הורים נאבקים בילדים שמבקשים לחיות כאוטיסטים

[נתנאל6589881]

אתה לא מביט לה בכלל בעינים

באמת כי למשל אני יכול להביט בעינים למי שאני אוהב לגמרי אין לי בעיה כל כך רק לזרים שאני לא מכיר או לאדם שאני לא קרוב אליו , למה היא תחשוש להביט לך בעינים זה לא נשמע לי בעיה הראי היא בת זוג שלך ולא מעט זמן , אשמח להסבר .

 

[גורג42]

זה לא עניין של חשש או בעיה. זה פשוט לא מדבר אלינו.

כמובן שאנחנו כן מסתכלים זה על זה בפנים לפעמים, אבל לא על זה אנחנו מדברים פה.

פה מדובר בקשר-עין כתקשורת, וזה פשוט שפה זרה עבורנו. אנחנו לא עושים את זה, בדיוק מאותה הסיבה שאנחנו לא מדברים זה עם זה בסינית: כי זה לא מעביר שום מסר.

 

[נתנאל6589881]

אוקי עכשיו הבנתי גם אני ככה

אני לא תמיד מביט שאני מדבר גם עם הורים רק שאני בא לחבק או שאני חודר עך מבט שאני עצבני , אבל אני מכוון שכמח אצלך עם קרובים לי אני לא חושש לעומת זרים שזה נורא מלחיץ אותי במיוחד עם בנות כי אני נורא ביישן , אבל גך עלי זה לא מדבר ולא אומר כלום

 

[arana1]

עם הורי לא יצרתי קשר עין

דווקא עם זרים מוחלטים נוצר כזה לפעמים, ומשמעותי

 

[נתנאל6589881]

לא ממש קשר עין

לעתים רחקות אמא היום אמרה לי מה שלא ידעתי אני לא יצרתי קשר עין איתה או אמרתי אמא בילדות בכלל , וזה לא הפריע לה בכלל , למשל היא טוענת שלא נגמלתי מחתולים עד גיל כמעת ארבע ולא ידעתי או שפה רק בגיל מבוגר , בערך ק או ארבע לא ידעתי חשבתי שהתפתחתי רגיל אבל היא אמרה שלא ידעץי להחזיק מזלג וכפית בכלל אבל ידעתי לוח כפל בגיל ארבע באלפים כפול אלפים ולצייר לבד באופן מרשים

 

[arana1]

בשבילי המסר של קשר עין הוא טוטאלי

בגלל זה בדיוק כשם שאיני מתפשט ברחוב ומקיים יחסי מין עם כל מה שזז כך גם לא מצפה ולא רוצה ולא נעים לי לקיים קשר עין משמעותי אלא עם אהובתי.

לתחושתי, אוטיסטים כנראה מחווטים באופן שונה, קשר עין לב, גוף נפש אצלם, עשוי להיות מהותי יותר, אז לאדם שהעין שלו מחווטת לנפש כמות המידע שעוברת במבט היא אין סופית, משקלה מוחלט, שזה גם יכול להיות הדבר הכי נפלא, ולכן לא מעטים מאתנו כולל נתי ואני גם מציירים מעולה בלי ללמוד בכלל, או יודעים דברים אחרים בלי ללמוד, ומכאן גם הרגישות החושית שלא מאפשרת השתלבות ברחוב, והצורך בהסתגרות בשביל להירגע.
כל זה פשוט כמו 1 2 3 אבל לך תמצא ולו איש מקצוע אחד שמספיק הגון וחכם בשביל להבין את מה שצורח לו ישר בפנים כמובן מאליו,
כי חלק מלהיות נורמטיבי זה להיות אטום לחלוטין לעצם ההיתכנות של זהות שונה מהממוצע , להלן שונות = לקות, או פשיזם במילה אחת.

בשבילי קשר עין זו השפה הכי מקומית, ולכן לא מסוגל ליצור כזה אלא עם מי שמדברת את שפתי בדיוק

 

[arana1]

ואני לא אחיה עם מי שלא מתמסרת לקשר עין איתי

כי כמו שהסברתי מה שנתפש כסלקטיביות עודפת בדיבור ומבט אינו יותר מנטיה להתמסרות למבט ולשפה,
התמסרות שלא יכולה להתרחש אלא בהדדיות מלאה,

בדיוק בגלל זה אני לא מתקשר עם נ"ט בכלל, זה רק עושה לי כאב ראש, ועצבים, וגורם לי לרצות להתאבד על המקום.

ושמח לראות איך החברה, גם בזכות הטכנולוגיה, וגם אחרת, מתפתחת להבנה שלא חייבים לגשר על כל פער, שחלק מהפערים מונחים איפה שהם מונחים מסיבה הכי טובה

 

[arana1]

מצחיק, ברמה של למות מצחוק

כי אוטיסטים רגישים למבט עין בדיוק בגלל שאם אדם אהוב הם מתחברים ומתמסרים ומתמכרים לו לחלוטין,
מאותה סיבה הם גם סלקטיביים במידה וצורה שגורמת לך ולשרלטני המקצוע לזהות אותם כלקויים ולנסות לאלף אותם באכזריות.

לי יש ילדה מדהימה, שנוצרה רק בגלל שפגשתי לראשונה אדם שמבט אינה נגע בשלי משמעותית.

אז שוב, אתה מכליל בדיוק בצורה שהכי לא טובה לאוטיסט.
וחבל,כי אתה מזהה אחריות איפה שאני מזהה הזנחה בדיוק בגלל זה

 

[פרח לי יפה ורוד]

לטעמי קשר עין הוא משהו שכדאי להכיר

לדעת שאחרים מצפים לו כשהם משוחחים כחלק מתקשורת לא מילולית,
כדי לדעת אם אתה פונה/מקשיב.
לדעת שמהסתכלות על הפנים של האדם אפשר להשיג אינפורמציה נוספת על זו שמשיגים בדיבור.
אבל ממש אל תכריח אותו להשתמש בזה.
לאנשים על הספקטרום קשר עין עלול להפריע להקשבה לדברי השני וגם למחשבה והתכנון מה הוא עצמו רוצה לאמר.
ואז תהיה קליפה של תקשורת אבל בלי תוכן אמיתי ובלי שימושיות פרקטית ורגשית.

 

[schlomitsmile]

 

[גורג42]

נכון ומדויק. וזה בכלל טיפ כללי מצוין בנוגע לתקשורת ה"מקובלת"

חשוב להכיר את הכל הדברים האלה, כי ידע זה כוח.

מתי להשתמש בזה וכמה - זה כבר צריך להיות ההחלטה של הילד. האיזון בין הציפיות של האדם שאיתו אנחנו משוחחים לבין הצרכים התקשורתיים שלנו, זה דבר שמגלים על-ידי ניסיון בשטח (וזו עוד סיבה שכל שיטות ה"אילוף" האלה מטומטמות. אין שום דמיון בין הסביבה הטיפולית המלאכותית לבין מה שקורה במציאות).

 

[גורג42]

חיים מלאים זה בהחלט חשוב. האם הגישה שאתה מציע מובילה לשם?

על המטרה הסופית אנחנו מסכימים. על הדרך אנחנו חלוקים.

אגב, אם טיפולים מהסוג הזה (כמו ABA) באמת מובילים את האוטיסטים לחיים מלאים ומאושרים, איך זה שאין אפילו אוטיסט אחד שמדבר בשבחי השיטה? השתיקה הזאת אומרת דרשני.

 

[guyshefer]

לא מתאימים שיטה לילד, אלא שיטה לכל בעיה של הילד

אין לי מושג איפה עדיין יש גישה קיצונית כזאת של טיפול בכל הבעיות וכל המטרות של ילד בגישה התנהגותית.
יש בעיות רגשיות, יש בעיות סנסוריות, יש בעיות התנהגותיות. רוב הבעיות הם קצת מכל דבר. אין תחליף לתשומת לב והתכווננות לכל ילד והרגישויות שלו, והקשיים שלו, והחוזקות שלו. לפי זה בוחרים פיתרון, ואפשר לשלב בכל בעיה כמה גישות.

 

[גורג42]

קודם כל צריך לדעת להבחין בין בעיות אמיתיות לבעיות מדומות

למשל, "היעדר קשר עין" זו לא בעיה. גם להסתובב במעגלים בסלון זה לא בעיה.

יש בחיים מספיק בעיות ואתגרים אמיתיים, ולא צריך להמציא לעצמנו גם בעיות מדומות.

וזה בדיוק הפואנטה של הכתבה בתחילת השרשור הזה: שלאוטיסטים יש את הזכות להיות אוטיסטים, להבשיל כאוטיסטים, ולמצוא את מקומם בעולם כאוטיסטים. ולא, זה לא אומר שצריך לתת לילד בן 5 (אוטיסט או לא) לעשות כל מה שמתחשק לו.

 

[guyshefer]

"מקומם בעולם כאוטיסטים"? איפה, בהוסטל עם קירות מרופדים?

ילד שנותנים לו את "זכותו" שלא ללמוד ליצור קשר עין ולהמשיך להסתובב במעגלים בסלון, לאן בדיוק אתה חושב שהוא "יבשיל כאוטיסט"?
ההורה צריך להכיר במגבלות של הילד, ולדחוף אותו למקסימום שאפשר בהתחשב במגבלות.
יש אוטיסטים שההישג הכי גדול שלהם בחיים יהיה לדעת לאכול עם סכין ומזלג ולדעת לבקש את התכנית שהם רוצים בטלויזיה. יש אוטיסטים בתפקוד גבוה שאולי גם יצליחו לפרנס את עצמם. אבל בשביל להגיע לזה הם צריכים להבין מתי כדאי ליצור קשר עין. ואיפה לא כדאי להסתובב במעגלים. אחרת הם בהחלט יהיו בבעיה.

 

[נתנאל6589881]

וואלה בוא אני יעדכן אותך כי תאולי לא מודע לכך

יש אוטסטים בתפקוד נמוך שמתפקדים לא פחות מתפקוד גבוהה כדי לך לקרוא על זה בווקפדיה יש כאלו שחזקים בתחום אחד אבל בשאר חלשים , דוגמה עלי אני אוטיסט בתפקוד בנוני נמוך אני פי די די תפקוד נמוך ואני לא מתפקד בכלל לא מקלחת כמעת לא להשל לא לצאת החוצה לבד , אבל המנת משכל שלי מעל 160 ובדיקה האחרונה ואבחון שעברתי בתל השומר הוא אמר שאני סוונט ואני עלוי בכמה תחומים , אס כן להחזיק מזלג וסכום נור5 קשה לי אבל לפתור אינפי שסה החומר הכי קשה בשנה א במתמטיקה ידעתי בעל פה או לצייר תחרות ארצית בצאלל רצו לשלוח אותי שהייתי ילד וכו , קורא את פאוסט שזה איד הספרים הכי מכוננים בספרות עולם ומה לא שירה עתיקה ועשרות תחומים עניין היו לי ,אז הנה אני נכון במראה חיצוני נראה לקוי מאוד אני אפילו לא מישר גוף אני עם הגב לא מעט פעמים אבל אני לא לקוי אני פשוט הגוף שלי פועל אחרת אני נלחץ לכן ככה אני גם אחרת ויכול לעתים לנסוע לבני ברק לבד או להזמין לעצמי מסך ולהיות בקשר עם בחורות מאוד אנטללגנטיות ומושכות ולא מעט כאלו במסיבות ולא רק , זהו כי תפקוד זה עניין נוזלי ומשתנה אני מאמין שבהוסטל יעזרו לי לטפל בקשי התפקודים שהם כמו אוטיסט קלאסי באמת

 

[גורג42]

גיא, נתתי לך דוגמא אישית לפירוש האמירה "למצוא מקומו בעולם"

אני דוגמה חיה לכך שכל הדברים שלטענתך הם "הכרחיים", אינם הכרחיים בכלל.

אז מה יש לך להגיד על זה? זה טיפשי לחזור שוב ושוב על אותה הדיעה הקדומה, תוך התעלמות מוחלטת מהמידע החדש שאתה מקבל כאן.

 

[arana1]

אתה מבלבל בין סיבה לתוצאה

ואני כותב את זה כמי שנהג לרוץ מקיר לקיר במשך שעות,
והסיבה לכך ברורה גם לכל מי שיודע פיזיקה ברמה הכי בסיסית,
נסיון להשיג יציבות בסביבה מערערת נורא,
והצורך שלי לרוץ במעגלים התמתן ופסק ככל שהתרחקתי מסביבה כזאת.

אוטיסטים לא מצליחים לעשות את הפעולות הכי פשוטות גם בגלל שהם מחוברים גוף נפש בצורה שלא מבדילה בין הקטן והפשוט לגדול ולמסובך,
זה גם היופי שבם,
אלא שלצערי קשה עד בלתי אפשרי לאוטיסט להשיג מפלט מסביבה שמשבשת אותו נורא.

ולא, אתה טועה, עבדתי שנים רבות כמפתח תוכנה ולא יצרתי קשר עין וגם הסתובבתי במעגלים בעבודה, ושילמו לי הון

 

[arana1]

יש קשר בין הדברים

קשר שאוטיסטים רגישים לו יותר ואתה פחות, אז כפיית קשר עין רצחנית בטירוף לאדם רגיש ולכן בוודאי שאינה מקדמת חויית חיים שלמה וטובה

 

[גורג42]

יש הבדל בין לעבוד קשה כדי להתקדם כאדם, לבין נירמול

גם אני מתנצל מראש על הניסוח הישיר.

תהיה בטוח שאוטיסט או לא - אני לא נותן לעצמי הנחות ולא מחפש לעצמי תירוצים להתבטל. אבל לדברים שהגעתי (גם ההישגים חומריים וגם השקט הנפשי הפנימי), הגעתי בזכות זה שקיבלתי את עצמי כשונה.

לעומת זאת, באותם שנים שבהן ניסו "לתקן" אותי ו"לנרמל" אותי, המצב שלי רק התדרדר והלך. "כלים להבין" זה לא נתן לי. למעשה, אני יכול לומר לך שהתחושה הפנימית שלי ב"טיפולים" האלה היתה דומה לזו של מחנה סיני לחינוך מחדש.

בקיצור: לקדם זה לא מקדם אותך, וזה גם עושה לך טראומה לכל החיים.