אנסה להסביר למה את הכי אלימה
ובדיוק בסוג האלימות הכי נבזי בגלל שהוא גם הכי סמוי וגם מוציא את האחר הכי נבזי בזמן שפשוט לוקח ממנו את המילים,
ולתחושתי זה גם מה שהורס לאוטיסטים את החיים.
את מציבה סיפור מסויים, נרטיב מסויים, ומקבעת אותו כמרחב הדיון, שעליו ובתוכו הוא אמור להתנהל מעתה, אבל אנשים שונים שפתית ותקשורתית בדיוק בגלל שהנרטיב הזה, הפרספקטיבה הזאת, לא אומרת אותם בכלל, הרי בדיוק בגלל זה הם עושים עניין שנראה לך מוגזם מדבר שאת והנ"ט בטוחים שהוא הכי שולי ומובן מאליו.
זאת אומרת, את קודם כל קובעת, שמי שנשמתו פורחת רק כי אמרו לו שלום חייב להסיק ולגזור מזה שהאחר או רוצח עמים, אלא שלא כך, אם כבר הרצח מתבצע רק בגלל שכולם בטוחים שהנרטיב שתיארת כאן הוא היחיד והוא הקובע, שלא יתכן מצב שבו נשמתי פורחת כי פנו אלי ואני מת במקום ועדיין לא אראה בפונה רוצח אלא אבין שהוא פשוט בבון, וזהו
את כופה עלי סיפור הכי קיצוני כאילו זה ורק זה אפשרי כי אומרת שאני חייב להתמודד רק איתו ודרכו ואסור לי לספר סיפור אחר אלא אותו,
אז לא, היא רצחה אותי ולמרות זאת היא לא הימלר בחזקת אייכמן, ככה זה, מורכבות