אני חושב שאתה מציג פן דרמטי מדי,
במקום לראות את הדברים באופן פשוט. גם האמירות לגבי מו"מ, הן מוזרות לנוכח העובדה שמתוכננת פגישה של עבאס עם לבני ופרס ביחד לחצי שעה עלובה. אולי אף אחד לא יזכור שמדובר היה בחצי שעה ובשבילנו זה באותה חשיבות כמו פגישה של 10 שעות, אבל אם נחשוב באמת - מה כבר יכול להיות בפגישה משולשת של חצי שעה בתוך מיני הפאנלים בנושאים השונים שהם משתתפים בהם. הרבה לא יהיה, אם בכלל, וברור שלא ייצא מזה משהו ממשי. פגישת היכרות בין ציפי לבני לאבו מאזן? אולי. הייתי רוצה להיות זבוב בפגישה בארבע עיניים שהתקיימה השבוע בין אולמרט ללבני, בה הם דנו באפשרות שהיא תיפגש איתו ביום ראשון, ולשמוע מה עלה בה. אני לא רואה בפגישה הזו רק צדדים שליליים וגם אם נצא מנקודת הנחה שאני מנסה בכוח למצוא טיעונים לחיוב (כשזה לא המצב) - זה מספק אותי. גם הפן הדרמטי שאתה מציג כאן - אני מודה שהוא לא לרוחי. האמריקנים לא אמרו לנו להיפגש עם אבו מאזן, אלא אנחנו - מתוקף היוזמה העצמית שלנו - מעוניינים להיפגש איתו, ובמקרה זה יותר גם בסמוך לפגישות של ראש ממשלת ישראל עם בכירי הממשל האמריקני ובסמוך לנאומו בפני הכינוס המשולב של שני בתי הנבחרים. אתה יודע מה? - אם לבני הייתה נפגשת עם אבו מאזן ביום ראשון הבא, כלומר מיד לאחר החזרה של אולמרט מהביקור בארצות הברית, או שמא אפילו אם אולמרט היה נפגש איתו, זה היה נראה רע מאוד. אבל יש פה וועידה מעניינת בשארם, שרת החוץ נפגשת עם יו"ר הרשות הפלסטינית, ישראל לא מחרימה אותו ואין לה בעייה אישית איתו כל עוד היא לא מקבלת הסבר לגבי הלגיטימיות של מו"מ איתו על הסדר קבע (אם יהיה כזה), ובזה תם הסיפור. לי זה נראה פשוט. וכן - יכולות להיות למהלך הזה השפעות "פסיכולוגיות" שליליות כלפי העולם. ההנהגה הישראלית החליטה להקריב אותן - נראה אם יילך לה.