היום שלושה חודשים ושבעה ימים ללא

[יחפהבפארק]

היום שלושה חודשים ושבעה ימים ללא

ואתם חושבים שמישהו שואל אותי, היי מה שלומך? איך את מרגישה בלי הסיגריה שלך?
מישהו בכלל מסביבתי הקרובה מתעניין בגמילה שלי? זיבי. לאף אחד לא איכפת

בימים הראשונים עוד שאלו פה ושם, מה? את לא מעשנת? מה? הפסקת לעשן? יופי כל הכבוד! ופה ושם איזו מילה של עידוד...
מזל שיש לי את התומכת שלי שמתקשרת אליי פעם בחודש כדי לשאול לשלומי

אז מה? כשעישנתי, כל הזמן עיקמו את הפרצוף

עכשיו כשאני לא מעשנת, התרגלו לזה כל כך מהר, כאילו ולא עישנתי מעולם. אף אחד לא עוצר לרגע לשאול אותי, וואלה איך זה להתנתק מהחברה הכי טובה שלך בארבעים השנים האחרונות?
והמסקנה העגומה שלי מכל הסיפור הזה היא שלא משנה מה אתה עושה וכמה מאמץ אתה עושה, תמיד הזמן הופך אותך למובן מאליו

http://www.youtube.com/watch?v=mWOTdt9Bovk

 

[purehoney]

מאיזה גיל התחלת?

?

 

[יחפהבפארק]

אני התחלתי לעשן בגיל 19 בצבא.

 

[purehoney]

טוב זה גיל סביר(ולא שאני בעד עישון)

אפילו שאני מעשנת ולא דוגמה בכלל להגיד את זה אבל עדיף לא להתחיל בכלל

 

[רון הגדול11]

סוף סוף מישהו מעריך את זה שאני לא מעשן

ולא עישנתי מעולם
ולא ניראה לי בגיל המופלג שלי
שאעשן פעם

 

[שאר העולם]

כל הכבוד...

אני כבר כמעט 3 שנים ללא סיגריה. אני אשקר אם אני אגיד שאין לי חשק לאיזו שכטה מידי פעם, אבל
אני יודע שזה ממש לא יעשה לי טוב ואני ממש לא מתגעגע לבית מסריח. אשתי גם הפסיקה לעשן קצת לפני שהכרנו,
לשנינו זה ברור שאם אחד מאיתנו נשבר וחוזר לעשן אז גם השני אחריו וזה עוד משהו שמחזיק אותנו.
ובקשר להתעניינות של הסביבה, האמת זה לא אמור לעניין אף אחד חוץ מאת עצמך. כי לא הפסקת לעשן בגללם (אני מקווה).

www.youtube.com/watch?v=Ck1N1I-LzWc

 

[יחפהבפארק]

תודה לך איש העולם

בוודאי שלא הפסקתי לעשן בגלל בעלי או המשפחה, אלא בשביל עצמי. אין לי ברירה. אסור לי לעשן. נקודה.
אבל, אני מביאה את הסיפור הזה שלי כדי לחדד את הנקודה של עד כמה אנחנו מתקבלים ע"י סביבתנו הקרובה כמובן מאליו גם כאשר אנחנו עוברים שינוי רציני עם עצמנו.
הבת שלי לדוגמא עשתה דיאטה נהדרת וירדה במשקל. מבחורה שמנמונת ומלאה למדיי הפכה לאישה חטובה וסקסית. אז בהתחלה החמאנו כל הזמן, ועודדנו אותה במילות התפעלות, אבל עד מהרה אני מוצאת את עצמי מקבלת אותה כמובן מאליו ושוכחת אפילו לשאול אותה כמה קילוגרמים היא השילה מעליה בחודש האחרון, כך שברור לי גם למה היא לא שואלת אותי איך אני מסתדרת בלי הסיגריות המסריחות שלי. אנחנו מתרגלים מהר מאוד לדמות החדשה של מישהו אחר גם אם התהליך שהוא עבר, הוא קשה ביותר.

 

[שאר העולם]

אני חושב שזה לא כזה נורא

היית מעדיפה שיזכירו לך כל יום כמה גאים בך על שהפסקת לעשן? אני חושב שהשינוי האמיתי חל כאשר מפסיקים להתעסק
בזו ומקבלים אותו כמובן מעליו.

 

[יחפהבפארק]

זה אולי נכון כאשר אתה צעיר

וכל החיים עדיין לפניך והעישון היה רק בקטע קצר מחייך. לגבי אנשים מבוגרים, הגמילה מעישון היא הרבה יותר קשה ולפעמים אפילו בלתי אפשרית. אין כאן שאלה של כוח רצון אלא שאלה של השלמה עם גזירה מסויימת שאתה חייב לקבל אותה. ולפעמים זה כל כך קשה עד בלתי אפשרי הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. זר לא יבין זאת

עכשיו, זה לא שבאתי לבכות לכם כאן, אלא רציתי להעלות נקודה חשובה לגבי העובדה שאנחנו מהר מאוד עוברים הלאה ולא חושבים רגע, מה נסגר עם ההוא שהתחיל עבודה חדשה או ההיא שהתחילה דיאטה... זה פשוט הטבע האנושי שלנו ככה, וזה בסדר גמור. החיים חזקים מהכול ואנחנו ממשיכים הלאה למרות כל הקשיים והמצוקות.

 

[Aronsona]

כל הכבוד על ההתמדה.

והחיים הם לא פיקניק

 

[רון הגדול11]

תעברי דרך דף קשה

ואני משער שלא מעט יתקשרו לתמוך
ואני יהיה הראשון
או מפגש
כדי להכיר את האישה המקסימה
שהפסיקה לעשן

 

[יחפהבפארק]

לגבי מפגש, כבר הסכמנו כאן שאין כמו מפגש פורום כדי להרוס ולסגור אותו

בכל אופן, תודה רבה לך על המחמאות שאתה מרעיף עליי כאן, זה באמת כיף לשמוע

בינתיים, אני מחכה שהתומכת שלי תתקשר לשאול לשלומי

 

[רון הגדול11]

תעברי דרך דף קשה

ואני משער שלא מעט יתקשרו לתמוך
ואני יהיה הראשון
או מפגש
כדי להכיר את האישה המקסימה
שהפסיקה לעשן

 

[נסחפת עם הגלים]

אני בערך שבועיים ללא סיגריה

מצליחה פחות או יותר להתגבר על החשקים הפיזיים. מסתדרת לבד, בלי צ'מפיקס שסתם עשה לי חלומות מפחידים.

מה שקשה לי אני חושבת זה העניין הזה שאני כמעט מתקשה לדמיין את הזהות שלי בלי הסיגריה. כאילו הסיגריה היא יותר מטבק בתוך נייר, אלא סוג של הצהרה, משהו שמאפיין את האישיות שלי. וזה דפוק אני יודעת אבל קיים.

היום פגשתי חברה שמעשנת ואמרתי לה שהפסקתי לעשן. אז שאלתי אותה למה היא לא מפסיקה. אז היא אמרה לי "אין לי זמן עכשיו לעשות שינוי דרסטי, אני עובדת, לומדת, עסוקה וגם בכלל לא אכפת לי מהבריאות שלי כרגע". וזה נשמע לי קצת מעוות.

 

[יחפהבפארק]

אני מאוד מבינה את הקטע של הזהות

כשאני לא מעשנת, אני מרגישה שאני לא אני. לפעמים אני מרגישה כמו זומבי, ולפעמים אני מרגישה שזאת אני אבל בהילוך גבוה. על הצ'מפיקס באמת שמעתי שהוא עושה סיוטים לכן אני לא נוגעת בכדורים האלה.
כן. אני אישה מעשנת. גם זה סוג של הצהרה. גם עכשיו אני אישה מעשנת רק ללא סיגריה. אני לא יכולה לשנות את זה. בחיים אני לא אהיה כמו אישה שלא עישנה מעולם. ככה זה.
להבדיל מהחברה שלך שלא מוכנה לקחת כרגע שינויים דרסטיים והבריאות לא ממש מעניינת אותה כרגע, אני דווקא תמיד הייתי מודעת לעובדה שהסיגריות לא בריאות ותמיד זה השפיע עליי בצורת שיעול גם כשהייתי צעירה, לכן תמיד הפסקתי בכל הזדמנות. לחודש, לחודשיים, לחצי שנה ואפילו לשנתיים וחצי. בפעם האחרונה, שזה היה לפני שנתיים, לא עישנתי במשך שנה. אז כל פעם אני מפסיקה לכמה שבועות ושוב חוזרת לסורי. בינתיים, כאמור, אני מחזיקה קצת מעל שלושה חודשים. נראה מה יילד יום.
בינתיים, אני מקווה בשבילך שזה יחזיק לך כמה שיותר. כל יום שאת לא מעשנת, זה רווח נקי. לריאות.

 

[נסחפת עם הגלים]

כן זה ברור.

הפסקתי בגלל אסטמה ואני באמת נושמת יותר טוב עכשיו.

אם את מפסיקה לעשן לשנה ואז חוזרת מה שמושך אותך בחזרה זה לא ההתמכרות לניקוטין כי הגוף מתנקה וכבר אחרי 48 שעות אין בדם ניקוטין. צריך לטפל בעניין התפיסתי של מה היא בשבילך סיגריה, מה היא מסמלת עבורך, ומה הדבר שמושך אותך בחזרה, לזהות את הנקודה הזאת ולטפל בה.

 

[יחפהבפארק]

אני חוזרת לעשן לא בגלל ההתמכרות

אלא כמובן בגלל הזהות.
כאישה לא מעשנת אני מרגישה שאני בעלת זהות אחרת ממה שהכרתי כשהייתי מעשנת. יש לי בעיה עם ההתמודדות הזאת. לכן יש לי תומכת טלפונית שדואגת להחזיר אותי לפסים כשאני נשברת מבחינת זהות ולאו דווקא מבחינה גופנית. מבחינה גופנית הרי אני נושמת הרבה יותר טוב, ככה שזאת בהחלט לא הבעיה.

 

[נסחפת עם הגלים]

זה טוב שיש תמיכה

שיהיה בהצלחה

 

[יחפהבפארק]

תודה רבה, בהצלחה רבה גם לך

 

[Aronsona]

שלום לך לילוש. Long time no see

לצערי אני מעשן ואחת הסיבות דומה לזו של החברה שלך.
הניסיון שלי מראה שההתעסקות והמחשבה עם הצון לעשן כשמפסיקים, ממש מוצאים מהריכוז.
אני לא מעוניין להתמודד עם זה.