האם אולמרט מתחיל בהכנת הקרקע לקיפול
דגלו המרכזי (למעשה דגלו היחיד)? אולמרט: ההתכנסות היא "קונספט דינמי" "איני מאמין שנשנה דברים בלי לדבר עם הפלסטינים, בלי לתאם ולבדוק איתם, אבל ההחלטה תהיה של ישראל" מסתמן: אבו מאזן ייפגש עם שר ישראלי בשארם האם מתחילה לחלחל בממשלת קדימה תחושת חוסר בטחון לגבי תכנית ההתכנסות? האם אבו מאזן הוא כן פרטנר? יפה שאולמרט מעוניין לתאם את ההתכנסות ברגישות עם שותפיו בעולם, אבל לא יותר חשוב שינסה לתאמה ברגישות עם אזרחיו במדינה? צעד חד-צדדי, כשמו כן הוא - צעד חד-צדדי. אז מה יותר חשוב? לתאם את הצעד החד-צדדי עם גורמים חיצוניים, או לתאמו בתוך הצד? חבל שאולמרט מקנה יותר חשיבות לבוש ולרייס (ואפילו לקופי ענאן, ז'אק שיראק ופוטין) בנושא זה, מאשר לבנצי ליברמן, צביקי בר-חי, שאול גולדשטיין, פנחס ולרשטיין, בני אלון, צבי הנדל, אפי איתם ועמיתיהם. התיאום החשוב ביותר לישום תכניותיו של אולמרט אפילו חלקית (ואפילו חלקית מאוד) הוא עם יריביו מבית ולא עם שותפיו מבחוץ. לפני שמשכנעים את קונדוליסה כדאי לנסות לשכנע את פנחס ואת בנצי. אבל אני לא אתפלא כלל אם המשכנע(ת) תהיה דווקא קונדוליסה, ואהוד יהיה המשתכנע (לרדת "דינמית" מהקונספט החד-צדדי ולשוב לדיבורי סרק עם יורשי ערפאת). כי על אי-הסכמה מבית אפשר לצפצץ, ואילו לאי-הסכמה מכיוון וושינגטון אין ברירה אלא להיכנע. כלומר: במדינת ישראל צעדים חד-צדדיים הם כל כך חד-צדדיים שגורלם לא נקבע בירושלים אלא בוושינגטון.
דגלו המרכזי (למעשה דגלו היחיד)? אולמרט: ההתכנסות היא "קונספט דינמי" "איני מאמין שנשנה דברים בלי לדבר עם הפלסטינים, בלי לתאם ולבדוק איתם, אבל ההחלטה תהיה של ישראל" מסתמן: אבו מאזן ייפגש עם שר ישראלי בשארם האם מתחילה לחלחל בממשלת קדימה תחושת חוסר בטחון לגבי תכנית ההתכנסות? האם אבו מאזן הוא כן פרטנר? יפה שאולמרט מעוניין לתאם את ההתכנסות ברגישות עם שותפיו בעולם, אבל לא יותר חשוב שינסה לתאמה ברגישות עם אזרחיו במדינה? צעד חד-צדדי, כשמו כן הוא - צעד חד-צדדי. אז מה יותר חשוב? לתאם את הצעד החד-צדדי עם גורמים חיצוניים, או לתאמו בתוך הצד? חבל שאולמרט מקנה יותר חשיבות לבוש ולרייס (ואפילו לקופי ענאן, ז'אק שיראק ופוטין) בנושא זה, מאשר לבנצי ליברמן, צביקי בר-חי, שאול גולדשטיין, פנחס ולרשטיין, בני אלון, צבי הנדל, אפי איתם ועמיתיהם. התיאום החשוב ביותר לישום תכניותיו של אולמרט אפילו חלקית (ואפילו חלקית מאוד) הוא עם יריביו מבית ולא עם שותפיו מבחוץ. לפני שמשכנעים את קונדוליסה כדאי לנסות לשכנע את פנחס ואת בנצי. אבל אני לא אתפלא כלל אם המשכנע(ת) תהיה דווקא קונדוליסה, ואהוד יהיה המשתכנע (לרדת "דינמית" מהקונספט החד-צדדי ולשוב לדיבורי סרק עם יורשי ערפאת). כי על אי-הסכמה מבית אפשר לצפצץ, ואילו לאי-הסכמה מכיוון וושינגטון אין ברירה אלא להיכנע. כלומר: במדינת ישראל צעדים חד-צדדיים הם כל כך חד-צדדיים שגורלם לא נקבע בירושלים אלא בוושינגטון.
