האם יש הבדל בין לקוי שמיעה לשומע?
- פותח הנושא 0ne Man
- פורסם בתאריך
למה, מדובר פה רק
בשאלה אם היא שומעת או לא, שזה צריך לעניין אותנו כי היא אחת מבכירות נושאי דגל השתל הקוכליארי בישראל. כלומר - חשוב לדעת איזו נקודת מוצא משמשת לה קרש קפיצה להחלטות הנוגעות לשתל ועל כן לכולנו. מה גם שלא מדובר ב"חיים פרטיים". לא מדברים פה על קשרים שלה עם אנשים, על מעמדה בעבודה או בחיים האישיים, ובכלל - לא רכילות, רק נסיון להבין נקודה מאוד מאוד מסויימת. עם זה אין לי בעיה גדולה, למרות שבעצם אפשר פשוט לשאול אותה ישירות ("אחת שתיים שלוש, נסיון, את שומעת???? את שומעהההההת????")
בשאלה אם היא שומעת או לא, שזה צריך לעניין אותנו כי היא אחת מבכירות נושאי דגל השתל הקוכליארי בישראל. כלומר - חשוב לדעת איזו נקודת מוצא משמשת לה קרש קפיצה להחלטות הנוגעות לשתל ועל כן לכולנו. מה גם שלא מדובר ב"חיים פרטיים". לא מדברים פה על קשרים שלה עם אנשים, על מעמדה בעבודה או בחיים האישיים, ובכלל - לא רכילות, רק נסיון להבין נקודה מאוד מאוד מסויימת. עם זה אין לי בעיה גדולה, למרות שבעצם אפשר פשוט לשאול אותה ישירות ("אחת שתיים שלוש, נסיון, את שומעת???? את שומעהההההת????")
מהו ההבדל בין לקוי שמיעה לשומע../images/Emo35.gif
זאת השאלה הנכונה, ולא האם יש הבדל, אילו לא היה הבדל, לא היינו כאן כותבים בפורום... אם היינו שואלים חרשים מסמנים, בשבילם אין בעיה, יש להם מנטרה חקוקה בסלע, שפת סימנים אבל מה לעשות והרוב הגדול של החרשים (ובודאי גם כבדי שמיעה) לא מכירים שפה זאת או לפחות לא משתמשים בה בצורה שוטפת... תשובה אני לא יכול לתת, לא על אצבע אחת, ולא על רגל אחת, ולא על שני רגליים, אבל אני חושב שיש איזה כיוון... אני סבור שיש איזה סף כזה, רוביקון כזה נגיד שמרגע שיש ללקוי שמיעה קשיים ניכרים בשמיעה ובתקשורת (גם עם מכשירי שמיעה), אז זה הופך להיות חלק מזהותך הפנימית איך זה קורה
אני לא יודע, איך זה מתבטא
צריך לחקור ולהתבונן... אם היינו שומעים כמו כולם ליום או לשבוע, אז היינו יכולים להרגיש את ההבדל, בעצם צריך לשאול את המתחרשים, כי הם פעם שמעו ועכשיו לא...
זאת השאלה הנכונה, ולא האם יש הבדל, אילו לא היה הבדל, לא היינו כאן כותבים בפורום... אם היינו שואלים חרשים מסמנים, בשבילם אין בעיה, יש להם מנטרה חקוקה בסלע, שפת סימנים אבל מה לעשות והרוב הגדול של החרשים (ובודאי גם כבדי שמיעה) לא מכירים שפה זאת או לפחות לא משתמשים בה בצורה שוטפת... תשובה אני לא יכול לתת, לא על אצבע אחת, ולא על רגל אחת, ולא על שני רגליים, אבל אני חושב שיש איזה כיוון... אני סבור שיש איזה סף כזה, רוביקון כזה נגיד שמרגע שיש ללקוי שמיעה קשיים ניכרים בשמיעה ובתקשורת (גם עם מכשירי שמיעה), אז זה הופך להיות חלק מזהותך הפנימית איך זה קורה
אין דבר העומד בפני הרצון!!!
עובדה -רק בזכות המוטו הזה הצלחתי בהרבה דברים שניסיתי אותם - החוכמה היא לדעת מה לרצות וללכת עד הסוף בעניין בלי כל ה"נשמות הטובות" שינסו להסביר לי למה אני לא יכולה. כרגע אני חשה מסופקת וגאה בעצמי, הכל תלוי בחשיבה - כשהחשיבה חיובית, גם החיים חיוביים ואפילו הכשלונות מתקבלים כתוספת לנסיון החיים, בהרגשה שאפשר לישון טוב בלילה, אחרי שניסיתי את זה וראיתי שזה לא זה. כך, שבכל מקרה, רק יוצאים ברווח!! ובגדול! וכך גם אמשיך ויהי מה, בעזרת ד'!
עובדה -רק בזכות המוטו הזה הצלחתי בהרבה דברים שניסיתי אותם - החוכמה היא לדעת מה לרצות וללכת עד הסוף בעניין בלי כל ה"נשמות הטובות" שינסו להסביר לי למה אני לא יכולה. כרגע אני חשה מסופקת וגאה בעצמי, הכל תלוי בחשיבה - כשהחשיבה חיובית, גם החיים חיוביים ואפילו הכשלונות מתקבלים כתוספת לנסיון החיים, בהרגשה שאפשר לישון טוב בלילה, אחרי שניסיתי את זה וראיתי שזה לא זה. כך, שבכל מקרה, רק יוצאים ברווח!! ובגדול! וכך גם אמשיך ויהי מה, בעזרת ד'!
המקורית tamarula
New member
כוח הרצון והאפשרויות הבלתי מוגבלות
בהמשך לדיון כאן, שלדעתי הוא דיון מאד עמוק, רציתי להציע לחשוב על אחיה קמארה כדוגמא לדברים שאפשר לעשות בכוח הרצון. הוא עוסק בתחום שדורש, בין היתר, דוברות ויחסי ציבור, תחום שדורש תקשורת רבה עם עתונאים, תקשורת, טלפונים, וכביכול, דורש המון שמיעה. אז איך אדם לקוי שמיעה יכול בכלל לחשוב להיות בתפקיד כזה?? אני זוכרת שהיינו בועדת החינוך בכנסת, בדיון על הכיתוביות. אחיה העביר את מכשיר האף אמ לכל אחד מהדוברים בלי בושה, כדרך להעביר את המסר, וחולל בכך, בנוסף לאמצעים נוספים, טרנספורמציה בהדרגה ובדרכו לכך שאנשים מתחילים להבין את נושא ההנגשה, ולאפשר לעצמו ולאחרים להיות מונגש ושווה. וההנגשה היא בעצם אחד הכלים שיאפשרו לנו להיות כמה שיותר "שווים" ולהיות יכולים לעשות כמה שיותר "כמו כולם", בפורום נטשמע של זוגיות והורים, היה דיון על הנושא הזה, של איך אנחנו חיים בדיאלוג פנימי בין היותנו לקויי שמיעה לבין היותנו בני אדם כמו כולם... תהליך ההנגשה גורם לדברים נוספים: לא רק להבנה של הסביבה והיכולת שלנו לפעול בתנאי שמיעה (וסימון) שווים יותר, אלא לגאוה, הכרה בליקוי השמיעה, מתן לגיטימציה לליקוי השמיעה במובן עמוק ביותר, אני מרגישה את זה לגבי עצמי כמו מעין יציאה מהבושה על ליקוי השמיעה. למרות שאני "לקוית שמיעה מוצהרת"... בכל זאת קיימת בושה במובן עמוק, של לבקש שיחזרו, של להיות "מטופשת" כשלא הבנתי... ועכשיו אני בדיאלוג עם הבושה הזו. אני מרגישה שרגשות אלה משפיעים על האמונה שלנו על מה אנחנו יכולים ומה לא. ולא רק במישור של השמיעה, אלא כבני אדם בכל המישורים של חיינו. אין לנו עדיין צל של מושג איזה דברים בלתי אפשריים כביכול אנחנו יכולים לעשות. אנחנו רק בתחילת הדרך, בתחילת פריצת הדרך...
בהמשך לדיון כאן, שלדעתי הוא דיון מאד עמוק, רציתי להציע לחשוב על אחיה קמארה כדוגמא לדברים שאפשר לעשות בכוח הרצון. הוא עוסק בתחום שדורש, בין היתר, דוברות ויחסי ציבור, תחום שדורש תקשורת רבה עם עתונאים, תקשורת, טלפונים, וכביכול, דורש המון שמיעה. אז איך אדם לקוי שמיעה יכול בכלל לחשוב להיות בתפקיד כזה?? אני זוכרת שהיינו בועדת החינוך בכנסת, בדיון על הכיתוביות. אחיה העביר את מכשיר האף אמ לכל אחד מהדוברים בלי בושה, כדרך להעביר את המסר, וחולל בכך, בנוסף לאמצעים נוספים, טרנספורמציה בהדרגה ובדרכו לכך שאנשים מתחילים להבין את נושא ההנגשה, ולאפשר לעצמו ולאחרים להיות מונגש ושווה. וההנגשה היא בעצם אחד הכלים שיאפשרו לנו להיות כמה שיותר "שווים" ולהיות יכולים לעשות כמה שיותר "כמו כולם", בפורום נטשמע של זוגיות והורים, היה דיון על הנושא הזה, של איך אנחנו חיים בדיאלוג פנימי בין היותנו לקויי שמיעה לבין היותנו בני אדם כמו כולם... תהליך ההנגשה גורם לדברים נוספים: לא רק להבנה של הסביבה והיכולת שלנו לפעול בתנאי שמיעה (וסימון) שווים יותר, אלא לגאוה, הכרה בליקוי השמיעה, מתן לגיטימציה לליקוי השמיעה במובן עמוק ביותר, אני מרגישה את זה לגבי עצמי כמו מעין יציאה מהבושה על ליקוי השמיעה. למרות שאני "לקוית שמיעה מוצהרת"... בכל זאת קיימת בושה במובן עמוק, של לבקש שיחזרו, של להיות "מטופשת" כשלא הבנתי... ועכשיו אני בדיאלוג עם הבושה הזו. אני מרגישה שרגשות אלה משפיעים על האמונה שלנו על מה אנחנו יכולים ומה לא. ולא רק במישור של השמיעה, אלא כבני אדם בכל המישורים של חיינו. אין לנו עדיין צל של מושג איזה דברים בלתי אפשריים כביכול אנחנו יכולים לעשות. אנחנו רק בתחילת הדרך, בתחילת פריצת הדרך...
נמאס לי מהשירשור המקופל הארוך
אז אני מוציאה את התשובה שלי למורן לכאן, אם לא אכפת לכם. מורן, נדמה לי שכבר הבהרת לכולנו שאת לא בעד לא לנסות בכלל. כבר הבהרת שהנקודה היא לא להכשל ולדעת לצאת מזה. נותרה עדיין השאלה, שאת התשובה אליה לדעתי לא הצלחת להבהיר, למה להתמקד כל כך הרבה בעניין הסיכוי לכישלון. הרי אני ואחרים כבר ניסינו להסביר שלרוב האנשים קשה מאוד להעריך מהו הסיכוי האמיתי לכישלון (ואת עצמך הוצאת את המקרים הקיצוניים מהדיון, אז אנו לא מדברים, למשל, על הסיכוי שעיוור יצליח לראות את הקשת אחרי הגשם רק מפני שהוא נורא רוצה ומתאמץ). גם לאנשים קרובים או לא קרובים אליו קשה להעריך את הסיכוי הזה, על אחת כמה וכמה אם הוא בעל מוגבלות. תמרולה הביאה דוגמא מאוד יפה: אחיה עושה עבודה שרוב האנשים השומעים ודאי חושבים שלק"ש אינו מסוגל לבצע, וזה במידה רבה בזכות כוח רצון מאוד גדול. הבאתי לך ציטטה מתישהו, ואז ניסיתי להזכר מאיפה זה בכלל, ומצאתי את השיר השלם. במפתיע, יש בו לא מעט מרכיבים שמתאימים בצורה כזו או אחרת לדיון הזה... אז הרי לך: השיר "לזכרו" של טניסון, בתרגום חפשי שלי, וסליחה על כל אי-דיוק: אין לקנא, בין כל התמורות, באסיר החסר כל חימה העפרוני ילוד החממה שמעולם לא היה בקיץ ביערות בחיה החפשית אל תקנא כלל שבמרחבי הזמן עושה הכל ואין הכרת הרע לה עול אך מצפון אין לה בכלל גם לא בדבר לכאורה מבורך בלב שהבטחות לא הבטיח אך בעצלותו נרקב בין קוץ ושיח וגם לא במנוחתו של הנצרך נכון בעיניי, יבוא אשר יבוא מעל, אני מרגיש גם כאשר לבי כבד שמוטב היה לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב בכלל
אז אני מוציאה את התשובה שלי למורן לכאן, אם לא אכפת לכם. מורן, נדמה לי שכבר הבהרת לכולנו שאת לא בעד לא לנסות בכלל. כבר הבהרת שהנקודה היא לא להכשל ולדעת לצאת מזה. נותרה עדיין השאלה, שאת התשובה אליה לדעתי לא הצלחת להבהיר, למה להתמקד כל כך הרבה בעניין הסיכוי לכישלון. הרי אני ואחרים כבר ניסינו להסביר שלרוב האנשים קשה מאוד להעריך מהו הסיכוי האמיתי לכישלון (ואת עצמך הוצאת את המקרים הקיצוניים מהדיון, אז אנו לא מדברים, למשל, על הסיכוי שעיוור יצליח לראות את הקשת אחרי הגשם רק מפני שהוא נורא רוצה ומתאמץ). גם לאנשים קרובים או לא קרובים אליו קשה להעריך את הסיכוי הזה, על אחת כמה וכמה אם הוא בעל מוגבלות. תמרולה הביאה דוגמא מאוד יפה: אחיה עושה עבודה שרוב האנשים השומעים ודאי חושבים שלק"ש אינו מסוגל לבצע, וזה במידה רבה בזכות כוח רצון מאוד גדול. הבאתי לך ציטטה מתישהו, ואז ניסיתי להזכר מאיפה זה בכלל, ומצאתי את השיר השלם. במפתיע, יש בו לא מעט מרכיבים שמתאימים בצורה כזו או אחרת לדיון הזה... אז הרי לך: השיר "לזכרו" של טניסון, בתרגום חפשי שלי, וסליחה על כל אי-דיוק: אין לקנא, בין כל התמורות, באסיר החסר כל חימה העפרוני ילוד החממה שמעולם לא היה בקיץ ביערות בחיה החפשית אל תקנא כלל שבמרחבי הזמן עושה הכל ואין הכרת הרע לה עול אך מצפון אין לה בכלל גם לא בדבר לכאורה מבורך בלב שהבטחות לא הבטיח אך בעצלותו נרקב בין קוץ ושיח וגם לא במנוחתו של הנצרך נכון בעיניי, יבוא אשר יבוא מעל, אני מרגיש גם כאשר לבי כבד שמוטב היה לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב בכלל
בגלל שאני לא אוהבת את הגישה
של "אם רק רוצים אפשר לעשות הכל". זו גישה לא נכונה, זו גישה מטעה ולדעתי היא גם עלולה לגרום לנזק (אני יכולה לתאר לעצמי מצב שבו מישהו נורא רוצה, נכשל וזה יותר גרוע בגלל שיש מין הנחה כזו שהוא נכשל כי הוא לא באמת התאמץ או לא באמת רצה - מה שלא נכון). יותר מזה - זה עלול להביא דווקא לפחות מדי מאמץ ולכשלון - הרי מספיק לרצות מאוד כדי להצליח, לא? מה הקשר לשיר של טניסון לא ברור לי. (אם הקיפול מעצבן אותך את תמיד יכולה לבטל אותו).
של "אם רק רוצים אפשר לעשות הכל". זו גישה לא נכונה, זו גישה מטעה ולדעתי היא גם עלולה לגרום לנזק (אני יכולה לתאר לעצמי מצב שבו מישהו נורא רוצה, נכשל וזה יותר גרוע בגלל שיש מין הנחה כזו שהוא נכשל כי הוא לא באמת התאמץ או לא באמת רצה - מה שלא נכון). יותר מזה - זה עלול להביא דווקא לפחות מדי מאמץ ולכשלון - הרי מספיק לרצות מאוד כדי להצליח, לא? מה הקשר לשיר של טניסון לא ברור לי. (אם הקיפול מעצבן אותך את תמיד יכולה לבטל אותו).
זכותו של כל אחד לחשוב כרצונו....
בסך הכל אנו מדברים על "אין דבר העומד בפני הרצון" ולא "אין דבר העומד בפני הדמיון"... השיר של טניסון מצביע על ההנאה מהחופש, הרצון להיות חופשי ועם זאת לדעת לנצל עד המקסימום את החופש, לקבל את הכשלונות בידיעה שכשלון עדיף על פני חוסר האומץ לנסות ולהצליח... זה מה שהבנתי מהשיר ולדעתי השיר יפהפה וכן מתאים לנושא שלנו. ולידיעתכם, אני כל כך שמחה שאני נוקטת בחשיבה חיובית וקצרתי הרבה הצלחות וגם כשלונותיי לימדו אותי רבות אודות האנשים, החיים ובכלל ובנו אותי כפי שאני כיום. וכל זה רק בזכות המוטו "אין דבר העומד בפני הרצון" ולולא זאת, לא בטוח שהייתי יושבת וכותבת את השורות האלה, כשחיוך נסוך על פניי...
בסך הכל אנו מדברים על "אין דבר העומד בפני הרצון" ולא "אין דבר העומד בפני הדמיון"... השיר של טניסון מצביע על ההנאה מהחופש, הרצון להיות חופשי ועם זאת לדעת לנצל עד המקסימום את החופש, לקבל את הכשלונות בידיעה שכשלון עדיף על פני חוסר האומץ לנסות ולהצליח... זה מה שהבנתי מהשיר ולדעתי השיר יפהפה וכן מתאים לנושא שלנו. ולידיעתכם, אני כל כך שמחה שאני נוקטת בחשיבה חיובית וקצרתי הרבה הצלחות וגם כשלונותיי לימדו אותי רבות אודות האנשים, החיים ובכלל ובנו אותי כפי שאני כיום. וכל זה רק בזכות המוטו "אין דבר העומד בפני הרצון" ולולא זאת, לא בטוח שהייתי יושבת וכותבת את השורות האלה, כשחיוך נסוך על פניי...
other side of life
New member
שאלה, דימוי
מה אם נכה (נניח שיש לו אוסטיאופרוזיס, מחלה שפוגעת בעצמות וגורמת לאדם להיות חלש. הם יכולים ללכת - מעט) יחליט לקום ולדלג לו בשדות? אין דבר העומד בפני הרצון, אם רק יחליט שהוא מסוגל לא להשבר הוא יוכל. עשר דקות אחר- כך, הוא יתמוטט ויזעיק אמבולנס. יאללה, אני הולכת לגג לבדוק את יכולת התעופה שלי. אין דבר העומד בפני הרצון! אני יכולה לעוף! אני חזקה! אני מוכשרת!
מה אם נכה (נניח שיש לו אוסטיאופרוזיס, מחלה שפוגעת בעצמות וגורמת לאדם להיות חלש. הם יכולים ללכת - מעט) יחליט לקום ולדלג לו בשדות? אין דבר העומד בפני הרצון, אם רק יחליט שהוא מסוגל לא להשבר הוא יוכל. עשר דקות אחר- כך, הוא יתמוטט ויזעיק אמבולנס. יאללה, אני הולכת לגג לבדוק את יכולת התעופה שלי. אין דבר העומד בפני הרצון! אני יכולה לעוף! אני חזקה! אני מוכשרת!
זה לא עניין של מעשים
זה עניין של רצונות. אם את רוצה, אז תגלי יותר ויותר פרטים איך להצליח בדרך הזו לפי רצונך. זה כמו לנתב את דרכך לכיוונים הרצויים לך. אם את מוותרת לאחר כישלון אחד בלבד, אז כנראה שאת מפספסת את הרעיון המרכזי. הרעיון המרכזי הוא שצריך לעבור הרבה כישלונות[!] כדי להצליח! כי רק אז לומדים מכשלונות ונהיים בעלי ניסיון ומתחזקים יותר מול מכשולים הבאים. אין הנחות ובמקרה ונכשל בדרך למטרתו, הוא רק צריך ללמוד מכישלונו ולהתקדם הלאה.
זה עניין של רצונות. אם את רוצה, אז תגלי יותר ויותר פרטים איך להצליח בדרך הזו לפי רצונך. זה כמו לנתב את דרכך לכיוונים הרצויים לך. אם את מוותרת לאחר כישלון אחד בלבד, אז כנראה שאת מפספסת את הרעיון המרכזי. הרעיון המרכזי הוא שצריך לעבור הרבה כישלונות[!] כדי להצליח! כי רק אז לומדים מכשלונות ונהיים בעלי ניסיון ומתחזקים יותר מול מכשולים הבאים. אין הנחות ובמקרה ונכשל בדרך למטרתו, הוא רק צריך ללמוד מכישלונו ולהתקדם הלאה.
המקורית tamarula
New member
השאיפות הגבוהות נותנות השראה
למורן, אני גיליתי על עצמי שאם אני שואפת למשהו נקודתי, בטוח, קרוב, מיידי, אני מתקדמת ומגיעה אל הדבר הזה, אך חסר לי ההקשר שיכול לתת לי השראה, כיף, שמחת חיים, הרפתקה. כאשר יש חזון, והקשר של מבט רחוק קדימה, שנותן השראה, אפשר להתחיל לצעוד בדרך חתחתים לעיתים, ולעתים בדרך שיש בה חקירה, הרפתקה, גילוי, קפיצות ודילוגים, וגם נפילות, אך יש ענין וטעם ויש גם הישגים בדרך אל החזון הזה, שנותן הקשר ופרספקטיבה להווה. אני רוצה להציע לא לקחת את כל זה ברצינות רבה מדי... מותר לנסות, להיכשל, להצליח יותר ופחות, לרצות יותר ולרצות פחות, זה הכל בסדר, כל זה מאד אנושי. ללכת על בטוח זה גם כן אנושי, כמו גם ללכת על הסיכונים הגדולים ביותר... הכל לגיטימי ולא מוביל בדרך כלל לגהינום או לגן עדן... אלה פשוט החיים שלנו, ויש לנו אפשרות לבחור איך לחיות אותם, מתוך איזה הקשר, רצונות, סקרנויות, וכולי. ומזמינה אותך להרפתקה המסקרנת הזו של החיים, לחיות אותם בעוצמה, ולקפוץ פה ושם למים לדברים לא הגיוניים ולא סבירים, אז קורים לפעמים דברים לא צפויים.. הפתעות..
למורן, אני גיליתי על עצמי שאם אני שואפת למשהו נקודתי, בטוח, קרוב, מיידי, אני מתקדמת ומגיעה אל הדבר הזה, אך חסר לי ההקשר שיכול לתת לי השראה, כיף, שמחת חיים, הרפתקה. כאשר יש חזון, והקשר של מבט רחוק קדימה, שנותן השראה, אפשר להתחיל לצעוד בדרך חתחתים לעיתים, ולעתים בדרך שיש בה חקירה, הרפתקה, גילוי, קפיצות ודילוגים, וגם נפילות, אך יש ענין וטעם ויש גם הישגים בדרך אל החזון הזה, שנותן הקשר ופרספקטיבה להווה. אני רוצה להציע לא לקחת את כל זה ברצינות רבה מדי... מותר לנסות, להיכשל, להצליח יותר ופחות, לרצות יותר ולרצות פחות, זה הכל בסדר, כל זה מאד אנושי. ללכת על בטוח זה גם כן אנושי, כמו גם ללכת על הסיכונים הגדולים ביותר... הכל לגיטימי ולא מוביל בדרך כלל לגהינום או לגן עדן... אלה פשוט החיים שלנו, ויש לנו אפשרות לבחור איך לחיות אותם, מתוך איזה הקשר, רצונות, סקרנויות, וכולי. ומזמינה אותך להרפתקה המסקרנת הזו של החיים, לחיות אותם בעוצמה, ולקפוץ פה ושם למים לדברים לא הגיוניים ולא סבירים, אז קורים לפעמים דברים לא צפויים.. הפתעות..
לא לקחת מה ברצינות?
זה מאוד תלוי על מה אנחנו מדברים. אם מדברים על מקצוע, למשל, בוודאי שאני אקח את זה ברצינות. את היית מבלה 3 שנים בלימודים לתואר שאת לא בטוחה כמה הוא מעניין אותך ולא ממש הולך לך איתו? תהני, מה אני אגיד לך. אם מדברים על ערב שירה אז בהחלט שווה לנסות בלי לחשוב יותר מדי. אל תזמיני אותי לשום דבר, בבקשה. אני שוב רוצה להזכיר לאנשים כאן - אתם לא מכירים אותי, אתם לא יודעים איך אני חייה את חיי אז בבקשה - בלי ניתוחי אישיות ועצות מיותרות. כמו שרחלי אמרה - זכותו של כל אחד לחשוב כרצונו. גם שלי, לא?
זה מאוד תלוי על מה אנחנו מדברים. אם מדברים על מקצוע, למשל, בוודאי שאני אקח את זה ברצינות. את היית מבלה 3 שנים בלימודים לתואר שאת לא בטוחה כמה הוא מעניין אותך ולא ממש הולך לך איתו? תהני, מה אני אגיד לך. אם מדברים על ערב שירה אז בהחלט שווה לנסות בלי לחשוב יותר מדי. אל תזמיני אותי לשום דבר, בבקשה. אני שוב רוצה להזכיר לאנשים כאן - אתם לא מכירים אותי, אתם לא יודעים איך אני חייה את חיי אז בבקשה - בלי ניתוחי אישיות ועצות מיותרות. כמו שרחלי אמרה - זכותו של כל אחד לחשוב כרצונו. גם שלי, לא?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.