היא לא למדה כי הם מנעו ממנה ללמוד, דרשו ממנה לטפל בהם, היא טיפלה בהם מגיל 15.
אתה מניח שהיא לא השיגה עבודה, זה לא נאמר בשום שלב.
היא לא מחפשת חבר כי אין טעם, אף אחד לא ירצה בחורה שלא תוכל להקדיש לו זמן כי כל זמנה הפנוי מוקדש לטיפול בהוריה.
ברור שלא יהיו לה ילדים, כי אף אחד לא ירצה אותה. היא כבר לא תלמד באוניברסיטה, אין לה כסף לזה, היא בקושי תצליח לשרוד עם העבודות אליהן היא יכולה להתקבל, חייה יהיו מאבק הישרדות עד יום מותה.
היא ציפתה בצדק שהוריה יורישו לה מחצית ולאחותה מחצית, מן ההגינות. היא לא ציפתה לקבל את כל כספם אלא את חלקה ההוגן ולא יותר.
אחרי כל מה שהקריבה בשבילם נישלו אותה. אלה הורים חארות, הכי גרועים שיש, גם ניצלו אותה וגם נישלו אותה. ולא רק זה, לאחותה שלא עזרה להם בכלל ולא היה אכפת לה מהם נתנו הכל.
נתנו פרס לבת הרעה ועונש לבת הטובה. טובה תחת רעה ורעה תחת טובה - מידת סדום. להורים האלה מגיע כל הרע שבעולם.
הלקח היחיד שניתן ללמוד מהסיפור הוא שאסור לאדם להקריב עצמו לעולם, אפילו לא עבור הוריו, כי הסיכון גדול מדי. אדם שמקריב את עצמו עלול בכך לדון את עצמו לחיים שהם קרב הישרדות מתמיד, חיים שהם מאבק מתמיד, ללא רגע של שלווה וללא רגע של שמחה. כמובן זה לא אומר שצריך להסיק שאסור לעזור, מותר לעזור ואף צריך, אך הקרבה עצמית היא טעות שלעיתים אינה בת תיקון ויש סיכוי שלעולם לא ינתן פיצוי הולם על ההקרבה.