<<<<>>>><>
- אני מתחיל להתייאש מהדיונים אתך מכיוון שגם הבנת הנקרא שלך לוקה בחסר וגם צורת הדיון שלך נחותה. אני תוהה אם אתה מתלוצץ או אם אתה באמת סתום, כי קשה לי להאמין שאתה עד כדי כך חסר הבחנה. באמת. אני בכל זאת עונה לך לעת עתה, בתקווה שתתחיל לנהל דיון ענייני ולא תהפוך כל דיון למשפט ראווה אישי. איננו כותבים כאן כדי להעמיד את אישיותנו במבחן אלא כדי לבחון את דעותינו ולבדוק מה ניתן להסיק מהן. אכתוב לך כמה הערות ואתה תענה להן לפי הסדר, בצורה עניינית בלי לגלוש לפסיכולוגיזם לא רלוונטי.:
א. העובדה שהעלית את הנושא של הוכחות למציאות האל מעידה שאינך מבין את מה שאתה קורא. היכן ראית שדנתי על הוכחות למציאות האל? אני ציטטתי את הרב בדברו על שלילת התארים. ההוכחות למציאות האל מובאות בפרקים שונים ב"במורה נבוכים" והן קשורות לשלילת התארים רק בעקיפין. דומני שמה שקראת ב"אמונתו של הרמב"ם", בהבחנה שערך ליבוביץ בין הוכחות למציאות האל לבין הבהרת מושגים אישית של המאמין, בלבל אותך מעט.ובכלל, למה אתה לא מתייחס לתוכן הציטוט? דברי הרב סותרים את טענותייך במפורש.
ב. הגדרת התיאולוגיה של הרב כמיסטיקה של שלילה איננה הגדרה שלי אלא של יוליוס גוטמן ושל שלמה פינס, וליבוביץ למעשה קיבל אותה. זאת בהסתמך על דברי הרב עצמו שביאר: "לך דומיה תהלה, שפירושו: לגביך השתיקה היא השבח" וכן: "לכן ראוי יותר לשתוק ולהצטמצם בתפישת השכל, כפי שציוו השלמים ואמרו: אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה (תהלים ד, ה)" [מורה נבוכים א, נט]. אלו לא דברי אלא דברי הרב! אם מצאת סתירה אזי שהיא נמצאת בדברי הרב ממילא. מה גם שאין שום סתירה בין המופתים לשלילת התארים לבין הויה נגטיבה - מדובר באותו דבר בדיוק. זו זהות טוטלית. אשמח אם תראה לי איפה מצאת סתירה. ייתכן שאינך מבחין בין הטענה שאומרת שלא ניתן לדבר על אודות האל לבין דיבור על אודות האל? אם אתה סבור שיש כאן סתירה, אל תפריח סיסמאות או תצהיר הצהרות, אלא תראה היכן הסתירה. [בהנחה שאתה יודע מהי המשמעות של סתירה.]
ג. אתה כותב "המנטרה שאתה חוזר עליה מניחה שאינני עונה עניינית ולא כך היא" וישר לאחר מכן אתה מודה שתגובותייך אינן ענייניות. שהרי תשובה עניינית היא תשובה שלא מתייחסת לטוען הטענה אלא לתוכן העניין [מכאן שמה: עניינית]. ואילו אתה כותב: "תשים לב להודעה אחת שרשמתי לך כאשר חשבתי שאתה מאמין וכמה שמחתי על כך ואיך התוכן ואפילו הטון היה אחר". אם הטון והתוכן של תגובותייך משתנה בהתאם לתכונות שאתה מייחס לזה שמשוחח אתך אז אינך דן לגופו של עניין אלא לגופו של אדם. אתה באמת לא מבחין בהבלים שאתה מקליד?
ד. אינני מבין למה אתה מניח שהבעת הרגשות שלך לגבי ההלכה מעניינת אותי. מצדי אתה יכול להיות יהודי ולאהוב את ההלכה, להיות בודהאיסט או להתאסלם. אתה לא כל כך חשוב בעיני וכל השתפכות הנפש הזו סך הכל גורמת לסטייה מנושא הדיון. אם בא לך לדון על אהבותייך ונטיותך לך לפסיכולוג או מצא איזו עקומה שתעריץ אותך ותרצה לשמוע, למה להכניס את זה לדיון שעניינו הגות?
ה. אין לי בעיה להמשיך להידיין עמך אם אתה מוכן לנהל דיונים ענייניים. אני לא פה כדי להעביר ביקורת אישית על באי הפורום ולא כדי שבאי הפורום יבחנו את אישיותי. עצם העובדה שאתה ורועי מנהלים דיון על מי אני ומה טיבי מראה שלדעתכם זה נקרא דיון. רועי מורגל בכך מזמן, משום שהוא באמת מאמין שריכולים ודברי דיבה זו פילוסופיה במיטבה, והוא מאמין בתום שהוא מבקר הגויות ענייני. הוא לא מבין דבר ולא חצי דבר בלוגיקה או בארגומנטציה ולכן הוא מרשה לעצמו לקבוע מתי טיעון עמוק ומתי שטחי. האמת שאי אפשר להאשים אותו, מכיוון שמי שלא יודע איך משהו נראה ממילא לא יוכל להבחין בו כשהוא ייתקל בו, וכך גם כשהוא נתקל בדברי טעם הם חולפים על פניו בלי להותיר עליו רושם.
- באשר לפסוקים ממשלי, אתה נותן לעצמך יותר מדי קרדיט."אין שונאים אדם כל עוד מפחיתים בערכו" [ניטשה].
- אני מתחיל להתייאש מהדיונים אתך מכיוון שגם הבנת הנקרא שלך לוקה בחסר וגם צורת הדיון שלך נחותה. אני תוהה אם אתה מתלוצץ או אם אתה באמת סתום, כי קשה לי להאמין שאתה עד כדי כך חסר הבחנה. באמת. אני בכל זאת עונה לך לעת עתה, בתקווה שתתחיל לנהל דיון ענייני ולא תהפוך כל דיון למשפט ראווה אישי. איננו כותבים כאן כדי להעמיד את אישיותנו במבחן אלא כדי לבחון את דעותינו ולבדוק מה ניתן להסיק מהן. אכתוב לך כמה הערות ואתה תענה להן לפי הסדר, בצורה עניינית בלי לגלוש לפסיכולוגיזם לא רלוונטי.:
א. העובדה שהעלית את הנושא של הוכחות למציאות האל מעידה שאינך מבין את מה שאתה קורא. היכן ראית שדנתי על הוכחות למציאות האל? אני ציטטתי את הרב בדברו על שלילת התארים. ההוכחות למציאות האל מובאות בפרקים שונים ב"במורה נבוכים" והן קשורות לשלילת התארים רק בעקיפין. דומני שמה שקראת ב"אמונתו של הרמב"ם", בהבחנה שערך ליבוביץ בין הוכחות למציאות האל לבין הבהרת מושגים אישית של המאמין, בלבל אותך מעט.ובכלל, למה אתה לא מתייחס לתוכן הציטוט? דברי הרב סותרים את טענותייך במפורש.
ב. הגדרת התיאולוגיה של הרב כמיסטיקה של שלילה איננה הגדרה שלי אלא של יוליוס גוטמן ושל שלמה פינס, וליבוביץ למעשה קיבל אותה. זאת בהסתמך על דברי הרב עצמו שביאר: "לך דומיה תהלה, שפירושו: לגביך השתיקה היא השבח" וכן: "לכן ראוי יותר לשתוק ולהצטמצם בתפישת השכל, כפי שציוו השלמים ואמרו: אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה (תהלים ד, ה)" [מורה נבוכים א, נט]. אלו לא דברי אלא דברי הרב! אם מצאת סתירה אזי שהיא נמצאת בדברי הרב ממילא. מה גם שאין שום סתירה בין המופתים לשלילת התארים לבין הויה נגטיבה - מדובר באותו דבר בדיוק. זו זהות טוטלית. אשמח אם תראה לי איפה מצאת סתירה. ייתכן שאינך מבחין בין הטענה שאומרת שלא ניתן לדבר על אודות האל לבין דיבור על אודות האל? אם אתה סבור שיש כאן סתירה, אל תפריח סיסמאות או תצהיר הצהרות, אלא תראה היכן הסתירה. [בהנחה שאתה יודע מהי המשמעות של סתירה.]
ג. אתה כותב "המנטרה שאתה חוזר עליה מניחה שאינני עונה עניינית ולא כך היא" וישר לאחר מכן אתה מודה שתגובותייך אינן ענייניות. שהרי תשובה עניינית היא תשובה שלא מתייחסת לטוען הטענה אלא לתוכן העניין [מכאן שמה: עניינית]. ואילו אתה כותב: "תשים לב להודעה אחת שרשמתי לך כאשר חשבתי שאתה מאמין וכמה שמחתי על כך ואיך התוכן ואפילו הטון היה אחר". אם הטון והתוכן של תגובותייך משתנה בהתאם לתכונות שאתה מייחס לזה שמשוחח אתך אז אינך דן לגופו של עניין אלא לגופו של אדם. אתה באמת לא מבחין בהבלים שאתה מקליד?
ד. אינני מבין למה אתה מניח שהבעת הרגשות שלך לגבי ההלכה מעניינת אותי. מצדי אתה יכול להיות יהודי ולאהוב את ההלכה, להיות בודהאיסט או להתאסלם. אתה לא כל כך חשוב בעיני וכל השתפכות הנפש הזו סך הכל גורמת לסטייה מנושא הדיון. אם בא לך לדון על אהבותייך ונטיותך לך לפסיכולוג או מצא איזו עקומה שתעריץ אותך ותרצה לשמוע, למה להכניס את זה לדיון שעניינו הגות?
ה. אין לי בעיה להמשיך להידיין עמך אם אתה מוכן לנהל דיונים ענייניים. אני לא פה כדי להעביר ביקורת אישית על באי הפורום ולא כדי שבאי הפורום יבחנו את אישיותי. עצם העובדה שאתה ורועי מנהלים דיון על מי אני ומה טיבי מראה שלדעתכם זה נקרא דיון. רועי מורגל בכך מזמן, משום שהוא באמת מאמין שריכולים ודברי דיבה זו פילוסופיה במיטבה, והוא מאמין בתום שהוא מבקר הגויות ענייני. הוא לא מבין דבר ולא חצי דבר בלוגיקה או בארגומנטציה ולכן הוא מרשה לעצמו לקבוע מתי טיעון עמוק ומתי שטחי. האמת שאי אפשר להאשים אותו, מכיוון שמי שלא יודע איך משהו נראה ממילא לא יוכל להבחין בו כשהוא ייתקל בו, וכך גם כשהוא נתקל בדברי טעם הם חולפים על פניו בלי להותיר עליו רושם.
- באשר לפסוקים ממשלי, אתה נותן לעצמך יותר מדי קרדיט."אין שונאים אדם כל עוד מפחיתים בערכו" [ניטשה].
