ההר המעונן- מאמר חדש ב"חומריו העתיקים"

[DHallow]

כעיקרון, דבריך הם פנינים

אני רק חולקת על דעתך בעיניין השטן כחלק מהבעיה. כמובן שבבסיסו זהו טיעון נכון, אך אם תסתכל על זה טוב טוב, השטן הוא גם חלק מן הפתרון, בהיותו כוח שמאפשר לאל להיות טוב תמיד וצודק תמיד, בבחינת התשובה לשאלה הפרוזאית: "למה דברים רעים קורים לאנשים טובים". נכון, זהלא כל כך מונותאיסטי לאמץ גישה דואליסטית כמו זאראטוסטרא, אבל הדת שלנו נגועה שהרבה ותר מדואליזם אם תשאל אותי... אחד מחוקרי המקרא מסביר את השטן באיוב כפן אחר באישיות של אלהים, והשיחה המתוארת בספר היא שיחה בינו לבין עצמו. בעצם, הפתרון של הפרשן המסורתי הוא סכיזופרניה

 

[הועדה הרוחנית]

זה לא פותר כלום

הבעיה היא כזו: אם האל כל יכול, כל יודע וטוב למה הוא מאפשר לרוע להתקיים. לומר שיש שטן אומר שהוא נותן לשטן להתקיים וזה לא פותר את הבעיה. לומר שהשטן שווה לאלוהים והוא בעיה שלאלוהים אין שליטה בה הולך רחוק מדי מבחינת מה שדת מונותאיסטית מוכנה לקבל (ועושה את האל לא כל-יכול). הדתות אמנם אימצו את הרעיון של שטן (ומזיקים אחרים) אבל הוא לא פתר להם אף בעיה חוץ מאפשרות להפחיד קצת את המאמינים שאם הם לא יתנהגו יפה השטן יקח אותם לגהינום או שהמזיקים האחרים ימררו להם את החיים. כמובן שבתור אמונות עממיות יכולים להכנס כל מני דברים שלא ממש מסתדרים עם התאולוגיה.

 

[DHallow]

ומה מהות האמונה?

תיאולוגיה או מסורת עממית? אם תשאל אותי, המסורת העממית הרבה יותר חזקה מהדת הרשמית הממוסדת. זו הסיבה לכך שספר איוב נכנס לקאנון, וזו הסיבה לכך שהרבה מאוד מנהגים (ואפילו חגים) נכנסו למסורת תוך "גיורם", כי אם אי אפשר להלחם בהם- אמץ אותם! דוגמה: מנהג שבירת הכוס בחתונה נכנס ליהדות בתקופה מאוד מאוחרת. במקור- זהו מנהג פגאני (שבירת כוס או כלי חרס) שמטרתו לגרש שדים ועין הרע. מאחר שהממסד לא הצליח לבטל מנהג זה, עובד המנהג בהתאם להיסטוריה היהודית, ומאז שבירת הכוס מסמלת את חורבן בית המקדש. ועוד דבר אחד- הדת המונותאיסטית של ימינו- דת ממוסדת עם שורשים היסטוריים בעולם כמעט מונותאיסטי לחלוטין, שונה מאוד מהדת בתקופת המקרא. במקרא היה יותר סינקרטיזם (שילוב של עבודת ה' עם עבודת אלים אחרים) מאשר מונותאיזם. בחלק מן המקורות, המקרא אפילו לא נלחם בזה, אלא מבקש להדגיש שהאל שלנו הוא החזק מבין האלים, אבל לא היחיד.

 

[הועדה הרוחנית]

לא זה או זה אלא יחסי הכוחות בין שניהם

והתוצאות שאלה מייצרים. כאשר יש "גיור" של מיתוס המיתוס משתנה לצורה שהדת יכולה לקבל. כשדת מונותאיסטית תקבל שטן זה לא יהיה השטן הדואליסטי אלא ישות שהדת יכולה לחיות איתה, שהיא נחותה מהאל והאל מאפשר לה לפעול, מסיבותיו. ככזה השטן לא יכול להיות ההסבר למה צדיקים סובלים וצריך הסברים נוספים (כמו גן-עדן וגהינום או כל הבטחה אחרת שמתישהו בעתיד הכל יסתדר או סתם תאווה של האל לנסיונות מדעיים). ברגע שזו הפרשנות המקובלת זה גם יחלחל למטה. עובדה שהיום זוגות שנישאים לא שוברים כוס כדי לגרש שדים אלא כזכר לחורבן. הטריק של הממסד עבד, הפרשנות השתנתה והיום לא זוכרים את המקור האלילי.

 

[DHallow]

שכחת את תירוץ התיקון!

מכיר את זה שנשים סובלות מבקשות נחמה כשבן הזוג שלהם ממרר להן את החיים, והרבנית מסבירה להן שהוא התיקון שלהן, ובזכות ייסוריהן בעולם הזה הן מתנקות מחטאי הגלגול הקודם ועתידן מובטח?זה פותר את בעיית "צדיק ורע לו", ופתרון יותר יעיל מגן עדן וגיהנום שאינם מושגים יהודיים במקור! אלו הן מחשבות שאומצו על ידי היהדות מתוך אותו איזון עליו דיברת קודם. הבעייה היא שהמסורת הופכת שברירית כשהיא נשענת על גלגול של אמונה זרה, וסופה של מסורת כזאת לעורר שאלות במקרה הטוב, ולזכות לתשובות במקרה הרע (במיוחד אם נתקלים בשכמותי, רחמנא ליצלן). אני לא בטוחה לגבי הישויות השטניות ומידת הכפיפות שלהן לאל. במיתולוגיה היהודית קיים רעיון "הסיטרא אחרא", בעברית- הצד האחר. המילה "אחר" היא משמעותית, כי היא מלמדת, לדעתי, על תחום חיצוני ואולי אפילו זר, לממלכת השמים (שים לב לשימוש במושג מחומריו האפלים הסיטרא אחרא הוא ממלכת השטן, ויש מתח תמידי בינה ובין ממלכת האל. בדומה לכך חוסר היכולת של המלאכים בשליחות האל לדכא את לילית שעד היום מתעתעת בכם הגברים! מכאן אני מסיקה שזה מאוד לא ברור שהשטן והחבר'ה שלו הם ת"פ של האל. הם ישות עם סמכויות ותחומי פעולה, שלא לומר ישות חזקה ומשמעותית.

 

[הועדה הרוחנית]

גלגולי-נשמות זו שיטה חביבה

וכנ"ל קארמה ושאר ההמצאות שבאות למצוא איזשהו הגיון בשיגעון. נראה לי שאני לא מסכים איתך בזה שאני לא רואה ספיגה של שינויים ורעיונות חדשים כסימן לחולשה של המסורת אלא כסימן לעוצמה, ובפרט כשאותם דברים לא נכנסים כפי-שהם אלא משנים את צורתם כדי להתאים לעקרונות הדת. דת שמסוגלת לקלוט לתוכה ולהתמודד עם קריאת תיגר כמו ספר איוב היא לחלוטין לא שברירית. דת שמסוגלת להפוך את שיר-השירים לספר על האהבה בין עם-ישראל ואלוהים היא לא דת שנמצאת במגננה. במובן מסויים זו בעיה אצל פולמן - הדת אצלו היא הצדדים היבשים, המסתגרים, הרודפים והמדכאים של הדת, אבל זו לא ממש דת שאפשר להאמין בה - אולי להחזיק בה מפחד, בורות או שאפתנות צבועה. לא דת שנותנת לאנשים תקווה, מעודדת מוסר ומחזיקה אנשים ביחד - וגם אלה דברים שדת עושה. אולי זה מחדד את המסר אבל במחיר של מורכבות ואמינות. לגבי קבלה זה תחום שאני לא שולט בו יותר מדי ומהמעט ששמעתי פה ושם (וכבר הזהרתי בפתיל שיש סיכוי טוב שמה שאני אומר אלה שטויות במיץ) יש גם עניין שהמעשים שנעשים על-ידי בני-האדם משפיעים על המצב שם למעלה ובני אדם כן יכולים (או אמורים להיות מסוגלים) להתגבר על הפיתוי - ואז הכדור מושלך לבני האדם. ובאופן כללי במיסטיקה הגבולות בין דתות ואמונות שונות מטושטשים יותר. בכל מקרה אולי נקבל הסבר ממי שמבין יותר בדברים האלה. אני יכול רק לנחש... ולגבי "ממלכת השמיים" יש משהו משעשע עוד יותר אצל לייבניץ שמדבר (והוא לקח את זה מאוגוסטינוס הקדוש) על "להיות אזרחים ברפובליקת השמיים שאלוהים מלכה" וכל פעם שאני קורא אצלו את הביטוי הזה אני מגחך לי בשקט.

 

[DHallow]

כמעיין המתגבר

כך אמורה היתה להיות הדת, ולכן המקום הכל כך משמעותי של התורה שבע"פ. אבל מה לעשות שהתורה שבע"פ נכתבה ומאז קפאה על שמריה? אני מסכימה איתך שהדת היהודית היא דת אמיצה, במיוחד המקרא, כי הוא לא פוחד לשים את הדברים על השולחן-ממיתוסים ועד ביקורת חריפה על אלהים שבאה מפי אנשים: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט? חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע"- (אברהם לה' בבראשית י"ח לקראת סוף הפרק). הנצרות הדוגמתית שכנגדה יוצא פולמן היא דווקא מאוד דומה למאגיסטריום לדעתי. ואם יורשה לי להמשיך לעצבן פה את כולם- גם זרמים מסויימים ברבנות שלנו! אני חושבת שדתות ממוסדות הופכות מסואבות, ושקיימת סכנה של רצון להיות יותר צדיקים מאלהים, בכך שמנסים להילחם בטבע האדם למרות שכך יצר אותו אלהים! זה אבסורד, וזה, כך נראה לי, עיצבן את פולמן! ובהמשך לאזכור של אליהו מהדיון למעלה- כך נהג אליהו וזו הסיבה לכך שאלהים נפטר ממנו. לעיתים אני מדמיינת את אלהים יושב שם למעלה (הוא נראה כמו מורגן פרימן, אם תהית), נד בראשו ואומר "לא לזה התכוונתי!"

 

[הועדה הרוחנית]

הטענה שלי היא לא שאין סיאוב בדתות הממוסדות

אלא שזה לא שחור ולבן, לא כזה פשוט ובודאי שלא כשלא ממש ברור מה זה 'טבע האדם' ומה זה להלחם בו. לי כמובן שאין את הבעיה הזו כי אני נוטה להאמין שבני-האדם המציאו את אלוהים ולא אלוהים יצר את בני-האדם. ואלוהים הוא בדיוק מה שבני-אדם רוצים שהוא יהיה.

 

[DHallow]

אמן../images/Emo197.gif

 

[DHallow]

מכיר את השיר של עמיחי?

"אני מאמין באמונה שלמה שהתפילות קדמו לאלהים. התפילות יצרו את האלהים, האלהים יצר את האדם והאדם יוצר תפילות שיוצרות את האלהים שיוצר את האדם" מתוך: "פתוח סגור פתוח", עמ' 6 - 7. איך זה בתור תיאולוגיה?

 

[הועדה הרוחנית]

חת'כת תיאולוגיה

שיש בה הנחה מובלעת שלפני שאנשים התפללו ויצרו אלים הם לא היו בני-אדם גם אם בתור בני אדם הם ממשיכים להתפלל ולברוא את אלוהים. אני מעדיף לומר שהאדם יצר את אלוהים, התפילות הן פאנפיקשן על היצירה הזאת. מצד שני, אני, מה לעשות, לא יהודה עמיחי.

 

[DHallow]

אז איך הוא יצא מכלל שליטה?

אם אלהים הוא דמות, יציר דימיונו וצרכיו של האדם, איך קרה שהוא הפך לאל מרוחק וכועס, אל זעם ומלחמה, אל הסערה? האלים תלויים בכך שיאמינו בהם, כי למשל כשאנשים הפסיקו להאמין בזאוס וחבריו, הם הפכו מאלים לדמויות מיתולוגיות. אבל האם האדם מודע לכוח הזה שלו להפוך את האל הרחוק והזועם לאל קרוב? האם האדם איבד שליטה על היצירה שלו? האם אפשר להרחיק ולומר שהדת אינה משרתת את האל אלא את עצמה, והיא הפכה את אלהים למה שהוא?

 

[הועדה הרוחנית]

אני מסביר את זה בכך

שאנשים הם לא בריות נחמדות וחביבות שרק רוצות אהבה. ולכן גם האלים שהם ממציאים לא יהיו רק אלים מחבקים ואוהבים. בני אדם שרוצים לשלוט או סתם להרגיש שהם טובים יותר מאחרים האלים שלהם יבחרו בהם. בני אדם שמעריצים כח ואכזריות האלים שלהם יהיו אכזריים ואת יכולה להבין לבד איזה סוג אנשים המציא את זאוס. טוב, זו תמונה פשטנית אבל אני מקווה שהיא מעבירה את הרעיון. וגם בכך שיצירה אנושית היא לא לגמרי עניין מודע. בוודאי המצאה של אל שאחר-כך צריך גם להאמין בקיומו ועונה על כל מיני מאוויים וצרכים של האדם. אם האדם היה מודע הוא לא היה יכול להאמין שהאל אמיתי וכל העניין היה מתפספס. וצריך להוסיף לזה שלפעמים סיפורים שורדים כי הם טובים כסיפורים גם אם בעייתיים מבחינות אחרות. וזה עוד פחות מודע מיצירה של אדם אחד כי זו יצירה קבוצתית של חברה. ודבר אחרון הוא שאני לא רואה "דת" כישות שדואגת לעצמה. יש ארגונים דתיים, קהילות דתיות ואנשים דתיים. יש סיפורים דתיים, חוקים דתיים ועקרי-אמונה דתיים. אבל אפילו בדת ריכוזית כמו הנצרות הקתולית אין לגורם אחד שליטה על כל המרכיבים האלה. בסופו של דבר דת היא עניין של אנשים והיום יש מישהו שחושב כך ומחר הוא מת ובא מישהו שחושב קצת אחרת ובמקום הזה יש מנהיג דתי כזה ובמקום אחר מישהו אחר ובמקום אחד מחלחלות מסורות אפריקאיות ובאחר מסורות גרמאניות או קלטיות. כמו שהפאנדום לא משרת את עצמו אלא את מי שפעיל בתוכו ומדינה (אמורה) לשרת את האזרחים שלה. וממלכה אולי תשרת את רצונו של המלך או של יועציו. אבל תמיד יש שם אנשים. את האל - מבחינתי בכל מקרה הדת לא משרתת כי האל הוא פיקציה. הדת היא אידיאולוגיה ואנשים יכולים לפעול בשמה לפעמים בכנות ולפעמים מתוך מניעים ציניים יותר. את יכולה לחשוב שהדת עושה לאנשים שירות גרוע, אבל היא כנראה כן מצליחה להעניק לאנשים מספיק כדי להמשיך להתקיים אלפי שנה.

 

[DHallow]

אני חושבת שדת היא לא דינמית

ולכן לא חושבת שזה מאוד תלוי שחילופי מנהיגים ובזמנים משתנים. הדת התמסדה באיזה שהוא שלב (כל דת לעצמה) ומאז היא דואגת לקבע את המבנה שלה, בעיקר על ידי חינוך. מראש לא יקום מנהיג שאיננו משתבץ באופן שבלוני כמעט למבנה הממוסד של הדת. הדת אולי לא משרתת את האל, אבל היא כן משרתת את עצמה ובכך דעתי שונה משלך. דת היא מוסד חברתי, אולי אפילו ארגון, שמטרת העל שלו היא לשמר את עצמו. ובהקשר זה- השם "מאגיסטריום"- האם הוא נגזר מהמילה "מאגיה"? כי אם כן גם כאן יש השקפה מובלעת. מאגיה היא כפיית רצון האדם על האלים. אם כך, אנשי הדת והדת הממוסדת כופים את הרצון שלהם, את האמונות שלהם ואת הסדר החברתי שלהם על הסמכות. זה גם מתיישב עם הספר, לא?

 

[הועדה הרוחנית]

טוב אז אנחנו לא מסכימים

אם את חושבת שהנצרות הקתולית של מסע הצלב נגד האלביגנזים, זו של אפיפיורי הרנסאנס וזו שאחרי ועידת ואתיקן השניה לא עברה שינויים. או שהיהדות הרפורמית והקונסרבטיבית הן חלק מדת שהתמסדה וקפאה על שמריה, או לא שמת לב למה שקרה סביב עניין השמיטה ועוד כל מני. ואני לא מדבר על זה שאם הדת היא ממסד שמעוניין לשמר את עצמו הרי שהיא חייבת להיות דינאמית כי העולם שבו היא פועלת משתנה. ושאם היא מוסד חברתי היא מורכבת מאנשים שמה לעשות, הם בני-תמותה, ומה לעשות, הם לא רובוטים שאפשר לתכנת. ואני מאוד מקווה שאת לא רואה חינוך כמשהו שמסוגל לעשות את זה. לגבי ממסד שמשמר את עצמו - ברור שיש לדתות רצון לשמר אם לא להפיץ את עצמן בין אם מדובר בדת לאומית-שבטית כמו היהדות שבה הגבולות בין שרידתה של הדת והשרדותו של העם מטושטשים (והנקודה הזאת גובלת בפוליטיקה אז לא אפרט יותר) או בדת כמו הנצרות שרואה את עצמה נושאת-בשורה לכל האנושות - וכן, הן האידיאולוגיה (הדת) והן הממסד הדתי נוטים לשמרנות, לרצון ליצור המשכיות של מסורת וקידוש הטקסטים הישנים. אבל מכאן ועד אובדן דינמיות יש עוד דרך לעבור. לגבי מאגיסטריום ומגיה - נראה לי שהקשר מקרי למדי. מאגוס או אמגוש למיטב זכרוני הוא מונח שלקוח מהדת הזורואסטרית (ואולי את תדעי על זה יותר) מאגיסטריום בא מלטינית וזו הסמכות שהיתה לפקיד רומי (מאגיסטר) ויכלה גם לשמש סמכות דתית, כהונה. כמו-כן המילה מאגיסטר היתה גם המילה למורה ושמשה לציין מורה, אומן או מלומד בהקשרים ימי-ביניימיים של אוניברסיטאות וגילדות (למעשה התואר קיים עד היום באוניברסיטאות).

 

[DHallow]

לא הסברתי את עצמי טוב

ברור שזרמים חדשים נובעים מדינמיות, אבל הזרם המרכזי לא מכיר בהם מתוך ההתנגדות לדינמיות! כשאתה מדבר על דת אתה מתכוון לכל רבדיה, אני מתכוונת לגרעין הקדום, לאורתודוקסיה. תודה על ההסבר המפורט על פירוש המילה מאגיסטריום. אמגוש זה מכשף, למיטב ידיעתי, ואז הקרבה למאגיה הופכת סבירה. אולי כך היה במקור? זה מתיישב עם כהונה.

 

[הועדה הרוחנית]

וגם האורתודוקסיה היא לא עניין ברור כל-כך

חסידים או מתנגדים? איזו חצר? איזה רב? איזו עדה? רק החרדים או גם דתיים לאומיים? מי מייצג בדיוק את הגרעין הקדום? ובנצרות: קתולים או פרוטסטנטים? ואם אלה קתולים בברזיל שגם משמרים בחלק מהמקומות אמונות אפריקאיות? ואם פרוטסטנטים אילו מהזרמים בדיוק? ואולי את מדברת על הכנסיות המזרחיות שגם בהן יש כל-מני פלגים שונים. מתוך כל הזרמים הדינמיים אמנם מתגבש קאנון מדי פעם בדרכים שונות אבל כדי לקבל מעמד קאנוני או כדי שזרם או פרשנות יהיו מיינסטרים הם צריכים לזכות בהכרה של רוב הקהילה. אבל אין משהו שמתקיים במנותק מאנשים. גם לא הקאנון. אם יש איזה קשר בין האמגוש הפרסי למגיסטר הרומי אני לא יודע.

 

[Y. Welis]

אני לא חושב שהוא השטן המוכר - הוא מקטרג

אבל עדיין נחשב לבן לגיטימי (כנראה), וגם לא עוסק בפיתוי. מקוה שתמשיכי משם לכיוון מילטון ו'גן העדן האבוד'. מצער שאין גירסה שלו בעברית בפרוזה. זה משהו שצריך להכין פעם.

 

[אליה94]

אני שמעתי דוקא שספר איוב הוא לאו דוקא משל...

יש כמה פרושים ומחלוקת מורכבת בנושא זה- אני שמעתי כפי שאתם הזכרתם שזהו משל שנכתב ע"י משה רבינו. שמעתי על עוד גרסה שאומרת היה אחד מיועצי פרעה בזמן שעבוד מצרים - הוא התנגד לרעיון פרעה להרוג את כל הבנים שיוולדו אך לא הביע זאת (בניגוד ליתרו שכן אמר זאת ונאלץ לברוח). מצידי -שכמובן ואיננו נחשב כמעט בעיני מכיוון שאינני מוסמך וגדולים וטובים ממני כתבו על כך עוד לפני אך אני ראשי להביע דעה- יכול להיות שאולי איוב חי באמת וכנראה עבר בדורות (אולי בגלגול-ברמה נמוכה קצת נמוכה מאליהו הנביא) על מנת לשמש לעולם דוגמה בעיתות משבר והדעות על הזמן בו חי הן מספר פעמים שחי (ספק לא חי) בעולם וכמו נלקטו ואוגדו לספר אחד שיכל להקרא באותה מידה-"עלילות איוב בעולם עמ"י ושאר בני האדם-אני דוגמה חיה להתנהגות מושלמת" (חחחחח-סתם) אך מה שחשוב הוא שאיוב היה איש צדיק ובסופו של דבר ה' נתן לו את שכרו... אך שוב-כמובן ודעתי נחשבת מעט בעיני וגם מעט בעיני אחרים מכיוון שאינני מוסמך וגדולים וטובים ממני כתבו על כך עוד לפני אך אני ראשי להביע דעה-אחרת בשביל מה התורה נתנה לעמ"י אם לא לקיימה ולמצוא בה כל אחד לפי דרגתו ומעלתו את טיבה המיוחד כנראה רק לו או לקבוצה מסויימת כל עוד אנו מוסיפים לה ולא ממעטים גם ממה שנאמר לפנינו אלא אם כן יש בה כפירה שאמרוהה אנשים שלא כ"כ רצו להגדילה בעיני העם. מקווה שתבינו. נא לא להגיב בשבת-אם תגיבו בשבת יצא שתחטאו בשבילי ולא כ"כ בא לי. תודה ומקווה שתבינו אותי אליה94

 

[אליה94]

לא ראשי אלא רשאי-תקלה ולא שגיאת כתיב-נא לא...

נא לא להגיב בשבת-אם תגיבו בשבת יצא שתחטאו בשבילי ולא כ"כ בא לי. תודה ומקווה שתבינו אותי אליה94