ביחס ל"אין עשן בלי אש"
אני שמחה שכתבת את זה - כי אני רואה בכך הזדמנות להגיד פעם אחת בתמצית את מה שאני חושבת על האמירה הזו בהקשרה בפורום זה. זו לאו דווקא תגובה רק אליך - ואל נא תקח אותה ככזו. מסתבר שהמתווכחים, משני עברי המתרס, נהנים להתילות מעת לעת באש, המתלווה לדעתם לעולמי עד, לעשן. אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק עם זה. אמירה ברוח "הורה שמגיע לפורום כזה בטח לא שלם עם הורותו" כמו גם אמירה ברוח "אם אתם כל כך מתרגזים בטח אתם מחפים על משהו ובטח יש בהערה הכביכול "מרגיזה" לפחות שמץ של אמת" - שתיהן - על כל הורסיות שלהן - הינן (בעיני לפחות) אמירות בלתי ענייניות, שמעקרות בצורה מקוממת כל דיון מתקבל על הדעת וכל פלורליזם של דעות. העובדה שאני מתעניינת בנושא מסוים, רוצה לקדם אותו, רוצה לתמוך בקבוצה מסויימת וכו' - אינה מעידה בשום צורה ודרך על שלמותי שלי עם עצמי ועם החלטותי. בה במידה, העובדה שאני מתרגזת מאמירה מסויימת, אינה מלמדת בהכרח על כך שיש במה שנאמר משום האמת. אלה ואלה טועים - ואולי עדיף להישאר ברמה העניינית, במקום לנתח ניתוחים פסבדו פסיכולוגיסטיים של המשתתפים מצד זה או אחר של הויכוח. אנשים יכולים להתרגז פשוט כי הם מתרגזים, ואנשים יכולים להשתתף בדיון או לפעול למען מטרה מסויימת - פשוט כי הם רואים בה (במנותק מהחלטותיהם ומטרותיהם האישיות בחיים) מטרה חשובה, ענין חברתי חשוב, נושא מעניין, או כל דבר אחר. אלו שני הסנט שלי בנושא ה"אין עשן בלי אש" - תקחו או תתעלמו. כרצונכם.