האם תחבורה ציבורית צריכה להיות ממומנת ומוסדרת ע"י המדינה?

[פונטיוס פילאטיס]

או!

אבל בהקשר של תח"צ הוא לא תומך בהם

או!
לזה אשמח לראות סימוכין

 

[הרשע הקטן]

מקווה שאגיע לזה

או!
לזה אשמח לראות סימוכין

מקווה שאגיע לזה
בכל מקרה, יש כאן כמה טענות/שאלות שונות:
1. האם מבחינה כלכלית יש הגיון בהעדפה ציבורית של הסעת המונים על רכב פרטי (זה יהיה הכי קל...)
2. האם סבסוד החלק ההפסדי של התח"צ הוא כדאי כלכלית למשק (זה יהיה הכי קשה...)
3. האם דה-רגולציה (בהיבט התכנוני, ברור שאנחנו לא מדברים על נושאים כמו בטיחות) ותחרות פתוחה השיגו עליה בנסועה

מוסכם עליך שאלה השאלות?

 

[פונטיוס פילאטיס]

כל אלה הן שאלות חשובות

מקווה שאגיע לזה
בכל מקרה, יש כאן כמה טענות/שאלות שונות:
1. האם מבחינה כלכלית יש הגיון בהעדפה ציבורית של הסעת המונים על רכב פרטי (זה יהיה הכי קל...)
2. האם סבסוד החלק ההפסדי של התח"צ הוא כדאי כלכלית למשק (זה יהיה הכי קשה...)
3. האם דה-רגולציה (בהיבט התכנוני, ברור שאנחנו לא מדברים על נושאים כמו בטיחות) ותחרות פתוחה השיגו עליה בנסועה

מוסכם עליך שאלה השאלות?

כל אלה הן שאלות חשובות
יש נוספות:
- האם השירות ישתפר כתוצאה מדה רגולציה?
- האם התדירות תגדל כתוצאה מדה רגולציה בקוים עמוסים?
- האם ניתן יהיה להפחית את נטל המס כתוצאה מדה רגולציה?
- האם ינתן מענה לביקושים שאינו ניתן היום? (כמו למשל נסיעה בשבת וחג)
&nbsp

 

[alantan]

לגבי בתי חולים ובריאות בכלל, יש לי רק דבר אחד לומר

תימוכין ראשונים לנושא בתי החולים
"בהתאם לפקודת בריאות העם 1940, ולתקנות בריאות העם (רישום בתי חולים) תשכ"ו - 1966, מוסדות רפואיים המפורטים בפקודה ובתקנות חייבים באישור מראש ממשרד הבריאות טרם הקמתם (בניה או הסבה של מבנה קיים), וכן חייבים באישור לפתיחתם, ניהולם והפעלתם (רישום/רישוי).
&nbsp
מוסד רפואי קיים המבקש לבצע הרחבה, הוספת מיטות או יחידה מקצועית, שינוי יעוד של יחידה מקצועית או של מיטות וכד', חייב גם הוא לקבל אישור של משרד הבריאות מראש לכל אלה וכן אישור לפתיחת והפעלת התוספות המצוניינות.
תעודת הרישום הניתנת לפעילות בית חולים היא לתקופה מוגבלת ויש לחדשה בתום התקופה.
&nbsp
אישור להקמת בית חולים או הרחבתו כפוף למגבלת מכסת מיטות אשפוז, בהתאם לצרכי האוכלוסייה בישראל ובאיזור בו מבוקש להקימו.
&nbsp
מדיניות
מדיניות משרד הבריאות היא להעדיף פיתוח והרחבת בתי-חולים כלליים קיימים על פני הקמת חדשים, ולא לאשר הקמת בתי חולים כלליים קטנים חדשים. "
&nbsp
http://www.health.gov.il/Subjects/Med_Inst/general_hospitals/Pages/default.aspx

לגבי בתי חולים ובריאות בכלל, יש לי רק דבר אחד לומר
ראה כאן, ובמיוחד את הגרף האחרון:
http://www.washingtonpost.com/blogs...ow-americas-health-care-prices-are-ludicrous/
&nbsp
האם אתה באמת רוצה להכפיל את עלות מערכת הבריאות הישראלית, שהיא גם כך מערכת ברמה גבוהה מאוד?

 

[פונטיוס פילאטיס]

מוזר מאוד שאתה מביא לי את הדוגמא של ארה"ב

לגבי בתי חולים ובריאות בכלל, יש לי רק דבר אחד לומר
ראה כאן, ובמיוחד את הגרף האחרון:
http://www.washingtonpost.com/blogs...ow-americas-health-care-prices-are-ludicrous/
&nbsp
האם אתה באמת רוצה להכפיל את עלות מערכת הבריאות הישראלית, שהיא גם כך מערכת ברמה גבוהה מאוד?

מוזר מאוד שאתה מביא לי את הדוגמא של ארה"ב
המדינה עם אחת ממערכות הבריאות הכי לא חופשיות בעולם. איפה שלגילדה של הרופאים יש שליטה מלאה על כמה סטודנטים ילמדו באוניברסיטאות רפואה, כמה יוסמכו, קיים איסור על מתן טיפול רפואי בצורה שאיננה בית חולים/private practitioner (אין מודל דומה לקופות החולים אצלינו) ולקינוח medicare ושאר מרעין בישין.

 

[טשאפק 2]

קיימת חלופה ליברטיאנית למערכת הנוכחית

כמה בתי ספר פרטיים יש בישראל?
מי יקים בית ספר פרטי בקרית שמונה?
מי יקים בית ספר פרטי באור יהודה?
מי יקים בית ספר פרטי בבית שמש?
כמה בתי ספר ציבוריים יש במדינה? האם אפשר להגיע לכמות כזו ולכיסוי כזה של בתי ספר פרטיים?
אתה פשוט מציע שהבריאות והחינוך (וגם התחבורה הציבורית) יהיו רק נחלת אלה שהחינוך והבריאות יגיעו אליהם ויוכלו להרשות לעצמם.
בנושא הבריאות למשל - שנים ארוכות שאין בית חולים בעיר החמישית בגודלה במדינה, אשדוד. האם קם איזשהו יזם פרטי שניצל את המצב הזה והקים בית חולים פרטי בעיר הגדולה הזו?
אין איסורים להקים בתי ספר ובתי חולים פרטיים. אבל כמה כאלה קמים והיכן?

קיימת חלופה ליברטיאנית למערכת הנוכחית
שאינה בהכרח התנערות כללית של המדינה מחינוך אלה שידם אינה משגת. בשיטה זו החינוך מופעל ע"י בתי ספר פרטיים והמדינה משתתפת במימונו. ההורה מקבל מעין קופון ורשאי לבחור לאיזה בית ספר לשלוח את ילדו. התשלום לבית הספר נעשה (גם) באמצעות הקופון, ואת תמורתו מקבל בית הספר מהמדינה.

ייתכן שהמדינה גם תתערב במידה כזו או אחרת בתכני הלימוד, למשל תפעיל מערך בחינות אחיד ומחייב, אבל ההבדל הגדול מהמצב הנוכחי הוא שהיא לא תתעסק ישירות בניהול בתי הספר.

זה מזכיר במידה מסוימת את המודל של התחבורה הציבורית.

ידוע לי שהתנסו פה ושם בהפעלת השיטה, עד כמה היא עובדת אין לי מושג.

אגב, הנתון שהובא כאן (37,000 ש"ח לתלמיד) נראה לי מופרז, זכור לי נתון של 6,000 דולר לתלמיד.

 

[alantan]

זו אינה גישה ליברטינית זו גישה ליברלית/שמרנית

קיימת חלופה ליברטיאנית למערכת הנוכחית
שאינה בהכרח התנערות כללית של המדינה מחינוך אלה שידם אינה משגת. בשיטה זו החינוך מופעל ע"י בתי ספר פרטיים והמדינה משתתפת במימונו. ההורה מקבל מעין קופון ורשאי לבחור לאיזה בית ספר לשלוח את ילדו. התשלום לבית הספר נעשה (גם) באמצעות הקופון, ואת תמורתו מקבל בית הספר מהמדינה.

ייתכן שהמדינה גם תתערב במידה כזו או אחרת בתכני הלימוד, למשל תפעיל מערך בחינות אחיד ומחייב, אבל ההבדל הגדול מהמצב הנוכחי הוא שהיא לא תתעסק ישירות בניהול בתי הספר.

זה מזכיר במידה מסוימת את המודל של התחבורה הציבורית.

ידוע לי שהתנסו פה ושם בהפעלת השיטה, עד כמה היא עובדת אין לי מושג.

אגב, הנתון שהובא כאן (37,000 ש"ח לתלמיד) נראה לי מופרז, זכור לי נתון של 6,000 דולר לתלמיד.

זו אינה גישה ליברטינית זו גישה ליברלית/שמרנית
שעדיין מכירה בצורך של המדינה לדאוג לשוויון הזדמנויות לכלל אבל מצדדת בהקטנת הביורוקרטיה ובהתערבות בשווקים.
&nbsp
הליברטינים חושבים שאין כמעט צורך בממשלה, השוק ידאג לכל ומי שדו אינה משגת - בעיה שלו.

 

[פונטיוס פילאטיס]

לא, הליברטאנים לא חושבים שזו בעיה שלו

זו אינה גישה ליברטינית זו גישה ליברלית/שמרנית
שעדיין מכירה בצורך של המדינה לדאוג לשוויון הזדמנויות לכלל אבל מצדדת בהקטנת הביורוקרטיה ובהתערבות בשווקים.
&nbsp
הליברטינים חושבים שאין כמעט צורך בממשלה, השוק ידאג לכל ומי שדו אינה משגת - בעיה שלו.

לא, הליברטאנים לא חושבים שזו בעיה שלו
הם חושבים שצריך לעזור למי שידו אינה משגת אבל **באופן וולנטרי** ולא באמצעות מנגנון הדיכוי של המדינה.

 

[olli3]

אם דעאש הקימו/מקימים מדינה, מה הבעיה שהליברטאנים יקימו מדינה

זו אינה גישה ליברטינית זו גישה ליברלית/שמרנית
שעדיין מכירה בצורך של המדינה לדאוג לשוויון הזדמנויות לכלל אבל מצדדת בהקטנת הביורוקרטיה ובהתערבות בשווקים.
&nbsp
הליברטינים חושבים שאין כמעט צורך בממשלה, השוק ידאג לכל ומי שדו אינה משגת - בעיה שלו.

אם דעאש הקימו/מקימים מדינה, מה הבעיה שהליברטאנים יקימו מדינה
וזהו? בימינו אפשר להתאגד בקלות באמצעות האינטרנט ולגרום להקמת מדינה רק כי צריך להקים כי ככה כל השאר, לא כי באמת יש צורך במנהיגים וכו'. אינ לא כזה בקיא באני מאמין של הדרך הזו, אבלך מה שצריך - יהיה. אם צריך שופטים אז יהיו ואם צריך רשויות מסויימות שיטפלו בדברים מסויימים כמו שהוצג כאן ביטחון המדינה - אז שיהיו.
&nbsp
כל אחד יחיה את חייו כפי שנראה לו, כל אחד יחליט מה הוא רוצה לעשות ומה לא.
&nbsp
השאלה היחידה שנותרה לי כאן היא האם כל הליברטאנים היו רוצים להקים מדינה כזאת או לשנות את המדינות הקיימות שתהיינה כאלו? כי לטעמי, אם רוצים לחולל שינוי של ממש, צריך להתחיל אותו מהיסוד, דבר שניתן לעשות על ידי להתחיל מההתחלה ולא להתלבש על משהו קיים ולשנות את הדברים הקיימים, במיוחד כשעד כמה שידוע לי, הליברטאנים אינם הרוב.

 

[טשאפק 2]

אכן

זו אינה גישה ליברטינית זו גישה ליברלית/שמרנית
שעדיין מכירה בצורך של המדינה לדאוג לשוויון הזדמנויות לכלל אבל מצדדת בהקטנת הביורוקרטיה ובהתערבות בשווקים.
&nbsp
הליברטינים חושבים שאין כמעט צורך בממשלה, השוק ידאג לכל ומי שדו אינה משגת - בעיה שלו.

אכן
ההבחנה היא בין טענות ערכיות נגד זכותה של המדינה לפעול, בתחומים שונים, וטענות פרקטיות לגבי יכולתה לפעול.

בתחום התחבורה הציבורית, כמו בתחום סלילת הכבישים למשל (לדעתי התחומים זהים עקרונית וכל תחבורה היא במהותה ציבורית) מקובלת מאד התפיסה שלמדינה יש זכות וחובה להתערב, אך הביצוע בפועל מוטב שיהיה בידי השוק הפרטי מטעמים פרקטיים בעיקר. המדינה מסבסדת את קו האוטובוס וקובעת לו את המסלול אך אינה מעסיקה את הנהג בעצמה ואינה רוכשת את האוטובוס בעצמה.

בתחומים אחרים מקובלת מידה נמוכה יותר של מעורבות, ובאחרים - מידה גבוהה יותר. למשל המדינה אינה עוסקת בייצור בגדים בשום צורה, לא סבסוד ולא הכוונה; ולעומת זאת בתחום החינוך היא מממנת, מכווינה וגם מבצעת (בדר"כ) בעצמה.

 

[עמוד השדרה]

לגבי תחום החינוך, בישראל המדינה בדרך כלל אינה המבצעת ואינה

אכן
ההבחנה היא בין טענות ערכיות נגד זכותה של המדינה לפעול, בתחומים שונים, וטענות פרקטיות לגבי יכולתה לפעול.

בתחום התחבורה הציבורית, כמו בתחום סלילת הכבישים למשל (לדעתי התחומים זהים עקרונית וכל תחבורה היא במהותה ציבורית) מקובלת מאד התפיסה שלמדינה יש זכות וחובה להתערב, אך הביצוע בפועל מוטב שיהיה בידי השוק הפרטי מטעמים פרקטיים בעיקר. המדינה מסבסדת את קו האוטובוס וקובעת לו את המסלול אך אינה מעסיקה את הנהג בעצמה ואינה רוכשת את האוטובוס בעצמה.

בתחומים אחרים מקובלת מידה נמוכה יותר של מעורבות, ובאחרים - מידה גבוהה יותר. למשל המדינה אינה עוסקת בייצור בגדים בשום צורה, לא סבסוד ולא הכוונה; ולעומת זאת בתחום החינוך היא מממנת, מכווינה וגם מבצעת (בדר"כ) בעצמה.

לגבי תחום החינוך, בישראל המדינה בדרך כלל אינה המבצעת ואינה
המנהלת.
לגבי בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים עיוניים, בדרך כלל האחריות על הניהול היא של הרשויות המקומיות. הן אלה שממנות את המנהלים, קובעות היכן יוקמו בתי ספר, מה יהיה הגודל של כל בית ספר וכד'.
לגבי בתי הספר המקצועיים, רובם מנוהלים על ידי גופים פרטיים.
המכללות והאוניברסיטאות עצמאיות בניהול שלהן.
יש מעט מוסדות חינוך שמנוהלים ישירות על ידי המדינה.

אחת הבעיות בתחום התחבורה הציבורית היא ריכוזיות היתר של משרד התחבורה ושיתוף לא מספק של הרשויות המקומיות בתכנון ובפיקוח על התחבורה הציבורית. בתחום הכבישים, למשל, כן יש חלוקת אחריות בין המדינה לרשויות המקומיות. בתחום התחבורה הציבורית המעורבות וההשפעה של הדרג המקומי והאזורי לא מספקים.

 

[טשאפק 2]

בדיון זה הרשויות המקומיות

לגבי תחום החינוך, בישראל המדינה בדרך כלל אינה המבצעת ואינה
המנהלת.
לגבי בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים עיוניים, בדרך כלל האחריות על הניהול היא של הרשויות המקומיות. הן אלה שממנות את המנהלים, קובעות היכן יוקמו בתי ספר, מה יהיה הגודל של כל בית ספר וכד'.
לגבי בתי הספר המקצועיים, רובם מנוהלים על ידי גופים פרטיים.
המכללות והאוניברסיטאות עצמאיות בניהול שלהן.
יש מעט מוסדות חינוך שמנוהלים ישירות על ידי המדינה.

אחת הבעיות בתחום התחבורה הציבורית היא ריכוזיות היתר של משרד התחבורה ושיתוף לא מספק של הרשויות המקומיות בתכנון ובפיקוח על התחבורה הציבורית. בתחום הכבישים, למשל, כן יש חלוקת אחריות בין המדינה לרשויות המקומיות. בתחום התחבורה הציבורית המעורבות וההשפעה של הדרג המקומי והאזורי לא מספקים.

בדיון זה הרשויות המקומיות
מצויות באותו צד של המדינה, שבצד השני מצוי המגזר הפרטי.

 

[עמוד השדרה]

זה נכון בהקשר של המימון, אבל לא של הניהול

בדיון זה הרשויות המקומיות
מצויות באותו צד של המדינה, שבצד השני מצוי המגזר הפרטי.

זה נכון בהקשר של המימון, אבל לא של הניהול
יש הבדל בין ניהול ריכוזי בידי המדינה לניהול מבוזר עם חלוקת אחריות בין המדינה לשלטון המקומי.
ובהקשר של תחבורה ציבורית יש לכך משמעות.

 

[טשאפק 2]

יש הבדל

זה נכון בהקשר של המימון, אבל לא של הניהול
יש הבדל בין ניהול ריכוזי בידי המדינה לניהול מבוזר עם חלוקת אחריות בין המדינה לשלטון המקומי.
ובהקשר של תחבורה ציבורית יש לכך משמעות.

יש הבדל
אבל מבחינת הדיון העקרוני כאן, הרשות המקומית דומה למדינה ושונה מן השוק הפרטי. יש מדינות גדולות יותר מישראל שיש בהן כמה שכבות של רשויות שלטון, כמו המחוז והמדינה (state) בארצות הברית. השאלה העקרונית כאן היא האם סמכויות השלטון, על רבדיו השונים.

כמו המדינה גם הרשות המקומית היא גוף ציבורי המחוייב להלכה לטובת הציבור, בניגוד לעסק שפעולתו היא לטובת רווחיו, והיא גוף בעל סמכות חוקית מחייבת, בניגוד לעמותה וולנטרית פרטית.

הדמיון מנקודת המבט של האזרח\לקוח - אין בחירה חופשית בין נותני שירות כל עוד אתה במערכת הציבורית (וביסודי לפחות אין ממש ברירה). תלמיד נדרש ללכת לבית ספר מסוים שקבעו הרשויות - או במקרים מסוימים לבחור מתוך מבחר שקבעו עבורו. לא כ"כ משנה אילו רשויות.

 

[עמוד השדרה]

יש הבדל עצום בין השיטה הזו לבין מערכת חינוך פרטית ללא שום

קיימת חלופה ליברטיאנית למערכת הנוכחית
שאינה בהכרח התנערות כללית של המדינה מחינוך אלה שידם אינה משגת. בשיטה זו החינוך מופעל ע"י בתי ספר פרטיים והמדינה משתתפת במימונו. ההורה מקבל מעין קופון ורשאי לבחור לאיזה בית ספר לשלוח את ילדו. התשלום לבית הספר נעשה (גם) באמצעות הקופון, ואת תמורתו מקבל בית הספר מהמדינה.

ייתכן שהמדינה גם תתערב במידה כזו או אחרת בתכני הלימוד, למשל תפעיל מערך בחינות אחיד ומחייב, אבל ההבדל הגדול מהמצב הנוכחי הוא שהיא לא תתעסק ישירות בניהול בתי הספר.

זה מזכיר במידה מסוימת את המודל של התחבורה הציבורית.

ידוע לי שהתנסו פה ושם בהפעלת השיטה, עד כמה היא עובדת אין לי מושג.

אגב, הנתון שהובא כאן (37,000 ש"ח לתלמיד) נראה לי מופרז, זכור לי נתון של 6,000 דולר לתלמיד.

יש הבדל עצום בין השיטה הזו לבין מערכת חינוך פרטית ללא שום
אחריות והשתתפות של המדינה.
הטענה של פונטיוס פילאטיס היא על מימון חינוך באמצעות מיסים. הוא טוען, לפי מה שהבנתי, שהמדינה לא צריכה לדאוג כלל לחינוך.

 

[פונטיוס פילאטיס]

אתה הבנת נכון מאוד

יש הבדל עצום בין השיטה הזו לבין מערכת חינוך פרטית ללא שום
אחריות והשתתפות של המדינה.
הטענה של פונטיוס פילאטיס היא על מימון חינוך באמצעות מיסים. הוא טוען, לפי מה שהבנתי, שהמדינה לא צריכה לדאוג כלל לחינוך.

אתה הבנת נכון מאוד

 

[פונטיוס פילאטיס]

אתה מדבר על שיטת הואוצ'רים שמילטון פרידמן הציע

קיימת חלופה ליברטיאנית למערכת הנוכחית
שאינה בהכרח התנערות כללית של המדינה מחינוך אלה שידם אינה משגת. בשיטה זו החינוך מופעל ע"י בתי ספר פרטיים והמדינה משתתפת במימונו. ההורה מקבל מעין קופון ורשאי לבחור לאיזה בית ספר לשלוח את ילדו. התשלום לבית הספר נעשה (גם) באמצעות הקופון, ואת תמורתו מקבל בית הספר מהמדינה.

ייתכן שהמדינה גם תתערב במידה כזו או אחרת בתכני הלימוד, למשל תפעיל מערך בחינות אחיד ומחייב, אבל ההבדל הגדול מהמצב הנוכחי הוא שהיא לא תתעסק ישירות בניהול בתי הספר.

זה מזכיר במידה מסוימת את המודל של התחבורה הציבורית.

ידוע לי שהתנסו פה ושם בהפעלת השיטה, עד כמה היא עובדת אין לי מושג.

אגב, הנתון שהובא כאן (37,000 ש"ח לתלמיד) נראה לי מופרז, זכור לי נתון של 6,000 דולר לתלמיד.

אתה מדבר על שיטת הואוצ'רים שמילטון פרידמן הציע
ידוע ומוכר.
&nbsp
לגבי הנתון - אביא סימוכין.

 

[Ccyclist]

המדינה גם עוסקת ברישוי נהיגה וסלילת כבישים.

האם תחבורה ציבורית צריכה להיות ממומנת ומוסדרת ע"י המדינה?
אולי עדיף לבטל את כל זה, מי שרוצה להפעיל תחבורה ציבורית פשוט יוכל לעשות את זה, באיזה מסלול, תדירות ומחיר שהוא רוצה ושייקבע בשוק החופשי. במקביל מי שלא משתמש בזה לא יצטרך לשלם על זה.

המדינה גם עוסקת ברישוי נהיגה וסלילת כבישים.
כך שגם הרכב הפרטי אינו שיא הליברליזם.
&nbsp
כל עוד לתחבורה הציבורית יש תפקיד כפול של הורדת עומסים מהכביש, ומתן חופש תנועה למי שאינו יכול לנהוג - יש סיבה שהמדינה תתרום את חלקה למערכת, כחלק ממדיניות החינוך, תעסוקה, הרווחה ,הפנסיה, וניהול התנועה שלה.

 

[טשאפק 2]

כל תחבורה היא ציבורית

האם תחבורה ציבורית צריכה להיות ממומנת ומוסדרת ע"י המדינה?
אולי עדיף לבטל את כל זה, מי שרוצה להפעיל תחבורה ציבורית פשוט יוכל לעשות את זה, באיזה מסלול, תדירות ומחיר שהוא רוצה ושייקבע בשוק החופשי. במקביל מי שלא משתמש בזה לא יצטרך לשלם על זה.

כל תחבורה היא ציבורית
אם אתה נוסע בקורקינט שלך במסדרון ביתך אז זו תחבורה פרטית באמת. אבל אם אתה נוסע במכוניתך בכביש, אתה:
* משתמש בתשתית ציבורית יקרה, כגון כבישים, רמזורים, גשרים ומחלפים
* מזהם את האוויר שהציבור נושם
* מחמיר את הפקקים שהציבור סובל מהם
* מעלה את הסיכון לתאונות דרכים
* גוזל שטחי חנייה יקרי ערך
כלומר, לפעילותך יש היבט ציבורי מובהק ומחיר גבוה שהציבור נושא בו, גם אם במקרה אתה נוסע ברכב פרטי שלך, וגם אם מחיר זה קשה לאומדן מדויק.

כך שגם מדינה שאינה עוסקת כלל בסבסוד והסדרה של תחבורה באמצעי תחבורה ציבוריים (אוטובוסים ורכבות) עדיין מממנת ומתכננת את התחבורה בכלל, וזה עניין ציבורי - אם קובעים למשל שבין ירושלים לת"א ייסלל כביש רב מסלולי ואילו בין קריית שמונה לטבריה יהיה כביש בן מסלול אחד בכל כיוון, זו החלטה שאינה שונה מהותית מההחלטה לתגבר את תדירות האוטובוסים בין ערים מסוימות לעומת אחרות.

עד כאן פילוסופיה.

פרקטית, מעורבות הממשלה בתחבורה ציבורית נובעת משתי סיבות יסודיות:
א. הצורך להפחית את השימוש ברכב הפרטי, שיש לו כמצויין למעלה עלויות רבות
ב. הרצון לענות על הצורך הבסיסי בניידות לתושבים שאינם יכולים להשתמש ברכב פרטי, מסיבות שונות

שתי המטרות האלה לא יושגו מאליהן ע"י כוחות השוק. סביר שכוחות השוק לבדם יכתיבו תחבורה ציבורית מצומצמת מאד, רק בצירים ראשיים, ולא בהכרח ביעילות רבה. כאשר כל גורם מנסה למקסם את רווחיו, התוצאה הסופית, במקרה של תחבורה ציבורית, לא תהיה אופטימלית מבחינת הנוסעים.

 

[הרוכב לאוטובוסים]

זה עובד במדינות עולם שלישי

האם תחבורה ציבורית צריכה להיות ממומנת ומוסדרת ע"י המדינה?
אולי עדיף לבטל את כל זה, מי שרוצה להפעיל תחבורה ציבורית פשוט יוכל לעשות את זה, באיזה מסלול, תדירות ומחיר שהוא רוצה ושייקבע בשוק החופשי. במקביל מי שלא משתמש בזה לא יצטרך לשלם על זה.

זה עובד במדינות עולם שלישי
בהן אין הרבה מכוניות, ולכן התחבורה שמתפתחת היא לא תחבורת בודדים אלא לרוב טרנזיטים (דולמושים במזרח תורכיה, מיקרו-בוס באזורים הנידחים של רומניה, ושכחתי כבר מה היה השם המקובל לכאלה בג'ונגלים של בוליביה...).

כדי לא ללכת רחוק זה המצב עד לא מזמן בין היישובים הבדווים הסובבים את באר שבע לבאר שבע, המדינה לא נתנה שירות והתפתח שירות די מסודר של חאפרים. כלי הרכב המקובל דווקא היה טנדר פיק-אפ.
המחיר היה קבוע וידוע, והיה בערך פי 2 ממה שהם משלמים היום.
המסלול ו"התחנות" היו גם קבועים וידועים, אבל כמובן שלא היו מפרוסמים בשום מקום.
על עוד יעדים חוץ מבאר שבע, לא היה מה לדבר.