הבדל בין האל של הרמב"ם לבין האל של ל',

אני אחדד עוד קצת

יש כאן 2 מישורים - הכרת מעמדנו מול האל עליה אי אפשר לדבר. זה מישור אחד. על זאת כאמור אי אפשר לדבר. זה האור לאורו אנו רואים. המישור השני הוא מישור שלולי גדרנו אותו בהנחות יסוד - לא היה קיים. ובמישור הזה (שם נמצאים רבים מבני האדם, טיפשים יותר או פחות) מתקיימים מאבקים. במישור הזה יש הגיון ללמוד את מדעי הטבע. מה הקשר בין מדעי הטבע ובין הכרת מעמדנו מול האל ? האם זה מקדם אותנו במשהו ? ממש לא. אבל בזירה מסוימת - אם נלמד את טבע הדברים, נדע שהם לא אל. כאמור זו לא זירה אמיתית, אבל בשביל אחדים עם דמיון היא קיימת. כל אחד יכול ליפול לזירה דמיונית כזו או אחרת. וכן הלאה בזירות יותר מתוחכמות כמו למשל זירה של פילוסופיה יוונית.
החילוק שלי איתך הוא כפי הנראה במטרה שאנו מיחסים לרמב"ם בהביאו את הדברים. אתה טוען שהוא מביאם כדי לעזור לנו להתקרב לאל בהנחה שזה כל מה שנותר לנו לעשות. אני חושב שגם הרמב"ם יודע שלא רק שזה לא מקרב אלא אף מרחיק כיון שזו זירה דמיונית ומוטב לא לחייב אותה. הוא מביאם רק בגלל שקיימים נבוכים. זה הבדל דק אבל תהומי.
 
ואיפה היא ההוכחה המופתית :

"וההוכחה המופתית מלמדת שמה שמשיגים הוא רק שהוא נמצא" ?
 
אתה צודק יש כאן סתירה פנימית שהוא אינו חש בה

הוא חושב שאפשר להוכיח במופתים את מעמדנו מול האל. וכל מופת יקרב אותנו. אולם מי שמבין את מעמדנו, מבין שמופתים הם רק בינינו לבין עצמנו (ומול זולתנו בני האדם) ואל מול האל - הם מתבטלים. את מעמדנו אנו חווים כעובדה חיה ולא כמופת. צריך להבין למה הפילוסופיה יכולה לשמש ולמה - לא.
יישר כוח שאתה לא מרפה מהחקירה ולא מקבל את דבריו אמת רק מפני שהוא יוצר מצג שוא. זוהי אומנותו של עשו.
 
->

זה לגיטימי לקיים מחלוקת מכיוון שהחילוק הוא הבסיס לכל דיאלקטיקה. אלא שכדי שמחלוקת תתקיים עליה להיות באמת מחלוקת, כלומר ששני הצדדים יבינו את עמדת עצמם ואת עמדת בר הפלוגתא ורק לאחר הבנה יחלקו עליה. אתך המצב שונה: אין לי ספק שאתה באמת מתנגד לעמדה מסוימת, אך באותה מידה אין לי ספק שלא לעמדה שלי אתה מתנגד, משום שככל שאני קורא את הודעותייך מתחוור לי שאינך מבין כלל את הדברים שאני כותב. למעשה, מרגע לרגע מתחזקת בי ההרגשה שאין לך את הכלים להבין. לכן אתה משוכנע שעלית על איזו סתירה בדברי הרמב"ם, שהרי גם את דבריו המפורשים אינך מבין. אתה לא יכול לייחס לי דעה שאינה דעתי ואז לחלוק על הדעה שייחסת לי.

- בשום מקום לא כתבתי שלדעתי אפשר להוכיח במופתים את מעמדנו מול האל. אני לא הבעתי כלל את דעותיי. כל שאמרתי זה שהרב סבר שלאחר שאדם שמאמין בתורה מעיין במושכלות והוא נמצא נבוך מפאת הפער שבין התארים המגשימים לבין מה שמתחייב מהעיון השכלי - ניתן להציג לו מופת שיבאר לו את היחס בין התארים המגשימים לבין המצב כהווייתו. ודוק: זו כלל לא עמדתי! הדעה לפיה ככל שמרבים במופתים לשלילה ככה מבינים יותר שלא ניתן להשיג את מהות האל, היא דברי הרב המפורשים.

הרב כתב:

"השואל רשאי לשאול ולומר: אם אין תחבולה להשיג את אמיתת עצמותו, וההוכחה המופתית מלמדת שמה שמשיגים הוא רק שהוא נמצא, ושתארים חיוביים בלתי-אפשריים כפי שהוכח בהוכחה מופתית - אזי באיזה דבר מתבטא ההבדל-במעלה בין המשיגים? שהרי אם כך, מה שהשיגו משה רבנו ושלמה הוא מה שמשיג אחד מן התלמידים, ובזאת אין מקום לתוספת. והנה מפורסם בין אנשי התורה, ויתרה מזאת בין הפילוסופים, שהבדל-המעלה בזה רב. דע, אפוא, שהדבר הוא כך, שההבדל במעלה בין המשיגים הוא גדול מאוד, שכן כל כמה שמוסיפים על תוארי המתואר, הוא מתייחד יותר, והמתאר קרוב יותר להשיג את אמיתתו. וכן כל כמה שאתה מוסיף לשלול לגביו יתעלה, אתה מתקרב להשגה, ואתה קרוב יותר ממי שלא שלל את אשר התבררה לך שלילתו בהוכחה מופתית [מורה נבוכים א, נט, עיין שם].

הרב כותב בהדיא שהמופת לא מקרב אותנו אל האל אלא דווקא מרחיק אותנו ממנו - וזו דייקא ההתקרבות האמתית אליו. כשאדם מביא מופתים לשלילת הפרדיקטים מהאל אז הוא לא אומר כדברים בעלמא "אי אפשר לייחס לאל תארים" אלא הוא מבין מה הסיבה שבגינה לא ניתן לייחסם אליו. כעת, בטרם תענה לי תשובה חפוזה ואווילית, כהרגלך, קרא שנית ושלילית את הדברים שכתבתי, ציטטתי וביארתי לאורך כל השרשור, ורק לאחר שתפשפש בעצמך שאתה לא כותב כדי להתנגד התנגדות לשמה, אלא מתוך הבנה מלאה של דברי, רק אז תכתוב בצורה עניינית היכן הסתירה שמצאת בדברי הרמב"ם.
 
מה קרה עכבר ?

אמרת שלא תגיב. כיבדתי את רצונך על אף שהוא בזוי בעיניי אך ראיתי שבאמת הינך נדכא ואין מחבוש לעצבותך מאתי. אומרים מודה ועוזב ירוחם - אך אתה לא הודית וגם המשיך להתקיים: "ראיתי איש חכם בעיניו -- תקוה לכסיל ממנו". אם כן, לא הותרת לי ברירה אלא להמשיך ולנסות לבער את התנהגותך המתלהלהת (אם כי לא פניתי אליך ישירות). אתה כבר כמה פעמים מנסה לפרוש ממני אך משהו מחזיר אותך וזה אולי שאתה יודע שאני סוגר עליך - עוד כמה הודעות וכבר ילקח ממך הדבר היקר לך ככל הנראה מכל - התדמית שלך (בעיניי אתה כבר מזמן מקלי עולם). אני חייל בצבא ה' ואוכל בע"ה גם למיליונים שכמותך. טוב אבל כבר ראינו שהמילה שלך לא משהו. תחליט אתה מדבר איתי או לא ? כי אני הצעתי לך ממש בשירשור זה שנדבר על הנושא - תחילה נגדיר את ההגדרות המתאימות ואז נחזור לרמב"ם אם יהיה צורך. אני אשדל להראות לך שלא הבנת את הרמב"ם כהלכה וכן שלא יחסתי לך דעות לא לך, אלא מתוך חוסר הבנתך את הרמב"ם הסקתי גם איפה אתה טועה בדעתך אתה. אך תחילה צריך בירור מושגי. אתה התעלמת מבקשתי ואף ביקשת שלא נדבר - ועכשיו אתה שוב פעם מתעלם מבקשתי ומתעלם ממילותיך אתה. תחליט מה שתחליט אבל אל תשחק משחקים.
הודעתי נראית חפוזה ואולי היא כזו, אבל היא גם מבוססת על הכרות יותר מדי ארוכה איתך, ומאוששת ע"י תחושות דומות אולי אפילו זהות של אנשים אחרים (זה כבר לא רק רועי). ה' לא אוהב גאוותנים ולא הונאה ולא גניבת הדעת - בטח לא בענייני הללו. היזהר לך. אה וכתבתי עליך שיר בטוב ליבי עלי: הוזה לך ברח הוזה לך ברח. הלילה הוא אפל כל כך.
 
<<<

ממש נדכא, שברת את לבי. איך אתה מגיע להתנצחויות אישיות כאלו? כתבתי לך שאיננו חייבים להסכים, אתה הפכת את זה ל"ברוגז", אולי משום שאלו המושגים שאתה חושב בהם. שים לב שלא משנה כמה אתה יורד נמוך בדיון, גם כשממשיכים לענות לך בלי לרדת לרמת הדיון שלך, אתה לא מצליח להפסיק. זה לא נראה כמו דיון של מישהו מבית מדרש אלא כמו של מישהו מהמבואות המטונפים. אני לא רואה שום טעם ב"לעמוד במילה שלי" כי לא זו המטרה שלנו כאן. אנו מנסים לברר ממש נדכא, שברת את לבי. איך אתה מגיע להתנצחויות אישיות כאלו? כתבתי לך שאיננו חייבים להסכים, אתה הפכת את זה ל"ברוגז", אולי משום שאלו המושגים שאתה חושב בהם. שים לב שלא משנה כמה אתה יורד נמוך בדיון, גם כשממשיכים לענות לך לעניין ובלי לרדת לרמת הדיון שלך, אתה לא מצליח להפסיק. זה לא נראה כמו דיון של מישהו מבית מדרש אלא כמו של מישהו מהמבואות המטונפים. אל תצהיר שאתה בצבאותיו כי זה חילול ה' שמי שבצבאותיו מנהל דיונים נחותים כאלו. בכלל, מה אתה מדבר בשם ה'?

אני לא רואה שום טעם ב"לעמוד במילה שלי" כי לא זו המטרה שלנו כאן. אנו מנסים לברר דעות מדעות שונות ולא לנצח אחד את השני. כשאני רואה שאתה מסלף את דבריי אני מגיב. בניגוד למה שנראה מאופן הדיון שלך, אני לא משחק אתך משחקי כבוד. אתה נלחם במישהו? אתה לוקח את הדיונים אישי מדי במקום להתייחס לטענות שמעלים בפנייך. עד כה אני נשאר דבוק בנושא הדיון ואתה חוזר שוב ושוב לדון באישיותי ומניעיי. מה לך אם אני גאוותן? למה שזה יפריע לך כל כך? גם כשגאוותן מציג טיעון יש להתייחס לטיעון עצמו ולא לתכונה של הטוען. העיסוק האובססיבי שלך באישיות שלי אמנם מחמיא לי, אבל אני לא ממש בקטע. אגב, אם אתה היית אני - גם אתה היית גאוותן :)

אתה אדם מתלהם וזה לא יכול להוביל לדיון מפרה ומלמד. תנסה לחקות אותי: רגוע ושליו. מה יוצא לך מההתלהמות הזו חביבי? אם לדעתך אני עוסק בהונאה וגנבת דעת אז אין דבר יקר יותר מאשר להצביע על כך ולהוציא את האמת לאור. לשם כך עליך להצביע על ההונאה ולא סתם להצהיר על כך. להטיל בי דופי לא יהפוך את עמדתך לנכונה יותר. בינתיים אני מבסס את כל דברי על מקורות מדויקים או על היסקים שניתן לבחון את תקפותם, שעה שאתה מבסס את עמדותייך על ארגומנטום אד הומינם.

מדוע אתה מתעלם מההפניה אל דברי הרב? ייתכן שתוכל להצביע על טעות בדברי, ובמצב זה שנינו נצא נשכרים כי נעמוד על האמת - אך כל עוד תתמקד באישיות שלי זה לא יגיע לעולם. עזוב את הקשקושים הנלוזים שלך בצד, ואל תחוש פגיע מול גאוותי המוצדקת. דון לגופו של עניין כבר. הסבר את דברי הרב מההודעה הקודמת ותרץ כיצד דבריו המפורשים מסתדרים עם עמדתך. אם תהיה ילד טוב תזכה לעוד תגובות.
 
את דברי הרמב"ם

אמנם קראתי ולקחתי מה שלקחתי, אך אין לי יומרה להיות מומחה ברמב"ם ובטח לא ברמה שאני זוכר איפה קראתי מה שקראתי - הדבר יצריך ממני לימוד של שנים. הרמב"ם עצמו מעיד שהוא נוקט בתחבולות וכו' ומזהיר אותנו כמה וכמה פעמים מכמה וכמה כיוונים שלא להוציא דברים מהקשרם ושלא לגלות בו פנים שאינן תואמות את פני התורה. באיגרת הוא כותב:
"ואִילו המבולבלים אשר מוחותיהם לוכלכו בדעות שאינן נכונות ובדרכים מסלפות, וחושבים את אלה לחוכמות אמיתיות, וטוענים שהם אנשי עיון, שעה שאין להם ידיעה כלל בדבר הנקרא חוכמה באמת - הללו יירתעו מפרקים רבים בספר. ומה מאוד יקשו עליהם, מכיוון שהם לא ישיגו בהם משמעות כלל ומכיוון שמתוכם יתברר שפסולים המטבעות המזויפים שבידם שהם אוצרם ורכושם השמור עמם לעתות מצוקה. " עכל
אז יש אנשים שמתיחסים לספרים ברצינות. לא קוראים רק בשביל להגיד שקראו, אלא מכבדים את הכותב ואת הכתוב, עוברים על כל שורה של ספר חשוב ושונים מאה ומאה ואחת ועוד ועוד. בצורה זו גם ספר פו הדוב עשוי לגלות סודות גדולים. לעומת זאת אחרים קוראים לשם הרזומה. בעעע גועל נפש. ואני אומר לך בפעם השלישית - אני מעדיף שנעשה קודם בירור מושגי או הקדמה מעין זו, ואח"כ נדמה לי שממילא יתבררו לך הקושיות שאתה מקשה על הרמב"ם, אבל אם אתה מעדיף - ניצמד לטקסט ונכנס לפלונטר שלהערכתי לא נצא ממנו עם הכרעה. הרבה פנים מצאו ברמב"ם וכבר שנים ע"ג שנים שהויכוח מתקיים. סה"כ הרמב"ם בא ללמד אותך משהו - הספר שלו אינו המטרה אלא נושא הלימוד. בוא נבחן את מה שלמדנו לגבי האמונה. אומר על ראשון ראשון ואחרון אחרון.
באשר למחבוש לעצבותך - לא התכוונתי שאני הוא הסיבה לעצבותך - אלא שאני איני מסוגל להיות לעזר לנדכא שכמותך. קרא שוב את משפטי ולמרות שאפשר לפרש אותו כפי שאתה פרשת - זהו פירוש סביר רק אם באמת את לוקח את הדברים אישית.
לא טענתי שאני עושה את דבר השם - אלא רק שאני מבקש ללמוד את דרכיו וע"כ אני מחשיב עצמי כחייל לרשותו. וכן לפעמים צריך להתלכלך ולבזות את המבזים. אינני מתבייש בקנאותי. אני יודע שאדם צריך לקשוט עצמו תחילה, אבל אני בכנות חושב שהמעשה שאתה עשית - רחוק ממני והתגובה שלי אמיתית. ר' כמה מעט זמן לקח לי לכתוב אותה ותבין שאלו דברים אותנטיים (לעומת זאת אצלך מתגלים סימני עריכה רצינית - טקסט שחוזר פעמיים למשל - זה מצחיק למדי אני מוכרח לומר).
על שאר הגרה שאתה מעלה כבר עניתי ולא אחזור.
כמעט שכחתי ענין חשוב והוא עדותך על עצמך: "אני לא רואה שום טעם ב"לעמוד במילה שלי" " . עכשיו כבר לא צריך להיות בוחן לב וכליות אלא רק לקבל את עדותך על עצמך (אם אכן עד נאמן אתה על עצמך). אמנם שמת במרכאות אך אינני מבין מה באת לומר בזאת מלבד להותיר לעצמך לכאורה פתח מילוט - אך אין במרכאות אלו שום משמעות. הענין הזה מחליא אותי. אדם שלא עומד במילתו באופן עקרוני - הינו שקרן מגעיל. שכרך מהשמיים לא יאחר לבוא.
 
תוספת

אתה אומר שהפכתי זאת לברוגז אבל כתבת: "כדאי שאתה תישאר עם צדקך וצדקתך והנח לי לשקוע בטעויותיי ושגיאותיי.".
 
.

למה שנדון על אמונה אם זה לא נושא הדיון? להזכירך, הדיון הוא אם הרמב"ם טען שיש להוכיח את שלילת התארים במופת. הפניתי אותך למקור בו הוא אומר זאת ולא התייחסת אליו. אם אין לך יומרה להיות מומחה ברמב"ם אז מהיכן היומרה לתקן אחרים שקוראים אותו באופן שונה משלך? אני לומד את המורה כבר 16 שנים. אני מעיין בו שוב ושוב כל שבוע. עברתי עליו עם כל הפרשנים הקלסיים ועם כל הפירושים המודרניים. כל ספר חדש שיוצא על הגותו של הרב, הן אלו שנכתבים על ידי יראים והן אלו שנכתבים על ידי חוקרים אני ישר קורא. כשרציתי להבין את טענותיו לאשורן למדתי יוונית כדי לקרוא את אריסטו במקור בשביל שאדע במה בדיוק הרב חולק עם הפילוסופים ובמה הוא מקבל את דעתם. אני לא טוען שאני היחיד שהבין את דבריו, ויותר מאשמח אם מישהו יציג בפניי פרשנות מסתברת לקריאתו, אך זה צריך להיעשות בדרכים המקובלות, קרי הפניות, השוואות, דיוקים והיסקים. להקניט על חוסר הבנה לא מקדם אותנו לשום מקום.
 
אם למדת את הרמב"ם כל כך הרבה

(ואני מאמין לך שלמדת אותו לא מעט) אז אתה צריך לדעת, שזה כלל לא פשוט להוכיח דבר מתוך דברי הרמב"ם ושדבריו כתובים בצורה מתוחכמת וכו' כפי שהוא עצמו מעיד. להביא קטע אחד מתוך הרמב"ם ולבקש התיחסות ספציפית אליו הוא דבר שלא יעשה. יש צורך בגישה הרבה יותר רחבה. לאיש לא יכול להיות בטחון על אודות כתיבת איש אחר - אני מפרש את מה שאני ראיתי ברמב"ם ולמדתי מל' (שאפשר לומר שהרמב"ם היה מפעל חייו). לולא הוא לעולם לא הייתי מתוודע למכמניו של הרמב"ם. אתה אולי לא תאהב את התשובה הזו אבל אפנה אותך לפיסקה הראשונה של ההקדמה לטרקטטוס (של ויטגנשטיין עצמו לא של ראסל) ואל תחשוב שאני נשען על הגויים כי ויטגנשטיין היה מזרע אברהם.
 
.

אין בעיה להסתמך על גויים. הרי חכמה בגויים האמן, ושמע האמת ממי שאמרה. יש מחקרים מצוינים של גויים על המיימוני, לא נקרא אותם כי כתבם גוי?
 
כמובן. שמע האמת מפי אומרה

אבל אם אפשר קודם להסתמך על יהודי - מדוע ללכת רחוק. עכפ הדברים נאמרו בהומור וזו תכונה שעליך לפתח (ושתתפתח מאליה אם תוריד את ההגנות).
 
.

אתה ממשיך להיות פסיכואנליטיקן. אתה לא מכיר אותי בכלל, ואתה רחוק כרחוק מזרח ממערב מתיאור מאפייני. זה מגוחך שבכלל אתה מנסה לנתח אותי על סמך התגובות שאתה קורא פה. עזוב את ההבלים, התמקד בדיון.
 
....

פרק נ מהראשון הוא בעצמו ראייה לכך שיש הבדל בין אלו שאומרים בעלמא שלאל אין תארים לבין אלו שמוכיחים זאת במופת:

"דע, המעיין בספרי זה, שהאמונה (אעתקאד)1 אינה העניין הנאמר אלא העניין המצטייר2 בנפש כאשר מקבלים-כאמת3 שהוא כך כפי שהצטייר. אם אתה מאלה המסתפקים בכך שהם מוסרים בדבריהם את הדעות הנכונות או הנחשבות בעיניך לנכונות מבלי שתצייר לך אותן ותאמין בהן, לא כל שכן שתבקש לגביהן ודאות - הרי זה קל מאוד, כפי שאתה מוצא רבים מן הטיפשים היודעים בעל-פה עיקרי-אמונה אשר אין הם מציירים להם משמעות כלל. אבל אם אתה מאלה אשר חשקה נפשם להתעלות לדרגה נעלה זו, דרגת העיון, ולדעת בוודאות שהאל אחד אחדות אמיתית, כך שלא נמצאת לו מורכבות כלל ולא שיעור חלוקה בשום אופן מן האופנים - אזי דע לך כי אין לו יתעלה תואר עצמוּת כלל ולא בשום אופן מן האופנים, וכי כשם שנמנע שיהיה גוף כך נמנע שיהיה בעל תואר עצמוּת".

דברים אלו עולים בקנה אחד עם הדברים שהבאתי לעייל, שם נאמר:

"תארים חיוביים בלתי-אפשריים כפי שהוכח בהוכחה מופתית - אזי באיזה דבר מתבטא ההבדל-במעלה בין המשיגים? שהרי אם כך [כלומר אם לא שייך להכניס מופת בעניין הזה], מה שהשיגו משה רבנו ושלמה הוא מה שמשיג אחד מן התלמידים, ובזאת אין מקום לתוספת. והנה מפורסם בין אנשי התורה, ויתרה מזאת בין הפילוסופים, שהבדל-המעלה בזה רב. דע, אפוא, שהדבר הוא כך, שההבדל במעלה בין המשיגים הוא גדול מאוד, שכן כל כמה שמוסיפים על תוארי המתואר, הוא מתייחד יותר, והמתאר קרוב יותר להשיג את אמיתתו. וכן כל כמה שאתה מוסיף לשלול לגביו יתעלה, אתה מתקרב להשגה, ואתה קרוב יותר ממי שלא שלל את אשר התבררה לך שלילתו בהוכחה מופתית [מורה נבוכים א, נט].

קאפיש?
 
אבל זה לא מוביל לאמונה

אני טוען שמעמדנו מול השם אינו מסתכם בשלילת התארים ואפילו הייתי אומר ששלילת התארים הינה רלוונטית רק כמענה (בעצם גם אתה אמרת זאת). האמת של האל היא מעל הויכוחים התיאולוגיים הילדותיים (לא ביני ובינך אלא אלו שמוצגים במורה נבוכים). גם אתה עצמך אומר שהאמונה באל מונחת מראש כבסיס לספר (אתה אומר זאת בהודעתך לאורי) - אז בכך אתה מודה שהיא אינה מבוססת על שלילת התארים. בקשר לזה שמי שיודע לענות למשיגים הוא מאמין חזק יותר - זה כמו להגיד ש101 קרוב יותר לאינסוף (במובן המתמטי) מאשר 100. הוא פחות נבוך ופחות מבולבל אבל אם לא היתה לו האמונה מראש - לא היה יכול לענות להם, אלא בלשונם השגויה.
פרק עא רלוונטי: "דע שכּל מה שאמרו המוסלמים לגבי עניינים אלה - המעתזלה מביניהם והאשעריה - הכל דעות הבנויות על הנחות-יסוד. הנחות-יסוד אלה לקוחות מספרי היוונים והסורים אשר ביקשו לחלוק על הפילוסופים ולהפריך את טענותיהם." - הוא שאמרת - כל השיח הפילוסופי גם לפי הרמב"ם - מתאפשר רק ע"י הנחות יסוד ! ודוק - זוהי עמדה מיסטית למהדרין !
והוא ממשיך: " עד שנזקקו לקבוע הנחות-יסוד, שבאמצעות הנחות-יסוד אלה שבחרו בהן יבססו את הדברים שהתעמקו בהם ואת הדברים המיוחדים לכל אחת משתי הדתות ונקבעו בה - *באלה אנו אין לנו צורך כלל וכלל.* "
"בסיכומו של דבר אומר לך שהדבר הוא כמו שאמר תמיסטיוס. הוא אמר: "אין המציאות הולכת בעקבות הדעות. אלא הדעות הנכונות הולכות בעקבות המציאות". "
" שהרי כל מעיין פיקח ואיש-אמת, אשר אינו מטעה את עצמו, יודע שלבעיה זו, כלומר, קדמות העולם או חידושו אין להביא הוכחה חותכת, שכן הוא מקום שבו השׂכל נעצר"
וכן הלאה יש שם הרבה דברים רלוונטים בפרק ההוא (אני מניח שאתה מכיר אותו היטב).
 
עכשיו באשר לענין עצמו

אקדים מה שאמרתי כבר כמה פעמים אבל מפאת החשיבות אומר זאת שוב: אין בדברים שאני מביא כאן מדברי הרמב"ם משום יומרה לייצג את עמדת הרמב"ם בהודעה זו. בשלב זה אהיה אפילו עוד יותר זהיר ובמקום לומר אמירה אשאל שאלה: כיצד אתה מפרש את הפסוק בח"א פתיחת פרק נ:
"דע, המעיין בספרי זה, שהאמונה אינה העניין הנאמר אלא העניין המצטייר בנפש כאשר מקבלים-כאמת שהוא כך כפי שהצטייר."
 
אלו בדיוק הטעויות שיחסתי לך.

אומר לך אותם בקצרה:
אתה מבלבל בין היכולת לזקק לבין היכולת "להוכיח את מציאות האל" (מה שזה לא יהיה). עצם זה שאתה מכנה את המיסטיקה בתור שתיקה - מראה שאינך מרגיש בסתירה שדבר. אתה מפר את השתיקה (אם לנסח זאת בקיצור). לצערי אתה גם מנסה לסנתז בין שני דברים ושוב אינך מרגיש בסתירה ובהבדל שבין מיסטיקה ובין פילוסופיה קלסית (ושגיאותיה הקלסיות). בהתאם לקו הקיצור שאני נוקט בו בהודעה זו - חשוב על המשפט "באורך נראה אור". האם אתה מבין את ההבדל בין לשלול דבר ובין לשתוק לגביו ? - לדעתי לא ירדת לעומק הענין וזה גם המכשלה שלך בדיוננו הקודם ממנו ברחת בלי בושה (או שדווקא בגלל הבושה).
באשר לפיסקה האחרונה שלך, המנטרה שאתה חוזר עליה מניחה שאינני עונה עניינית ולא כך היא. אני סה"כ ביקשתי לדעת את עמדתך (כאמור בקשה שחזרתי בי מלבקשה) - אני שם את ההלכה במקום ראשון וכל נשמה יהודית תבין את זה. חשוב שתשים לב להודעה אחת שרשמתי לך כאשר חשבתי שאתה מאמין וכמה שמחתי על כך ואיך התוכן ואפילו הטון היה אחר. אני יהודי דבר ראשון ודבר אחרון. אינך יכול לעשות כלום בנידון.
כרגע עניתי בקיצור נמרץ. אולי בחינת: שׁוֹט לַסּוּס, מֶתֶג לַחֲמוֹר; וְשֵׁבֶט, לְגֵו כְּסִילִים. ואולי בחינת: "אִם-רָעֵב שֹׂנַאֲךָ, הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם; וְאִם-צָמֵא, הַשְׁקֵהוּ מָיִם.
כב כִּי גֶחָלִים--אַתָּה, חֹתֶה עַל-רֹאשׁוֹ; וַיהוָה, יְשַׁלֶּם-לָךְ. "
אני שומר לעצמי את הזכות להרחיב לבאר ולהעמיק.
 
למעלה