החלטתי למצוא עבודה אחרת ולהתפטר

[Old Girl]

כל עניין התארים הוא בכלל מגוחך.

אם תואר אקדמי כל כך חשוב - למה ברוב המקומות שדורשים תארים אקדמיים, לא מבקשים לראות דבר כל כך פשוט - דיפלומה/ אישור זכאות לתואר? אני שומעת על בלי סוף אנשים שרשמו שיש להם תואר כשלא היה להם כזה. מה הבעיה לבקש לראות נייר מסכן? לכו תדעו, אולי הם בכלל לא רוצים אנשים עם תואר אלא אנשים שיש להם מספיק יומרה להציג את עצמם כבעלי תואר... אבל עזבו תארים, יש לי תחושה שרוב השקרים בקורות החיים (אין לי מושג, מעולם לא עבדתי בחברת כוח אדם או משהו) נסובים סביב ניסיון עבודה, מחיקת מקומות עבודה שנעזבו לא יפה, הרחבת ניסיון עבודה משנה לשלוש שנים, "קישוט" והרחבה מלאכותית של תחומי מומחיות ואחריות בתפקידים הקודמים וכד'. לא משהו עד כדי כך קריטי, מנקה שטוען שהוא רופא שיניים באמת עשוי להתגלות למחרת.

 

[ufffnick]

../images/Emo45.gif

 

[לא משתמש מסניף]

שניה, שניה...

נאמר שהעלמתי מקורות החיים שלי מקום עבודה שהעזיבה שלי אותו לוותה בטונים צורמים, לא מגיע למעסיק העתידי שלי לדעת מזה? גם אם אני בטוח בצדקתי, גם אני צודק בפועל ב-100% האם זה לא מן ההגינות והחובה שלי לומר: "כן, במקום ההוא אני והבוס לא ראינו עין בעין"? כן, ייתכן שאם הבוס העתידי שלי ישמע שהסיבה לעזיבת המקום הקודם הייתה חיכוכים עם הבוס סביב חוסר מוכנות שלי לקחת עבודה הביתה הוא לא יקח אותי. ושאני אבין, הוא לא ישים לב בעצמו שאני מסרב בתוקף לקחת עבודה הביתה כאשר הוא יבקש את זה ממני ואני לא אסכים?! (לא חשובה כרגע דעתי שבית זה בית ועבודה זה עבודה ויש להפריד בינהם בגדר חצוצה היטב). אם הרחבתי בקורות החיים שלי שנת ניסיון אחת לשלוש כלום לא ישימו לב לזה?! שנתיים של ניסיון בעבודה מסוימת הולכות ברגל? לא צוברים בהן ידע? ועכשיו אולד, כמנהלת ומעסיקה בעצמך, עם יד על הלב: מגיש לך מישהו קורות חיים, את כמובן מתחילה הליך בירור ומגלה, למזלך לפני שחתמת איתו על חוזה, חורים ו-"יופיים" בקו"ח האמורים. את עדיין תרצי להעסיק מישהו שעוד לפני שעבר אצלך ראיון פנים-מול-פנים כבר גילית עליו שהוא שקרן מועד (ולכי תדעי מה זה עוד אומר עליו)? אני, שעדיין אינני מנהל (ולא יודע אם יצא לי אי-פעם להיות) יודע שלא. אני סולד משקרנים. גם "שקרים לבנים" הם שקרים בעיניי ולראיה עד היום, 28 שנות חיים, אני לא מסוגל לשקר, אפילו לא "לספר חצי אמת" בלי להסמיק, להזיע, להתרגש ובאופן כללי להסגיר את עצמי מיד ובמקום.

 

[magenta73]

יש שקר ויש שקר

בזמנו, כשעשיתי ראיונות עבודה, קיבלתי י-ם קורות חיים. כמובן שמתוכם אתה מצמצם ומצמצם ואז עדיין נותרים לך כמה. לא תמיד אתה יכול לדעת מה אמת ומה שקר. להגיד לך שלא היו אצלי כמה אנשים בראיון עבודה שהביאו בדיוק את אותן עבודות? ש"הם עשו את זה"? או שמשהו לקח פונט מוכר וידוע (לי) כתב כותרת ואמר "זה לוגו שעשיתי"... אבל יש שקרים שבאים מתוך חוסר ביטחון/ניסיון או מה שלא יהיה, ואותם אני יכולה להבין. לאו דווקא לקבל (בטח לא לעבודה, אם אין להם את הניסיון המתאים, לדעתי), אבל להבין. כשיש שוק אם הבדלים מאוד גדולים בין היצע לביקוש, זה מה שקורה. מנסים ליפות. לעומת זאת, כבר נתקלתי באדם ששיקר במצח נחושה. אמר שהוא יודע תוכנות, שהוא עבד בח"ול וכו', הראה תיק עבודות למופת. לכשהתקבל לעבודה התגלה כי הוא לא יודע כלום. ממש כלום. אז מה עושים? אומרים ביי ביי. לפעמים לא ממש ניתן לדעת דברים עד שלא רואים אדם בפעולה. ואפילו אם קיבלת משהו לעבודה, והוא לא נותן את הסחורה, זה לא סוף העולם. אומרים שלום ולוקחים אחר. זה מעצבן, אין ספק, אבל זה מה יש. עד שאתה לא מנסה, אתה לא תדע. זה בערך כמו כרטיס באתר היכרויות, לא? מיפים ומיפים... את המציאות אתה קולט רק פנים מול פנים...

 

[לא משתמש מסניף]

אמרתי...

לא יצא לי בימי חלדי להיות בתפקיד הבורר, רק בתפקיד הנברר (ואם להיות קצת פחות רציניים, בתפקיד הבררה), ייתכן שכשצריך להחליט החלטות, והרי אם מקבלים קורות חיים הרי שיש צורך לאייש משרה ורצוי שבהקדם, הפרספקטיבה משתנה. אולי בעוד כמה שנים גם אני אשיר זמירות שונות (אנחנו כולנו יודעים, אני מניח, מי לא משנה דעתו אף פעם). הכל ייתכן. אני יודע שהיום בתור מגיש קורות חיים, שלא מייפה דבר, לא מרחיב, לא מעגל, לא בטיח אכן המצב לא מזהיר. ממש כמו שבאתרי הכרויות למינהן כבר מזמן הפסקתי לכעוס כאשר אני מגלה שאני לא פניה מתאימה והבחורה היא מסוג של "רק פניות מתאימות יענו", כך גם במקומות עבודה עתידיים. מה שעצוב לי הוא, שממש כמו אתרי הכרויות, יותר מדי פעמים, לטעמי כמובן, נדחתי דווקא מפני שאני לא משקר (וכן, "שיווק עצמי" הוא שקר. חד וחלק). אבל, וזו פעם אחרונה שאני עורך את ההשוואה הזו, ממש כמו אתרי ההכרויות אני יודע מתוך הכרות שלי עם עצמי כמו גם מתוך מה שאחרים אומרים עליי שאותה חברה (בחורה?) שתועיל בטובה להסתכל קצת מעבר לקורות החיים שלי (הכרטיס האישי) ותקח צ'אנס (מי אמר A-HA ולא קיבל?!)... תזכה. לא צנוע, אולי, אבל אני לא רואה שום סיבה להצטנע. אני טוב במה שאני עושה ואני יודע את זה (ואני גם סוטה מהנושא אז אני אסיים את התגובה פה).

 

[Old Girl]

אני לא חורשת קורות חיים

אלא מתעניינת במה שהאדם יודע לעשות. למשל, הייתי צריכה מישהי שיודעת לתרגם (מעברית לאנגלית). ביקשתי ממנה דוגמא לתרגום שלה, מצא חן בעיני, ביקשתי לתרגם לי שני דפים ועדיין מצא חן בעיני. לקחתי אותה. אחר כך הייתי צריכה מישהי שעושה עריכה באנגלית - כנ"ל, אותו תהליך. מוסר השכל: תהיה ענייני ופונקציונלי, אל תבקש תארים מיותרים (אפשר לחשוב מה כבר מלמדים בתואר ראשון באוניברסיטה) - ולא ירמו אותך. האם לבוס עתידי מגיע לדעת על העובד משהו? מבחינתי לא מגיע לו שום דבר. הוא רוצה למצוא את העובד הטוב ביותר, העובד רוצה למצוא את המעסיק הטוב ביותר. האם מישהו מצפה שהמעסיק יספר למועמדת שהמחסנאי צובט עובדות בתחת ואף אחד לא מטפל בתלונות? שלמנהל מחלקת הפיתוח יש התפרצויות זעם בלתי נשלטות אבל הוא וותיק וחשוב אז כולם סופגים את זה? שלפני שנתיים התפנה מקום בהנהלה ואפילו לא שקלו לפרסם מכרז פנימי? נכון שאת כל הדברים האלה המעסיק לא צריך לספר? נכון שאם העובד ישאל משהו בסגנון הוא לא יתקבל כי יניחו שהוא אידיוט? אז גם מהעובד אין לצפות לנדב מידע שפועל נגדו. זה שהמעסיקים דורשים היום לדעת על העובדים הכל מתקופת התיכון - זה לא כי מדובר בחוק מוסר אוניברסלי, אלא כי הם חזקים ויכולים להרשות לעצמם. ומאחר והכוח מסנוור ומעוות אמות מידה - תמיד יהיו מאות שטופי מוח שיקפצו על המובטלים ויטיפו להם מוסר, ויגנו בלהט על זכויות המעסיק לחטט למועמדים לעבודה במעיים. כמו שכתבתי בהודעה אחרת - 92% מהמעסיקים מפרים כיום חוקי עבודה, מה שעושה 92% מחברי הפורום קורבנות פוטנציאליים של ניצול מחפיר על ידי המעסיקים. אני כמעט בטוחה שרוב חברי הפורום חוו מתישהו הלנת שכר, אי תשלום פיצויים, תשלום לא מלא בגין העבודה בשעות נוספות, בטוחה שיש כאן מי שלא קיבל את כל ימי החופש/ את דמי ההבראה שלו, בטוחה שיש כאן מי שהועסק בשחור. בטוחה שיש כאן אנשים שלא התקבלו מתישהו לעבודה כי העדיפו מישהו מיוחס יותר/ קשקשן יותר ולאו דווקא מקצועי יותר. אבל למה לחשוב על זה בכלל, כשאפשר להטיף לאם חד הורית שזה לא יפה להסתיר בראיון עבודה שבמקום עבודה קודם היא התכסחה עם שלמה ממחלקת הרכש בגלל העפרון שאבד. נמשיך להיכנס זה בזה - כך ינצלו אותנו טוב יותר (אני לצורך העניין מזדהה יותר עם העובדים מאשר עם המעסיקים כי אני לא איזה קונגלומרט אלא סתם יזמית קטנה שעובדת עם עוד 5 אנשים).

 

[לא משתמש מסניף]

לו רק בגלל הפיסקה האחרונה...

אני נוטה להסכים איתך, אבל, וברור שהוא היה מגיע, אני עדיין חושב שלמעסיק פוטנציאלי מגיע לדעת את האמת מהעובד שלו. זה כמו שאמרת: את נוקטת במדיניות של "אל תשאל - אל תספר" ואם זה עובד עבורך (ולפי מה שאת אומרת זה עובד) אז עלי והצלחי. מקומות אחרים דורשים, שוב כמו שציינת, מפני שיש להם את הכוח מהיותם המעסיק, קורות חיים עד לתיכון ואני טוען שבמקום שכזה, או נאמר אחרת, שבהתאם לדרישות חייב להיות דיווח אמין. לא רוצה לעבוד במקום שדורש לדעת מה מספר התחתונים שלך? אל תעבוד, אבל אם אתה כן רוצה אז נא לא לומר שאתה מידה 36 כשבמציאות אתה 54. ותאמיני לי, בתור מי שעובד בעבודה סטודנטאלית היום (עוד סמסטר, ברגע שנחזור ללימודים למנייק), ושולח קו"ח כמו זבל וכמעט שלא מקבל תשובות (מדיניות ה-"רק פניות מתאימות תעננה") אני לגמרי יודע על דברים כמו מעסיקים מפירי חוק או סתם לא נחמדים. העולם לא נחמד. זו כנראה התובנה הכי חשובה שהייתה לי בחיים, ולצערי היא קרתה לי לפני לא יותר מדי זמן. לסיכום... את צודקת, אבל אני לא טועה. (הפרדוקס הקיומי: אין אמת אחת אבסולוטית).

 

[Old Girl]

המעסיקים הגדולים והחזקים

דורשים שקורות החיים יהיו אמינים החל מהתיכון. הם מרשים לעצמם כי הם חזקים. אבל לבדוק כל פיפס בקורות חיים אין להם די עוצמה ומשאבים, נכון? אז פתאום כשנגמר להם הכוח הם מתחילים להטיף מוסר? תהיו ישרים, תהיו הוגנים"? סורי זה לא עובד אצלי כך. התאגידים צריכים להחליט: או שהם מפלצת עוצמתית שמנצלת, מכופפת ועושקת עובדים - ואז אי אפשר לרמות אותם כי נורא מפחיד, או שהם גורם ערכי, מוסרי, שמקדם את טובת הקהילה ונוקט באחריות תאגידית בכל הזדמנות - ואז לא מוסרי לרמות אותם. אם הם מפלצת נצלנית אבל לפעמים גם הכוח שלהם נגמר - אל תתחילו לבלבל את המוח עם קשקושים מוסריים. סורי. לגבי אין אמת אבסולוטית. אני בדיוק באותה גישה. לכן אני בודקת כל מקרה לגופו. אני לא רואה מנקה שמזייף תעודה של רופא שיניים ומזיק לאנשים כמו שאני רואה מישהי כמו "חזיה" שלא מספרת למעסיק חדש שהיא עפה מהעבודה אחרי שרבה עם שלמה מהרכש (סתם דוגמא). אבל אם רוצים משהו ברמת הכלל - אז המוסר צריך להתחיל מחזקי המשק. הדג מסריח מהראש!

 

[טל קר]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[טיפטיפונת 25]

ממש לא מגוחך.

דבר ראשון, לעבודות רציניות אתה כן זקוק להכשרה לימודית שקוראים לה תואר .לא כל מי שסיים בגרות יכול לרוץ להיות רופא או עורך דין וכו' ללא הכשרה מתאימה שכיום ניתנת בלימודים גבוהים . אולי כדי להיות מזכירה או טלרית או אפילו תפקידים ניהוליים מסוימים וכו' (ואני ממש ממש לא מזלזלת) את כן יכולה לעבור עם בגרות וקצת שקרים מהצד ואפילו יש הרבה עבודות די טובות בהייטק שאפשר להסתדר עם ידע עצמי מהצבא או הכשרה של כמה חודשים במכללה ...אבל לא כל העבודות הן כאלה. דבר שני, אני מניחה שברוב המקומות לא מבקשים לראות פיזית את הדיפלומה כיון שאנשים יוצאים מנקודת הנחה (הגיונית אגב) שאם אתה אומר שעשית 4 שנים בהנדסת מחשבים אז מן הסתם לא תרצה להוציא את עצמך טמבל כשהבוס יתן לך תפקיד שקשור בתיכנות ואם את אומרת שיש לך תואר בהנהלת חשבונות, לא תתחילי לגמגם מול טפסי שכר וכן הלאה...כלומר, אנשים לא אוהבים להביך את עצמם ובטח שלא בפומבי ולכן לא יבואו לתפקיד מסוים שדורש ידע מסוים ספציפי ללא הכשרה מתאימה. אגב, בעבודה שלי דוקא כן ביקשו לראות את הדיפלומה ואפילו צילמו ותייקו לתוך תיק מסודר. יותר מזה, במקצועות הרפואה לא רק שאת צריכה את התואר אלא גם רישיון רפואי שממש לא נותנים לכל אחד. כנ"ל לגבי מקצועות עריכת דין/הנהלת חשבונות שגם שם נדרשים מבחני חוץ בנוסף לתואר.

 

[Old Girl]

ברור שלא התכוונתי לרפואה או הנדסה.

לצד מיעוט תפקידים מקצועיים שבהם אכן דרושה הכשרה מעמיקה ביותר (ואפילו היא לא מספקת לרוב כדי לעשות תפקיד בצורה טובה), קיימות כיום בשוק מאות אלפי משרות שמהמועמדים להתקבל אליהן דורשים תואר אקדמי שאינו מעניק הכשרה מקצועית באמת. למשל, אחותי עובדת בחברת אנליסטים שדורשת תואר שני לפחות כדי להתקבל למשרת אנליסט - משרה שמתוגמלת נאה ביחס לשוק העבודה באופן כללי. מהתרשמותי ארוכת הטווח מהעבודה שלה (עבדתי עם הארגון קצת כפרילנסרית), אין בה שום דבר שמחייב אפילו תואר ראשון. מספיק להיות אינטליגנטי, לדעת לעשות חיפוש במאגרי מידע (משהו שרוב בוגרי אוניברסיטה לא יודעים לעשות כמו שצריך, באמת), לדבר בצורה מעניינת ובטוחה מול קהל (את זה אחותי המסכנה לא יודעת לעשות למרות שיש לה תואר שני), להיות בעל יחסי אנוש ויכולת שכנוע מעולים (זה מה שהיה לה מגיל 3) וכד'. אבל זה עוד כלום, גיסתי עובדת באיזו מחלקת פרסום בשכר מעורר רחמים של 5000 ש"ח, וגם שם דרשו ממנה תואר ראשון למשרה פקידותית סתמית לחלוטין. אלה המשרות שאני מתכוונת אליהן, והן הרוב.

 

[moi24]

5000 ש"ח זה "מעורר רחמים"?

 

[Old Girl]

טוב אולי היה יהיר ולא ראוי

מצדי להתנסח בצורה כזו, אבל לדעתי יש עיוות בדרישת תואר אקדמי, שעולה מאות אלפי שקלים אם לוקחים בחשבון שכר לימוד+ספרים+נסיעות+אבדן השכר בכל התקופה, לתפקיד פקידותי פשוט עם שכר נמוך מהממוצע בכמעט 3000 ש"ח.

 

[טיפטיפונת 25]

../images/Emo45.gif

אכן שכר מעורר רחמים. ומה שיותר עצוב שהנטו שלי אפילו פחות אגב, אין פרופורציה בין העבודה שאתה עושה והתואר שיש לך לבין השכר שאתה מקבל. את זה אני מזמן כבר למדתי.

 

[לא משתמש מסניף]

למעשה, כן.

כשלקחתי שנה חופש כדי להחליט עם עצמי איזה תחום אקדמאי מעניין אותי ולכן יכולתי לעבוד במשרה מלאה (עדיין בשמירה, אבל שישה ימים בשבוע) הייתי עושה את ה-5000. נטו. חברים שלי לעמדה שמוכנים להקריב אפילו יותר ממני ועובדים ארבע ואפילו חמש משמרות בשבוע מגיעים ל-4500, פלוס-מינוס. שוב נטו. אל תתחילי לקשקש לי במוח שיש במדינה שלנו אנשים שעובדים משרות מלאות שהיו מתים להרוויח 5000 ש"ח בחודש. הדיון הזה נסוב סביב אקדמאים וכן, בתור אקדמאי לעתיד (עוד סמסטר שבינתיים נדחה בגלל השביתה) לחשוב שלמדתי שלוש שנים (ארבע במקרה שלי, אבל זה אשמתי, פיצלתי לימודים) כדי להרוויח בעבודה "בתחום" את אותו סכום שהרווחתי במשרה מלאה בעבודה "סטודנטלית" זה לא רק מעורר רחמים, בלי מרכאות ובלי בטיח, זו אחת הסיבות, המרכזית למעשה, שאני מתכנן לעבוד פה בארץ שנה-שנתיים-שלוש, להתבסס קצת ולהתחפף מפה למקומות אחרים על פני הגלובוס שיודעים להעריך אקדמיה. הן במשכורות והן בלימודים. את המאסטר אני כבר אעשה בחו"ל.

 

[moi24]

לקשקש לך במוח?

למה לזלזל? באמת יש במדינה שלנו אנשים שעובדים משרות מלאות שהיו מתים להרוויח 5000 ש"ח בחודש. אנשים עם תואר שני ועם ילדים. שיהיה לך בהצלחה איפה שתהיה.

 

[Old Girl]

את צודקת שיש אנשים כאלה

וזה מאוד, מאוד מצער!

 

[לא משתמש מסניף]

לא זלזלתי, חלילה...

פשוט צפיתי תגובה אפשרית אחת: "ומה לגבי האנשים בארץ שעובדים בעבודות במשרה מלאה ועדיין לא מרוויחים אפילו 5000 ש"ח לחודש?" ועניתי עליה. אני כמובן דיברתי על כל העובדים שנמצאים על פסי ייצור ושאר "עבודות שחורות" למינהן, ולא שאני טוען שהעושק שלהם בידי בעלי ההון הוא כן הגיוני ובסדר אבל אין מה לעשות... תואר אקדמאי נחשב כמקפצת שכר, ולא בלי סיבה. לעניין בעלי תארים אקדמאיים (בוגר, מאסטר ואפילו דוקטורים) שמרוויחים פרוטות... בדיוק עליהם דברתי. אחרי שלוש שנים באוניברסיטה/מכללה לתואר בוגר ועוד אי-אלו שנים לתארים מתקדמים (כאשר הבה לא נשכח שבעל תואר מתקדם הוכיח לא רק יכולת הקרבה של זמן ויכולת הבנה של החומר הנלמד אלא גם יכולת ניתוח וחשיבה עצמאיים... מאסטר, לא כל שכן דוקטורט הם עבודות מחקר) להרוויח רק 5000 ש"ח בחודש, אפילו אם אלו הם נטו זה מעורר רחמים. בעיקר זה מעורר רחמים עליהם שזה מה שבעלי ההון רואים לנכון לשלם להם.

 

[Old Girl]

../images/Emo45.gif

בדיוק בגלל זה כתבתי את מה שכתבתי - שבעלי ההון צריכים להחליט מה שם המשחק שלהם: כוח, דורסנות וניצול עד כמה שאפשר, או יושר, הגינות ואחריות חברתית. כי אי אפשר לשחק משחק כפול: כשהם יכולים - בכוח, וכשהם לא יכולים פתאום מתחילים לדבר אתנו על מוסר והגינות.

 

[לא משתמש מסניף]

כבר אמרתי לך שבנושא הזה...

אני מסכים איתך, לא אוהב את העובדה שאני נאלץ להסכים איתך (מפני שאני מהסוג הרומנטיקני שמאמין בעולם אוטופי, אבל אני לא טיפש ויודע באיזה עולם אני חי במציאות), אבל מסכים. כבר כתבתי בשרשור הזה אי אלו פעמים: אני לא, עדיין(!) לא, הגעתי למקום שבו אני רואה צורך לעגל פינות (ומצד שני אני עדיין עובד בעבודה סטודנטלית למרות שיש לי חברים שגם הם עדיין סטודנטים שכבר כן התקבלו לעבודות בתחום) אבל אני מבין ומקבל את הצורך הזה. לא מסכים אבל נאלץ לקבל. רע הכרחי. מצד שני את טוענת שהם צריכים לבחור אבל תשובה לך יש כבר בימי חז"ל שאמרו וידעו מה הם אומרים: "בעל המאה הוא בעל הדיעה!" נאחס? ללא ספק, המציאות? שוב, ללא ספק. (אני חושב שדעתי הובהרה, היטב ולא באופן שמשתמע לשתי פנים, במהלך השרשור הזה. זה מה שאני חושב, לא חייבים להסכים איתי, אדרבא, זה היה עולם מאד משעמם אם כולם היו חושבים אותו דבר. אני את חלקי בדיון הזה סיימתי).