החלטתי למצוא עבודה אחרת ולהתפטר

[פרי פתאל]

אופניק

בכל אופן אני בהחלט מסכימה איתך שלמי שאין תואר אסור לשקר ולרשום שיש לו, זה כבר שקר ממש רציני ועלול להתגלות. לאנשים ללא תארים לא תמיד ניתנת האפשרות להתקדם בעבודה, אפילו אם מדובר באנשים עם וותק וניסיון, לעיתים מעדיפים לחפש מנהל חדש אקדמאי. יותר מאשר לקדם עובד ספציפי..תאמין לי שמנהלים לא ממהרים להמליץ לקדם עובדים קיימים. אתה יודע מה...?! ראיתי בחיים דברים מכוערים, ראיתי שלא רצו לקדם עובדת וותיקה ומינו מנהלת צעירה בעלת תואר שני בכלכלה לאחר 4 חודשי התעללות בעובדים הייתי עדה לפיטוריה של המנהלת האקדמאית החדשה (שגרמה רק לנזקים קשים לחברה ולעובדיה), בשל חוסר יחסי אנוש..ובמקומה הבינו שבאמת צריך לקדם את העובדת הוותיקה והמקסימה. שוב אני לא בעד שקרים, אבל אפשר להבין אם מישהו עיגל פינה ורשם שעבד בהייטק 4 שנים כאשר בפועל עבד רק 3 שנים ו7 חודשים..או שמישהו שהיה דייל מכירות ורשם שהוא נציג שיווק בכיר של חברת זה וזה... אני בכל אופן דיברתי על "עיגולי פנות" ולא שקרים בוטים.

 

[Old Girl]

זה נחשב סיפור עם סוף טוב.

בארגון שעבדתי בו לפני 10 שנים, הייתה עובדת וותיקה (וותק של 25 שנים), בת 50, שהייתה המנהלת הבלתי רשמית של המחלקה. המנהל בפועל היה לקראת פנסיה ואף אחד לא התייחס אליו מעבר לגינונים, כולם הלכו לאישה הזו כדי לקבל אישור, לבקש עזרה, להתייעץ ולפתור בעיות. אחרי שהמנהל הוותיק פרש לפנסיה - היה ברור שחייבים לתת לעובדת הוותיקה את התפקיד שלו. אלא מה - ההנהלה הבכירה חשבה אחרת והנחיתה עלינו סגן אלוף במילואים. וכן, בהחלט היו לו יחסי אנוש מחורבנים, הוא התעלל בעובדים, היה עילג ויהיר והתנשא מעל הלקוחות (מה שהם לא אהבו). אבל לאף אחד זה לא הפריע וסגן האלוף קרוב לוודאי עדיין שם.

 

[פרי פתאל]

עצוב

 

[Old Girl]

עוד הודעה

שיוצאת מתוך נקודת הנחה שבשוק העבודה של היום מספיק להיות הוגן וחרוץ כדי להתקדם. זה לא עובד כך ברוב המקומות. אפילו למשרות ניהוליות בינוניות, נוהגים ברוב המקומות להביא אנשים מבחוץ. כשאתה ממלא משרה זוטרה - רוב הסיכויים שתישאר בה או מקסימום תמונה לאיזה "מנהל צוות". אם יש לך קצת יותר מזל ואמביציה - ממנהל צוות תהפוך לסגן מנהל מוצר, אבל רק אם לא יעיפו אותך במהלך סבב הפיטורין הקרוב שנעשה, כי מוציאים את הקו שלך למיקור חוץ. זה לא שאף אחד לא יכול להגיע מקו ייצור למנהל החברה, תיאורטית הכל אפשרי, אבל קשה מאוד לבנות על המסלול הזה בצורה רצינית, כי ההצלחה תלויה בך רק מעט מאוד. הרוב תלוי בנסיבות, בתרבות ארגונית, בתהליכים בארגון ובמשק וכד'.

 

[ufffnick]

נכון מאוד

אבל תסכימי איתי שמי שיש לו דיפלומות למיניהן שמתאימות לעובד ייצור (לדוגמא), ויעוות אותן כדי ללכת ולהיות מנהל מוצר, זה קצת מעוות על גבול פלילי (קבלת דבר במירמה). כולנו מכירים את הבדיחה על אחראי משמרת שליחים של פיצה האט שרשם ברזומה: "ראש אגף שינוע בחברת מזון מובילה". על זה אני מדבר.

 

[belli80]

לא יודעת..

יכול להיות. לי לא נוח עם זה. ולא רק מהחשש להתגלות.

 

[ufffnick]

מממ...

זו בדיוק אחותה הקטנה/גדולה של תרבות ה"סמוך" ותרבות ה"קומבינה" וא כפי שקוראים לה אחרים "ויטמין פי". אני רואה בזה דרב מכוער מאוד, ואם זה מה שמביא לקידום של אנשים בשוק, אני אדע טוב מאוד לא לשים את כספי על חברות ישראליות או חברות בישראל ככלל. מהסיבה הפשוטה שהבסיס העיקרי של "הבועה הטכנולוגית", לפני שנת 2000 שהתפוצצה לה אל השפל הכלכלי האחרון, היה בדוק העבודה בו המשכורות והתמלוגים היו לא סבירים ביחס ליכולות של העובד. אני, אם הייתי מעסיק, ללא ספק הייתי מעדיף להחזיק מראיין קפדן מאוד (אם אפשר לא מקומי). כדי לתקן חולאים של חברה (כמו שלנו למשל) כדאי להתחיל מקטן, מהמטר המרובע שלי, לפני הצעקות והזעקות אל החברה המתפוררת שלנו. כמו שזה נראה לי, האינדיבידואליזם ההולך ותומח במדינה שלנו, רכק מרחיק אותנו מהאפשרות לתקן. וחבל. בשביל לשקר ברזומה, אני מעדיף לעשות במקום שלא איכפת לי מקיומו, כמו איזו מדינה אירופאית או צפון אמריקאית.

 

[Old Girl]

אני בתור מעסיקה [קטנה]

עושה כזה דבר: מה שלא חשוב לי - אני בכלל לא שואלת. מה שחשוב לי באמת - אני בודקת. כשאני בוחרת מישהו לעבוד אצלי - אני בכלל לא מסתכלת ברזומה שלו. מה אכפת לי מהרזומה? אני שואלת האם יש לו ניסיון וכישורים בתחום שמעניין אותי. אם זה קריטי - אני מתקשרת ובודקת, וכדי למנוע מבוכה אני מודיעה מראש שאבדוק. אני מניחה שעובד המשקר ברזומה לא עושה את זה כדי לדפוק את המפעל. הוא עושה את זה כי הוא מאמין שהוא מתאים לתפקיד, אבל פוחד שבגלל העיוותים הקיימים בשוק העבודה הוא לא יתקבל אליו למרות זאת. אז למעסיק יש שתי אפשרויות: (1) לבדוק; (2) להתמקד במה שבאמת חשוב. לגבי האינדיבידואליזם - זה מתחיל מהחזקים במשק, לא מהמובטלים שמחפשים עבודה. נראה לי מגוחך לדרוש מהאנשים שיהיו צחים כשלג מול מעסיק שיעיף אותם כשתהיה לו הזדמנות ראשונה להרוויח 2% יותר. לפי הסקר של משרד התמ"ס (אם אני לא טועה), שיזם אלי ישי, כ - 92% מהמעסיקים מפרים את חוקי העבודה, ואנחנו מדברים כאן על חקיקת מגן העלובה! אז לבוא לעובד ולהגיד נו נו נו, איך יכולת לכתוב שעבדת ב - X שלוש שנים כשזה רק שנתיים - נראה לי מגוחך.

 

[ufffnick]

שימי לב שבעצמך

אמרת שלא מעניין אותך הרזומה, אולי גם בגלל שסביר להניח שהוא שיקרי ומעוות ואת בוחרת לשאול פנים אל פנים את מה שמעניין ורלוונטי. אנחנו יכולים לשבת ולהתווכח שנים מה קדם למה - הרזומה השיקרי או התחרות הבילתי אפשרית של השוק (בתקופות של שפל כלכלי). מה שנשאר זו תרבות של שקר. מאוד מאפיינת את התרבות של הסוחרים הנודדים של ימי הביניים. כשהייתי בארה"ב, ישבתי באיזה בר חשוך, פגשתי שם בחור מבוגר, אנגלי שאמר לי משפט שלא אשכח לעולם. הוא אמר, שבכל המפגשים שלו עם תרבות ערבית נורא הפריע לו השקרים שפוזרו לכיוונו, וזאת באופן טיבעי לגמרי. הוא אמר שאין בו שינאה אל התרבות הערבית ושנים שהוא (אנטרופולוג) מנסה למדוד אותה באמות מוסר מערביות ולא מצליח. זו הסיבה לאהדה שלו לישראל, שהיא בעצם מעיין אי של שפיות מערבית בתרבות שהוא לא מצליח להבין. אבל, הוא אמר, בביקורו האחרון בישראל הוא התאכזב לגלות שהתרבות הישראלית הולכת והופכת לערבית של שנות ה-50. מה שירחיק אותה מהמערב ומהצמיחה של השנים הקרובות. היום אנחנו באופוריה כלכלית, ממש כמו לפני הבועה. במקביל אנחנו במשבר ערכי חברתי מאוד עמוק. הכלכלה לא תשרוד ותצמח ללא חברה חזקה, אחידה וערכית. תראו מה קורה אצל השכנים שלנו שסובלים יום ולילה מהתארגנויות קטנות טרוריסטיות ומהמונים מוסטים ובורים שחיים בתוך עולם ערכי דתי מעוות. (וזה מכוון גם לקבוצות החרדיות שבתוכנו). תסתכלי על מספר חברות ההיקט שבורחות מי-ם וסוגרים פרוייקטים שנועדו לחברה החרדית. בקיצור, את מביאה מצב קיים שגם אני מודע אליו. אני מנסה להביא פיתרון ראשוני, לפני שתהיה מנהיגות מתאימה שתוכל למנף את הנורמה הזו לצורת שילטון.

 

[Old Girl]

אז אנחנו מדברים על דברים שונים

אתה אומר, שתרבות של שקר, הטעיה ופיזור הבטחות שווא היא דבר בלתי נסבל - אני מסכימה אתך לגמרי. גם אני לא סובלת את זה. שנה אחרי שבאתי לארץ (הייתי בת 18), פגשתי את בעל הבית במכולת. התקלקל לי ולשותפה משהו בבית, והוא הבטיח לשלוח מישהו בערב לתקן. ממש נשבע שיבוא. בסוף, הוא לא בא ולא התקשר, ואנחנו לא יכולנו בינתיים להשתמש בכיור. למחרת פגשתי אותו ושאלתי למה לא טופל העניין - אז הוא הסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח והתחיל לקשקש כל מיני שטויות כמו האינסטלטור היה אצלנו ולא היינו וכד'. הייתי ילדה קטנה, אז הלכתי הביתה ובכיתי - הרגשתי ממש חסרת אונים. ידיד ישראלי שרכשתי בינתיים אמר לי שהוא מכנה את זה "שקר מזרחי" - שקר שאפילו לא מתיימר לעמוד באימות. אני מבינה שה"שקר המזרחי" של ידידי הוא הקבלה רעיונית למה שתיארת. גם בעיני זה בלתי נסבל והלוואי והיינו כמו תרבויות מערב אירופיות. אפילו בצ'כיה מולדתי האנשים משקרים בעיקר כשהם יודעים שיוכלו לעבור את אימות דבריהם. גם מגעיל אבל בכל זאת קצת כבוד למי שמשקרים לו. מה שאמרתי בהודעה הוא, שלדעתי לא הוגן לבוא במצב הקיים למובטל האינדיבידואלי ולהטיף לו שלא יפה לייפות ולשדרג קורות חיים. אני לא מדברת ממקום של סובלנות כלפי שקרים, אלא ממקום של התנגדות להפניית אצבע מאשימה כלפי האחרונים בשרשרת המזון - מחפשי העבודה. כאילו שזו אחריותם לתקן את התרבות המעוותת.

 

[לא משתמש מסניף]

בהנחה ש-"המובטל האינדיבידואלי" תקרא...

לי אישית, כמי שמחפש עבודה ועדיין לא הגיע לתפקיד "הרם והנישא והחשוב מכל והמרומם והמקולס" של מנהל או אפילו רק אחראי כוח-אדם, ייצא להדחות מעבודות שאליהן רציתי להתקבל בתחום (בכל זאת שנה אחרונה ללימודים, לו לא הייתה השביתה) בדיוק מפני שאני לא "מייפה" את מה שעשיתי עד היום (כמו למשל העובדה שרק בגיל 29 אני עומד לסיים תואר ראשון). למרות שזה יכעיס אותי לגלות שמישהו בעל אותם כישורים כמוני כן יקבל עבודה שאני לא קיבלתי כי לא אין בעיות מוסריות מעיקות כמו שלי יש, אני, להבדיל מ-Belli80, יודע שזה שם המשחק היום בשוק העבודה ושומה הדפקט הוא אני ולא שאר העולם (כולנו הרי מכירים את הבדיחה על אחד שנוסע בכביש מהיר וכל המכוניות נוסעות נגדו, פותח את הרדיו ושומע: "ובכביש החוף אידיוט אחד החליט לסוע נגד כיוון התנועה". סוגר את הרדיו ומפטיר: "רק אידיוט אחד?! אחד?!" ). אבל... (נו, זה היה חייב להגיע, לא?) לייפות את הקורות חיים זה סיכון. היום תפקידים הם בעלי מיקוד מאד, מאד מאד, גבוה. לומר "אני יודע שאני יכול לבצע את המשימה X" זה נחמד מאד, השאלה היא האם אני בכלל יודע מה משימה X כוללת לפרטי פרטים. אני אספר לכם על כתבה שקראתי בגלובס לא מזמן (אל תשאלו מה לי ולגלובס). מספרת אחראית כוח-אדם בחברה גדולה על מנהל בכיר בחברה מתחרה שמאס בתפקידו והציע "לערוק" לחברה שבה היא אחראית. קורות החיים שהגיש היו מושלמים. מדי. בירור, דיסקרטי, שאותה אחראית הריצה גילה לה שאותו מנהל היה אמנם מנהל מוכשר מאד, זה כן, אבל בתחום שכל קשר בינו לבין התפקיד שאליו הוא התמודד הוא קלוש. אז למה בכל זאת הוא ניסה? או... כשהתעמתו איתו התשובה שלו הייתה (ואני נשבע לכם שזה ציטוט, או לפחות רוח הדברים כפי שהביאה אותם אותה אחראית כוח-אדם): "אני יושב משרד ליד המנהל שלתפקיד שלו הגשתי מועמדות. אני שומע אותו בטלפון, מדי פעם הוא מזמין אותי לקרוא מיילים עסקיים שהוא קיבל כדי לשמוע מה דעתי... חשבתי שאני יכול למלא את התפקיד שלו פה אצלכם". אני מניח שמיותר לציין מה עלה בגורל המועמדות שלו. אני לא מאמין ב-"לשקר אין רגליים" ובכך שסוף כל שקר להתגלות. אמר לינקולן: "אתה יכול לשקר לכולם רוב הזמן, או", וזה החלק החשוב, "לרוב האנשים כל(!) הזמן". החוכמה היא לבחור לאילו אנשים משקרים.

 

[ufffnick]

טוב,

שני דברים עיקריים לי אלייך: 1. הדוגמא שהבאת, שלך ושל ידידך (הדי גזען יש לומר), היא תרבות שקר שמקורה בגזענות לעלייה. את ניצניה אפשר לימצוא אצל הדור שהקים את המדינה אלה האידאליסטים הפסאדוקומוניסטים שניכסו לעצמם את המדינה והתקשו בקבלת עולים ממדינות שלא שלהם. את הגיזענות ותרבות השקר הזו אנו רואים מאז ועד היום ואין בה קונטקסט עדתי. 2. כאן אשתמש במשפט מקצין ובטון מאוד ציני: אני לא בא בטענות אל המובטל המסכן, אל האינדיבידואל קשה היום שמחפש עבודה כבר שנים ונאלץ לשקר ולעגל פינות כדי שיוכל להניח לחם על שולחן האוכל בשביל ילדיו. לא זה הדיון, כי אם כלפי אלה שרוצים לזכות בעבודה טובה יותר, בעמדת כוח גבוהה יותר, בכבוד גדול יותר. אלה שרוצים "להתקדם בחיים" וכמה שקרים ועיגול פינות לא נראה להם פסול. אולי לך ודומייך, ממרום השנים והניסיון, לא רואים בזה פסול. זה בסדר. את קוראת לזה ניסיון ודרך התמודדות. לי יצא להכיר את הצד הערכי שלך כאן בפורום, והוא מהמוערכים ביותר לטעמי, אך אם אינך רואה את הפסול במה שחזיה מציגה ואצטט אותה: "כי אצלי יש דבר אחד בחיים - מטרה ושיש לי מטרה בחיים אני לא רואה כלום חוץ מהמטרה שאני רוצה להשיג" אם לא הבנת, אתרגם: אני אתקדם בחיים שלי, כי זו המטרה, ואין דבר חשוב יותר מהמטרה שלי (הערת הכותב: הדרך למשל?!). לעניין, אם אינך רואה כאן את הפסול, אני יכול להניח שוויתרת איפשהו על הערכים שלך, תוך כדי ההתנסויות שלך בחיים. התפתת לחיות ולעשות "כמו כולם". אז אולי כדאי, לפנות את הדרך, לאותם אידיאליסטים צעירים בתחילת דרכם (כן, ממש כמוך לפני כמה שנים) שרואים בעצמם דור המהפכה התרבותית שהמדינה הזו כל כך משוועת לה. וחבל שאתן לא רואות עצמכן חלק ממנה.

 

[Old Girl]

שתי תגובות:

1. אם הידיד שלי גזען - אז גם הידיד שלך גזען. אני לא מבינה את ההבדל בין הצגת השקרים כחלק מהתרבות הערבית, לבין הצגת השקרים כחלק מהתרבות הלבנטינית בישראל. או שבשני המקרים מדובר בנקודת מבט אנתרופולוגית לגיטימית, או שמדובר בגזענות לא לגיטימית. חשוב לבחור קנה מידה. 2. זה נכון שעובד בכיר שמשפצר קורות חיים נמצא במקום טוב יותר ממובטל בדימונה (שבכלל לא צריך לשפצר קורות חיים, את מי מעניין הרזומה שלו במפעל הייצור). אבל עדיין הוא לא האדם שצריך להפנות אליו אצבע מאשימה. התרבות הארגונית בישראל כיום היא נצלנית ואכזרית, והגמולים לא משהו. עובד בכיר ממוצע הוא לא מישהו שטס במטוס פרטי לסין כשמתחשק לו אוכל סיני, אלא מישהו שמצליח [בקושי] להחזיק את הראש מעל המים בלי להגיע לפת לחם, בניגוד לעובד ייצור שגם זה לא יכול. לבכיר דירה שהוא משלם עליה משכנתא, יש לו ילדים שצריכים בגדים/ חוגים / אופניים, יש לו יותר מדי הוצאות שוטפות ביחס להכנסה - הניסיון לשמור על מעמדו התעסוקתי הוא ממש לא לוקסוס. העובד הזה הוא ממש לא הנצלן חסר הבושה והשבע. הוא נמצא במלחמת הישרדות מול מאות אלפי עובדים כמוהו, וגם מול כמה מעסיקים שיסחטו וינצלו אותו מתי שרק תהיה להם הזדמנות. לכן אני חושבת שהפניית אצבע מאשימה דווקא לעובד היא חלק מניכור ורשע קפיטליסטי. בואו באמת נגיד לאמא חד הורית שתהיה קודם כל הוגנת עם המעסיק 100%, ורק אחר כך תחשוב על הפרנסה והבת שלה. אף אחד לא התקומם כאן נגד המעסיק הנוכחי שלה, שהבטיח לה תנאי עבודה הגיוניים ועכשיו דורש ממנה זמינות 24 שעות ביום. ולמה? כי הוא עשיר, הוא חזק, הוא מקבל החלטות - מותר לו למצוץ לה את הדם. אף אחד לא רתח עליו, נכון? לו מותר להשלות מועמדת בראיון, אז מה אם היא וויתרה על מקום עבודה קודם כי חשבה שבמקום הזה יש תנאים טובים יותר. אבל העובדת? מה פתאום, נו נו נו היא מפיצה כאן תרבות של שקרים, זה לא לעניין, שתפנה מקום. אני לא מבינה למה בחרת לפנות אלי אישית בלי לדעת עלי שום דבר. למשל, המשפט "וויתרת איפשהו על הערכים שלך, תוך כדי ההתנסויות שלך בחיים. התפתת לחיות ולעשות 'כמו כולם'". מעולם לא היו לי ערכים של האדרת מערכת נצלנית ואכזרית והאמדתה מעל כל הצרכים והאינטרסים של הפרט הבודד. חוץ מזה, אין לך מושג ירוק מה הייתי בתחילת דרכי ומה אני עכשיו. בכל אופן, כרגע אין בי שום התפעלות מה"צעירים האידיאליסטים", אני מעריכה מאוד אידיאליסטים אבל בשני תנאים: 1. שהם מעבירים את האידיאלים שלהם במבחן המציאות. אני לא טיפוס של קידום מסורתי של התקדמות איטית בסולם הדרגות ההיררכי - אבל אם יבוא אלי אחד כזה ויגיד: אני בן 40, התקדמתי מאולם הייצור ועד לניהול המפעל בלי לשקר אף פעם לגבי ניסיוני התעסוקתי, אני אגיד וואלה אני מורידה את הכובע. לא כוס התה שלי הקריירה הזו, אבל מורידה את הכובע. לעומת זאת, בני 20 שלא מפרנסים ילדים, שיש להם את הגב של ההורים למקרה הגרוע (גם אם זה לא פתרון נעים - זה עדיין נותן ביטחון), לא גורמים לי להוריד את הכובע לנוכח האידיאלים שלהם. סורי, לדבר זה קל! 2. שהם לא בזים למי שלא שותף לאידיאלים שלהם. מצטערת, אבל היכולת להכיל אחרים - את המצוקות, הצרכים, הבחירות והשוני שלהם - עושה מבחינתי את ההבדל בין צדקן מעצבן לצדיק מוערך. לדעתי, היא תורמת לחברה המתפוררת יותר מקורות חיים מדויקים. אתה מדבר נגד אינדיבידואליזם - לדעתי המצב הזה שבו עובד לעובד זאב, אבל המעסיק זכאי לכל ההתחשבות וההגינות שבעולם הוא הביטוי הקיצוני ביותר של אינדיבידואליזם קניבליסטי. נ. ב. אל תהיה מוטרד לגבי נוכחותי הלא מוסרית בשוק העבודה. אני כל כך סולדת מהשוק הזה שכבר מזמן ברחתי ממנו.

 

[ufffnick]

כרגיל. מתעסקים בתפל.

1. לא אמרתי שהוא לא גזען, והוא אפילו לא ידיד. הוא דמות מקרית אי שם ביבשת רחוקה. את הידידים שלי אני בוחר הרבה יותר בקפידה. 2. מה שאת מתארת זה אותו מעמד ביניים נשחק, אם ע"י תיכנון כלכלי לא נכון ואם בגלל שוק אכזרי. בכל מקרה אין לנו ויכוח על אכזריותו של השוק, מידת נצלנותו ועולם ערכים מעוות שלו. 3. לא בזתי לאף אחד בשום רמה. זו הדרך שלכן, סבבה, לי זה נראה פסול, ממש כמו דיווח שיקרי של מיסים, זיוף מסמכים בביטוח לאומי, רישום במשרד פנים באופן שיזכה נקודות וכד'. 4. לא דנתי מלכתחילה בנושא הנקודתי של חברתך, מהסיבה הפשוטה שיש כאן עדות ממקור ראשון של דמות אינטרנטית, באופן חד צדדי כעסני ומלא רגש. לא יודע מה קרה לה באמת, לא יודע מה היא באמת עשתה כדי לפתור את הבעיה. אני מאמין שיש מצב שהוא עשיר, נצלן חתיכת חרא מהלך, אבל יש מצב שגם היא עם אי אלו בעיות קלות, כמו יחסי אנוש. כי לירות לכל הכיוונים זה הכי קל, להיות ישיר זה ממש פשוט, לדעת להגיד את הדברים שיושבים לך על הלב, בלי לפגוע בסביבה, תוך העברת המסר שיובן ע"י הסובבים, דורש תיחכום והגינות מינימליים. אני לא אומר שאין לה את התכונות האלה, אני אומר שיש עוד זוויות לסוגיה. מה גם שמעבר תדיר בין מקומות עבודה לא נראה טוב ברזומה. לדעתי לפחות, זה מעיד על בעיה ביחסי אנוש ועל חוסר הסתגלות חברתית לתפקיד. 5. כשאמרתי את הדברים לגבייך השתמשתי במה שיש לי מהפורום, אם זה רחוק מהמציאות אז אכן אני מצר על כך. לא היתה כוונה לעוות את המציאות. 6. לפי דברייך יש לי את כל הזכות להעביר ביקורת על כל העולם ואישתו, כאחד שצמח ממקום שאף אחד (כמעט) לא יצא מעבר למפעל נילית ליצור ניילון וסיבים לטקסטיל, או עובדים של הרשות המקומית. ולא, אין לי גב כלכלי לסמוך עליו. 7. לא אמרתי דבר שלילי על מי שלא שותף למערכת הערכים שלי. מלבד שבעיני (בנושא זה) נראה לי פסול, ותמוהה שלא בעיני אחרים. אין כאן קשר למערכת ערכים זו או אחרת, כי אם לחוק. קוראים לזה השגת דבר במירמה אם אני לא טועה, ועצם העובדה שזה הפך לנורמטיבי, ואין מערכת אכיפה שמסוגלת להתמודד עם זה לא עושה את זה לדבר נכון. כאן מודגש ההבדל בין צדקנות מעצבנת לבין סולם ערכים סטנדרטי מינימלי. 8. כבר נתתי את הדוגמא הקיצונית לגבי להכיל דברים והגבול בין מוסר לבין קבלת האחר. והינה היא באה שוב: בהולנד ישנה מפלגה (לגיטימית מסתבר) של פדופילים. טענתם היא שזה עניין של זמן עד שהחברה המערבית תקבל אותם, ולראייה משתמשים בקהילה ההומו-לסבית כדוגמא חיה. אז איפה הגבול בין הכלה למוסר? 9. אני בהחלט רואה את אותם קשיים, מבין אותם, ורואה אצל משפחתי איך משיגים דברים, בלי מרמה, בלי שקר, בלי עיגול פינות. ולא, אין לאף אחד מאיתנו דמות סנדקית במעלה דרגות הפוליטקה והכלכלה. אם ההורים שלי הצליחו לעשות זאת בכפיים בדרך הארוכה, עם מצפון נקי, זה מה שאני בוחר לעשות. אם את ודומייך בוחרים בדרך ה"עיגול פינות" בכיף, דרכי הקיצור הן לגיטימיות ביותר בשוק הקפיטליסטי האכזר. ושוב, אני יודע שזו נורמה, אני מוקיע אותה ממני ומהסביבה הפרטית שלי, בדיוק כמו שסרבתי "לסחוב" מסטיקים כילד מדוכן של המכולת, בדיוק כמו שסירבתי להתעלל בילדה (שלימים התברר שסבלה מפיגור שיכלי קל) בבי"ס וכו'. מה את עושה, מה חזיה עושה, ומה אחרים עושים זב"שם, הבעתי דעתי ותו לא. ההבדל ביננו שאני משתשמש במצפון גם מחוץ לפורומים, ומיעץ לאחרים את מה שמיישם על עצמי. לא שופט (כפי שאת נוטה לפרש כך, כי להביע דעה ולהכניס סיטואציה אל תוך מערכת הערכים שלי זה לא לשפוט) לא מטיף, מיעץ. יום נעים. הערה אחרונה, את תגובתך לכתוב כאן אקרא, מבטיח, במקרה ותהיה כזו. אבל קצתי מהדיון, כך שאל תרגישי לא נוח אם לא אגיב. ושוב, יום נעים.

 

[טל קר]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[פרי פתאל]

אמת! כאשר אנחנו מחפשים עובדים

אנו דורשים מהם שיהיו עובדים רציניים וטובים, חיוביים, בעלי מוטיבצייה ואמביציה גבוה, נאמנים אלינו, יתרמו להצלחתינו, יהנו איתנו וכו... השכלתו ותאריו האקדמאים של המועמד לא תמיד משקפים את טיבו איכותו כעובד וכבן אדם. בטוח שנתקלתם בזה. יש גם מקרים הפוכים שבוא עובד ותיק שהתחיל מאפס ועלה לגדולה, ניצל את תמימות החברה ומעל בכספה. היו דברים מעולם. תלוי בבן אדם.

 

[לא משתמש מסניף]

אני לא יודע איך זה הולך ברמה שאת מכונת אליה..

אבל לו אני את הייתי מברר, ראש וראשונה, עוד לפני כתובת המייל/פקס של המנהלים הבכירים האלו שאליהם מועדות פניך, מה דעתם, כל מנהל ודעתו שלו כמובן, על עובדים שמגלים "יוזמה ברוכה" מעין זו שאת מתארת ופונים אליהם ישירות במקום לעבור דרך המסלול המקובל יותר של אחראי כוח-אדם שיש, כך אני נוטה להאמין, בכל חברה שמכבדת את עצמה. אני מניח שיש מנהלים שיראו בכך אישיות אסרטיבית, בעלת "חוצפה" ו-killer insticnt חיוני. אני מרשה לעצמי להניח שכנגדם יהיו וישנם גם מנהלים שיראו בפניה ישירה אליהם חוצפה (בלי מרכאות), יהירות ("אני יותר מדי טוב לעבור דרך המנגון שבו כולם אמורים(!) לעבור) ובזבוז זמן שלהם (וחוצמ'זה, איך לעזאזל הוא השיג את המייל הפרטי שלי?!) בררי קצת לפני שאת לוחצת על כפתור ה-"שלח" באאוטלוק ואולי, ובשאיפה ובמהרה בימינו ואמרו "אמן", תמצאי עבודה חדשה בקרוב, תחת בוס נורמלי.

 

[חזיה שחורה בקרטה]

דרלינג, אני עשיתי את זה לפני וככה מצאתי את

הג'וב שלי נכון בעבר לא הייתי מנהלת שיווק ופיתוח עסקי וגם לא נאלצתי בקורות חיים שלי הפעם לעגל פינות כי אני באה עם ניסיון עשיר מאוד אתן לך דוגמא עבדתי 10 שנים ב 3 חברות של יבואני רכב באחת הייתי עוזרת מנהל תיפעול (פה עיגלתי פינות) והצלחתי חזק מאוד בתפקיד בשניה הייתי אנליסתית במחלקת כספים (פה גם עיגלתי פינות) והצטערו שהתפטרתי ועזבתי לחברה מתחרה בשלישית הייתי אנליסטית וכלכלנית של אגף החלפים וגם עזרתי למנהל השיווק שבו הרמתי מערך דוחות פיננסים שידעתי מדוע ולמה היתה ירידה עד לשורש הכי קטן של הבעיה וטיפלתי בזה ע"י שיווק (גם פה עיגלתי פינות) והצלחתי מאוד בתפקיד הזה. בתפקיד הנוכחי שלי אני לא עיגלי פינות ולא שיקרתי ולא אמרתי מילה כי כבר יש לי ניסיון ענק בתחום אפילו בראיון עבודה לתפקיד שלי אמרתי בשיא החוצפה שלי למנכ"ל (שותף בכיר איך שקוראים לזה) מה דעתי על האתר שלו ומה דעתי על כמה וכמה דברים אפילו אמרתי לו שהאתר שלו נראה כמו אתר של ילד בן 10 שהקים אותו ומערכת הדלת האחרותי לא שווה את העלות שמוציאים כדי לתחזק את האתר. דבר ראשון הוא אהב מאוד את החחצפה שלי שפניתי אליו ישירות אפילו שאל אותי איך פניתי אליו אמרתי לו שלקחתי את כל המיילים של מנהלי ומנכלים בכירים ושלחתי קורות חיים אני ידעתי שזה יתפוס איך שהוא היו כמה שפנו אלי ושאלו איך הגעתי אליהם דרך המייל החזרתי להם תשובה עם התנצלות שפרצתי פתאום למייל שלהם עם קורות החים שלי אבל אם אני רוצה משהו שום דבר לא עומד בפני הרצון שלי וקיבלתי מהם תשובה - כל הכבוד על היוזמה ואני מדברת על חברות המו IBM מטריקס כלל ביטוח וכו'. שמכל המנהלים קיבלתי את התשובה הזו. אני בטוחה בזה שאם משהו רצה להיגע למשהו הוא צריך לדעת איך לפנות איך להזיז את העיניינים ואיך לבצע את זה אם לא הייתי פונה ישירות והייתי עוברת דרך צינורות המקובלים הייתי מוצאת את עצמי עדיין מחפשת משהו או מסתפקת בג'וב שאני לא מתה עליו אני מתה על הג'וב שלי ועל העבודה שלי היא מלאת אקשן כמוש אני אוהבת אבל הסיבה שאני רוצה לעזוב זה שאני לא מוכנה לעבוד 24 שעות ביממה יש לי חוק עבודה זה עבדוה בית זה בית

 

[avshalomat]

הנושא מרוכב

וקצת קשה להבין מהודעה מה בדיוק וקרה, אני חושב שמגנטה נתנה את העצות העניניות הכי מדוייקות, בכל מק'רה זו הסיבה שאני מחפש בחו"ל (וחזרתי היום לפני 6 שעות מעבודה בחו"ל) העולם הוא שטוח, וגלובלי ואם רוצים משרה שתנקז את הכישורים וגם תשתלם בהתאם, צריך לחפש מחוץ לארץ (זה לא אומר בהכרח מעבר אלא גם גם עבודה מול חו"ל וכדומה)