ההר המעונן- מאמר חדש ב"חומריו העתיקים"

[DHallow]

חומריו העתיקים

אני מזמינה אתכם לעיין בפינה החדשה באתר "חומריו העתיקים". המאמר הראשון "חומריו האפלים ושאר אפוקליפסות" כבר באתר. אשמח לתגובות. ובהזדמנות זו תודה רבה לנועה רייכמן על העריכה הלשונית, ולאודי על העזרה הרבה. תהנו

 

[DHallow]

מצורף קישור ../images/Emo163.gif

 

[DHallow]

אז זהו, שלא ../images/Emo4.gif

 

[האבק]

הנה כמה לינקים שעובדים ../images/Emo13.gif

"חומריו העתיקים" - הדף הראשי: http://www.hdm.co.il/page.php?id=207 המאמר "חומריו האפלים ושאר אפוקליפסות": http://www.hdm.co.il/page.php?id=209 וכמובן - המון המון תודה על כל ההשקעה במאמרים. אני ממליץ לכולם בחום לקרוא אותם ולקבל פרספקטיבה קצת שונה על המקורות של חומריו האפלים. חלי עשתה מחקר מעמיק ומעניין, שיתפרסם בסדרת מאמרים שתתעדכן כל שבועיים.

 

[DHallow]

תודה../images/Emo51.gif

 

[בראנדון סטארק]

מרתק! ../images/Emo13.gif ../images/Emo45.gif

כל הכבוד על היוזמה ועל הביצוע! תמיד הייתי בטוח שלסיפור המלאכים המורדים והנפילים יש קשר למאבק בין הסמכות לאבק על פי פולמן, אבל לא תיארתי לעצמי שהוא עד כדי כך מובהק. מעניין אם פולמן היה מודע לספר חנוך, כי הספר מספר בדיוק את מה שפולמן מספר על המאבק הראשון בין הסמכות לאבק. לגבי המאבק השני, כפי שכתבת במאמר, זוהי כנראה אכן המצאה של פולמן. קבלי ח"ח ואני מחכה כבר למאמרים הבאים בסדרה.

 

[DHallow]

תודה ../images/Emo13.gif

אין לי ספק שפולמן מכיר את חנוך. לאורך סדרת המאמרים אני מנסה לציין מקורות השראה ומנסה לעמוד על מידת הזיקה בינם לבין הטרילוגיה. לעיתים המקור הוא די מעורפל, ויתכן שאפילו מקרי, אך במקרה של חנוך אין לי ספק שפולמן הכיר אותו ושאב ממנו השראה.

 

[הועדה הרוחנית]

באמת מעניין

הפסוק על בני האלוהים הוא בין הפסוקים החביבים עלי. הוא מצליח לקבור בתוכו (או תחתיו) מעשיות שיכולות לפרנס מיתולוגיות רבות (וכך הבנתי אותו - מן משהו שנותן למיתולוגיות על גיבוריהן, אליהן וחצאי-אליהן בדיוק את המקום שהדת המונותאיסטית יכולה לחיות איתו. אלה מלאכים שירדו לארץ, עשו מה שעשו ונשטפו במבול).

 

[DHallow]

האמנם?

נשאלת השאלה האם הדת יכולה לחיות עם מלאכים סוררים בשלווה. מלאכים הם בד"כ המפלט המונותאיסטי בכל פעם שעורכי המקרא נרדמו בשמירה ואפשר לפליטת דיו מיתולוגית להישאר בכתובים, אז רצים אצים הפרשנים המסורתיים לגייס לשורותיהם את המלאכים כדי לטשטש את עקבות המיתוס שעומד מאחורי הסיפור. כך למשל, בעת תכנון האדם נאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית, א', 26), מה שהביא את הפרשנים להוציא צו 8 למלאכים כדי שיוכלו להסביר "הוא התייעץ עם המלאכים". באשר לפסוק, אני מסכימה! הוא באמת אחד המרתקים בתנ"ך, והיה בין אלה שהביאו להחלטה אותי לעסוק במקרא כבר בנעוריי.

 

[הועדה הרוחנית]

עובדה שדתות מונותאיסטיות מסתדרות עם זה

או לפחות יכולות לתקוע את זה לאותה פינה של הבעיה איך שה שהאל מאפשר רוע. לגבי הפסוק הזה ההרגשה הלא-מבוססת שלי היתה שזה לא שעורכי המקרא נרדמו בשמירה אלא שהם שמו מן שסתום לשחרור קיטור. אם אי אפשר להפטר מהגיבורים ובני-האלים לגמרי לתקוע אותם לאיזה פסוק נידח שמתאר תקופה שלפני המבול.

 

[DHallow]

שסתום לשחרור קיטור ../images/Emo6.gif

אפשר לאמץ? הבעיה היא שלא ממש נפטרו מהם אחרי המבול, כי המרגלים בס' יהושע נתקלים בבני הענק המכונים במפורש "נפילים". בקשר לשסתום שמאפשר הסבר לרוע בעולם, יש משהו בדבריך. כך הומצא הרעיון של הסיטרא אחרא, ויש מי שמוצא השראה מהדת הפרסית זראטוסטרא. אף פעם לא חשבתי על סיפור הנפילים מהכיוון הזה.

 

[הועדה הרוחנית]

אני לא חושב שהנפילים מסבירים את הרוע

אלא שהמיתלוגיות זה משהו שהדת לא היתה יכולה למחוק לגמרי אז שילבו את זה בדת בדרך שמצמצמת את זה לשוליים, אולי משאירה כמה נפילים שיהיה מעניין לבני-ישראל כשהם נכנסים לארץ, מילא. באופן דומה לזה שהמחבר של ביאוולף שייך את כל המפלצות והענקים והאלפים של המיתולוגיות הצפוניות לזרעו של קין. זה עדיין משאיר לדת להסביר מלאכים מורדים, אבל אם האל מאפשר לרוע להתקיים הרוע יכול להיות מלאכים-מורדים או מלאכי-חבלה או שרי-אופל או ענקים ומפלצות או אפילו "סתם" עריצים ורוצחים וכל מני כאלה. מלאכים מורדים זה לא הפתרון אלא פשוט חלק מבעיה גדולה יותר של הדת (או צורה מסויימת שהבעיה לובשת).

 

[DHallow]

"גיור" של המיתוס

יש במקרא שתי גישות למיתוס- דחייה ואימוץ. איפה שאפשר, המקרא שולל את המיתוס ומבטל אותו. במקומות אחרים, כשהמיתוס הוא חלק אימננטי בתרבות וגם פופולארי, אז "מגיירים" את המיתוס, כלומר לוקחים את המיתוס, ומעבדים אותו כך שאפשר יהיה לחיות איתו. זה מעניין איך שהתהליכים הללו לא באמת השתנו מאז ועד היום, לא?

 

[Y. Welis]

גם בספר איוב יש בני אלוהים, שאחד מהם 'שטן'

אבל חז"ל אמרו על הספר 'איוב לא היה ולא נברא, אלא משל היה'. כלומר לא משנה מה נאמר בתנ"ך, מה שחשוב הוא מה לוקחים ממנו. את הצדדים המיסטיים יותר שלא הוסברו ע"י ההלכה הרשמית, הסבירה הקבלה (שלדעת אחד מיוצריה, אילו מי שכתב את התנ"ך היה רוצה לומר משהו ברור, הוא היה יכול לכתוב טוב יותר), ופיתחה את רעיון עלייתו לשמים של חנוך (שנעשה למלאך בשם מטטרון) ואת מסדרי המלאכים ותפקידיהם.

 

[DHallow]

שאלה של השקפה

קודם כל, חשוב לי לציין שמאמרי נגועים בחד צדדיות מאחר והם אינם מתחשבים בפרשנות המסורתית, ונשענים על פרשנות מחקרית ועל פרשנות שלי. אני אשמח להרחבת הדיו בפורום על חז"ל והקבלה, אך בנושא זה לא אוכל לתרום דבר אלא רק להתרם (וגם לעצבן...) בעיניין איוב- אם חז"ל היו יכולים לעשות את זה, ספר איוב היה ספר חיצוני במקרה הטוב, וגניזה אבודה במקרה הפחות טוב. הספר הזה מעורר המון בעיות מהסוג שפולמן היה הופך לטרילוגיה: השטן המתגרה באלהים, אלהים שמתפתה לפגוע באדם צדיק בגלל התערבות "ותסיתני לבלעו חינם" (איוב, ב') וכמובן התוצאה. הכי קל זה לומר שהוא משל, כמו שכשיש מידע מקראי יוצא דופן אז ההסבר הוא "דיברה תורה בלשון בני אדם", כשיש מידע אנכרוניסטי אז התירוץ הוא "נכתב בנבואה" וכשיש כפילויות וסתירות אז "מה ששכח שם הוסיף כאן". באיוב השטן הוא לגמרי שטן, יש לו כסא בחדר הישיבות של מעלה, והוא בעל כוח רב!

 

[הועדה הרוחנית]

לגמרי שטן, אבל לא השטן הנוצרי, המורד

אלא שטן מקטרג. ולכן הוא גם יושב למעלה ולא למטה.

 

[DHallow]

גם אין לו זנב וקרניים

השטן לא רק יושב למעלה, אלהים שואל אותו מאיפה הוא בא והשטן משיב "משוט בארץ ומהתהלך בה", כלומר הוא משוטט (ומכאן שמו) ורואה מה קורה בארץ, ומדווח בישיבות הנהלה. למעשה, מבין כל היושבים שם למעלה, הוא היחיד שמכיר את בני האדם ובא איתם במגע קבוע. הוא גם מבין את טבע האדם הרבה יותר טוב משאר החבר'ה. כך הוא יודע לומר לאלהים שמתגאה בכך שאיוב התמודד היטב עם גל האסונות הראשון שהוטל עליו: "עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו" כלומר, הוא היטיב להכיר את האגואיזם האנושי, ובכך מסית את האל לפגוע עוד יותר באיוב הצדיק שעמד כבר שלא מן הדין בגל של אסונות. עובדה שאלהים מתפתה לבחון את המין האנושי בעידוד השטן, וזאת אחרי שהוא מכיר בכך שהשטן הסית אותו לפגוע באיוב לחינם. תראו איזה עוצמה יש למלאך הכביכול זוטר/ סורר/ מגורש- הוא אומר לאלהים מה לעשות, בעורמה. נכון שאלהים מגביל אותו "אך את נפשו שמור", אבל הוא בסך הכל ממלא את משאלתו הכמוסה של השטן- ומה זה יעזור אם איוב ימות? איפה כל הכיף? אגב, אם ישאלו אתכם מי ניצח בהתערבות בין אלהים והשטן, מה תשיבו?

 

[הועדה הרוחנית]

אבל מי אמר שזה שטן סורר/זוטר/מגורש

כלומר, בנצרות השטן הוא מורד שנפל וגורש. אבל השטן של ספר איוב הוא לא השטן הנוצרי. הוא השטן שמקטרג על בני האדם, ולפעמים מפתה אותם כדי לקטרג עליהם אחר-כך. ועד-כמה שידיעתי מגעת זה התפקיד של השטן ביהדות.

 

[DHallow]

השטן הנוצרי, השטן היהודי וההוא מהתנ"ך

ההבחנה שלך בין השטן הנוצרי ליהודי היא נכונה בבסיסה, אך יש להבחין גם בין השטן כפי שהוא נתפס ביהדות, ובין השטן המקראי (או יותר נכון של ספר איוב, כי רק שם שטן הוא מלאך ולא ביטוי כללי לאויב). אני לא ממש בקיאה בדמות השטן ביהדות ובתורת הנסתר, אם כי יש לי נטייה להאמין (בדומה לך, אם הבנתי נכון) שהשטן הוא מנגנון שפותר את בעיית חוסר הצדק בעולם, מתוך היכרות עם זראטוסטרא הדת הפרסית הקדומה, שהאמינה בשתי ישויות אלוהיות (טובה ורעה) שהמאבקים ביניהן משפיעים על מה שקורה בעולם. והשטן של איוב- הוא אחד מפמליה של מעלה, שחולש על התחום האנושי. הוא לא מפתה את בני האדם ולא מסית אותם. יש לו אתגר יותר מעניין- אלהים! הוא מזיק לאיוב ופוגע בו, אבל בעידודו של האל שרוצה להראות לכל בני האלהים שעדים לויכוח שאיוב צדיק ושאיוב ממש אוהב אותו ושאיוב יהיה מוכן לספוג הכל ולא יקלל (=ימרוד) אותו! השטן של איוב הוא ישות חזקה מאוד (שלא לומר חזקה יותר מהסמכות) שיש בכוחה להסית את מי שהוא רק רוצה!

 

[הועדה הרוחנית]

יכול מאוד להיות שמה שאני אומר אלה שטויות במיץ

אבל ממה שהבנתי ביהדות השטן הוא יותר מידת-הדין שיצאה משליטה, הקטגור, ובאופן כללי כוחות הרע, הכוחות המזיקים, מלאכי החבלה, הם דברים שנתונים לשליטתו של אלוהים והוא מתיר להם לפעול בהגבלות מסויימות וצריך לדעת להשמר מהם. לא מלאכים מורדים פורקי-עול אלא כוחות הרסניים שמשמשים את האל לעשות צדק, ולפעמים אוהבים קצת יותר מדי לגרום נזק (ובהקשר של השטן גם מפתים אנשים כדי שיהיה להם תירוץ לגרום להם נזק). הסיפור של איוב בעייתי אפילו להשקפה הזו כי כאן השטן מבקש רשות לפגוע בחף-מפשע ואף משיג את הרשות. לגבי זראטוסטרא - צריך לזכור שהדואליזם הזורואסטרי הוא לא הפתרון המונותאיסטי. אף דת מונותאיסטית לא יכולה להשלים עם כח רע שהוא עצמאי לגמרי ושווה-ערך לאלוהים. בנצרות אמונה כזו נחשבת מינות. יש לדתות נסיונות שונים ומשונים לצידוק-האל או הסברים שהרוע לא קיים אלא הוא רק העדר, שהכל חלק מהתוכנית הגדולה, שבסוף הכל יסתדר, שזה עניין של נקודת-מבט ועוד כל מני דברים כאלה. השטן בדת מונותאיסטית הוא לא חלק מהפיתרון אלא חלק מהבעיה. למעשה הוא הבעיה, אחת הבעיות הגדולות של המונותאיזם. בעיה הרבה יותר גדולה מכל מני נפילים ובני-אלוהים.