דעתי
שלום גם לך, אני רוצה שתדעי שהיה לי עצוב לקרוא את מה שכתבת. מבין השורות, קיבלתי את הרושם שאת אישה אינטיליגנטית. אסור לך להתרגל למערכת יחסים שבה את סובלת ועוברת השפלות. את כותבת שאת מנסה לשמור על סטריליות, שאת סובלת בימי שישי עם המשפחה שלו, למה? למה את נותנת לעצמך לסבול בישבילו? זה לא מגיע לך! מגיע לך בעל שיאהב אותך, שיכבד אותך ואת הרצונות שלך, שלא תצטרכי להגביל את עצמך בישביל שיהיה מרוצה. ואת יכולה למצוא בעל כזה. בעוד את מנסה להציל את הקשר ע"י פתרונות הגיוניים, הוא רק צורח ומשפיל אותך.. אני חושב שאת כבר יודעת שאין פיתרון לקשר הזה, אני באמת חושב שאת צריכה לעזוב אותו, ויפה שעה אחת קודם. עם כל האהבה, הכאב והקושי. תאזרי כוחות, תיעזרי במשפחה ובאנשים הקרובים אלייך ותעזבי אותו. את יכולה למצוא את עצמך בעוד שנה וחצי - שנתיים נשואה למישהו אחר, שאת אוהבת, שאוהב אותך ומכבד אותך, מישהו שתרצי לעשות איתו ילדים ולא רק מלחץ של זמן. ככה גם הילדים יחיו בבית שָלֵו וגם את תהיי מאושרת. חתונה, גידול ילדים, אלה תוכניות ששפיעו על חיינו עד יומנו האחרון. איך את יכולה לבחור לחיות את חייך עם מישהו שלא מסב לך אושר? הרי בישביל מה אנחנו כאן אם לא בישביל למצוא את האדם שיעשה אותנו מאושרים ולחיות איתו כל החיים? אני מקווה שתצליחי בכל דרך שתבחרי והכי חשוב - שתהיי מאושרת. אשמח לקבל עידכון.