האם אמרתי שאינך מקשיב, עד שאתה אומר
שאולי זה אני שאינו מקשיב? לכל היותר טענתי שלטענות מסויימות שלי בחרת שלא להתיחס (וזכותך), אבל מזה לא ניתן להסיק שלדעתי אינך מקשיב, ולכן אני מתפלא על הסגנון "אולי אתה זה שאינו מקשיב".
זכותך לחשוב שהסרטון אינו נושא משמעות, אבל כשבזמנו אמרתי שלא התיחסת לסרטון, התכוונתי בזמנו שלא התיחסת אליו (עד אז) נקודה, גם אם העובדה שלא התיחסת אליו היא רק בגלל שאתה חושב שהוא אינו נושא משמעות. זה שאחר כך (בעקבות זה שציינתי שלא התיחסת) החלטת כן להתיחס ולטעון שהסרטון הוא מיוטיוב ואחר כך לטעון שהוא אינו נושא משמעות, זה בסדר גמור, לפחות מבחינת זה שבכך אתה כבר כן התיחסת לסירטון, אבל למרבה הצער שוב לא התיחסת להמשך דבריי, כשטענתי בהודעתי הקודמת ובזו שלפניה, שהעיקר זה לא הסרטון, אלא זה הדברים שאמרתי לאירי. הסירטון לא הובא אלא כדי *לאושש* את עמדתי המתנגשת עם עמדתך, לא כדי *להוכיח* את עמדתי, והראיה לכך היא, שמייד אחרי שהבאתי לראשונה את הסירטון, לא סיימתי שסירטון זה *מוכיח* את עמדתי, אלא סיימתי במשפט: "אתה הוא זה שצריך להוכיח, שהיהודים תושבי הגדה המערבית מאמינים בכח הזרוע... יותר מכפי שהיהודים הדתיים תושבי הגדה המערבית מאמינים בקדוש ברוך הוא הנותן להם כח לעשות חיל". במילים אחרות, אחרי שראית את הסירטון, אז לא אני הוא זה שצריך להוכיח שהחיילים השרים מבינים מה הם שרים, אלא אתה הוא זה שצריך להוכיח שהם אינם מבינים.
אני חולק אפוא על טענתך ש"זו תמימות": בני האדם הם בחזקת מי שמבינים מה יוצא מפיהם עד שלא יוכח אחרת. לא אני צריך להוכיח שאיני מיתמם, אלא אתה הוא זה שצריך להוכיח ש"זו תמימות".
לגבי טענתך שהעמדה, הגורסת שלסמוך על ה' משמעו לסמוך על ה' שיתן לך כוח לעשות דברים, "אינה נכונה מבחינה לוגית": אפשר, אבל הרי לא זה הענין, אלא הענין הוא אל מה מתכוונים השרים. הכוונה המקובלת אצל הציבור הדתי כשהוא מדבר על אמונה ב-ה', כלומר על הסתמכות על ה', זו האמונה שאם אשתדל אז ה' יהיה איתי. זו המשמעות הסטנדרטית, וכבר התחברו על כך ספרים רבים, למשל ע"י החזון איש, "אמונה וביטחון" (זה הספר הקלאסי הנלמד בדרך כלל בעניינים אלו של משמעות האמונה ה').
לגבי הערתך על המלים: "אלא על אבינו שבשמים": הפירוש המקובל של המילים הללו הוא, שהאדם עניו מספיק כדי להבין שכל מה שהאדם עושה זה מאת ה'. אם אני הולך למכולת, זה רק בזכות זה ש-ה' היה איתי ונתן לי את הכח לנשום וללכת ולקנות. בלעדיו לא הייתי קיים בכלל.
אתה נוזף בי: "אתה לא מוסמך לדבר בכזו סמכותיות בשם מה שהתורה אומרת": ובכן מה שכתבתי לך על עמדת התורה, אין זו דעתי שלי על עמדת התורה, וזו כמובן לא דעתו של ליבוביץ על עמדת התורה, אלא זו הדיעה המקובלת בציבור הדתי על עמדת התורה, וכל הדוגמאות שהבאתי בתגובתי הקודמת ממשה רבנו וכו', הן הדוגמאות הסטנדרטיות הננקטות אצל הציבור הדתי כדי להסביר את המובן של אמונה ב-ה' ושל ההסתמכות הבלבדית עליו, לפי עמדת התורה. על כמה מתערבים שזו התפיסה הדתית הרווחת בציבור הדתי על עמדת התורה?
אתה ממשיך לנזוף בי: "מעט ענוה לא תזיק לך. למשל אמירתך ששום דבר בתנך אינו מזכיר את מה שבמסכת סוטה - אתה טועה ומטעה": ובכן, תמיד יתכן שהאדם יטעה, וכבר קרה לי לא אחת שטעיתי, אבל דווקא בנקודה הספציפית הזאת של היחס בין הכתוב בתנך לבין הכתוב במסכת סוטה, יש לי (במקרה) ידיעה שהינה יותר ודאית מידיעתי איזה יום היום. כמובן, זה לא אומר שאינני טועה גם בנקודה ספציפית זו, שהרי יתכן שאני גם טועה לגבי איזה יום היום, אבל אדרבא, אם אתה חושב שאני טועה בנקודה ספציפית זו, וכמובן אינני מוציא זאת מכלל אפשרות, אז אתה תמיד מוזמן לאתגר אותי, או ללמד אותי, ואז אחכים ממך, ורק אודה לך על כך: אז אנא החכם אותי, מהו המקום בתנ"ך שמזכיר את הכתוב במסכת סוטה? אם אדע על מקום כזה אז מאד אופתע, עד כדי כך שאני מוכן אפילו לאתגר את עצמי ולהתערב על הדבר הזה. מה דעתך לשים יחדיו מאה שקל בקופה, לפחות כסכום-התערבות התחלתי? אני מציע זאת, לא חלילה בגלל שלדעתי לא יתכן שאני טועה בנקודה ספציפית זו, אלא בגלל שההפתעה שבה אופתע כשאמצא מקום כזה בתנ"ך תהיה כה גדולה, עד שהיא תתגמד לעומת סכום ההתערבות שאפסיד, כך שכבר לא יהיה איכפת לי להפסיד את הסכום עצמו, כי לעומת ההפסד הכספי ארויח את עצם ההפתעה (המשמחת תמיד) ואת זה שלמדתי עוד משהו בתנ"ך שלא ידעתי קודם לכן, וממילא: לא רק שאתן לך בשמחה את הסכום המובטח, אלא גם אודה לך מאד על עצם זה שנוסף באמתחתי עוד משהו שהפתיע אותי, כי אין משהו שיותר משמח אותי מאשר להיות מופתע. ורק אסיים בהערת אגב שנועדה לשבר את האוזן: בתנך לא מופיע *אף אחד* מהביטויים הבאים: "אין על מי", "להישען", "אלא", "אבינו שבשמים".
אתה ממשיך לנזוף בי, וטוען שאולי אני חושב שאני "יותר חכם מחכמי המשנה והגמרא שהבינו זאת אחרת לגמרי": למה לך לקחת את זה לכיוון השלילי, לחשוב שאני חושב שאני יותר חכם מהמשנה ומהגמרא, אם יש לך אפשרות לקחת את זה לכיוון החיובי ולללמד אותי היכן מפרשים חכמי המשנה והגמרא את מילות השיר? על פי הידוע לי (באופן ודאי), במשנה מופיעות רק מילות השיר ולא פירושן, וגם הגמרא עצמה אינה מפרשת אותן, בשום מקום. אם לדעתך אני טועה, אז אדרבא: למד אותי, אחכים, ורק אודה לך על זה!
"אתה ממשיך לנזוף בי: ואתה פשוט ממשיך לשאול שאלות סרק שכבר שאלת": כפי שכתבתי לך בתחילת הודעתי הקודמת, אני עושה זאת רק כשאני מגלה שאתה חוזר על טיעון שעליו כבר שאלתי שאלה אשר אליה טרם התיחסת, כשאז אין לי ברירה אלא לחזור ולהציג את אותה שאלה אשר אליה טרם התיחסת.
לגבי טענתך ש"אתה אמרת שהם יותר מדי הולכים לכיוון של ההשתדלות הצבאית". כן, אני יודע שככה אמרת, אבל אני חיפשתי הוכחות לטענה הזאת, וטרם קיבלתי.
אתה טוען "הישיבה בשטחים אינה הכרחית": האם *הכרחי* שהתושבים הגרים בתוך תחומי הקו הירוק יגורו בתוך תחומי הקו הירוק וכך יהיו חשופים לטילי החמאס או החזבאלה? *לא הכרחי*, נכון?: הרי הם יכולים לגור בגדה המערבית. אז האם זה מוכיח שהתושבים הגרים בתוך הקו הירוק "הולכים לכיוון של ההשתדלות הצבאית"? או האם זו סיבה שהם יעזבו את עיר הולדתם שבתוך הקו הירוק ויעברו לגדה המערבית? גם כן לא! אז אותו הדבר עם היהודים תושבי הגדה המערבית. האם הכרחי שהם יגורו שם? לא, כי הם יכולים לעבור לתוך הקו הירוק ואז להיות חשופים לטילי החמאס והחיזבאלה. אבל עצם אי ההכרח שבמגוריהם בגדה המערבית (שבה נולדו), אינו מעיד שהם "יותר מדי הולכים לכיוון של ההשתדלות הצבאית", והוא גם אינו סיבה לכך שהם יעברו לתוך הקו הירוק, שהרי גם לא הכרחי שהם יגורו בקו הירוק ויהיו חשופים לטילי החמאס והחיזבאלה.
אתה טוען שהישיבה בשטחים "נעשית בניגוד לדעת הפלסטינים": אבל הרי גם ישיבתם של הערבים ביפו נעשית בניגוד לדעת הכהניסטים (שרובם אגב גרים בתוך הקו הירוק), אז מה? מה עוד, שכבר התיחסתי לטענתך האחרונה, כשנתתי את הדוגמה של היהודי תושב האמבורג בגרמניה של שנות ה-30, שמחליט שנמאס לו מההתקפות היומיומיות והוא מחליט למגן את עצמו. הלא תסכים איתי, שעצם ישיבתו בעיר הולדתו האמבורג, "נעשית בניגוד לדעתם" של האנטישמים שסביבו, אז האם זאת סיבה שהאדם יעזוב את עיר הולדתו? או שמא זה מעיד שהוא "יותר מדי הולך לכיוון של ההשתדלות הצבאית"? אינני מבין מה הבסיס הרציונאלי לייחס לאדם "השתדלות ללכת יותר מידי לכיוון הצבאי", רק בגלל שהוא "מעז" להמשיך לגור בעיר הולדתו ולמגן את עצמו למול התנגדות סביבתו האנטישמית שאינה רוצה לראותו שם. אני חוזר ומזכיר, שהרוב המכריע (מעל 90 אחוז) של היהודים הגרים בגדה המערבית נולדו שם, ואפילו הספיקו להקים שם דור שני ושלישי
וחלקם אפילו רביעי.
אתה טוען שאתה "יודע מנסיון אישי שהם מרבים לקרוא לצהל שילווה אותם": זה אכן קורה בישובי ספר בודדים, אבל מדובר בפרומילים בודדים של יהודים הנזקקים לזה. איפה זה קורה בגדה המערבית? האם זה *מאפיין* את היהודים הגרים בגדה המערבית? באיזה מקומות יצאת לך (אולי במילואים?) להיתקל בתופעות כאלה (שבכל מקרה הן מאד מאד חריגות)?
לגבי טענתך שפיקוח נפש דוחה ליברליות: אני מסכים, אבל גם כל רב יגיד לך שיש איסור של "לא תגזול" בפריצה לביתו של אדם ובהוצאתו בכח מביתו, כשהוא עצמו יודע שמי שנמצא במצב של פיקוח נפש זה לא הוא אלא זה תושבי הקו הירוק החשופים לטילי החמאס או החיזבאלה. תאר לעצמך שהדתיים תושבי הקו הירוק יתחילו להעביר בכפיה לתוך הקו הירוק את הדתיים תושבי הגדה המערבית, כי לדעת הראשונים יש פיקוח נפש לאחרונים (שהרי הפלסטינים מתנגדים למגורי יהודים בגדה המערבית); ובתגובה, הדתיים תושבי הגדה המערבית יתחילו להעביר בכפיה לגדה המערבית את הדתיים תושבי הקו הירוק, שוב בגלל סיבה של פיקוח נפש (חמאס וחיזבאלה); או אז אנא אנו באים? האם ניתן לקיים את הדת בצורה כזו, כש
