הדרך ילכו בה

[חיים פרידמן1]

אז בא ואפרט מה שהרמב"ם מפרט

בדין בית דין יכול לחלוק על קודמיו.
גזירות תקנות ומנהגות הוא לא יכול אא"כ גדול בחכמה ומניין.
בסייג אפילו אם גדול בחכמה ובמניין לא יכול לחלוק.
לאיזו מחלקה שייכה אכילת חלב הקרב?

 

[סביבון עד]

בדינים שברור שהם דברי קבלה אין לחלוק

דברי התורה נצחיים. אלא מה, יש דינים שתוקפם מדאורייתא אך פרטיהם מרבנן (או לחלופין "דברי סופרים"). ויש מקרים שלא ברור אם הדברים בקבלה או לא. רק על דינים שאינם בדברי קבלה מותר לחלוק בתנאים מסוימים. אבל כל עוד לא חלקו - תוקפם מדאורייתא. זו שיטתו של הרמב"ם כפי שמסביר אותה הרב רבינוביץ בספרו הנ"ל. (קראתי רק פעם אחת ומזכרון אני אומר כך שלקחת בערבון מוגבל). חלב הקרב זה מדאורייתא עד כמה שאני מבין והוא בכלל אימורין שבמקרא. אבל אני ממש לא מומחה. וכן לא יודע אם זה דברי קבלה או דברי סופרים שנדרשו בי"ג מידות.

 

[חיים פרידמן1]

הלכות שגגות י"ג ה

"הורו בית דין לאכול חלב הקבה כולו וידע אחד מן הקהל שטעו ושחלב הקבה אסור ואכלו מפני הוריתם שהיה עולה על דעתו שמצווה לשמוע מבית דין אע"פ שהם טועים ה"ז חייב חטאת קבועה על שגגתו".
הלכות מאכלות אסורות ז' ה':
"שלושה חלבים הם שחייבים עליהם כרת חלב שעל הקרב...".
נו, אז האיסור הוא משום תקנה גזרה ומנהג?

 

[סביבון עד]

אני צריך ללמוד את הנושא

אין לי פנאי היום לצערי.

 

[סביבון עד]

אבל יישר כוח

 

[סביבון עד]

טרם הגעתי להלכות הללו

יש חלב מפורש בתורה. ויש כנראה תוספת אם אני מבין נכון, אבל לא יודע אם זה מבוסס על קבלה או יג מידות.
כך או :
>במה דברים אמורים, בשהיה זה שידע שטעו חכם או תלמיד שהגיע להוראה>
בודאי שאם אתה יודע שזו טעות עליך ללכת נגדה. אבל מהי כאן טעות ? דבר שהוא כנגד משהו שבית דין קודם פירש כנכון. לבית דין ניתנה הסמכות לא רק לפרש את התורה וזה כולל גם את דברי הקבלה שבית דין מעביר הלאה לישראל לדורותם.

 

[חיים פרידמן1]

למה אתה חוזר על זה?

בית דין מחויב לקודמיו אך ורק בתקנות גזירות והנהגות

 

[סביבון עד]

ממש לא רק

יש קודם כל מצוות מהתורה שבאו בקבלה. ומי עד נאמן בדבר קבלה ? בית דין קודם. הלאה, יש גם תקנות גזרות והנהגות כפי שאמרת וסיגים. אבל יש גם דברים שבית דין קודם קבע ב13 מידות ואינם מהסוג של תקנות גזרות והנהגות וסיגים, והם מצוות מהתורה שלא פורשו עד תום וניתנו לנו בני האדם לפרש. ולזאת מוסמך בית דין ותקנתו מחייבת עד שלא יבוא בית דין אחר וישנה אותה. אולם אי אפשר לומר שגם במקרה האחרון אין מחויבות - הלא דבר הוא. יש כאן איזשהי המשכיות. הדעת סובלת את החלטת בית דין הקודם ואין לומר שזו שטות. אלא שבית דין האחרון מצא טעמים טובים יותר. זאת מתוך התחשבות בבית דין האחרון, כלומר על בית הדין האחרון להראות מדוע טיעוניו טובים יותר וכל כיו"ב.

 

[חיים פרידמן1]

בדברים שנלמדים ב13 מידות הוא בפירוש מוסמך

לחלוק.
לגבי דברי קבלה הרי שזקן ממרה שבא מכוח קבלה, למרות שאין לבית הדין קבלה נגדית הוא עדיין זקן ממרה.

 

[סביבון עד]

כן זה מה שכתבתי

לגבי דין זקן ממרא זה בדיוק מה שהתכונתי לכתוב והאמת שזה קצת מוקשה אצלי:
ד,ב אפילו היה הוא אומר מפי הקבלה, ואמר כך קיבלתי מרבותיי, והן אומרים כך נראה בעינינו, שהדין נותן--הואיל וחלק עליהן בדבר, או עשה או הורה לעשות--הרי זה חייב מיתה. ואין צריך לומר, אם היו הם מורים מפי הקבלה.

הלא אם בידו דברי קבלה, ואצלם רק סברה, אז איך זה יכול להיות ?

 

[סביבון עד]

אוקיי נדמה לי שהבנתי את ההבדל

מילות המפתח כאן: "והן אומרים כך נראה בעינינו". בעינינו - משמע מדובר במשהו שלא דנו בו לפניהם (ואצ"ל לומר שלא מדובר בדברי קבלה כי כך מפורש בהמשך). אם כן מותר ואף חייבים שלא להשמע לבית דין איפה שמוכח שהם טועים, כלומר הולכים בניגוד למה שבית דין אחר קבע כקבלה וכיו"ב. כאן אין ספק בטעות. חלב זה כנראה מדאורייתא או תוקפו מדאורייתא. לעומת זאת, במקרים אחרים כפי שפורטו - אין אפשרות לחלוק עליהם.

 

[חיים פרידמן1]

אבל לאותו זקן ממרה יש קבלה

כיצד הם יכולים לחלוק על אותה קבלה?

 

[סביבון עד]

אני יכול לחשוב רק על אפשרות אחת

שהקבלה שלו אינה קבילה, למשל אם הוא טוען ששמע זאת בשיעור מסוים ונוכחו שם גם אחרים והם טוענים שלא היתה שמועה כזו. או שהוא ידוע ככבד שמיעה. וכד'.

 

[חיים פרידמן1]

כל אלה חילוקים מדעתך שההלכה לא מחלקת

קבלה אינה צריכה קביעה בבית דין. היא פשוט עוברת. אין סיבה לעשות אוקימתות בהלכה רק בשביל לשרת את הדעה השגויה התורה היא אנושית בגלל שאתם לא מאמינים בה'.

 

[סביבון עד]

יש בך רוח של זקן ממרא

למזלך בימינו זה לא אפשרי טכנית. לגופו של ענין, הסמכות לקבוע מה ניתנה לבית דין ואך ורק לבית דין. כדי לנסות להבטיח את אחדות המסורה. אדם יחיד אינו עד נאמן במקרה הזה. חכם ככל שיהיה.

 

[חיים פרידמן1]

זה שבית דין לא מאמינים לו זה נכון

אבל הוא מחויב לנהוג כפי שהוא יודע.
שווה בנפשך. בית הדין פוסק לאכול חלב הקרב, מישהו טוען שהם טועים ואוכל על פיהם, כשמתברר שהוא צודק אותו בית דין עצמו מלקה אותו על כך שציית להם.

 

[סביבון עד]

אז לא הקשבת לי

לא מדובר על דברי קבלה שכבר קיבלו תוקף מדאורייתא. קרא שוב בבקשה.
לא רק שהוא לא מחוייב לנהוג אחרת במקרים שפירטתי אלא הוא מחוייב להשמע להם. ובא במקלו ובמעותיו. וכן היה תנא אחר (סליחה שאיני שולט בשמות כרגע וזה סיפור מאוד מפורסם) שמת בנידויו - אבל לא הורה כנגד בית הדין ולכן גם לא נסקל. שהם רבים ואני יחיד.

 

[חיים פרידמן1]

דברי קבלה לא מקבלים תוקף אלא מועברים

בהלכה לא כתוב חילוקים. ידע שטעו אסור לו לשמוע להם. "שתבוא במקלך ובמעותיך" זה לגבי קידוש החודש ששם יש דין מיוחד שנפסק בהלכות קידוש החודש "הם אפילו מוטעין".

 

[סביבון עד]

כבר עניתי לך על קידוש החודש

ולגבי ההלכה, ועוד איך כתוב חילוקים כפי שפירטתי. ויש לי עוד הוכחות.

 

[חיים פרידמן1]

אני רוצה הוכחה על דבר אחד

ש"ידע שטעו" זה רק על פי בית דין קודם.