הכרת כל הדגים ויצורי המים בעולם

[דוד170]

לכל דג יש קשקשים.

לכל דג יש קשקשים. ההלכה היהודית מבחינה בין קשקשים גדולים לבין קשקשים זעירים וזה כנראה מה שמאפיין את הצלופחות (דגי נחש) יעקב [email protected]

 

[G o v e r no r]

ד"ר דפני טוען שהטעית אותו בזדון.

התכתבתי איתו והוא שנה את חוות דעתו, וגינה אותך על שגררת את תשובתו לפורום פומבי. הוא מסר לי כי חשב שהוא מתכתב עם אידיוט המכנה צלופח בתואר דג-נחש, וענה בפשטות וקצרה, כפי שעונים לילד קטן טרדן, רק כדי להפטר ממך במהירות האפשרית. כתוב לו שוב ותשמע...

 

[דוד170]

G o v e r no r

בס"ד אתה כתבת שלכל הדגים יש סנפירים בכך רצית להפריך את הראיה. אני נמשכתי אחריך ללא צורך . אבל עלה זית האיר את עיני וכתב שהתורה מדברת על כל יצורי המים ולא רק על דגים. "אז אתה מודה שלכל ה_דגים_ יש סנפיר" השאלות הללו לא שייכות כבר. אתה בעצמך הבאת נחש מים שאין לו סנפיר ומאחר ובראיה מדובר על כל יצורי המים כולל נחשי מים נפלה הטענה שלך לפריך את הראיה. תראה להלן איך שאתה מתעלם מכך שכתוב על כל היצורים במים ואתה מדבר רק על הדגים, וזה הטעיה ברורה אתה מתעלם מכך שכתוב על כל היצורים במים ואתה מדבר רק על הדגים, שוב, אתה מתעלם מכך שכתוב על כל היצורים במים ואתה מדבר רק על הדגים אני הבאתי ראיה שבה כתוב בפרוש גם בכותרת של הראיה וגם בסוף הראיה שלא מדובר רק על דגים אלא על כל יצורי המים. תראה בסוף ההודעה שמדובר גם על יצורים שונים מדגים ולא רק על דגים. לא יפלא אפוא, שכל הדגים ושאר יצורי המים - בין אותם אשר כבר התגלו בעבר, ובין המתגלים מפעם לפעם עד עצם היום הזה - כולם ממש, ללא יוצא מן הכלל, מתאימים לחוק - סוד טבע זה. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ViewMsg.asp?msgid=8361518&id=129 ותראה בנושא ההודעה כתוב: הכרת כל הדגים ויצורי המים בעולם. ותראה מה כתוב בתורה: מפסוק ט´ את זה, תאכלו, מכול, אשר במים: כול אשר לו סנפיר וקשקשת במים, בימים ובנחלים--אותם תאכלו. י וכול אשר אין לו סנפיר וקשקשת, בימים ובנחלים, מכול שרץ המים, ומכול נפש החיה אשר במים--שקץ הם, לכם. יא ושקץ, יהיו לכם; מבשרם לא תאכלו, ואת נבלתם תשקצו. http://216.239.33.100/search?q=cache:9wAT_w5t0qkC:www.mechon-mamre.org/i/t/k/k0311.htm++%D7%A1%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%A8+%D7%95%D7%A7%D7 לכן הניסיונות להפריך את הראיה על ידי טענה שלכל הדגים יש סנפירים לא מעשיים ולא יועילו להפריך את הראיה. לכן ניסית להפריך את הראיה על ידי כך שהבאת נחשי מים וטענת שהם בעלי קשקשים ובלי סנפיר וכך רצית להפריך את הראיה. אני יודע שהתורה אמת לכן לא נפלתי ברוחי והמשכתי לחפש. וגיליתי שלא כל סוג של קשקשים מתאימים להכשיר את הדג או להפריך את הראיה, וכך כתוב באתר דעת. סימני טהרה בדגים (הערה שלי וגם בכל יצורי המים ( לדגים הטהורים ישנם שני סימנים: .1. סנפיר - איבר התנועה של הדג. הסנפירים נמצאים בצידי גופו של הדג: הגב, הזנב, הבטן, החזה והשת. .2. קשקשת -קליפות עגולות המכסות את גופו של הדג, וניתן לקלפן ביד או בעזרת כלי. אך אם הן קבועות בעורו של הדג ולא ניתן לקלפן, הן אינן נחשבות קשקשת. לכן אתה צריך להביא יצור מים שיש לו קשקשים שניתנים לקילוף ואין לו סנפיר. אם לא ניתנים לקילוף לא אמרת כלום. http://www.daat.ac.il/daat/multi/kashrut/animals/dag/snapir.htm

 

[G o v e r no r]

הויכוח הסתיים. יש לי הוכחה שאדם,

בשר ודם כתב את התורה. נותן התורה _לא_ _ידע_ שקשקשת היא סמן נחוץ ומספיק. עובדה. פעמיים תמימות(*) הוא התיר לאכול רק את בעלי סנפיר וקשקשת. העובדה שנזקק ל_שני_ סמנים מעידה כאלף עדים שנותן התורה _לא_ _ידע_ שדי בקשקשת. העובדה שזה צויין בשני מקומות שונים מעידה שאין זו טעות סופרים. נותן התורה לא הכיר את עולם החי הימי!!! זו האמא של כל ההוכחות שנותן התורה היה אדם, בשר ודם, ופחות חכם מאלה אשר באו מאות שנים אחריו ואמרו שדי בסמן יחיד - קשקשת. בנוסף, הנה קביעה כי ויקרא י"א פסוקים ג´ עד ז´ הוא סתם כלל-אצבע טוב ליהודי החי במזרח התיכון (ראו משפט אחרון), ולדעתי, תמיכה משמעותית בהשערה כי התורה נכתבה בידי אדם שחי במזרח התיכון. (*) פעמיים צוינו סמני יצורי המים הכשרים: ויקרא י"א פסוקים ט´ י´ דברים י"ד פסוקים ט´ י´ י"ב

 

[דוד170]

מה זה שינה את דעתו?

הוא לא יכול לשנות את העובדה שלנחש ים אין קשקשים נקלפים.

 

[G o v e r no r]

ד"ר דפני טוען שהטעית אותו בזדון.

התכתבתי איתו והוא שנה את חוות דעתו, וגינה אותך על שגררת את תשובתו לפורום פומבי. הוא מסר לי כי חשב שהוא מתכתב עם אידיוט המכנה צלופח בתואר דג-נחש, וענה בפשטות וקצרה, כפי שעונים לילד קטן טרדן, רק כדי להפטר ממך במהירות האפשרית. כתוב לו שוב ותשמע... הויכוח הסתיים. יש לי הוכחה שאדם, בשר ודם כתב את התורה. נותן התורה _לא_ _ידע_ שקשקשת היא סמן נחוץ ומספיק. עובדה. פעמיים תמימות(*) הוא התיר לאכול רק את בעלי סנפיר וקשקשת. העובדה שנזקק ל_שני_ סמנים מעידה כאלף עדים שנותן התורה _לא_ _ידע_ שדי בקשקשת. העובדה שזה צויין בשני מקומות שונים מעידה שאין זו טעות סופרים. נותן התורה לא הכיר את עולם החי הימי!!! זו האמא של כל ההוכחות שנותן התורה היה אדם, בשר ודם, ופחות חכם מאלה אשר באו מאות שנים אחריו ואמרו שדי בסמן יחיד - קשקשת. בנוסף, הנה קביעה כי ויקרא י"א פסוקים ג´ עד ז´ הוא סתם כלל-אצבע טוב ליהודי החי במזרח התיכון (ראו משפט אחרון), ולדעתי, תמיכה משמעותית בהשערה כי התורה נכתבה בידי אדם שחי במזרח התיכון. (*) פעמיים צוינו סמני יצורי המים הכשרים: ויקרא י"א פסוקים ט´ י´ דברים י"ד פסוקים ט´ י´ י"ב

 

[כופר עם שטריימל]

"ואת השפן כי מעלה גרה הוא"

אבל...השפן אינו מעלה גירה

 

[דוד170]

לגבי השפן

http://www.cs.technion.ac.il/~erelsgl/tnk/iyun/kma/qjrim2/maly_gra_thorim.html http://www.cs.technion.ac.il/~erelsgl/yhdut/dat_emt/tjuva15.html כמבוא לכל דיון תשאל השאלה האם תורה שניתנה בסיני במעמד ששים ריבוא אינה אמינה דיה לקביעת העובדה הזו. מי שאינו מוכן עקרונית לקבל מקור מידע זה, הרי רק לגביו נחוץ להיכנס לדיון בנושא. השאלה הנשאלת היא מי הם שני בעלי חיים אלו. מן הבחינה הזואולוגית היסטורית ידועה לנו היטב זהות הארנבת, לא כך הדבר לגבי השפן. בעלי החיים הראשוניים שראוי שנבחן בהקשר לכך הינם 3 בעלי חיים הבאים המזוהים היום לפי הטקסונומיה כלהלן: שנים השייכים למשפחת הארנביים - .Hare סוג הארנבון - Oryctolagus זהו ה"שפן" של ספרי הילדים. סוג הארנבת - Lepus גדלה בר בארץ. שפן - (באנגלית Procovia syriaca ,(Syrian Coney ,Hyrax גדל בר בארץ. יצוין שלגבי שלושת בעלי חיים אלו יש תרגומים שונים באשר יש מילונים המתרגמים את המונחים תוך ערוב תחומים: מילון אלקלעי שפן, ארנבת Rabbit ארנבת, ארנב Hare גם בלשונות העמים שמות בעלי חיים אלו מתחלפים. ידוע לנו כנראה הזיהוי של הארנבת המקראית. זוהי ככל הנראה על פי המקורות המשווים הידועים ממהלך ההיסטוריה ומתרגום השבעים הארנבת דלעיל. לגבי השפן הזיהוי המקראי ייתכן והוא שפן הסלעים המצוי הרבה בארץ. אך ייתכן והשפן המקראי היינו דווקא הארנבון. ואולי מדובר בבע"ח אחר. ייתכן גם כן שזהו אחד מבעלי החיים שנכחד כליל מן העולם כמו בעלי חיים רבים שהיו ואינם עוד (כמו הממותה, נמר הסיף, פיל ננסי וכיו"ב). זוהי בעיה טקסונומית הטעונה בירור נוסף. לא ידועות לנו ראיות לזיהוי השפן כמה שמכונה היום "שפן הסלעים". יש אולי ראיה לכאורה שבעל החיים המכונה בשם "שפן הסלעים" אינו השפן המקראי. זאת משום שהשם "שפן" מופיע במקרא כמתייחס לבני אדם - גברים. אם אכן היה השפן המקראי אותו השפן המוכר לנו היום הרי אז קשה להבין כיצד ייתן יהודי, החי בתרבות של אמונה ומצוות, לבנו כינוי - שם של בעל חי פחדן טמא. אמנם מצינו בדורות מאוחרים תופעה של קריאת שמות של בעלי חיים טמאים ליהודים - אריה דב זאב אך בכולם מדובר בבעלי חיים אמיצים ותקיפים וכנראה גם בהקשר בעל משמעות דתית לאומית (אריה- גור אריה יהודה = כינוי לשבט יהודה, דב- דב אורב הוא לי ארי במסתרים = כינוי לקב"ה, זאב- בנימין זאב יטרף=כינוי לשבט בנימין). מה גם שהאישים המקראיים הנושאים שם זה היו בעלי מעמד וחשיבות גבוהים מאוד במידרג החברתי הדתי שבדורם, ואז יקשה לנו מה ראו לדבוק בשם כזה המתייחס לבעל חיים טמא. עם כל זאת ייתכן וכוונת התורה היא שהשפן הינו הארנבון וזוהי אולי גם הסיבה לכתיבת שני בעלי החיים הללו יחד בפסוק אחד בתורה בחומש דברים יז ג "ואת הארנבת ואת השפן" שהרי הגמל השונה מהותית מהם נכתב בפסוק נפרד. הכתוב בתהילים קד יח "סלעים מחסה לשפנים" מוביל למיגוון אפשרויות רחב מאוד, שהרי סלעים משמשים מחסה למגוון רחב של בעלי חיים. הארנביים מעלי גרה אמנם בדרך שונה ממעלי הגרה הרגילים. בעלי חיים אלו מעכלים את המזון עיכול דו שלבי המכונה קופרופוגיה. לאחר שלב ראשון של העיכול הם מוציאים אותו דרך פי הטבעת ישר לתוך פיהן במצב חצי מעוכל ובשלב השני הם לועסים ומעכלים אותו עיכול סופי. מניעתן מלעשות כך פוגעת בבריאותן באשר חלק חשוב מחומרי המזון, שגופן זקוק לו, לא יופק מן המזון. מבחינה זו שונה מנהגן מזה של חזיר הניזון מצואה סתם באשר הוא "חזירי"... . יוצא אם כן שמאכליהן ירדו למערכת העיכול והועלו שוב לגרון. המילה "גירה" יכול שתיגזר מן השרש "גרר". סביר שהמילה נגזרת מן המילה "גרון". שיטת עיכול זאת היא העברת המזון תהליך דו שלבי מובהק המעורב במעבר המזון פעם שניה דרך הגרון אחרי העלאתו אליו. בכך דומה התהליך לזה של מעלי הגרה בעלי הפרסות השסועות ובעלי 4 קיבות. שיטת עיכול דו שלבי כזאת משותפת גם לחיות אחרות, כמו למשל החולדה. נראה ששאר החיות הנוהגות כך נכנסות להגדרות של התורה ביחס לשרצים. יצוין שתופעת העלאת גרה בשיטות העלאת גירה אחרות, היינו פחות קיבות או העלאת גירה חיצונית כרוכות מטבען בערעור מה של תוקף הסימן כסימן כשרות. זוהי אולי הסיבה לכך שהתורה מציינת שבחיות הטמאות איסורן נובע מכך שהן מעלות גירה ואינן מפריסות פרסה שסועה. הרי לכאורה מפתיע למה התורה מציינת את העלאת הגירה כסיבה לפסלות. אלא, משמע, כנראה, משום שמעלי הגרה הקלאסיים מקיאים את המזון לפיהם מאחת מן הקיבות שלהם ובולעים אותו שוב לקיבה המתאימה להמשך העיכול. דברי רש"י המפרש שהעלאת גירה מתייחסת, להקאה מבפנים, נסובים דווקא, לפי ההקשר בדבריו, על עניין העלאת גירה של מעלי הגרה הקלאסיים היינו חיות הבר - צבאים, איילות, יעלים וכיו"ב ועל בהמות הבית - היינו צאן ובקר, הנאכלים. לכן אין הם מהווים קושיה על מעלי הגירה האחרים כפי שרוצה לטעון ד"א. גם אם היה ניתן להוכיח שרש"י לא דייק בדבר הרי אז חזרנו להקדמה א. לגבי הארנביים מצאנו מקור בספרות המדעית. יעויין בספר: ,1997 K. Schmidt - Nilson, Animal Physiology 5-th Edition, Cambridge university press. p 149 כך גם בספר החי והצומח של א"י - עזריה אלון חלק שביעי ע´ 90. לגבי בעה"ח המכונה "שפן הסלעים" אולי אין מידע מספיק היום. היינו לא מצאנו בספרות המדעית מקור המטפל בענין בצורה יסודית. בעצם לא ידוע לנו בשלב זה אם בתחום מדעי החי מקובל שבעל חי זה מוכר כמעלה גרה או לאו. קיימת האפשרות הפשוטה לגבי בעל חי זה שהיות והעלאת גירה אצל החיות הטמאות אינה מושלמת, נמצא הוא בגבול הקיצוני של העלאת גירה גרועה בכך שהוא עושה העלאת גירה כפעולה חזותית חיצונית גרידא. זו אולי הסיבה לכך שבמסכת חולין נט. נזכרו רק הגמליים כמעלי גרה. ייתכן והנושא מזמין מחקר מתאים שננסה לממשו. היינו האם בעל חי זה נוהג כמנהג הארנביים או לאו. יש סימנים לכך שייתכן וה- Hyrax אכן מעלה גירה בצורה כל שהיא. זאת משום שהשגנו מידע המצביע על כך שיש לצואתו אופי שונה לפי העונות. כמו כן בספר "החי והצומח של א"י" - עזריה אלון חלק שביעי ע´ 234 נמצא כתוב שבלעיסתו יש העלאת גירה. וכן יעויין בספר "שיחת חולין" - אמיתי בן דוד עמ´ ת"י על מבנה מערכת העיכול שיש בה דמיון מסוים לזה של מעלי הגרה. דבר זה בא גם לידי ביטוי בספרו של פרופ´ יהודה פליקס - "מראות המשנה - החי במשנה" ע´ 160, גם בבטאון התורני "קול התורה" ניסן תשנ"ו מובאת עדות תומכת מסוימת בכיוון זה. הדבר המניע ללעג של ד"א על אי העלאת הגירה של הארנבת והשפן הוא לא חיפוש האמת אלא מינות ואפיקורסות גרידא. שהרי לגבי הארנבת, שלגביה יש הוכחות לזיהויה, נכשל בהערכתו בוודאות מה שבא לידי ביטוי בהבדלים שבין המהדורות השונות של קונטרסיו המטפלים בעניין. מה שנשאר בידיו זה אך ורק דברי זלזול בהערכת התורה לבעל חי שאינו מזוהה עדיין בשום סוג של וודאות כ"שפן" המקראי. אם נשיג אינפורמציה מדעית נוספת הרי נעדכן את מי שיפנה אלינו בעניין. כהערת אגב יצוין שבעלי החיים המצוינים במקרא ושזיהויים ודאי, הרי התורה מדייקת בצורה מפליאה. לדוגמה (למעט השפן שאין זיהויו נהיר) הרי אין שום בעל חי בעולם כולו, גם לא בעולם החדש - (אמריקה ואוסטרליה) שוודאי שלא היה מוכר למקבלי התורה, בעל תכונות כאלו מלבד בעלי החיים השייכים למשפחת הגמליים (כולל הגואנקו וצאצאיו המתורבתים מהרי האנדים שבאמריקה הדרומית וכלה בלמות הטיבטיות). גם החזיר הנזכר בתורה הינו היחידי הנזכר בתורה כמפריס פרסה ואינו מעלה גרה. הוא גם היחידי כזה במציאות.

 

[גאיוס]

השפן מעניין מתן תורה מעניין יותר

אמרת ש- 60,000 איש ואישה היו עדים למתן תורה. מי כתב שהיו כמספר הזה? מי העתיק את הכתוב לספר אחר כשהתבלה הספר? וכן הלאה - עד להמצאת הדפוס והשכפול ההמוני 3000 שנה מאוחר יותר?

 

[דוד170]

מתי התורה נכתבה וניתנה

במעמד הר סיני היו 600 אלף איש ולא 60 אלף. נוסח מרכזי אחד להשוואה. "ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת עד תומם ויצו משה את הלוויים נושאי ארון ברית השם לאמר: לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית השם אלקיכם והיה שם בך לעד" (דברים ל"א-כ"ד), ממילא אם היה מתעורר ספק ביחס לדיוק הנוסחאות שבידינו כגון שהיו נהיות שתי נוסחאות, אפשר היה להוציא את הנוסח הראשוני ולהשוות ביניהם. עוד מצווה ששיכת לקטגוריה הזאת של נוסח מרכזי אחד להשוואה היה מה שנצטוו ישראל כשיכנסו לארץ לעשות גלעד אדיר של אבנים על הר עיבל, לסוד אותם בסיד ולכתוב על זה את כל התורה באר היטב, גם הוא היה במשך שנים רבות בודאי מקור חשוב להשוואה. ז. הפצה ראשונית. "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכוהנים, בני לוי, הנושאים את ארון ברית ה´ ואל כל זקני ישראל" (דברים ל"א ט´). התורה דאגה לעדכן אותנו במסירה הראשונית של התורה שנמסרה לכוהנים ולכל זקני ישראל (כמובן במספר העתקים). . שמירה מדוקדקת על העתקה מדויקת. הלכות כתיבת ספר תורה חמורות בספר תורה שאות אחת חסרה בו או אינה נכונה - פסול, (לא מדובר ביתרות וחסרות) אם אינו מוגה אסור להשהותו יותר משלושים יום, אלא יתוקן או יגנז. אם הספר פסול (באותו חומש) אי אפשר לקרוא בו בצבור. הסופר בכתיבתו חייב להעתיק מספר אחר. לברך על הקריאה. אות אחת - והספר פסול. טעות קטנה אחת ואין ראוי לקרות בו כל זמן שלא תיקנו אותו. אם כן המערכת מחייבת תיקון מידי כדי לאפשר להשתמש בו. מלבד זאת פשוט הוא שכל מציאות שתתהווה של שינוי נוסח, ישוו מיד עם שאר ספרים או עם הנוסח המרכזי. הראיה שההלכות נשמרו בקפדנות נגלית לעינינו באם נשקיף מעט על מצב ספרי התורה בימינו. לפני כאלפיים שנה יצאו ישראל לגלות, נתפזרו אט אט על פני כל מדינות תבל כשכל קהילה נושאת איתה ספרי תורה שמהן העתיקו הסופרים וכתבו ספרי תורה חדשים לאלפים, והאחרונים שבספרים חזרו עם קבוץ הגלויות החלקי בקום מדינת ישראל וראה זה פלא כל ספרי התורה מכל העולם זהים, אין בהם נפתל ועיקש כלל, מלבד ספר תורה תימני ששונה משאר ספרי התורה באות אחת. אין לך ראיה גדולה מזאת על הכח הפלאי של התורה לשמור על עצמה בצורה מדויקת ושלמה שבאלפיים שנה לפחות אף על פי שעלו וירדו מלכויות, שיטות ותיאוריות והבנת דרכי חיים, והתחדשו גזירות ורדיפות לבקרים, דבר אחד לא זז כלל ימינה ושמאלה - התורה. כחץ שנון פלחה בקרב הדורות בקו ישר מבלי שינוי כלל והוא המשלים ומאמת את ידיעתנו על נצחיות התורה שאינה כפופה לשנויי הזמן כלל, (יש רק הבדל של אות אחת בין הספר של האשכנזים לספרדים) אפילו בהיותה בעולם החומר. ראיה צדדית לעניין זה של שימור ההעברה הוא מהנצרות, שכידוע ראשיתה טמונה ביהדות והתפלגה ממנה לפני אלפיים שנה, מחזיקים בידם אותו מסמך ממש. ובודאי לא חיישינן לשיתוף פעולה. אם כן למעשה אלפיים שנה התורה ללא שינוי ללא כל ספק וזה בתנאי לחץ נוראים כמו רדיפות, השפלות וחיים קשים ובכל זאת - ללא שינוי. הסברא נותנת שבאלף שלוש מאות השנים הקודמות שלפי טענת התורה זהו תאריך נתינת המסמך, ואלו היו שנים נוחות יחסית להעברה מדוקדקת של התורה, ניתן להניח בפשטות שגם אז המסמך לא נשתנה, וזה אינו אלא שכל פשוט. השומרונים של ימינו מיוחסים למה שכתוב בתנ"ך על הכותיים גרי האריות והם היו חטיבה נפרדת מעם ישראל עוד מראשיתם גם הם מחזיקים מסמך זהה למסמך התורה שלנו.מה שמהווה גם כן ראיה קדומה עוד יותר מאלפיים שנה לאי השינויים של המסמך. אפשרויות נוספות לצמצם בשכלנו ובהבנתנו את המציאות של פער הזמנים, ניתן לראות בכמה עובדות חשובות שמסייעות לנו בעניינינו. מצוי בידינו ספר על "סדר הדורות" שנכתב לפני 1900 שנה ע"י התנא רבי יוסי בר-חלפתא ששם הובא בצורה מדויקת ומפורטת איך עברה התורה מדור לדור. מי היה גדול הדור בכל דור ודור שהוא היה מרכז ההעברה, כמה היו שנות חייו ועוד פרטים מעניינים עליו ועל התקופה. הספר הזה כולל לעניינינו את התקופה מאז משה רבנו ועד עזרא הסופר, הכולל בערך תקופה של 900 שנה בהעברת התורה, אין ערוך לחשיבותו הגדולה של הספר הזה הפותח לפנינו את השער הסתום ומאפשר לנו לראות בדיוק את הדרך שבה עברה התורה מאחד לאחד. לקורא מתגלה רצף מוחלט ללא נתק כלל של קבלה מאחד לאחד, רובם מפורסמים בנ"ך. מעזרא הסופר עד סוף תקופת התנאים שהיא בחורבן הבית השני צנרת המשניות של פרקי אבות, מי קבל ממי, וכן ספר הקבלה להראב"ד שדן עד תקופתו לפני כ - 600 שנה לערך. בקיצורו של עניין יש בידינו רשימה מפורטת של ראשי העם מקבלי התורה בכל דור ודור מאד משה רבנו ועד ימנו אלו. אין חור אפילו של דור אחד של שנה אחת, הכל ידוע ומדהים ממש. התנ"ך עצמו מלווה את עם ישראל מאד משה רבנו עד עזרא הסופר שהוא זמן תחילת הבית השני. ספר יהושע מתחיל "ויהי אחרי מות משה..." ספר שופטים מתחיל "ויהי אחר מות יהושע..." הכל כתוב ברצף אדיר שבו אין חסרון בידע הפשוט שעם ישראל במשך כל הדורות היה עם דתי. ומי שמדקדק היטב בדברי הנביאים ובדברי הסופרים מוצא שהיו דורות "טובים" והיו דורות "גרועים". הדורות ה"גרועים" מעולם לא הפסיקו לעבוד את ה´ אלא שיתפו גם עבודות אלילים וירדו ברמתם המוסרית. מלבד זאת, אין אף ממצא ארכיאולוגי שמכחיש את התנ"ך לפיכך מבחינה היסטורית אין לך מסמך אמין יותר מהתנ"ך. בקישור הזה נא להכנס למאמר מתי התורה נכתבה וניתנה וכן למאמר הגנת המסמך. http://www.orhayahadut.co.il/msilot/index.htm

 

[L7]

בוני עגל הזהב עדים אמינים?

 

[דוד170]

תשובה : מי שחטא בחטא העגל

תשובה : מי שחטא בחטא העגל אלה היו הערב רב . ובני ישראל חטאו בכך שלא הוכיחו אותם. אבל שבט לוי לא חטא בכלל בחטא העגל. בהמשך התורה אם תקרא תראה שבני ישראל חזרו בתשובה על החטא שעשו והם עשו משכן ותרמו הרבה רכוש למשכן בכדי לכפר על החטא ועוד תראה שכתוב שהם נענשו על החטא פרק לב´ מפסוק א´: "וירא העם כי בשש משה לרדת ויקהל העם על אהרון ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים...ויאמר אהרון פרקו נזמי הזהב... ויתפרקו...ויביאו אל אהרון ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים...". עשיית עגל מסכה בעת שמשה עדיין נמצא בהר, מדהימה, מזעזעת ומעוררת תימא גדולה ביותר. איך ייתכן, דווקא אחרי שראו בעיניהם שמיים נפתחים, מראות נבואה גדולים יותר ממה שראה יחזקאל בן בוזי הכהן, פמליא של מעלה מעשה מרכבה והדום רגלי האלוקים, במראה ולא בחידות, שמעו קול אלוקים מדבר איתם מתוך אש, ענן וערפל, עד שנפלה יראתו עליהם וכמעט פרחה נשמתם, איך יכול להיות שיגידו 40 יום אחר כך ´אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים´ לעגל מסכה? האם נטרפה דעתם? קושיא נוספת על אהרון כהן גדול, נביא ה´, אח למשה רבנו, אשר מי כמוהו מורם מעם וקרוב אל האלוקים, בקי ובר אוריין אשר אין סוד נסתר ממנו, דעתו רחבה והוא מבני ביתו של הקב"ה איך יהין לעשות אדם אשר כמוהו, עבודה זרה? החומרה של מעשה זה בלתי נתפשת, חכמים הגדירוהו בלשונם: "עלובה כלה מזנה בתוך חופתה (שבת פ"ח ע"ב). בלשון ימינו אלה זה כמו להגיד ששמו מכונית תופת בשדרה המרכזית של הקב"ה ולאור יום. מעשה מדהים של עזות מצח ומרד בבורא עולם סמוך כל כך למתן תורה, קשה מאוד להבנה ולהסבר. רמב"ן ואיבן עזרא, ענקי הרוח והפרשנות מגדירים את השאלות הללו בעוצמה רבה אבל תשובותיהם כמו גם תשובות פרשנים אחרים אינן באותה העוצמה. רמב"ן מסביר שביקשו ´משה´ אחר. "יורה לנו הדרך לפנינו ועל פי ה´ בידו". לפי דבריו רצו מדריך חדש כי האמינו שמשה מת. אם כך למה בחרו בעגל מסכה? לרמב"ן תיאוריה הקשורה במעשה מרכבה הקושרת את מראה השור מהשמאל שראה יחזקאל, ואין כל אחד ואחד בקי בדבריו. איבן עזרא מסביר שאמונתם בכך שמשה מת נובעת בפשטות שאין על הר סיני אוכל או מים. בכך הוא גם מגלה לנו סוד שהמן לא ירד על הר סיני. היות וכך היו בטוחים שמשה מת. שהרי ארבעים יום וארבעים לילה שהה שם ואין בן אנוש יכול להחזיק מעמד ללא אוכל או שתייה זמן ממושך כזה. אלא שעדיין לא ברור למה בחרו בעגל, ואיך הוא יהיה תחליף למשה רבנו. הרמב"ם עונה על השאלה לגבי העגל וקושר זאת למצרים ארץ הולדתם ומקום שגדלו בו. שם היה העגל אל. גם תצפית בגרמי שמיים ואסטרולוגיה היו חלק מתרבות מצרים וחכמיה, זה הביא אותם לחשוב ולהאמין ´שמזל שור´, אשר שרר בעת יציאתם ממצרים, הוא אל ויש בו ממש. לכן ביקשו לעובדו. גם לאחר דבריו נשארנו עם מבוכה גדולה. חסר הסבר כולל וממצה. הרב הס זצ"ל, שזכיתי להיות מתלמידיו באוניברסיטת בר אילן, כתב מאמר מאוד מסכם וכוללני בהקשר למעשה העגל, וקרא אותו ´אור חדש על מעשה העגל´. המאמר התפרסם בחוברת ´אמונות´, גליון 27 תמוז תשמ"ב. ובו הוא מתאר את מעשה העגל אחרת. לטעמי הוא אכן שופך אור חדש על כל העניין. לדבריו הנסמכים על מדרשי חז"ל, היו במחנה ישראל מאז היציאה ממצרים ´ערב רב´. יהודים נשאו מצריות לאישה וגיירו אותן. וכן נשים יהודיות נישאו למצריים שבחרו להתגייר בעקבות אהבתם. ערב רב זה היה נשאר במצרים ולא היה נגאל, בגאולת ישראל. לולא משה רבנו אשר ביקש מבורא עולם להכלילו בתוך עם ישראל. הקב"ה יתעלה נענה לו אף שלא בשמחה רבה. ערב רב זה קרוי בפי התורה "העם" מולם קרויים היהודים "בני ישראל". לדברי הרב הס זצ"ל, רוב המרידות במדבר, נגרמו בשל מעשה ´העם´, אותו ערב רב. מתאוננים וקברות התאווה וכן בשליו ואפילו במעשה קורח תמיד תמצא את "העם" מוביל במרד כנגד משה ואהרון וכנגד הקב"ה. העם בוכה ואומר בזוכרנו את סיר הבשר, ויהי העם כמתאוננים, ותרד אש ותאכל בקצה העם, תמיד העם גרם לצרות. קצה נפשם של בני ישראל במורדים אלה והיה מתח רב בין שתי הקבוצות. דבר שבא לביטוי פומבי בעת המריבה בין בנה של שלומית בת דברי ואיש מבני ישראל, ריב שנגמר בקללה נמרצת שקילל אותו איש מהערב רב את ה´ ולכן נסקל ומת. הסברו של הרב הס זצ"ל נתמך גם על ידי פירוש הסולם, לזוהר. (ראה דף קצ"א עמוד א´ ואילך, אותיות נט´ עד ע´), ועוד מדרשים. חטא העגל http://216.239.39.100/search?q=cache:bxtm21mcjDMC:www.betzvi.com/hebrew/kisisa.htm++%D7%91%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%95+%D7%90%D7%AA+%D7%94%D7%99%D7%A6%D7%A8+%D7%9C%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94+%D7%96%D7%A8%D7%94&hl=iw&ie=UTF-8

 

[דוד170]

המשך חטא העגל

עכשיו שיש לנו מפתח חדש להבנת האירועים, לא נותר אלא לקרא היטב את פרשת העגל ולראות מי חטא. ומי לא. ´וירא העם כי בושש משה לבוא´. ´ויקהל העם על אהרון´, ´ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב´, ´וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק´. אין ספק, הערב רב חטא בעגל. בני ישראל לא התערבו. לכן אומר ה´: ´לך רד כי שיחת עמך´. העם שאתה כל כך רצית להוציא ממצרים עשו להם עגל מסכה. לכן גם ´ויגוף ה´ את העם´, גם משה הורג אחר כך מן העם 3000 אנשים. נותר לשאול איך זה מסתדר כשלקריאתו של משה, מי לה´ אלי, מתייצבים ובאים כל בני לוי, איפה יתר השבטים אם החוטאים אינם אלא רק מן הערב רב? וגם איך יגיד משה ללויים ´הירגו איש את אחיו´ וכי הערב רב הינו אחים לשבט לוי? מסביר הרב בעקבות דברי בעל הסולם, בכל שבט היו אנשים שנשאו מצריות או נשים שנישאו למצריים. לא היה שבט שלא היה בו ערב רב, לבד משבט לוי (בגלל שהנישואין הללו היו כדי להימלט מקושי השעבוד ולוי לא שועבד במצרים). לכן כשקרא משה מי לה´ אלי התייצבו אמנם אנשים מבני כל השבטים, אלא שרק שבט לוי התייצב במלואו כי רק בו לא היה ערב רב כלל. עליו נאמר כל בני לוי. ואף שהיו המונים שהתייצבו, לאו דוקא מבני לוי אי אפשר להגיד על שבטם כל בני השבט. אבל האמירה ´הרגו איש את אחיו´ נאמרה לכולם. בני לוי במובן של רעים וחברים, ויתר בני השבטים שהתייצבו, במובן של אחים ממש נותרה בעיה אחת, מדוע כשמשה שורף את העגל, טוחן אותו עד דק ומפזר על המים הוא משקה את בני ישראל, כמאמר הפסוק? התשובה לכך הינה שישנה תביעה מכל אחד למנוע חטא כזה ולא לעמוד מנגד. משה רומז לבני ישראל שישנו כעס עליהם משום שהיה עליהם למנוע מעשה זה של העם. המדהים בכל ההסבר המופלא הזה, שהוא מאפשר הבנה אחרת של האירועים. גם אפשר בעזרתו להוכיח שבני ישראל לא רק שלא התערבו בכוונה, אלא גם רצו לגרום לכך שסוף סוף אלוקים יתערב ויכה את העם הערב רב הזה, שנואי נפשם. שני פסוקים בהמשך לאחר העונש. בראשון כתוב: ´וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו´. בהמשכו אומר הקב"ה למשה: ´ועתה הורד עדייך מעליך ואדעה מה אעשה לך´. שני כתובים המכחישים זה את זה. או שלא שמו עליהם עדיים או ששמו ואז ה´ מצווה להוריד אותם. והרי סתירה? אלא שלפי דברינו אתי שפיר. העם, התאבלו ולא שמו עליהם עדיים. בני ישראל, דווקא שמחו מאוד, כביטוי לכך שמו עליהם עדיים. בא הקב"ה ואומר למשה, אמור לבני ישראל הורד עדייך מעליך, הורד את התכשיטים הללו. מלמדם: ´בנפול אויבך אל תשמח, במפלתו אל יגל ליבך´. בטח ובטח לא כאשר הנופלים, הינם אחים. אפילו לשליש ולרביע. לגבי אהרון, הבאתי בפרשת תצוה ממדרש רבא שהתכוון לטובה. רצה לדחות אותם עד שמשה יגיע. מעניין לפי ההסבר שהבאתי לעיל לקרא את הפסוק: "ויגוף ה´ את העם, על אשר עשו את העגל, אשר עשה אהרון". מי עשה כאן את העגל? הם או אהרון. ההסבר היחיד שייתכן (כך בזוהר ובדברי הרב), אהרון החל למשוך זמן, לאט לאט חרט כל תכשיט ותכשיט. בנה ´סקיצה´, מסכה, הבטיח שייצוק לתוכה את כל הזהב. אלא שבאמצע ה´עבודה´ חטפו את מה שעשה, ועשו ממנה עגל. גם הכתוב אומר בהמשך לגבי משה היורד מההר: "ויקח את העגל אשר עשו". הם עשו ולא אהרון. גם משה שואל אותו "מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה". בדברי משה יש יותר תמיהה ותרעומת מאשר האשמה חמורה, כפי הנדרש כביכול. בהקשר למעשה העגל משה משבר את הלוחות. לא כמעשה פזיז. ה´ אמר לו קודם לכן, ´לך רד כי שיחת עמך, סרו מהר מן הדרך, עשו להם עגל מסכה´ הוי אומר, משה ידע למה לצפות בבואו אל המחנה. אם כן מדוע שיבר את הלוחות? מי התיר לו לשברם? מכתב אלוקים חרות על הלוחות איך מחליט לשברו? על סמך מה? עמוס חכם, מפרש ב ´דעת מקרא´, כותב: "היה מקום לחשש שעובדי העגל יקחו את לוחות האבנים שהורדו מן השמיים ויעשום לחפצים קדושים ויעבדום כדרך עובדי אלילים המעריצים אבנים קדושות. על כן שברם משה להוכיח שהקדושה אינה באבנים אלא במה שכתוב עליהן. ואם הכתב בטל, שהרי הופרה הברית, גם האבנים הן ככל האבנים". לגבי מניע דומה, במעשה העגל, כבר כתבתי בפרשת תרומה ותצוה. החוטאים רצו לעבוד את ה´ בעזרת "ציור" כלשהו. לזה קראתי ´הגשמה´. אלא שהגשמה הייתה אסורה בתכלית. שמלא כל הארץ כבודו. רק אחר מעשה העגל ניתנה הוראה להקים משכן (כדברי רש"י), וזו עבודה בהגשמה, שהותרה. שולחן, מנורה, ארון וכרובים, ובכלל זה גם מקום שיש בו אורך ורוחב וגובה, שנקראים משכן אלוקי ישראל. לא היה כדבר הזה לפני מעשה העגל. זו ירידה לסטנדרטים ארציים. קודם היו הם בשמיים עכשיו השמיים ירדו לארץ. ועדיין על אף המשכן מלא כל הארץ כבודו, ואין אתר פנוי ממנו. משה משבר את הלוחות נגד ההגשמה והקב"ה מצוה על המשכן מאותה הסיבה ממש. - אריה בן נחום.

 

[G o v e r no r]

שימו לבכם לכך שאתם מתווכחים על תוכן

מעשיה מן המיתולוגיה היהודית, אשר מעולם לא ארעה במציאות...

 

[L7]

הפנטזיה מורכבת אך ברורה. מדהים

כמה ניתן להרחיק לכת בפנטזיה.

 

[דוד170]

לG o v e r no r

אתה היחידי בעולם שטוען מעולם לא ארעה במציאות. היחידי.

 

[L7]

סינים והודים סה"כ 2,500,000,000

לא מאמינים במתן תורה. ובנוסף כל האתאיסטים. חלק מהיהודים חושבים שמדובר בסיפור ומשל ולא מציאות. אגב , היית פעם בהפגנת המונים בכיכר מלכי ישראל? ללא מערכות הגברת קול וטלביזיות במעגל סגור לא יהייה לך מושג מה מתרחש על הבמה. 600.000 איש לא יכולים לראות לוחות ברית ומשה ללא מישקפות.

 

[דוד170]

ל-L7

"סינים והודים סה"כ 2,500,000,000 לא מאמינים במתן תורה." ת. אם הם לא מאמינים זה לא מהווה הפרכה לאמיתות התורה. "600.000 איש לא יכולים לראות לוחות ברית ומשה ללא מישקפות." ת. הם לא היו צריכים לראות. הם שמעו אני ה´ אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ומאחר שהם ידעו על עשרת המכות שהיו במצרים וראו את הניסים שהיו שם, הם הבינו שמי שמדבר הוא בורא העולם. http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/maamad-4.htm במעמד הר סיני אנו מוצאים דבר משונה ומעורר תמהון. נאמר שם "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר". אמנם אין מקום לשאול כיצד זה ייתכן; שהרי מעמד זה היה כולו על-טבעי. אך צריך לשאול, לשם מה היה נחוץ שיראו את הקולות? מה זה הוסיף למעמד? שני חושים משמשים את האדם בקליטת מידע מן הסביבה, השמיעה והראייה, ובין השניים קיים הבדל בסיסי. חוש השמיעה הוא כלי הקיבול של החלק הרוחני שבאדם. מה שאדם קולט על ידי שמיעה, שייך לתחום המופשט, ועליו "לתרגם" את הנשמע לתמונה מוחשית בעזרת כח הדמיון. למשל: אדם השומע תיאור של פרח, הוא יודע מה הם צבעיו, צורתו ומדותיו, אבל אינו רואה לפניו את הפרח. עליו לאמץ את מוחו, ולהרכיב בעזרת כח הדמיון שלו "תמונה" של אותו פרח, ורק אז כאילו רואה אותו לפניו. חוש הראייה, לעומת זה, פועל בצורה הפוכה: הוא קולט את החלק המוחשי, ועל האדם לתרגם את התמונה למושגים מופשטים, אם ירצה בכך. ברור עם זאת, של"תרגום" כזה, ישנם מגבלות. גם אם הוא מוצלח, לעולם לא יוכל להגיע למדת איכותה של ה"קליטה הישירה". מי שלא ראה את הפרח, לעולם לא יצליח לקבל תמונה חיה של אותו פרח, גם התיאור יהיה מדויק ביותר, והדמיון מפותח ביותר. וכן להיפך: מי שרואה לפניו פרח, לעולם לא יצליח לתרגם את המראה הזה לתיאור מילולי מושלם. מתן תורה, התגלות האלוקים עלי אדמות, היה אירוע שכל כולו רוחני. באופן טבעי לא היו העיניים מסוגלות לקלוט כי הוא זה ממה שאירע שם. האזניים קלטו, והעבירו את המסר ישר למוח וללב. אך אילו כך היה, הרי שקבלת התורה היתה לוקה בחסר, שהרי רק החלק הרוחני של האדם היה קולט את המעמד, בעוד שהחלק הגשמי היה יוצא מקופח. הוא היה מקבל "תרגום", היה מקבל תמונה כלשהי ממהות התורה, מגילוי השכינה, אבל, כאמור, לא תמונה חיה אלא מלאכותית. רצונו של הקב"ה היה, שמעמד הר סיני יקיף את עם ישראל בשלימות, לא את החלק הרוחני בלבד, אלא שייקלט גם על ידי החלק הגשמי, על ידי כח הראייה. לכן, זכו בני ישראל לראות את הקולות. הרוחניות הפכה לדבר גשמי, לדבר הניתן לראות אותו בעזרת חוש הראייה; המעמד האלוקי היה מושלם מכל הבחינות. http://www.arachim.co.il/ArticlePrivet.asp?tid=44&page=9 http://www.arachim.co.il/articles.asp?tid=44 במעמד קבלת התורה היתה התגלות כבוד שמים בכל העולם באופן שלא היה דומה לה מימות בריאת העולם. באותה שעה השיגו בני ישראל את המעלות הגבוהות ביותר של הנבואה. לדעת הרמב"ם התגלות זו היא יסוד אמונת ישראל, ועוצמתה גדולה יותר מיציאת מצרים. התגלות זו התרחשה ע"י ראיה ממשית, ראיה החזקה יותר מראיית החושים אותם אנו מכירים. ראיה אמיתית שלא יתכן שתיפול בה טעות כלשהי. הרמח"ל כותב בספר דעת תבונות שלעתיד לבוא, בעת הגאולה, לא יהיו זקוקים לאותות ומופתים כדי לאמת את האמונה. הידיעה וההשגה תנבענה מכך שיראו את כבודו של ה` וישיגוהו ע"י ריבוי הדעת והחכמה, וכן נאמר בנביא: `כי עין בעין יראו בשוב ה` ציון, ונגלה כבוד ה` וראו כל בשר יחדו` כי פי ה` דבר (ישעיה, נ"ב, ח`). ככל הנביאים והמלאכים המכירים את ה` מכח השגתם, בידיעה ברורה ואמיתית שלא יפול בה שום ספק, באותה דרגה היתה השגת כל ישראל במעמד הר סיני. וכן כתוב בתורה (דברים ה`, ד`): `פנים בפנים דבר ד` עמכם בהר מתוך האש`. המטרה היא שהאמונה לא תנבע מכח מופתים, שבנפול ספק כלשהו במופתים אלו יפול ספק גם באמונה, אלא תהיה זו ידיעה ברורה מכח ראיה והשגה שאין בהן ספק כלל. במטרה שנשריש את הדבר בלבנו, נאמר לנו בתורה: "השמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה` אלוקיך בחורב" (דברים ד`, ט` - י`). המעמד הגדול והנורא של נתינת התורה התרחש בהתגלות ובפרסום רב לעיני כל האומה כולה, למקטן ועד גדול, שש מאות אלף רגלי הגברים, לבד מנשים, טף וזקנים. בסך הכל צפו במעמד זה כמה מליון איש. השמים והארץ רעשו מקול ה` החוצב להבות אש. היו שם קולות, ברקים, ענני כבוד ומראות מבהילים מאוד שלא היו כדוגמתם מבריאת העולם. ה` פתח את כל שבעת הרקיעים וכנגדם הוא פתח את כל התהומות, וכל ישראל ראו כי ה` הוא האלוקים, "אין עוד מלבדו". מעמד זה הותיר מורשת ודאית בלבות עם ישראל. דור אחר דור הם הורישו לבניהם ידיעה זו במסורת הדורות. הוודאות של אותו מעמד נשגב עברה מאבות לבנים ועתה היא הגיעה לדורנו. http://www.arachim.co.il/ArticlePrivet.asp?tid=44&page=6

 

[L7]

דוד 170, אלוהים דובר עברית?ספר עוד

ספר לנו עוד על אלוהים. אני מתעניין בעיקר בתכונותיו הפיזיות. כיצד הוא שומע תפילות? כיצד הוא צופה בנו? כיצד הוא מחולל נס זה או אחר? כיצד הוא אומר יהי אור ונעשה אור? אולי תוכל להסביר לנו. וגם מאיפה אתה יודע? ומאיפה יודע זה שסיפר לך?

 

[דוד170]

ל-- L7

אתה מתענין בנושאים שלומדים אותם בקבלה. ונושאים אלה לא ניתן ללמוד אם עדין לא למדת פשט הלכות משנה וגמרא. אתה צריך לענות לי על הראיה שהבאתי בקשר לדגים. אני הבאתי ראיה שמראה שמי שנתן את התורה היה בורא העולם, כי רק הוא היה יכול לדעת לפני אלפי שנים מה נעשה בכל הימים.