיבלתי את הרושם שאת אישה אינטיליגנטית. אסור לך להתרגל למערכת יחסים שבה את סובלת ועוברת השפלות. את כותבת שאת מנסה לשמור על סטריליות, שאת סובלת בימי שישי עם המשפחה שלו, למה? למה את נותנת לעצמך לסבול בישבילו? זה לא מגיע לך! מגיע לך בעל שיאהב אותך, שיכבד אותך ואת הרצונות שלך, שלא תצטרכי להגביל את עצמך בישביל שיהיה מרוצה. ואת יכולה למצוא בעל כזה. בעוד את מנסה להציל את הקשר ע"י פתרונות הגיוניים, הוא רק צורח ומשפיל אותך.. אני חושב שאת כבר יודעת שאין פיתרון לקשר הזה, אני באמת חושב שאת צריכה לעזוב אותו, ויפה שעה אחת קודם. עם כל האהבה, הכאב והקושי. תאזרי כוחות, תיעזרי במשפחה ובאנשים הקרובים אלייך ותעזבי אותו. את יכולה למצוא את עצמך בעוד שנה וחצי - שנתיים נשואה למישהו אחר, שאת אוהבת, שאוהב אותך ומכבד אותך, מישהו שתרצי לעשות איתו ילדים ולא רק מלחץ של זמן. ככה גם הילדים יחיו בבית שָלֵו וגם את תהיי מאושרת. חתונה, גידול ילדים, אלה תוכניות ששפיעו על חיינו עד יומנו האחרון. איך את יכולה לבחור לחיות את חייך עם מישהו שלא מסב לך אושר? הרי בישביל מה אנחנו כאן אם לא בישביל למצוא את האדם שיעשה אותנו מאושרים ולחיות איתו כל החיים? אני מקווה שתצליחי בכל דרך שתבחרי והכי חשוב - שתהיי מאושרת. אשמח לקבל עידכון.
 

A M S T A F1

New member
תביאי ילדים שתוכלי להוציא מזונות

ככה לא תצטרכי לעבוד קשה כל חייך ותוכלי לחיות על חשבונו ועל חשבון המדינה
 
איזה מדהים :)

בחור שקורא לעצמו אמסטף (מה הכינוי אומר עליו..?) נכנס לתגובות כדי לעצבן, ובחורה שקוראת לעצמה כבשה (מה הכינוי אומר עליה..?) קונה את השטויות שלו בכזאת קלות ומתעצבנת... (אממ.. אז.. בעצם, מה הכינוי שלי אומר עלי? :-\)
 

LynxK

New member
לעזוב! ומייד!!! בבקשה תקראי את מה שיש לי לומר

מצטער , הייתי חייב להגיב על זה. כל כך מעציב ומכעיס אותי לשמוע על נשים שמתלוננות על אלימות מצד בעליהן. באם היא מילולית או פיזית. אלימות היא אלימות! עצתי לך לעזוב את הבן אדם. אם אתם נשואים טריים, אדרבא. לפני שזה יעבור לשלב הבא. בד"כ זה "מתפתח" ממילים, למכות. יכאב לי לדעת שבחרת להישאר איתו ותסבלי כל חייך עם אדם שלא אוהב אותך. וזה לא קשור ללחצים!!!! לחצים בעבודה לא קשורים לזה שהוא מלבין את פניך ברבים! לחצים בעבודה לא קשורים לעובדה שהוא זורק הערות עוקצניות פוגעות ומרושעות לחלל האוויר! ודבר שני, טענת שאת מרגישה "לא קשורה" כשאת יושבת איתו ועם המשפחה שלו. מה יש לך לחפש שם אם כן? משפחה צריכה להרגיש חמה, ואוהבת! עזבי את הגיל. אל תסתכלי עליו. גיל הוא רק מספר. עדיף לעזוב עכשיו מאשר שתתחרטי כל חייך!!!! אוהב. ומאחל המון בהצלחה.
 
למעלה