האם יש בידינו עדות כל שהיא לשיטה שבה ליבוביץ למד גמרא?

[אשר אטדגי]

לעולם ירגיל אדם עצמו לומר איני יודע..

אם היית יודע מה הם קיבלו ומה לא, לא היית קובע את מה שקבעת, נראה לי לטעמי שאתה לא יודע מהי קבלת הגר"א כלל

 

[חיים פרידמן1]

קבלת הגר"א מול החסידות

כך מתחיל "פתחי שערים" לרי"א חבר תלמיד רמ"מ משקלאוו תלמיד הגר"א:
"פרק א'. חכמת האמת... הוא להבין עניין השגחתו יתברך והיאך הוא מנהיג את נבראיו... והיאך ברא ויצר את כל העולם כולו... ועניין שכר ועונש...
וע"ז אמר הוא ית' ע"י נביאו... כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל שעיקר תכלית הבריאה הוא שלמות אחר במה שהאדם מתדבק לקונו וישיג רצונו... ומתדבק רצונו של האדם עם רצונו ית'. וע"ז אמר הנביא כל הנקרא בשמי... והיינו שרצונו ית' הוא שמו... והצדיק העובד אותו ית' ומשלים רצונו לרצון בוראו הרי נקרא שמו ית' עליו ממש ונעשה הכל רצון אחד ולכן ארז"ל שצדיקים נקראים ע"ש של הקב"ה... וכן כל הבריאה... והן ג' עלמין בי"ע... כולם נבראו לרצונו ולכבודו...
ב. וצריך שתדע ש...אין אנו מדברים רק ברצונו ית' ולא בבעל הרצון כי המאציל ית"ש אין אנו מדברים בו כלל.. רק אנו מדברים ברצונו... כי באמת הוא ית' אין לו שם... אך הוא ית'... צמצם רצונו להיות נוטה לנבראיו ואז... נוכל לדבר ברצונו... ובזה אנחנו מייחסים לו שמות אשר כלל כולם הוא שם הוי"ה..." ע"כ.
העולה מדבריו:
א. מטרת הקבלה היא לתת מידע על "מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור".
ב. במאציל חסר התמונה וההשגה אנחנו לא מתעסקים.
ג. תכלית התומ"צ הוא דבקות ברצונו המושג והיכללות בו.
זה פרופר עבודה זרה. מצטער, אבל זה בדיוק מה שכתוב גם בלקוטי מוהר"ן.
ועכשיו לגישה חסידית מתוך "סור מרע ועשה טוב" למהרצ"ה מזידיטשויב:
"והנה אחיי כלל גדול בחכמה זו אשר ידע שאינו יודע כי באמת תכלית החכמה תשובה ומע"ט... וזהו תכלית הדעת יודע שאינו יודע.
והנה איך נקח היראה או עובדא מן ספור הפרצופים... מבואר אצלנו... נמצא כשאנו קוראים לחכמה פרצוף אבא כוונתנו ליראת ה' הפנימיות ובקראנו בינה פרצוף אימא כוונתנו לסור מרע היא התשובה עילאה וכן... התומ"צ הם זו"נ... ואם תשאול למה לנו לכנותו בשם פרצוף תדע כי צריך כל עובדא דהיינו החכמה היא היראה והבינה היא התשובה סו"מ צריך פרצוף אדם שיעור קומה שלימה ברמ"ח איברים ושס"ה גידים.... מה הוא ראש אבא היינו היראה לחקור ברוממות אלהית.. והכול האיך ליראה מגדולתו ית"ש ב"ה וכן ידי היראה..."
ועוד משהו לקינוח מאותו הספר:
"שלא תהיה אחי פתי יאמין לכל דבר אפילו לרב מפורסם ומובהק אפילו יהיה הרב דומה למלאך ה"צ לא תאמין לשום עובדא ומעשה לנהוג אחריו שום דקדוק מעשה עד שתדקדק בעצמך בכל תנועה אשר ראית לרבך ותהיה נושא ונותן בדבר מאיזה טעם ושורש מה אשר עשה הרב תנועתו ומעשה זו. וגם שהתנועה ועבודת רבך הוטב בעיניך ויש לך הנאה הימנה כי מחמת אהבת רבך יש לתנועה חן בעיניך גם ע"ז אמר בספר נועם אלימלך שהדבר כמין פסל ח"ו ר"ל לעשות תנועה דוגמת תנועת רבך... אבל אם אתה נושא ונותן והתנועה יש לה טעם מן התורה... אזי תשכיל ואז תעשה... ובפרט אם ראית אשר הרב עושה לעצמו איזה דבר שלא כדרך התורה... הגם שהרב הוא צדיק ומפורסם לא תעבור אתה על דברי חכמים ח"ו... אבל אתה לא תעשה כמעשהו נגד התורה עד שתשא ותתן עמו על מה ולמה הוא עושה כן וכאשר יורה לך טעם עפ"י התורה ויסביר לך הדבר ויכנסו דבריו באזניך אחר שתחקור בענין אז תאמין זולת זאת לא תאמין אפי' יאמר לך שקיבל מאליהו..." ע"כ. כמה זה שונה מהאמונת חכמים שרווחת היום אצל הליטוואקעס והמובא אפי' ב"אמונה וביטחון" לחזו"א.
אני לא מתכוון לעשות אידיאליזציה מהחסידות אלא לבטל את האידיאליזציה שאתה עושה לליטוואקעס.

 

[אשר אטדגי]

אני לא אתייחס לתוכן הציטוטים.. ולא לעולה מהם

ניכר שאינך מצוי בקבלת הגר"א בעצם הבאת ר"י משקלוב כנושא הגותו, שכן הוא לא! קבלת הגר"א, על אף שהיה תלמידו (וניתן היום לומר שלא רבים יודעים מה הייתה הגותו לאשורה אם כי נראה כי ה'לשם' הוא הקרוב אליו וצ"ע בזה).
אתייחס רק לנושא אחד העולה ממורם דבריך: וזה ייחוסך לי אידיאליזציה של הליטוואקס.. באם הינך במינוח זה מנסה לטעון כי אידיאל זה - הוא השלמות - הינך טועה! אך באם הינך מנסה לייחס לי את העדפתי להגות זו על כל זרמי היהדות החל ממחצית השניה של המאה ה-18 ועד הנה - תשובתי היא כן! ובכ"ף ונו"ן רבתי.

אגב, לא נולדתי בקובנה, ואף בסלבודקה פרברה לא דרכה כף רגלי.. מוצאי הישיר מן גיא הברברים אשר במאגרב, והאמת השאתני.

אני יודע כמה קשה לחב"דניקים לקבל את הליטוואקס שהם בדור האחרון לפחות, הוציאום מכלל ישראל (ובצדק רב לטעמי) - ואגב לא הם בלבד אלא כל מי שהבינו מדעו חייב להוציאם ולהוקיעם מכלל היהדות, שהם סכנתה הגדולה ביותר) הדרך לפוסלם אינה בניסיון נואל לבטלם, אלא בהתמודדות עימם בדברי חוכמה, כשם שעשו דורות ראשונים של חב"דניקים, אבותיכם.

 

[חיים פרידמן1]

איני חב"דניק. תמשיך לטעון שוב ושוב ללא נימוקים. הרי התייחסתי

גם ללשם. חבל באמת על הזמן שהשקעתי.

 

[חיים פרידמן1]

חוץ מזה שהבעיה שלי עם הליטוואקעס היא לא עם זה שהוציאו את

החב"דניקים מכלל ישראל, שכן אני כשהייתי חב"דניק שבמוצהר מתנגד לאדמו"רים האחרונים התקבלתי אצלם לגמרי, אלא עם כך שכדרדעי הם הוציאו אותי מכ"י ללא להתייחס לטענותי אלא בטענה שאני צריך לבטל את דעתי לגדוילים.

 

[חיים פרידמן1]

אם אתה חושב כך בגלל שבאורח חייהם הקבלה הכי פחות מצויה

(שזה כמובן נכון), אענך שההתמקדות בצד התיאורטי של לימוד התורה והאלהת יודעי התורה (דעת תורה) אינה יכולה להיות אלא תוצאה של התפיסה "אוריתא וקוב"ה כולא חד".

 

[חיים פרידמן1]

ואגב, כל הביקורת של הלשם על קבלת הרמח"ל

נאמרה לפניו ע"י מהרצ"ה מזידיטשויב (בהמשך הקטע שציטטתי) וביתר שאת ע"י רי"א מקאמארנא (בתחילת "נתיב מצוותיך").
דיברת על אבותי. אין שום קשר בין אבותי לחב"ד. אני נולדתי דווקא למשפחה של חסידי ברסלב וזה לא מפריע לי לטעון שהגותו של הברסלבי אינה טובה מזו של ישו הנוצרי ושבתי צבי (היא לא שונה בהרבהמזו של ה"פתחי שערים" להוציא את זה שרצון א"ס הוא המאציל שם. זה לא משנה הרבה אם עוסקים ברצון הזה ולא במאציל). (כמובן שכל זה נכון גם על הלובאוויטשער האחרון שמשום מה אתה חושב שאני חסיד שלו. אני חש כלפיו תעוב עמוק). דווקא כשלמדתי את לקוטי מוהר"ן והבנתי, זה מה שגרם לי שלא אוכל להזדהות גם עם רש"ז מלאדי ולו בגלל שלא הוקיע את הברסלבי.
אלא שהגותו של רש"ז מלאדי שהגיתי בה והלכתי לאורה זמן רב, יש לה תפקיד גדול מאוד בכך שהגעתי היום לאן שהגעתי. אורח החיים של "וכל מעשיך יהיו לש"ש" (שמקורו ברמב"ם), עצם העיסוק בתיאולוגיה (כנ"ל), קידמוני בהרבה.

 

[אשר אטדגי]

בעל התניא היה גאון תורני ופסיכולוג דגול

מעבר לכך, לא אוסיף יותר לדבר בנושא זה.. שכן כבר הגדשתי הסאה, והקדחתי תבשיל!

 

[חיים פרידמן1]

ביאור הגר"א לספד"צ

מבאר את כל השבירה והתיקון ע"י המתקלא קו האמצע ושכ"ז נעשה ע"י תומ"צ שאין שייכים אלא תחת שלטון ז"א אבל כשיתוקן וישלוט עתיק ויש שם רמזים ברורים מתי זה יהיה כבר לא שייך לעובדו. מלא הפניות לכל הזוהר ובפרט לאדרות. ממש לא מבין במה קבלתו שונה.

 

[אשר אטדגי]

אתייחס בתמציתיות

יש הבדל בין "הקבלה" עד לאר"י ומהאר"י ואילך.. ההבדל הוא רב, אך עיקרו "בגדול", הוא במילים פשוטות (ורדודות): בקבלה קמא, העולם נברא מושלם, ו"נשבר" אחרי חטא אדה"ר, ועלינו להחזירו אל שלמותו, ובזה יש הסתעפויות מאגיות ומיסטיות רבות.

הקבלה הלוריאנית גורסת כי עצם יצירת העולם הוא שבירת כלים. הגר"א קיבל את הלוריאנית, יותר נכון גרסה מאוד יוניקית שלה, ועל אף שיש לו מן התיאורגיה בתיקון עולם זה, הרי שהיא הייתה בעיקר ברמה המיסטית תורנית ולא ברמה המיסטיפיקטיבית. יש עוד רבבות הבדלים ובאמת לא הזמן לדבר על כך. את הגר"א כנראה אף אחד לא הבין לאשורו, והיו לו תלמידים רבים בעלי השקפות שונות על אותה תורה ממש.

לטעמי, כמובן לא אלו ולא אלו דברי אלוהים חיים.

 

[חיים פרידמן1]

הבעייתיות בקבלה היא בצוותה לעבוד אל שמתלבש בתמונה

בעיה זו הגר"א לא פתר. כל השאר טפל. בחסידות לא ראיתי דבר זה אלא אצל אלה שלקחו לקיצוניות את רעיון הצדיק כברסלב וחב"ד בדורות האחרונים.

 

[חיים פרידמן1]

ואגב בביהגר"א לתקו"ז (שמקבל את כל דברי הזוהר על ריבוי

הספירות שהם שמות הוי"ה ואלוקים ולהם העבודה כי כולא חד להבדיל ממט"ט שביה אשתני וכאמונת הנוצרים) הוא כותב שתורה לשמה הוא ללמוד ע"מ לקייים שכן השכינה היא המעשה.

 

[אשר אטדגי]

אתה מבין את מה שציטטת?

 

[חיים פרידמן1]

את זה ש"לשמה" זה ע"מ לקיים כן

כל השאר זה בכלל רזין דרזין שאפי' הרבי לא מבין

 

[חיים פרידמן1]

ושאלה אחרונה

מאיפה הוצאת את זה שדווקא החסידות היא תיאורגית יותר מהגר"א? הרי גם החסידות היא לוריאנית התופסת את השבירה כחלק מהתיקון.
אני מבהיר שוב שאיני לא חסיד ולא ליטאי אלא דרדעי.

 

[אשר אטדגי]

בחסידות קיימת מיסטיפיקציה, אצל הגר"א לא

 

[חיים פרידמן1]

הגדר בבקשה מיסטיפיקציה

 

[אשר אטדגי]

קידוש החומר..

 

[חיים פרידמן1]

מדובר בקידוש במובן של מתן ערך עליון?

 

[אשר אטדגי]

לא. מדובר על מיסטיפקציה תיאורגית..

זה שונה ממיסטיפקציה רגילה.. שגם היא לא "מקדשת" את החומר לערך.. אלא נותנת לו קדושה מסוימת במקורה, שכמובן יכולה להוביל, והיא מובילה, לערך כשלעצמה..

שוב במונחים שאנחנו מבינים את הקדושה במונחים מיסטיים, שזה אינו על פי היהדות