הבת דאגה לכבודה, או הכסף היה חשוב לה?

[Harrington]

היא ציפתה לקבל חצי מרכושם ולחיות ממנו כשהן הבהירו לה שרצונם הפוך.

הם יכלו להנות מטיפולה המסור בידיעה שהיא מחריבה את חייה
אבל הוריה דואגים לה יותר ממה שהיא דואגת לעצמה
משמע
הם האלטרואיסטים.

אבל זה לא הוגן.
אחותה חייה חיים מלאים והיא חיה כמו צל של הוריה.
הידיעה שתקבל את כספם
מנציחה את הנזק.
לכן אפילו אם תקבל כמו הנכדים זה יותר מדי

והבעיטה היא התרופה.
נכון שעכשיו היא כועסת, אבל זה יעבור כשיהיו לה חיים
ואז גם תתוקן הצוואה,
כי זה מה שהורים מעריכים
ילדים שעושים נכדים
ולא ילדים שמבזבזים את חייהם

בלי להיכנס לעומק לדבריך או לדיון ביניהם, נזכיר שהיא בס"ה בת 25. כל הדיבורים על כך שהיא הרסה או הקריבה את חייה, עם כל הכבוד לפועלה החשוב, קצת מוגזמים. בגיל הזה אפשר בכיף לפגוש גברים, להקים משפחה, לצאת ללימודים אקדמאיים וכו'.

 

[פולגאר]

בלי להיכנס לעומק לדבריך או לדיון ביניהם, נזכיר שהיא בס"ה בת 25. כל הדיבורים על כך שהיא הרסה או הקריבה את חייה, עם כל הכבוד לפועלה החשוב, קצת מוגזמים. בגיל הזה אפשר בכיף לפגוש גברים, להקים משפחה, לצאת ללימודים אקדמאיים וכו'.

ואם היא לא הייתה מגלה את תכנון הוריה?
בל נשכח שהיא פתחה מכתב שממוען אליהם ורק בזכות זה שהיא מטפלת להם בכל הדברים, היא פתחה אותו.
אם לא הייתה מגלה, בשקט, יכלה למצוא את עצמה בת 35 או יותר.

 

[Harrington]

ואם היא לא הייתה מגלה את תכנון הוריה?
בל נשכח שהיא פתחה מכתב שממוען אליהם ורק בזכות זה שהיא מטפלת להם בכל הדברים, היא פתחה אותו.
אם לא הייתה מגלה, בשקט, יכלה למצוא את עצמה בת 35 או יותר.

לא נכנס ל"ואם". עובדתית, בזמן הסיפור כפי שהוא מתגלה לנו, החיים שלה לפניה. זה הופך את התיאורים שנשמעים, חלקם בסרטון עצמו וחלקם על-ידי המגיבים כאן על הרס חייה וכו', למעט מוגזמים.

 

[פולגאר]

לא נכנס ל"ואם". עובדתית, בזמן הסיפור כפי שהוא מתגלה לנו, החיים שלה לפניה. זה הופך את התיאורים שנשמעים, חלקם בסרטון עצמו וחלקם על-ידי המגיבים כאן על הרס חייה וכו', למעט מוגזמים.

בדיוק כמו שמישהו שהתכוון לבצע פשע, כמו למשל רצח ולא צלח, תכתוב, עובדתית, החיים של הקורבן לפניו, לא קרה כלום.
החוק לא מסכים עם דבריך והוא יואשם בכוונת רצח וכאן זה בדיוק יושב על אותה משבצת.
עזוב, מנסיוני המועט בפורומים, לא תזוז מעמדתך ועל כן, מבחינתי מיציתי.

 

[Harrington]

בדיוק כמו שמישהו שהתכוון לבצע פשע, כמו למשל רצח ולא צלח, תכתוב, עובדתית, החיים של הקורבן לפניו, לא קרה כלום.
החוק לא מסכים עם דבריך והוא יואשם בכוונת רצח וכאן זה בדיוק יושב על אותה משבצת.
עזוב, מנסיוני המועט בפורומים, לא תזוז מעמדתך ועל כן, מבחינתי מיציתי.

שוב, אפשר בכיף לדבר על תיאוריות מה היא 'אם' ומה היה 'אילו'. מאומה מדיון כזה לא ישנה את מה שאמרתי, מה לעשות. המציאות: כרגע היא בת 25 והיא מודעת לצוואה וכו'. מה מצבה היום? לכך התייחסתי. אם וכאשר תחשוק נפשך להתייחס עניינית לדברי אלו, נחמד. אם תעדיף לשחק משחקים מסביב כדי לעמעם את העובדה שאינך מתייחס עניינית כהוא זה לדברים עליהם אתה מתיימר להגיב? זכותך כמובן. כמו גם התוספת החביבה בסוף. אבל המציאות, כרגיל, לא משתנה בעקבות תרגילים כאלה יקירי .

הרבה בריאות. אכן, מיצינו (וכרגיל, אם תבחר בכ"ז להתייחס עניינית, תרגיש חופשי לעדכן).