אלא שהעולם הזה לא זהה לתפישתך את המציאות
וגם הילד, כפי שמסתבר,גם לא ממש שלך אלא יש לו זהות משל עצמו, שמסיבות כאלה ואחרות לא מתיישבת עם התבניות והמוסכמות שאת טועה לזהות כעולם.
וכמי שהעביר לא מעט זמן בריצה במעגל, ומקיר לקיר, והיה ונשאר אדם לא מובן, לדעתי טוב או לפחות מוטב שאנסה לבטא מעט מדעתי ולתחושתי, גם כי מנסיוני, גם אם זהותו, רגישותו, ונרטיבו של האוטיסט שונה ואף חורג מהממוצע והמוסכם בצורה הכי בעייתית זו טעות, אנושית, מוסרית, כלכלית, בין אישית וחברתית, ברמה מזעזעת, מטריפה, לבטלה כחסרת תוקף מזמן משמעותי או ככזו שלא זכאית לזכויות פרט הכי בסיסיות.
אינטראקציה עם העולם לא זהה רק למה שאת והנורמה מזהים כאינטראקציה, ואוטיסטים נוגעים בדברים מופלאים, מלאי אהבה יופי וחכמה בדיוק בגלל שזהותם נוטה להדדיות שאינך מבינה, אז עם כל ההבנה וההזדהות עם דאגתך לעתידו של הצאצא ודווקא משום כך לי אין ספק שהכיוון צריך להיות הרבה יותר סובלני לגיוון.
לחברה שבה מותר ואפשר להיות קצת או הרבה אחר בלי לחטוף כל הזמן על הראש מכולם, המון מההפרעות המזוהות עם אוטיזם אינם תולדה של האוטיזם אלא של יחסה של הסביבה לאוטיסט.אדם רץ במעגלים בחיפוש נואש אחר איזון, וויסות, בסביבה שתגובותיה לקיומו מוציאות אותו כל הזמן מדעתו.
אבל את זה שרלטני המקצוע לא יגידו לך לעולם, ומכל הסיבות ההכי לא נכונות.
ואם נדמה לך שאת מכשירה את הילד לעתיד אגלה לך עוד סוד קטן, העתיד לא זהה להווה, וטוב שכך