הבדל בין האל של הרמב"ם לבין האל של ל',

<<<<>>>><>

- אני מתחיל להתייאש מהדיונים אתך מכיוון שגם הבנת הנקרא שלך לוקה בחסר וגם צורת הדיון שלך נחותה. אני תוהה אם אתה מתלוצץ או אם אתה באמת סתום, כי קשה לי להאמין שאתה עד כדי כך חסר הבחנה. באמת. אני בכל זאת עונה לך לעת עתה, בתקווה שתתחיל לנהל דיון ענייני ולא תהפוך כל דיון למשפט ראווה אישי. איננו כותבים כאן כדי להעמיד את אישיותנו במבחן אלא כדי לבחון את דעותינו ולבדוק מה ניתן להסיק מהן. אכתוב לך כמה הערות ואתה תענה להן לפי הסדר, בצורה עניינית בלי לגלוש לפסיכולוגיזם לא רלוונטי.:

א. העובדה שהעלית את הנושא של הוכחות למציאות האל מעידה שאינך מבין את מה שאתה קורא. היכן ראית שדנתי על הוכחות למציאות האל? אני ציטטתי את הרב בדברו על שלילת התארים. ההוכחות למציאות האל מובאות בפרקים שונים ב"במורה נבוכים" והן קשורות לשלילת התארים רק בעקיפין. דומני שמה שקראת ב"אמונתו של הרמב"ם", בהבחנה שערך ליבוביץ בין הוכחות למציאות האל לבין הבהרת מושגים אישית של המאמין, בלבל אותך מעט.ובכלל, למה אתה לא מתייחס לתוכן הציטוט? דברי הרב סותרים את טענותייך במפורש.

ב. הגדרת התיאולוגיה של הרב כמיסטיקה של שלילה איננה הגדרה שלי אלא של יוליוס גוטמן ושל שלמה פינס, וליבוביץ למעשה קיבל אותה. זאת בהסתמך על דברי הרב עצמו שביאר: "לך דומיה תהלה, שפירושו: לגביך השתיקה היא השבח" וכן: "לכן ראוי יותר לשתוק ולהצטמצם בתפישת השכל, כפי שציוו השלמים ואמרו: אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה (תהלים ד, ה)" [מורה נבוכים א, נט]. אלו לא דברי אלא דברי הרב! אם מצאת סתירה אזי שהיא נמצאת בדברי הרב ממילא. מה גם שאין שום סתירה בין המופתים לשלילת התארים לבין הויה נגטיבה - מדובר באותו דבר בדיוק. זו זהות טוטלית. אשמח אם תראה לי איפה מצאת סתירה. ייתכן שאינך מבחין בין הטענה שאומרת שלא ניתן לדבר על אודות האל לבין דיבור על אודות האל? אם אתה סבור שיש כאן סתירה, אל תפריח סיסמאות או תצהיר הצהרות, אלא תראה היכן הסתירה. [בהנחה שאתה יודע מהי המשמעות של סתירה.]

ג. אתה כותב "המנטרה שאתה חוזר עליה מניחה שאינני עונה עניינית ולא כך היא" וישר לאחר מכן אתה מודה שתגובותייך אינן ענייניות. שהרי תשובה עניינית היא תשובה שלא מתייחסת לטוען הטענה אלא לתוכן העניין [מכאן שמה: עניינית]. ואילו אתה כותב: "תשים לב להודעה אחת שרשמתי לך כאשר חשבתי שאתה מאמין וכמה שמחתי על כך ואיך התוכן ואפילו הטון היה אחר". אם הטון והתוכן של תגובותייך משתנה בהתאם לתכונות שאתה מייחס לזה שמשוחח אתך אז אינך דן לגופו של עניין אלא לגופו של אדם. אתה באמת לא מבחין בהבלים שאתה מקליד?

ד. אינני מבין למה אתה מניח שהבעת הרגשות שלך לגבי ההלכה מעניינת אותי. מצדי אתה יכול להיות יהודי ולאהוב את ההלכה, להיות בודהאיסט או להתאסלם. אתה לא כל כך חשוב בעיני וכל השתפכות הנפש הזו סך הכל גורמת לסטייה מנושא הדיון. אם בא לך לדון על אהבותייך ונטיותך לך לפסיכולוג או מצא איזו עקומה שתעריץ אותך ותרצה לשמוע, למה להכניס את זה לדיון שעניינו הגות?

ה. אין לי בעיה להמשיך להידיין עמך אם אתה מוכן לנהל דיונים ענייניים. אני לא פה כדי להעביר ביקורת אישית על באי הפורום ולא כדי שבאי הפורום יבחנו את אישיותי. עצם העובדה שאתה ורועי מנהלים דיון על מי אני ומה טיבי מראה שלדעתכם זה נקרא דיון. רועי מורגל בכך מזמן, משום שהוא באמת מאמין שריכולים ודברי דיבה זו פילוסופיה במיטבה, והוא מאמין בתום שהוא מבקר הגויות ענייני. הוא לא מבין דבר ולא חצי דבר בלוגיקה או בארגומנטציה ולכן הוא מרשה לעצמו לקבוע מתי טיעון עמוק ומתי שטחי. האמת שאי אפשר להאשים אותו, מכיוון שמי שלא יודע איך משהו נראה ממילא לא יוכל להבחין בו כשהוא ייתקל בו, וכך גם כשהוא נתקל בדברי טעם הם חולפים על פניו בלי להותיר עליו רושם.

- באשר לפסוקים ממשלי, אתה נותן לעצמך יותר מדי קרדיט."אין שונאים אדם כל עוד מפחיתים בערכו" [ניטשה].
 
אתחיל מהסוף כי שם טמון עיקרון חשוב

בתגובה למה שציטטתי ממשלי "אם רעב שנאך האכלהו לחם" - אתה מצטט מניטשה. אני ממשלי אתה מניטשה. ואתה סבור שאני מחיל זאת עליך בתור השונא ועלי בתור השנוא. אין זאת אלא כי ה' נעדר מלשונך (ולכן גם אני חושד מלבבך), ואינך מבין מי כאן מושא השנאה. האם משלי חושב שאסור לשנוא את הרשעים? מדוע ה' ישלם לשנוא ? אין זאת אלא כי מדובר בשנאה למאמין באשר הוא מאמין ולא לאדם נעדר אמונה שגרוע מבהמה שלא לדבר על מינים למיניהם. עכשיו אראה לך כיצד תפיסתך החולנית מעוותת את שאר השקפותיך.
אך בטרם אמשיך אבקש ממך לשנות את אופי הדיון - מדיון על הרמב"ם לדיון על הענין הפילוסופי כלשעמנו. כלומר, לא מה שהרמב"ם אמר על כך אלא שננסה אנו להביא ראיות לעמדתנו. יש כמה סיבות שאני מבקש ממך לעשות כן (על אף שאנו באמצע דיון ולכן אין לי זכות לדרוש אלא רק לבקש). קודם כל אינני חש שאני במקום שיכול לטעון טענות על הרמב"ם באשר אין לי את האימון המתאים. אמנם קראתי אך לא שניתי מספיק פעמים. שנית, זה יהיה דיון מתיש ביחוד איתך כשעל כל שורה אתה תביא עשר שורות מתוך הארסנל בו אתה מתחמש לקראת קרבות אינטרנט או לקראת מישרת פרופסור דימיונית לה אתה מייחל או ה' יודע לשם מה. אתה תכתוב יוונית ושאר דברים מיותרים ואין לי כוח לזה. ושלישית - אלו הם הדיונים היותר מהותיים ויותר מעניינים. במקום לדון בספרים או בסופרים - לדון בעניינים עצמם. ואל תבין מזאת שאין לי איך לענות לך לגבי הרמב"ם.
ג) ודאי שאני דן בתכונות של אדם - התכונות שרלוונטיות לנושא. אם אתה דתי שאני דן בתכונה שלך - כי זה רלוונטי לנושא שאנו דנים בו. אד הומינום משמעו לדון בתכונות שאינן רלוונטיות. אתה תוקף בכלי נשק שאינך יודע לתפעל. מעבר לכך, היכן הסתירה לדיבור ענייני - הלא אתה עונה לי כבר כמה סעיפים על הענין.
ד) לא הנחתי כזה דבר - פשוט אני חושב שזה מראה שאינני שונא או אוהב סתם - אלא לפי הענין והוא כמובן עבודת ה'. אם לא הרגשת בזאת ואינך רואה חשיבות בדברים אלו - אינך אלא טועה.
ה) ר' ס' ג. באשר לטענות על רועי אתן לו להשיב בעצמו, אולם הוא לא כל כך דיבר על עומק או שטחיות אלא על בריחה שלך. עובדה למשל שלא ענית על שפינוזה על אף שהתהדרת שתתן לא פחות מ5 ציטוטים משל הפילוסופים המדוברים. לא עמוק ולא שטחי - פשוט אפס. הדבר הזה גורם להאמין שפשוט אין לך את זה. שמחתי שבאת לפורום, אפילו שסגנונך לא נעם לי ולא נעים לי והיה סימן רע לבאות - ואכן אכזבת.
 
אוסיף עוד כמה דברים לגבי בקשתי

מעבר לכך שלדעתי יהיה יותר קל להתמקד בנושא מורכב זה "השתיקה" כפי שאתה מכנה אותה. אח"כ משיוברר הענין, נוכל לשוב ולדון בעמדתו של הרמב"ם ביחס לזאת. מין בירור מושגי או ענייני לפני שצוללים למקורות הרמב"מיסטיים.
באשר לשאלתך: "היכן ראית שאני דן בהוכחות למציאות האל" - הפיסקה הזו היא הבעיתית: "שלילת התארים של הרב היא מעין דיהירזיס מהופך. ככל שאדם מצליח לנמק באופן מושכל את השלילה של כל תואר, הוא מתקדם יותר ויותר אל ידיעת ה' [על דרך השלילה]. לאמור, לא די בכך שאדם יאמר שלאל אין תארים. זאת גם ילד יכול לומר. על האדם להצליח להוכיח במופת את השלילה." ואין לפטור אותך כאן בקלוקלת ניסוחית שכן יש כאן טעות מהותית ובע"ז אשתדל להסביר לך אותה אם תינתן לי ההזדמנות.
באשר להקנטות ובכן, ייתכן כי אני מקניט קצת לא במקום. בכל מה שנוגע לענין עצמו - אני חושב שאין לי מה להתחרט. אבל כל מה שמסביב - אכן אינני בוחן כליות ולא אמרתי זאת אז אומר עכשיו - כל הדברים הללו הם בגדר השערות ויש לקחת אותם בקלילות. לדוגמה - אינני יודע מה יש בלבך כאשר אתה כותב יוונית אבל ההשערה שלי היא שזה כדי להרשים (כי באמת אינני חושב שסביר שיהיה כאן קורא יוונית ואם כן - זה מן הסתם בגלל שהוא מכיר כבר את המושגים שאתה מלהג). אז אני מעלה השערה ואולי בצורה מקניטה אבל אל תהפוך זאת לעיקר דבריי. עכפ כפי שאמרתי אני מצהיר כאן באופן עקרוני שאלו הן השערות ולא קביעות (למעט הדברים על הענין עצמו שמאחוריהם אני עומד).
 
ועוד תוספת

לגבי הרמב"ם - מדבריי על הנושא, יהיה אפשר גם לדלות תשובה אודות הרמב"ם. כלומר אומר את הדברים באופן יותר עקרוני תחת להצמד לציטוטים מדויקים.
 
בע"ז התכונתי בעז"ה

יש לי בעיה במקלדת
פאדיחה שאפשר לעשות ממנה מטעמים.
 
<

ראה, ידידי, שום חוק לא כופה עלינו להסכים זה עם זה. כדאי שאתה תישאר עם צדקך וצדקתך והנח לי לשקוע בטעויותיי ושגיאותיי.


שתהיה שבת שלום
 
אם תשלול אלף תארים

האם בכך תגיע להכרת ה' ? אינך מרגיש שאתה מניח מראש הכרת ה' ? כיצד חלה שבשת זו במוחך ? אולי הניתוח שרועי החושב ניתח אותך הוא מדויק. עכפ כדאי לך לקרואו.
 
אתה באמת חושב שהרמב"ם

ביקש להוכיח את מציאות האל מאריסטו ? הלא אומר הוא אומר לך במפורש שיש מקומות בהם השכל נעצר וכו'. אגב הפיסקה האחרונה במאמר לא כל כך ברורה ואולי יש שם שיבוש לשוני.
אני מקוה מאוד שלא השפיע עליך תסביך חסידי בעת כתיבת המאמר. סבבה לקיים מצוות כלשונן, לנסות להבין מה רוצים מאתנו, אבל לא לחשוב שאנו מכירים את האל ! לא ממנו ולא מקצתו.
 
תגובת פיקסעלע שאינו יכול לענות מסיבות טכניות

הרמב"ם בפירוש מוכיח את מציאות הא-ל בכלי הפילוסופיה האריסטוטלית. כל טענה אחרת היא תיאוריה חסרת בסיס. מי דיבר על מחשבה שאנו מכירים את הא-ל? מה זה "תסביך חסידי"? הרמב"ם להבדיך מל' אכן היה לדעתי חסיד.
 
תסביך חסידי זה לחשוב שאנחנו יכולים

להרגיש מה האל רוצה מאיתנו. מה שנדרש מאיתנו כתוב בהלכה. כל דבר אחר זו הזיה. לאיזה מקום אתה מתכוון כאשר אתה אומר שהרמב"ם מוכיח את מציאות הא-ל בכלי אריסטו ?
 

פיקסעלע

New member
זה לא קשור לחסידות

הרמב"ם בפירוש מדבר על לימוד דרכי ה' מתוך המציאות. מציאות הא-ל זה בתחילת חלק ב' במורה. סליחה שאני מצטרף לבר אוריין, אבל אם אינך מכיר דברים אלמנטריים אלו ברמב"ם חבל על הדיון. בנושאים של רה"י של ההכרה אין טעם לדון.
 
אני דווקא קיויתי שתצטרף

אני אומר לך את האמת, הדיון הזה נורא מבולגן ואני לא בטוח לגבי מה אתה מגיב. אני חושב שצריך לפתוח שירשור חדש. דרכי ה' מתוך המציאות ? דרכי השם ככל שזה נוגע לנו, הן המצוות. אתה אומר שמעבר לכך אנו יכולים להסיק ? על מה אתה מסתמך ? ושנית אינני בטוח שבר אוריין יסכים איתך.
 

פיקסעלע

New member
ברור שזה בגלל הסיבה החמישית

ועל ידידנו emetahatgodteva להפנים זאת ולחדול מעבודת האלילים שלו.
 

פיקסעלע

New member
שם הרמב"ם מדבר על הבעיה של אחדות ה'

לכן הוא מדבר בניסוח של אחדות יודע מדע וידוע. אך על מובן הידיעה הרמב"ם כותב בהלכות תשובה:
"כבר ביארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקדוש ברוך הוא אינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהן ודעתם שניים, אלא הוא יתברך שמו ודעתו אחד; ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בורייו. וכשם שאין כוח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא, שנאמר "כי לא יראני האדם, וחי" (שמות לג,כ)--כך אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא: הוא שהנביא אומר "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי" (ישעיהו נה,ח). וכיון שכן הוא, אין בנו כוח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשיהם."
http://kodesh.snunit.k12.il/i/1505.htm
ועכשיו למורה:
"הנה נתבאר, כי היות הדעה והיודע והידוע אחד במספר, אינו ביחס לבורא בלבד, אלא ביחס לכל דעה. ואף בנו היודע והדעה והידוע דבר אחד, כל זמן שיש לנו דעה בפועל"
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/a19-2.htm#2
וכך היה ראוי שיבין מי שהוא בדעה שיש שם תארים עצמיים יתואר בהם הבורא, והם: שהוא מצוי, וחי, ויכול, ויודע 10, ורוצה, שאין אותם העניינים מתייחסים אליו ואלינו בעניין אחד, ויהיה השוני בין אותם התארים ובין תארינו ביותר גדול, או ביותר שלם, או ביותר תמידי, או ביותר יציב, עד שתהא מציאותו יותר יציבה ממציאותנו, וחייו יותר תמידיים מחיינו, ויכולתו יותר גדולה מיכולתנו, וידיעתו 11 יותר שלמה מידיעתנו, ורצונו יותר נעלה מרצוננו, והגדרה אחת כוללת שני העניינים 12 כפי שמדמים אלה 13.

אין הדבר כן כלל! כי המושג "יותר מ..." אינו נאמר אלא בין דברים שייאמר עליהם אותו העניין פחות או יותר 14, וכיון שהדבר כן נתחייב הדימוי.
ולפי שיטתם, שהם סוברים שיש שם תארים עצמיים, הרי כשם שחיובי שתהא עצמותו יתעלה בלתי דומה לשאר העצמים, כך היה ראוי שיהו תאריו העצמיים, כפי שהם חושבים, בלתי דומים לשאר התארים, ואין הגדרה אחת כוללתם. 15 [פח]
ולא כן עשו, אלא חושבים כי הגדרה אחת כוללתם, ושאין דמיון ביניהם 16.

הנה נתבאר למי שמבין עניין הדימוי, שאין אנו אומרים עליו יתעלה ועל כל שזולתו 'מצוי', כי אם בשיתוף 17 בהחלט; וכן לא הונחו בסתם הידיעה 18 והיכולת והרצון והחיים עליו יתעלה ועל כל בעל ידיעה 18 ויכולת ורצון וחיים כי אם בשיתוף בהחלט, אשר אין שום דמיון עניני ביניהם כלל.
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/a15-2.htm
אבל הצד אשר בו נבדלים תארי השלילה מתארי החיוב 11 הוא, שתארי החיוב, ואף על פי שאינם מייחדים, הרי הם מורים על [צא] חלק מכללות הדבר המבוקשת ידיעתו, אם חלק ממהותו 12 אם מקרה ממקריו 15. ותארי השלילה אינם מודיעים לנו מאומה מן העצמות אשר ידיעתה מבוקשת מה היא, אלא אם כן היה הדבר בדרך ההיקש 14 כפי שהמשלנו.

ואחר הקדמה זו אומר, כי ה' יתהדר ויתרומם כבר הוכח שהוא מחויב המציאות, ושאין בו הרכבה, כמו שנוכיח 15, ואין אנו משיגים אלא אנוכיותו 16 בלבד לא מהותו, ולכן הבל 17 הוא שיהיה לו תואר חיובי, לפי שאין לו אנכיות 16 מחוץ למהותו 18 שאז יורה התואר על אחד מהן, כל שכן שתהא מהותו מורכבת שאז יורה התואר על חלקיה, 19 כל שכן שיהו לו מקרים שאז יורה התואר גם עליהם, ולכן אין תואר חיובי כלל.

אבל תארי השלילה הם אשר ראוי להשתמש בהן להנחית המחשבה למה שראוי להיות בדעה עליו יתעלה 20, לפי שלא יבוא על ידן ריבוי כלל, והם מנחים את המחשבה אל תכלית מה שאפשר לאדם להשיג ממנו יתעלה.

המשל בכך:
כבר הוכח לנו חיוב מציאות דבר מה 21 זולת אלו העצמויות המושגות בחושים, ואשר את ידיעתם 22 מקיף השכל, ולפיכך אמרנו על זה שהוא מצוי, העניין - ביטול העדרו.
ואחר כך השגנו כי המצוי הזה אינו כמו מציאות היסודות, דרך משל, שהם גופים מתים, ולכן אמרנו שהוא חי, העניין שהוא יתעלה אינו מת 23.
ואחר כך השגנו עוד כי המצוי הזה אינו כמציאות השמים שהם גוף חי, לפיכך אמרנו שאינו גוף.
ואחר כך השגנו כי המצוי הזה אינו כמציאות השכל אשר אינו גוף ולא מת 23 אלא שהוא עלול 24, לפיכך אמרנו שהוא יתעלה קדמון, העניין שאין לו עילה שהמציאתו.
ואחר כך השגנו כי המצוי הזה אין מציאותו שהיא עצמותו דיה לו בלבד שיהא מצוי 25, אלא שופעים 26 ממנו מציאויות רבות, ואין זה כשפיעת החום מן האש, ולא כחיוב האור מן השמש 27, אלא שפע 28 שהוא [צב] מושך 29 לה תמיד קיום וסדר בניהול מחוכם כמו שנבאר 30.

והרי אמרנו בו בגלל עניינים אלו שהוא יכול ויודע 31 ורוצה 32, המטרה בתארים הללו שהוא אינו קצר יכולת 33, ולא סכל 34, ולא יעלם ממנו 35, ולא יזניח 36.

ועניין אמרנו שאינו קצר יכולת, שיש במציאותו די להמצאת דברים אחרים זולתה.
ועניין אמרנו לא סכל, שהוא משיג, כלומר: חי, לפי שכל משיג חי 37.
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/a16-2.htm#2
הנה נתבאר לך, שכל תואר שאנו מתארים אותו בה, הוא או תואר פעולה, או שיהיה עניינו שלילת העדרו אם הייתה המטרה בו השגת עצמותו לא פעולתו. וכן אין אנו משתמשים בשלילות אלו, ואין נאמרים עליו יתעלה בסתם אלא על הדרך שכבר ידעת, שאפשר לשלול מן הדבר מה שאין דרכו שימצא לה. כדרך שאנו אומרים על הקיר שאינו רואה
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/a16-2.htm#2
ולפיכך ברור אצל כל אחד מן המעיינים המשכילים 4 את אשר הם אומרים, כי ה' לא יוגדר.
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/a14-2.htm
כאשר יש סתירות ברמב"ם יש להסביר זאת ע"פ הסיבה החמישית או השביעית:
אבל מה שימצא במאמר זה מן השנוים, הם כפי הסיבה החמישית והשביעית 28. דע את זה ודייק בו וזכרהו 29 היטב, כדי שלא תהיה נבוך במקצת פרקיו.
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/a2-2.htm#3
והסיבה החמישית הצורך ללמד ולהבין 13, כגון שהיה שם עניין מסוים עמוק וקשה להבינו, והוזקק להזכירו או להביאו כהקדמה בביאור עניין אשר קל להבינו שראוי להקדימו [יג] בלימוד לפני אותו הראשון, לפי שמתחילים תמיד בקל יותר. ויצטרך המלמד לנהוג בקלישות בהסברת אותו העניין הראשון באיזה אופן שיהיה ובעיון קלוש, ולא יעסוק בדקדוק אמיתתו, אלא יניחהו לפי תפישת השומע, עד שיסביר מה שהוא רוצה שיבינו עתה, ואחר כך ידייק באותו העניין העמוק ויבאר אמונתו במקום הראוי לו 14...
והסיבה השביעית הכרת הדברים בעניינים עמוקים מאוד, שצריך להסתיר מקצת ענייניהם ולגלות מקצתן. ופעמים גורם הדוחק בדבר מסוים להמשיך את הדברים בו לפי הנחת הקדמה מסוימת, ויגרום הדוחק במקום אחר להמשיך הדברים בו לפי הנחת הקדמה הסותרת לראשונה. וצריך שלא ירגיש ההמון כלל את מקום הסתירה שביניהם 18. ויש שמערים המחבר להסתיר את הדבר בכל אופן.
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/a2-2.htm#3
כל זה חוץ ממה שכבר ציטטתי לך במייל. אני טורח מאוד לתת לך ציטוטים (באמצע הרצאה) בתקווה שאם תבין שהרמב"ם מאמין בה' זה יביא גם אותך לאמונה.
אם יש סתירות ברמב"ם זה או בגלל הסיבה החמישית או בגלל השביעית. במקרה שלנו הכול מובן לפי הסיבה החמישית. ברור שאנחנו אומרים שה' יודע הכל והרמב"ם מתחיל את השיח לפי ההבנה ההמונית. אח"כ הוא מסביר את מהות הידיעה. אם אתה טוען להסבר אחר עליך להסביר את זה לפי הסיבה החמישית והשביעית.
 

u r i el

New member
אם

יש סתירות ברמב"ם זה או בגלל הסיבה החמישית או בגלל השביעית או בגלל שהוא נבוך וממציא טכניקות ספרותיות כדי להסתתר מאחוריהן.
מי שהוא מורה רוחני והוא בעל דעה לא ירצה את משנתו כשהיא זרועה מוקשים אלא אם כן זו הדרך היחידה להימלט מהמבוכה כלפי חוץ.
 
למעלה