המרכבה של אליהו או
למה אלהים פיטר את אליהו? בשנות התשעים היה טרנד של חייזרים- כולם קראו עליהם, דיברו עליהם, עשו סרטים עליהם וראו אותם. אז גם יצא הספר "מרכבות האלים" שמעניין לקרוא בהקשר לשאלתך, אם ברצונך להרחיב את הדעת. אם תסתפק בתשובה קצרצרה- סיפור עלייתו של אליהו לשמים הוא בסופו של תהליך. אליהו מתגלה כבר מההתחלה כעצמאי מידיי, דעתן מידיי וחזק מידיי. זה מתחיל בזה שהוא מבשר על בצורת כמעשה שלו, ומגיע לשיא ראשון כשהוא מחייה את בנה של האלמנה אצלה הוא מתגורר. הוא מחייה את הילד בניגוד לדעתו של האל, ולכך מספר ראיות, אחת מהן היא הצורך שלו לחזור שלוש פעמים על דרישתו להשיב לילד את נפשו. השיא השני של חוצפתו הוא מבחן האמונה בכרמל אותו הוא מבצע על דעתו בלבד, ומסיים בשיא גדול- טבח נביאי הבעל. שוב, מבלי לעצור רגע ולשאול את אלהים מה דעתו בנושא. לבסוף, הוא בורח דרומה (להר סיני, אם בהר המעונן עסקינן) כשאלהים במפורש אומר לו ללכת צפונה, ואז יש ביניהם דו שיח מרתק שמלמד על אופיו העצמאי (מידיי כבר אמרתי?) של אליהו. אלהים מנסה להעביר לו מסר (לא ברוח, לא ברעש ולא באש ה', אלא ב"קול דממה דקה"- מלכים ב, י"ט), אליהו מתעקש לא להבין. אלהים מחליט להיפטר ממנו. אליהו, כמו חנוך הוא מטטרון, לא מת אלא עולה לשמים כ"מוצג מוזיאולוגי"- זכר לעולם שיום יבוא ויחרב. פה זה מתרחב לסיפורים אסכטולוגים על סוף העולם, ובאפוקליפסות לא יאה לעסוק על רגל אחת, אז אעבור לשאלה הבאה: דוד מחליט לקבע את אלהים למקום אחד, לשים אותו במשכן קבע. אלהים לא רוצה ומביע מורת רוח "האתה תבנה לי בית לשבתי?" אז נכון, דוד לא הצליח להקים את בית המקדש, כאשר התירוץ המפורסם של דברי הימים הוא שידיו של דוד מגואלות בדם בהיותו לוחם (ורוצח, אבל לא נכנס לזה), אבל הוא החליט לא להוציא עוד את ארון הברית ממשכנו. בשיחה עם אלהים (דרך הנביא) הוא מביע את כוונתו לרסן את האל המתפרץ על ידי משכן קבע.