הבעיה האיומה ביותר של המאמין הוא
הספק המנקר ללא הפסק במוחו וטורד ללא הפוגה את מנוחתו, לאמור, האם באמת יש אלהים, או שמא אני מבזבז בצורה אידיוטית את חיי? הרי אין הוכחה מוחשית לקיומו מחוץ לספוג שבין שתי אזני. שלוות-מה תימצא לו למעונה, רק אם אימצו הכל את ההזיה הנוירופסיכואלקטרוכימית אשר בספוג שבין שתי אזניו. רק אז יוכל לומר לעצמו בהקלה של שכנוע "הרי לא יתכן שהכל טועים". כל זמן שמצויים עדיין אנשים בקורתיים המזהים את הכשלים בטענותיו ודוחים אותן - אין לו מנוח, עד טרוף. זה ההסבר המפוקח והאכזרי לתופעת הלהט המסיונרי. אך טבעי שאתה ספקן. גם שאר הפאגאנים שמטיפים באתר זה לאמונה בהזיה הנוירופסיכואלקטרוכימית, הם כפי הנראה אכולי ספקות, אך היות וחלה התנגשות חמורה בפנימיות שלהם בין הספקות לבין כניעתם להזיה והשעבוד לה - אין דרך אחרת עבורם להשתיק את הסתירה הפנימית הזאת, כי אם ביציאה נגד כל דבר המזוהה עם המציאות, שהיא כרגיל, אדישה למאוויי לב וטענות לימבו. זה מסביר היטב את הלהט הפנימי לשלול כל ענין מציאותי שהצד השני מוכיח להם, שהרי ממה נפשך - לשיטת כל אדם נורמלי לא יכול להיות לעולם שהכל שקר, אם כן עצם האמירה שהכל אצל הצד השני שקרי, מעידה שיש כאן אי הגיון מחשבתי בלתי טבעי לחלוטין - הנובע מהסתירה הפנימית הנ"ל כפי שציינתי. 28439217