G o v er n o r
New member
התורה דרשה קשקשת וגם סנפיר.
המשנה מסתפקת בקשקשת. או שהתורה דרשה תנאי מיותר, או שהמשנה ויתרה על תנאי נחוץ. מכיוון ששתיהן ניתנו, לטענתך, על ידי אותו מקור - המקור טועה ב_אחת_ משתי טענותיו. ענין זה לבדו הוא הוכחה שאין עליה הפרכה שלפחות אחת משתיהן, התורה או המשנה, חוברו ביד אדם, אשר _לא_ הכיר את כל החי הימי בעולם, אך למעשה אין ראיה למקורה השמימי של אף אחת משתיהן. ואחרי שהגענו למסקנה הבלתי ניתנת להפרכה כי לפחות אחת מהן נכתבה ביד אדם (וכנראה שתיהן), נטפל כללית בטענות המשנה בעניני-טבע: במשנה מצויים _מאות_ הגדים (statements) בעניני-טבע. ברור שלא כולם שגויים. ההפך הוא הנכון. רובם נכונים. אולם, קיימות די דוגמאות לטענות שגויות, ודי בדוגמאות רבות שגויות אלה להביאנו למסקנה שאין מדובר כאן בחכמה שמימית. ובאותם מקרים בהם צדקו חז"לינו - יש צורך לברר האם מידע כזה היה כבר נחלת החוקרים בני אומות העולם של זמנם, או שמא היו הם החלוצים. אני מניח כי ניתקל _גם_ במקרים ספורים בהם חז"לינו היו חלוצים בתגליות מסוימות. אולם, כאמור, לא צריך להסיק כי חכמתם באה משמים. חז"לינו, גם אם לא היו קוטלי קנים, וגם אם אחדים מהם נחנו בחריפות שלא נפלה מזו של טובי חכמי אומות העולם של תקופתם - _לא_ התענינו בעניני-טבע לשמם, אלא _רק_ כדי לפסוק הלכות (הרמב"ם הוא יוצא מן הכלל), חכמי אומות העולם התענינו בטבע התענינות לשמה, הם נהלו רשומים של תצפיות, בדקו רשומי תצפיות של קודמיהם, תכננו נסויים לבדיקת תקפות השערות, השקיעו מאמצי חשיבה ונתוח, החליפו מידע עם קולגים בני עמים אחרים והנחילו את שצברו לדורות הבאים. לכן ההשגים הבולטים הם של הגויים...
המשנה מסתפקת בקשקשת. או שהתורה דרשה תנאי מיותר, או שהמשנה ויתרה על תנאי נחוץ. מכיוון ששתיהן ניתנו, לטענתך, על ידי אותו מקור - המקור טועה ב_אחת_ משתי טענותיו. ענין זה לבדו הוא הוכחה שאין עליה הפרכה שלפחות אחת משתיהן, התורה או המשנה, חוברו ביד אדם, אשר _לא_ הכיר את כל החי הימי בעולם, אך למעשה אין ראיה למקורה השמימי של אף אחת משתיהן. ואחרי שהגענו למסקנה הבלתי ניתנת להפרכה כי לפחות אחת מהן נכתבה ביד אדם (וכנראה שתיהן), נטפל כללית בטענות המשנה בעניני-טבע: במשנה מצויים _מאות_ הגדים (statements) בעניני-טבע. ברור שלא כולם שגויים. ההפך הוא הנכון. רובם נכונים. אולם, קיימות די דוגמאות לטענות שגויות, ודי בדוגמאות רבות שגויות אלה להביאנו למסקנה שאין מדובר כאן בחכמה שמימית. ובאותם מקרים בהם צדקו חז"לינו - יש צורך לברר האם מידע כזה היה כבר נחלת החוקרים בני אומות העולם של זמנם, או שמא היו הם החלוצים. אני מניח כי ניתקל _גם_ במקרים ספורים בהם חז"לינו היו חלוצים בתגליות מסוימות. אולם, כאמור, לא צריך להסיק כי חכמתם באה משמים. חז"לינו, גם אם לא היו קוטלי קנים, וגם אם אחדים מהם נחנו בחריפות שלא נפלה מזו של טובי חכמי אומות העולם של תקופתם - _לא_ התענינו בעניני-טבע לשמם, אלא _רק_ כדי לפסוק הלכות (הרמב"ם הוא יוצא מן הכלל), חכמי אומות העולם התענינו בטבע התענינות לשמה, הם נהלו רשומים של תצפיות, בדקו רשומי תצפיות של קודמיהם, תכננו נסויים לבדיקת תקפות השערות, השקיעו מאמצי חשיבה ונתוח, החליפו מידע עם קולגים בני עמים אחרים והנחילו את שצברו לדורות הבאים. לכן ההשגים הבולטים הם של הגויים...
