האם גישור מתאים לנו?
האם גישור מתאים לנו?
פה ושם, מעיון בפורום, מהשאלות ומהתשובות, עולה שאלה האמנם דרך הגישור מתאימה ונכונה לנו בחברה הישראלית. כמו כן נשאלת השאלה למה בארץ נושא הגישור עדיין אינו תופס תאוצה. אכן, רבותי, זו שאלה שרבות עוסקים בה - האם רעיון הגישור בכלל מתאים לתרבות או למציאות הישראלית. הגישור, בהתפתחות העכשווית והמודרנית שלו, צמח בתרבות האנגלוסכסית, או ליתר דיוק, בארה"ב. יש הטוענים שמקורו מתחום סכסוכי העבודה, במאבקים של ארגוני העובדים החזקים מאמצע המאה הקודמת. רעיון הגישור יובא לארץ בתחילת שנות התשעים. בהתחלה הוא "הולבש" על רעיון הפישור, ורק יותר מאוחר זכה להכרה כתחום בפני עצמו. מאז... איך נאמר... הוא קצת מדשדש. נכון שעל פניו ניראה כרעיון נכון, יפה, אפילו סקסי, ולכן זוכה לפריחה בתחום ההכשרות (קורסי גישור למניהם), אך בתחום המקצועי הוא עדיין בחיתוליו. כפי הנראה יש משהו בתרבות המקומית שבולם את התפתחות התחום. פרופ' מרדכי מרוני טוען שהנרטיב של הסכסוך המדיני באזור משפיע על דרך תפיסת ניהול הסכסוכים שלנו גם ברמה האישית, הפרטית. יש משהו בתרבות הישראלית, בתרבות הצברית, שאינו מתחבר לתפיסת הגישור. הרצון לפתור מהר, לדבר "תכלס", חוסר הנכונות לפנות לצד שלישי שיעזור, כל אלו מכבידים על הישראלים לפנות לערוץ זה. האם נכון הדבר? מה ביכולתנו לעשות כדי לקדם את הנושא? אולי פיתוח ואימוץ רעיון התפיסה המשלבת ורעיון "ארגז הכלים" http://www.haskama.co.il/mediation/document/ihp1.pdf עליו כתבתי בעבר? אשמח אם בעקבות דברי פה יתפתח דיון, יושמעו דעות נוספות, יועלו רעיונות שבסופו של דבר יעזרו לקידום רעיון הגישור בארץ.
האם גישור מתאים לנו?
פה ושם, מעיון בפורום, מהשאלות ומהתשובות, עולה שאלה האמנם דרך הגישור מתאימה ונכונה לנו בחברה הישראלית. כמו כן נשאלת השאלה למה בארץ נושא הגישור עדיין אינו תופס תאוצה. אכן, רבותי, זו שאלה שרבות עוסקים בה - האם רעיון הגישור בכלל מתאים לתרבות או למציאות הישראלית. הגישור, בהתפתחות העכשווית והמודרנית שלו, צמח בתרבות האנגלוסכסית, או ליתר דיוק, בארה"ב. יש הטוענים שמקורו מתחום סכסוכי העבודה, במאבקים של ארגוני העובדים החזקים מאמצע המאה הקודמת. רעיון הגישור יובא לארץ בתחילת שנות התשעים. בהתחלה הוא "הולבש" על רעיון הפישור, ורק יותר מאוחר זכה להכרה כתחום בפני עצמו. מאז... איך נאמר... הוא קצת מדשדש. נכון שעל פניו ניראה כרעיון נכון, יפה, אפילו סקסי, ולכן זוכה לפריחה בתחום ההכשרות (קורסי גישור למניהם), אך בתחום המקצועי הוא עדיין בחיתוליו. כפי הנראה יש משהו בתרבות המקומית שבולם את התפתחות התחום. פרופ' מרדכי מרוני טוען שהנרטיב של הסכסוך המדיני באזור משפיע על דרך תפיסת ניהול הסכסוכים שלנו גם ברמה האישית, הפרטית. יש משהו בתרבות הישראלית, בתרבות הצברית, שאינו מתחבר לתפיסת הגישור. הרצון לפתור מהר, לדבר "תכלס", חוסר הנכונות לפנות לצד שלישי שיעזור, כל אלו מכבידים על הישראלים לפנות לערוץ זה. האם נכון הדבר? מה ביכולתנו לעשות כדי לקדם את הנושא? אולי פיתוח ואימוץ רעיון התפיסה המשלבת ורעיון "ארגז הכלים" http://www.haskama.co.il/mediation/document/ihp1.pdf עליו כתבתי בעבר? אשמח אם בעקבות דברי פה יתפתח דיון, יושמעו דעות נוספות, יועלו רעיונות שבסופו של דבר יעזרו לקידום רעיון הגישור בארץ.