ועכשיו אני....
אחרי 24 שעות מחוסרות אינטרנט ראיתי שכולם כבר הגיבו ולי לא נשאר...
אז מה עוד אוסיף לכם, להגיד שהיה נפלא להכיר את האנשים מאחרוי הניקים יהיה נדוש מדיי עכשיו, להגיד שכל ההכנות לא היה לשווא...טוב, זה גם ברור, להגיד שהארגון למרות המיני-טענות שנשמעו כאן ברקע היה אחלה (ליאן...אין מילים
) להגיד לכם שאני מחכה למפגש מוצלח נוסף...כאילו דההההההה
לספר לכם שאחרי שיחות טלפון עם עינת סופסוף נפל בחלקי הכבוד לא רק להסיע אותה לקומזיץ, אלא גם לפגוש את אחת הנשים היותר מרתקות שפגשתי, ולהעביר איתה ערב קצת הזוי, קצת מוזר, הרבה מדהים, הרבה מעניין (כולל החיפוש אחר בית הקפה האחרון הפתוח בשעה ארבע בבוקר...), ובהסתכנות בניתוץ "תדמית" המנהלת, ובשיא העדינות רק אגיד לאותם אלה שיצרו את "התדמית"...לכו תחפשו...
לא יודעת מה איתכם, אבל אני נהניתי מהביחד, מהאוכל, מהמרשמלו´ס (אפילו הכחולים...), מהשתייה, מהגיטרה, מהשיחות, מה....הכל, ובסוף אפילו לעשן המדורות התרגלתי, ולא - אני לא מסכנה מחוסרת-חברים, לא מיואשת, והיה לי מה לעשות עם עצמי ביום העצמאות - לכל אותם מקטרגים למיניהם על הקומזיץ, וכן - אני יודעת שזה רק מקנאה שהם לא ידעו על הקומזיץ מספיק בזמן ולא הזמינו אותם
אין לי את הכשרון המבורך של דודו´ש לפואטיקה, אבל כל מה שהוא כתב - כנ"ל
ומי שלא בא - הפסיד, ואולי (!) יצליח לפצות על זה במפגש הבא
לכל מי שהיה כמובן, אני אפילו לא אתיימר לזכור 40 אנשים, אז כדי לא לפגוע באף אחד, אני לא אזכיר אף שם, חוץ מאת עינת, שאני נדרשת במסגרת יחסי התפקידים להתחנף אליה
יום מקסים לכולם, מקווה שכולם המשיכו להנות גם ביום שאחרי (אני יודעת שאני המשכתי...), ושיהי לכולם רק טוב